הרהורי כפירה על טקסי יום הזיכרון

אני כותבת את הפוסט הזה בעקבות הפוסט האחרון של טליק שנתן לי השראה לכתוב אחרי ימים רבים של שתיקה.

 

מאז שנכנסתי למערכת החינוך של מדינת ישראל נעשית מודעת לקיומם של ימי הזיכרון. כתלמידה לא הייתה לי ברירה, השתתפתי בטקסים כמו כולם, אבל כיום, כשאני מבוגרת ועצמאית, אני עושה מאמצים להתחמק מהעסק הזה. מעדיפה להיות בבית לבד בזמן הצפירה ולא, אני לא עומדת דום, לא מתחברת לקטע הזה. אם אני ברחוב או בין אנשים אני כמובן אתנהג כמו כולם, אבל ברשות היחיד שלי אני מעדיפה לא. אני גם לא מקשיבה לנאומים התפלים של הפוליטיקאים שלנו, ולא צופה בזיקוקים ובטח לא עושה מנגל ביום העצמאות. מעדיפה לראות בטלוויזיה או להקשיב ברדיו אנשים פשוטים כמוני שעברו את המלחמות ויש להם מה להגיד על מה שקרה להם ועל החברים שנהרגו סביבם, זה נוגע ומרגש הרבה יותר מטקסים.

עשיתי חשבון זריז והתברר לי שראיתי חמישים ימי זיכרון בימי חלדי. אני עוד זוכרת את עצמי כתלמידת בית ספר יסודי עומדת במגרש ההתעמלות במסדר מיוחד של יום הזיכרון. המקהלה הייתה שרה שיר עצוב, אחר כך היינו שומעים נאום ומקבלים מדבקות, ומשם פוסעים בטור ארוך, זוגות זוגות של ילדים לבושים חולצות לבנות עושים את דרכם עד לאנדרטה במרכז הקריה. היינו מניחים זר, עומדים בצפירה, לפעמים שומעים עוד נאום, ואחר כך חוזרים לבית הספר עם פרצופים רציניים שהסתירו בלי יותר מידי הצלחה את העובדה שכולם תכננו איך יבלו הערב בחגיגות יום העצמאות.

גם בתיכון היו טקסים ונאומים וזרים וכולם עמדו כמובן יחד בצפירה, ולמרות ששמעתי לפחות חמישים נאומים כאלה אם לא יותר אני לא זוכרת מה נאמר באף אחד מהם. כל המליצות והמילים היפות חלפו מעל לראשי ולא נגעו כהוא זה בליבי.

מתי אני כן מתייחדת עם זכר הנופלים שאחדים מהם הכרתי אישית? בשקט, בבית, מסתכלת על ערוץ 33 שמקרין את שמותיהם ואת תאריך נפילתם, מקשיבה לשירים היפים שמתלווים לרשימה האינסופית של השמות וזוכרת את אילנה סטופ שקראנו לה סטופי, בלונדינית יפת תואר ושמחה שנהרגה בתאונת דרכים שנה אחרי הגיוס, ואת דוב המצחיק ורחב הגרם שתמיד חייך אלי חיוך מקסים ואם לא היה נהרג לפני שקרה משהו ביני לבינו אולי כל מהלך חיי היה משנה כיוון…

אני נזכרת שוב במלחמות שלי – מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, הראשונה שעברתי כאישה צעירה שחרדה לבעלה הטרי והשנייה שבה כבר הייתי אם לילדים. ומה עם מלחמת קדש? המלחמה שנולדתי בעיצומה וכמובן לא זכרתי. רק הרבה שנים אחר כך הכרתי את מישקה שאחיו הגדול נהרג באותה מלחמה. תמונה שלו בשחור לבן הייתה תלויה על הקיר אצלם בסלון, ותמיד הרגשתי מבוכה במחיצת הוריו העצובים והשתקנים.

גם השנה הקפדתי להיות בבית בשעה אחת עשרה, לא עמדתי דום אבל אני כותבת את הפוסט הזה לצלילי השיר אליפלט ובערוץ 33 הגיעו כבר לשנת 1994 מעניין לדעת מה יעשו בעוד עשרים ושלושים שנה כשהיו יותר שמות מזמן? יאריכו את יום הזיכרון?

 

17 תגובות בנושא “הרהורי כפירה על טקסי יום הזיכרון

  1. הרשימה בערוץ 33 שוברת לב.  ונדמה לי שכל שנה הם מתחילים אותה יותר מוקדם,  אפילו לפני ההתחלה הרשמית של יום הזיכרון.

    אני לא מוצאת פסול בדרך שבה את עוברת את היום הזה:  כל אחד בדרכו.  טקסים,  אולי מטבע הגדרתם, יש בהם משהו מלאכותי ומשהו שחוזר על עצמו (זה בעצם לא מאוד שונה מטקסים דתיים,  גם שם העיקרון דומה).  יש מי שזקוק לזה,  יש מי שמסתדר בלי זה.  מאז שהילדים שלי לא במערכת החינוך,  גם אני כבר לא הולכת לטקסים  –  אלא אם כן זה נופל על יום עבודה שלי,  שאז אני הולכת עם כולם.  

    אהבתי

  2. אני עם עדה: היחס לטקסים שונה מאדם לאדם, ואפילו אצל אותו אדם בתקופות שונות בחייו. ונדמה לי שלבני משפחת השכול דווקא יש משמעות מאוד גדולה לטקסים המשותפים, לתחושת הריטואל (החוזר מעצם טבעו), לחיבוק הקולקטיבי. מכירה כמה בני משפחת שכול שמקפידים ללכת לטקסים הללו, ולא מחסירים אף פעם. 
    ובאופן אישי אני כנראה דומה יותר לך, כי אני מעדיפה בזמן הצפירה להיות בחדר שלי על פני הטקס הציבורי. 

    אהבתי

    1. הבן הצעיר שלי דווקא מקפיד ללכת לטקסים ושואב מהם כוח, מי יודע מה הוא ירגיש בגילי?
      יפה בעיני שמאפשרים גם לשונאי טקסים להתייחד בדרכם שלהם.
      אני תוהה אם יום אחד גם אצלנו יהיה יום הזיכרון לנופלים יום קניות ובילויים כמו בארה"ב?
      מקווה שלא.

      אהבתי

      1. אם זה אומר שלא יהיו עוד נופלים שאנשים מכירים, או מכירים את בני משפחתם, אני דווקא הייתי מוכנה לעיסקה שכזו. אבל הייתי גם בקנדה ביום הזכרון שלהם, ודווקא שם כל האנשים הלכו עם פרג על דש הבגד, מחווה לנופלים. זה אולי רק בארה"ב שהכל סובב סביב הקניות והמבצעים.

        אהבתי

      2. הפרגים בקנדה זה בטח המורשת הבריטית, מסורת יפה מאוד. פתאום עלה בדעתי שפרח דם המכבים שמודפס על המדבקות שהיינו מקבלים בילדותנו מחקה את המסורת הזו.
        היה אסור לקטוף פרחי בר ולכן הסתפקו במדבקות, רעיון יפה.

        אהבתי

  3. אני חייב לומר לך שאנחנו מאוד דומים בהתנהגות שלנו ביום הזכרון
    יגעתי מטקסים ומעצרות,לא סובל מנגל ,פטישי פלסטיק וקצף ולכן אני מתייחד בדרכי עם אלה שהכרתי ביום הזכרון וחוגג עם עצמי בדרכי את יום העצמאות

    אהבתי

    1. יום העצמאות זה לגמרי שירים ישנים וסרטים של הגשש החיוור, והשנה ירד גשם ככה שגם המנגלים לא באים בחשבון, כולם בטח ישבו בבית ויצפו שוב בגבעת חלפון.

      אהבתי

  4. בתור ילדה דווקא הרגשתי אחרת לגבי יום הזיכרון
    כשהתגייסתי לצבא הרגשתי גאווה
    ועם השנים והחיים בעיר פשוט התנתקתי מזה
    העדפתי לראות את הטקסים בטלוויזיה מאשר לצאת עם כל עם ישראל
    גם ההורים לי לא טורחים במסיבות
    מעדיפים להיות בבית או גג באירוע שעושים במושב

    את העל האש המסורתי אנחנו תמיד עושים
    בדרך כלל עם חברים אבל הפעם הם הבריזו לנו
    אז אנחנו נעשה לבד
    אין לנו הרבה הזדמנויות לעשות על האש ברגיל

    אהבתי

      1. גשם בטח יהיה בצפון
        באיזור שלנו, תמיד שאומרים שירד גשם בסוף לא יורד
        אז נראה

        מה שכן היום כבר ראיתי אנשים שתפסו מקום ביער (בן שמן) לקראת מחר
        הטירוף שיש פה פעם בשנה כל יום עצמאות זה פשוט מצחיק

        אהבתי

  5. אני בזמן הצפירה הראשונה בבית ואני עומדת ומסתכלת על תמונה של אחי שמי יודע איך היה נראה אם היה חי. אני הולכת ביום הזכרון לבית קברות כי חברים מהפלוגה של אחי באים ונעים לי לפגוש אותם. עדיין כל שנה כולם כאיש אחד שם. לכבודם אני באה. אם לא הם לא הייתי באה ביום זה. תמיד חם אפילו שלפני ואחרי קריר, כאילו מהשמיים מחליטים שנסבול יותר. אני לא מבלה, אין לי כח פיזי ונפשי אחרי ה"בילוי" בבית הקברות.

    אהבתי

  6. ימי הזכרון עצובים לכולם
     ימי הזכרון הם רק יום אחד בשנה למשפחות השכולות מתוך כל ימי השנה
    אני עומדת דום בצפירה
    גם אם אני לבדי בבית
     מרגישה שכך אני מכבדת את היום הזה

    וכל אחד עושה מה שהוא חש ואין חוקים לתחושות ורגשות כנראה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s