פסח לחוץ

החג היחידי שאני באמת אוהבת הוא יום כיפור. חג רגוע ושקט בלי לחץ ובלי מליון סידורים.

רק ביום כיפור אפשר באמת לנוח קצת.

בפסח לעומת זאת אין רגע שקט, חג ארוך מידי ומנג'ס ברמות. הכי מכעיס שקוראים לו חג החירות, איזה חירות ואיזה נעלים?

כל הזמן עובדים כמו חמורים, בעיקר עקרות הבית, ויש יותר מידי חופש לילדים, וכאבי ראש נוראים עם הניקיון והאוכל, ואם לא די בזה אז כמעט כל פסח מתחולל איזה חמסין מרגיז שמחרב את כל הניקיון, ועוד לא דיברתי על הזוועה הזו של סדר פסח, כל הבלגן המשפחתולוגי והפקקים בדרך אל הסדר, וכאב הראש של המתנות, ומי יושב ליד מי, ומי נעלב ממי בשנה שעברה ומי לא בא, או כן בא…

מזל שיש פסח רק פעם בשנה.

אצלנו כמובן הכל מסובך עוד יותר (כל אחד בטוח שהמשפחה שלו הכי מסובכת ומעצבנת) והשנה זה באמת זוועה נוראית. כרגיל הגיס שלי נופל עם הבנות שלו על חמותי כי אשתו משום מה לא מוכנה לעשות סדר פסח אצלם, ויש ברוגז נצחי בינה ובין חמותי, ומאחר והורי החליטו להבריז גם השנה לבת הדודה שלי (שהזמינה את כל העולם ואשתו), הוחלט שהשנה ניסע לחמותי. הילדים קצת קיטרו כי אצל הבת דודה שמח ועליז יותר, ולא קוראים את ההגדה גם אחרי האוכל כמו שגיסי מתעקש, אבל ביקשתי מהם מאוד יפה וגם לחצתי קצת בפולנית (סבתא כבר לא צעירה ומי יודע אם זה לא הסדר האחרון שלה אז בבקשה… ) הצלחתי והם יבואו איתנו.

חמותי כאמור כבר לא צעירה ולא בריאה, ורק אלוהים יודע מה היא חשבה לעצמה כשלקחה על עצמה משימה ענקית כזו, (היא יכלה בקלות להבריז ולעשות את הסדר איתנו אצל הבת דודה או סתם אצלנו) אבל היא החליטה שהסדר יהיה שוב אצלה, ואין מה להתווכח, רק לקנות מתנות לכולם ולקוות לטוב.

בשבת הגדול (שיצא אתמול) שוב היינו כמובן במכון, וכמו תמיד בפסח לא היה אצלנו כמעט אף אחד (גם מזג האוויר הקריר והגשום לא עזר) ולכן הרשיתי לעצמי להסתלק הביתה די מוקדם, ופתאום טלפון מג'ינג'י – אימא התקשרה, המקרר החדש שלה הפסיק לעבוד, בואי עם עוגי, נעמיס את המקרר הישן מהמכון על הרכב שלי, וניסע איתו לאימא.

המקרר הישן הוא אמקור 10 קטן וכבד בן חמישים בערך, מהאמקורים האלה שעובדים לנצח. עוגי וג'ינג'י עבדו כמו חמורים עד שהצליחו איכשהו להעמיס אותו על הרכב של ג'ינג'י שגם איתו יש סיפור מסובך – בגלל התאונה נמחצו לו שתי הדלתות בצד. הרכב אמנם נוסע בלי בעיות, אבל אי אפשר להעביר אותו טסט ככה. נורא קשה למצוא דלתות משומשות להחלפה לדגם הזה (מרסדס ויטו אם דחוף לכם לדעת) והיום ג'ינג'י אמור לנסוע לתל אביב להביא את הדלתות הנ"ל מאיזה מוסך חלפים בתל אביב, ואני אמורה להישאר בבית כי המדיח מקולקל, (המדיח רק בן שנתיים אבל מתעקש לא לעבוד), והיום צריך לבוא טכנאי עם הכרטיס הממוחשב של המדיח, בימינו כל מדיח הוא בעצם מחשב ושלנו התקלקל לא עלינו בדיוק לפני הפסח.

בקיצור, ג'ינג'י נסע בשבת אחרי הצהרים עם המקרר הישיש להציל את סדר פסח אצל אימא שלו, בלי מקרר הרי אי אפשר לעשות פסח כהלכתו. פרק בעזרת אחיו (שנמצא אצל אימא שלו עם שתי בנותיו כבר מיום שישי) את המקרר הכבד, ואחר כך מנתק את המקרר החדש, הסורר, מהחשמל, וכמה דקות אחר כך מחבר אותו שוב, (אין לי מושג למה בעצם) וראה זה פלא, המקרר חוזר לעבוד!

אם גיסי (שהוא אגב מהנדס חשמל מדופלם) היה עושה את זה קודם הוא היה חוסך לנו את כל הבלגן עם סחיבת המקרר הישן.

מה זה קשור לסדר פסח? לחץ, הכל בגלל הלחץ של הסדר.

חג שמח לכולם!

42 תגובות בנושא “פסח לחוץ

    1. כאשר היו שואלים את חמותי ז"ל מה אפשר להביא אליה בסדר פסח, היתה עונה "זה לא פיקניק" – ומכינה את הכל בעצמה. בעלי אותו הדבר. אבל כאשר אנחנו מתארחים תמיד אנחנו מביאים משהו (שליש ארוחה בערך….) 

      אהבתי

      1. כל הכבוד לך! אנחנו היינו מוזמנים אמש לליל הסדר אצל המחותנת, והיא עשתה בשכל ונתנה לכל אחד מאיתנו להכין דברים – כך היתה לה באמת הרבה הרבה פחות עבודה. בעלי קצת משוגע מהבחינה הזו, כמו אמא שלו ז"ל (אשה יקרה). 

        אהבתי

  1. טוב אני מקווה שכל מה שהיה צריך להגיע לאן שהוא,הגיע 
    אצלנו זה מאוד פשוט ואין משחקי אגו
    השנה אנחנו אצל דודה שולה ,ליד הבית ,עם כמה אחים של אישתי,יהיה קליל ונעים ולא מסובך

    חג שמח

    אהבתי

  2. אני כבר מזמן הפסקתי עם מתנות, ופרט למתנה למארחת (כאשר אני מתארחת) אני לא קונה כלום לאף אחד (אפילו לא לנכדים, שממילא כל שני וחמישי מקבלים ממני מתנות!)!
    אני גם לא מתפרעת עם נקיונות – דואגת שכל השנה יהיה נקי (בסבב), ואז סופות החול של החג לא מבאסות אותי…
    אני אף פעם לא מתווכחת על מי יהיה איפה, ולא נלחצת ובסוף הכל מסתדר. השנה היינו ללא סדר עד לפני שבוע…והנה זה הסתדר ואנחנו אצל המחותנת שלי
    חג שמח 

    אהבתי

      1. היא נשמעת פולניה…. באופי אם לא במוצא באמת….אני מרחמת על אנשים שלא נהנים ממתנות.
        אני מאד אוהבת לתת וגם יודעת לקבל…אבל בחגים עשיתי כבר מזמן "הסכמי קיזוזים" עם כולם והפסקנו עם המתנות  – זה מיותר. 

        אהבתי

  3. האמת שאנחנו עושים את החג בבית, שוב
    באירוח גם של חצי מהמשפחה מהצד של אבא שלי
    בראש השנה אני הכנתי את כל האוכל, והפעם אמא שלי עושה את זה

    דווקא לא מפריע לי החלק המשפחתי הזה, אני חושבת שזה מאוד נחמד
    במיוחד בהתחשב בעובדה שאנחנו לא רואים תמיד את כל חלקי המשפחה הזאת (במיוחד מהצד של  אבי)

    לגבי משחקי אגו, אוהו איך שיש לנו כאלה בשנים האחרונות בעיקר
    בדר"כ היינו עושים פק"ל עם המשפחה מהצד של סבתא שלי (50 איש בשולחן לפחות) אבל כבר לפחות 15 שנה זה לא ככה
    האחים התבגרו וכולם החזירו ציוד, חוץ מסבתא שלי לא נשאר אף אחד
    אז הייתה תקופה שעשינו את החגים עם חברים
    אבל בשנים האחרונות יש את הריב בין אבא שלי לאמא שלי עם מי לחגוג
    כי אחות של אבא שלי מזמינה אותנו, ואמא שלי שלא אוהבת לנסוע בערב חג, לא מתה על הרעיון של לנסוע לשם, לא כל שכן להשאיר את ההורים שלה לבד (כי הם לא מוכנים לנסוע לשם, ולא ממש מוכנים שיסיעו אותם לשם)
    אבל באמת שאי אפשר כל הזמן לעשות רק איתם
    גם לאבא שלי יש משפחה שהוא רוצה לראות בחגים

    אהבתי

    1. שמעתי עליו, אולי ננסה להיפטר ככה מהאמקור 11 הישיש שלנו?
      אם כי ברור לי שאף מקרר חדש לא יחזיק מעמד כל כך זמן כמו הזקן הניצחי הזה.
       אולי נחכה עד שהוא יהפוך לענתיקה שאפשר להכניס למוזיאון? 

      אהבתי

      1. היה קצר ופחות מעיק ממה שחששתי והגיס נכנע ולא המשיך לקרוא אחרי האוכל, במקום זה הוא שקע בשיחת בנים על צבא עם הצנחן שלנו.

        אהבתי

    1. אם כל החגים היו כאלה לא היו צריכים לעשות דיאטה אחרי החג, לא לעמול שעות ארוכות במטבח, לא היינו סובלים את מכת מתכוני החג המאוסה ולא עומדים בפקקים.
      חבל שיש רק יום כיפור אחד בשנה 

      אהבתי

  4. איך אני שמחה שאין לי את הקטע הזה… לפחות בינתיים. ההורים שלי עורכים בכל שנה ואני מבשלת 75%  כל שאר הדברים מחלקת מטלות לכולם וזהו…
    איין לי אפילו עיצה טובה לתת לך חוץ מאשר – וזה למדתי כבר מזמן ועובד יופי – להגיד כמה חודשים מראש מה את מוכנה/לא מוכנה לעשות – ככה שמראש נמנעים ויכוחים -כמו למשל –  "השנה אני לא עושה את הצלי ההוא" וכיוצ’ – לפעמים זה עוזר.
    דרך אגב – הקטע עם המקרר – קרה לי משהו דומה עם טלויזיה שהפסיקה לעבוד ושניה לפני שהגיעה לפח ניסינו אותה שוב…

    אהבתי

    1. בסוף הכל עבר בסדר גמור. הבאתי עוגה שאימא שלי אפתה וכולם נהנו, כרגיל היה יותר מידי אוכל ולקחתי עוף צלוי הביתה.
      והכי נחמד, גיסי שקע בשיחת לוחמים עם הצנחן שלנו ובסוף לא המשכנו לקרוא אחרי האוכל.
      סדר פסח כהילכתו 
      השיטה הזו לנתק ושוב לחבר נקראת לאתחל. זה עובד על כל מכשיר שיש בו כרטיס מחשב ובימינו זה כמעט הכל.

      אהבתי

      1. לזה בדיוק התכוונתי… לאתחל!(איזו מילה נוראית)

        אצל כולם כנראה יש יותר מיד אוכל והבעיה שהכל טעים כי נורא משתדלים "לארוחת החג"… בעיה רצינית מאוד 🙂

        אהבתי

    1. במשפחה שלנו חצי דתי ולא יכול לעשות סדר אצלי והחצי החילוני רוצה רק שאני אבשל הכול וגם לא עוזר אחרי.
      השנה החלטתי לא לעשות סדר כלל.
      אני ובעלי אכלנו אוכל מסורתי ללא הגדה.
      היה נהדר חירות מושלמת.

      אהבתי

  5. אני אוהבת את החגים, אפילו את פסח, אולי בגלל שאני לא משתגעת עם הנקיונות. אני אוהבת את המשפחתיות, את האוכל, את האוירה. יכול להיות שזה סימן שהזדקנתי? כי הילדים שלי , אני מודה לצערי, דיי סובלים מהעניין.
    אצלנו אפרופו מכשירי חשמל מורדים, הלך המדיח. בדיוק אחרי שארחנו אתמול לארוחת חג את כל המשפחה… אוי אוי אוי איזה באסה שזה. בעיקר בגלל כמויות הכלים האדירות שצריך לשטוף ביד…

    אהבתי

  6. חג שמח צופיפה
    נשמע שאכן עבדת קשה בחג הזה
    גם אמא שלי כבר לא בדיוק בת 19 ולכן הואילה בטובה להסכים לי לשטוף כלים בתום הסדר
    זה משהו שהיא בחיים לא מרשה לי לעשות כי בילדותי לא ממש שטפתי טוב כלים (מי כן?) .. את כל האוכל היא העדיפה להמשיך ולבשל לבדה על אף הוכחת היכולת הברורה שלי במטבח
    בעלבוסטה שכזו…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s