נפל חינוכי

היום היה לי יום נוראי בעבודה ואני חוששת שהקריירה הקצרה שלי כמטפלת קרובה לסופה העצוב.

ימי שני הם ימים עמוסים אצל המשפחה בה אני עובדת וגם אצלי הם קצת לחוצים. בימי שני אני מתנדבת בשלהב"ת מאחת עשרה עד שתים עשרה וחצי ואחר כך מתפנה לענייני אבל היום התבקשתי לחזור בצהרים ולשהות עם הילדים עד שתבוא המטפלת בערב.

זה יצא המון שעות, אבל היה מצב חירום, הסבתא שמתגייסת לעזרה בימי שני הייתה עם בן זוגה בבית חולים, ולאימא היה אירוע חשוב בעבודה, ואם לא די בכך האמצעי סבל מכאבי שיניים והיה צורך לתת לו אנטיביוטיקה כשיחזור מבית הספר.

בבוקר הקטן הרגיש בחושיו המחודדים שכולם קצת לחוצים וסירב בעקשנות ללכת לגן. אם זה היה הילד הפרטי שלי הוא היה חוטף פליק בטוסיק ואם זה לא היה עוזר הייתי גוררת אותו באוזן לגן אבל הנסיך הקטן רגיל ליחס אחר.

התקשרתי לסבתא שהציעה לי לשחד אותו עם קנית שוקו בסופר שנמצא בדרך לגן, והזכירה לי לתת לו ממתק גם כשאבוא לאסוף אותו מהגן. ככה מגדלים ילדים שבגיל שבע וחצי כבר מפרנסים יפה רופא שיניים.

מצד שני מה אכפת לי, אני רק מטפלת, וזה לא תפקידי להגיד לאימא איך לגדל את הילדים שלה. השוחד עבד היטב והילד הלך לגן ואני להתנדבות שלי.

חזרתי דרך הורי ואכלתי אצלם ואחר כך חזרתי לקבל את פני הילדים שחזרו מבית הספר. הגדולה נהדרת, ילדה אחראית ומקסימה, וגם האמצעי בדרך כלל בסדר אבל היום הוא היה עצבני בגלל הכאבים, וכשביקשתי ממנו לאכול משהו כדי שיוכל לקבל אנטיביוטיקה החל לצרוח ולכעוס שהוא לא רעב ולא רוצה. התפשרנו על תרופה נגד כאבים והוא הבטיח שאחרי שהם יעברו הוא יאכל ומיד אחר כך נרדם.

בשלוש ורבע התחילה להיות לי בעיה, הייתי אמורה לקחת את הילדה לחוג ואחר כך לטוס לאסוף את הקטן מהגן אבל מה עושים עם האמצעי שמסרב להתעורר?

הזעקתי את הדודה שגרה בסמוך שתשמור עליו והתחלתי להתרוצץ. הכל היה בסדר פחות או יותר עד שהדודה עזבה עם הבן הצעיר שלה והשאירה אותי טרף לדרדסים הקטנים. מבחינתם לא הצלחתי לעשות שום דבר טוב, הטוסטים שהכנתי לא היו כמו שצריך והזיתים לא התאימו. הקטן דיבר ממש לא יפה והתבטא בצורה לא אנתרופוסופית בעליל והאמצעי פתח עלי פה שבא לי לסטור לו… ואחר כך באה גם חברה של הגדולה שעוד הוסיפה למהומה.

השיא של הערב היה כשניסיתי להוציא מידו של הקטן סכין חדה והצלחתי איכשהו לחתוך את כף ידי. החתך לא היה נוראי אבל היד שלי דיממה נורא והייתי חייבת לשבת עם מגבת ניר ולעצור את הדימום כדי לא לטפטף דם על הרצפה. הגדולה, מקסימה שכמוה ניסתה כמיטב יכולתה להרגיע את הרוחות לקלח את אחיה הקטן והסרבן ולמנוע מהאמצעי להרביץ לו…

בשבע בערב באה הבייביסיטר השנייה ואני נסתי על נפשי הביתה, מרגישה כמו כישלון חינוכי ענקי.

אחר כך שוחחתי עם האימא והסבתא ונרגעתי קצת. האימא הבטיחה להוציא מהקטן התנצלות מחר בבוקר והודתה שזרקה אותי למים הסוערים בלי הכנה מראש ושגם לה קשה עם הקטן.

ובשבוע הבא חופש פסח והם בונים עלי, שאלוהים יעזור לי.

36 תגובות בנושא “נפל חינוכי

  1. איזה יום! 
    קראתי את מה שכתבת בעבר על המשפחה הזו, ועכשיו, כשקראתי על הקשיים של הילדים, אין לי אלא להצדיע לך ולכל מי שעוזר למשפחה האומללה הזו (ולא משנה כמה עזרה או כסף יהיה להם, הם תמיד ישלמו את המחיר על מצבו של האבא). לדעתי, למרות שאת מתייחסת לכך כאל עבודה והכנסה, אין יותר תרומה והתנדבות מזה.
    מצד שני, כל פעם שמשאירים נכדים אצל חמותי, שמבוגרת ממך לא בהרבה, היא אומרת שלא סתם הטבע לא מאפשר לנו להפוך להורים בגיל מבוגר מדי, וכל גיל וההתמודדויות שמתאימות לו.
    אין לי מה לייעץ לך, קטונתי.

    אהבתי

  2. חתיכת תיק
    אני זוכרת שלפני שנתיים+ עשיתי בייביסיטר על 2 ילדים מקסימים פה במושב
    אבל ההורים לא אהבו שהם רואים הרבה TV או נמצאים הרבה על המחשב
    ואני לא חושבת שזה מתפקידי כבייביסיטר להתחיל לריב איתם על הTV וכו’
    חוץ מזה שהייתי מכינה להם לאכול צהריים כי האוכל שאמא שלהם הייתה מבשלת היה, בהיעדר מילה אחרת, לא טעים.
    ואה, כן אני חושבת שלהוריד ולתלות ולקפל כביסה של אחרים זה קצת אממממ יותר מדיי

    לא קל עם הילדים של היום
    הורים מצפים ממך להיות בייביסיטר, עוזרת בית, מבשלת ועוד תמורת סכום מגוחך
    ואה כן הם מצפים שתתמודדי עם החינוך הקלוקל שהילדים שלהם מקבלים אבל שאת תעמדי על מה שהם לא עומדים בו

    כייף זה בטח לא
    זה לא רע בתור משהו זמני

    אהבתי

    1. לפחות בדבר אחד קל לי יותר, אין מחשב ואין טלוויזיה. רק המון צעצועים וספרים.
      ויש גם טרמפולינה ענקית וחצר מרווחת.
      והתרגלתי מהר לעניין התליה והקיפול, רוב  הבגדים הם של הילדים וזה באמת לא מפריע לי. הכביסה לפחות שותקת ולא מתחצפת

      אהבתי

      1. אני חושבת שעדיף ככה
        באמת
        המחשב והטלוויזיה הם גירויים לא נחוצים בכלל, בטח לא לילדים בגיל הזה
        אני חושבת שאולי את צריכה לסגל לעצמך ולהם שם סוג של סדר יום
        ילדים צריכים שיקבעו להם סדר יום, וצריכים שיקבעו להם גבולות
        תסדרי זמן לאוכל
        זמן למשחקים
        זמן לעבודות יצירה
        זמן לקריאה
        זמן לשיעורי בית (למי שיש)
        זמן להיות בחוץ ולהשתובב

        את אמנם לא אמא שלהם
        אבל את צריכה להציב להם את הגבולות שלך
        כדי שהם לא יעשו מה שהם רוצים

        ילדים בהתחלה תמיד בודקים עם מי יש להם עסק
        כמו שאת צריכה להתרגל אליהם הם צריכים להתרגל אלייך

        אהבתי

  3. אל תרגישי רע, נראה לי שהילדים עשו לך תרגיל בבחינת הגבולות. 
    זה מאד קשה להציב גבולות לילדים שלך, וזה הרבה יותר קשה להציב גבולות לילדים של מישהו אחר. אבל אני חושבת שהם ממש מתחננים שמישהו יעצור אותם. 

    אהבתי

    1. כן, זה ברור, בעיקר בנוגע לקטן שזקוק דחוף לריסון תקיף.
      השאלה איך לעשות את זה?
      ברור שחסר שם אבא סמכותי שסרים למרותו.
      אני לא סמכותית מספיק ואין לי קול רועם דיו.
      בעיה

      אהבתי

      1. האמת שאני לא חושבת שזה קשור לאבא
        ברוב המשפחות היום האמא היא זו שמנהלת את הבית
        והאבא עובד שעות על גבי שעות, הוא נוכח נפקד
        רואים אותו בעיקר בסופי שבוע

        כל החלק של החינוך של הילדים גם כשאני הייתי ילדה נפל על האמהות
        הבעיה העיקרית עם ההורות היום, זה שלא שמים גבולות ולא מעמידים במקום (לא אצל כולם זה ככה כמובן אבל זו תופעה דיי רווחת).
        ילדים מקבלים ישר מה שהם רוצים, בלי להתאמץ או לעשות משהו
        הם מצאו שצעקות והתחצפויות עוזרות להם להשיג את מה שהם רוצים
        ולהורים אין כוח להתמודד עם הבעיה שהם בעצמם יצרו

        את צריכה לגרום לילדים להבין שאיתך זה אחרת
        את לא אמא שלהם, אבל לך יש גבולות משלך

        אהבתי

      2. למרבה המזל בעלי היה די הרבה בבית והשפיע הרבה על הילדים וגם דרש שהם יעבדו איתנו.
        בזמנו הם כעסו והתמרמרו אבל כיום אני חושבת שהם מבינים שככה הם למדו הרגלי עבודה ומשמעת עצמית.

        אני מקווה שבסוף הקטן המרדן ירגע ויפסיק לבדוק את הגבולות שלי

        אהבתי

      3. גם לי אין קול רועם, ובכל זאת אני סמכותית. אני סמכותית מתוך שקט, ואני חושבת שזה הרבה יותר קל להיות סמכותיים דווקא כשלא צועקים, כי כשאת צועקת מפחדים ממך, וכשאת מדברת בשקט מכבדים אותך.
        כל מה שצריך זה להגיד : מספיק. זה לא נעים לי. אני לא מוכנה לקבל התנהגות כזאת. זה לא מתאים לך להתנהג ככה/כמו תינוק. (או משהו בסגנון), אבל צריך להתכוון למילים האלו. מכל הלב. להיות כנים.
        צריך להיות רציניים ואמינים. לא לצחקק, ולא להסב את המבט. 
        לא צריך לאיים בעונשים או לנפנף עם האצבע. מספיק להגיד משפט כזה ברצינות ובהתכוונות מלאה. 
        ברגע שהילד מבין שאי אפשר לשחק איתך משחקים הוא יפסיק מיד, כי הוא יבין שההתנהגות הרעה לא מביאה לו תועלת. 

        אהבתי

  4. איזה כשלון?! מה פתאום כשלון?!  עשית עבודה נהדרת!
    כמו שחגית כתבה לך גם לי נראה שעשו לך בדיקת גבולות.  ומה אפשר לעשות? שיטת החינוך של האמא שונה מאד משלך, וזה מאד קשה ליישם שיטה של מישהו אחר!  
    אני חושבת שעשית עבודה נפלאה, ששמרת על קור רוח בניסבות בלתי אפשריות, ובאמת שזו עבודת קודש.  
    את נהדרת שאת עושה את זה.  באמת.  כל הכבוד לך.

    אהבתי

    1. היה לי קשה מאוד לשמור על קור רוח אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שטיפשי לריב עם ילד בן ארבע ובטח שלא לעניין להעלב ממנו.
      ובכל זאת נפגעתי ולקחתי ללב ונעלבתי אבל לא הפגנתי את רגשותי.

      גם אני לא הייתי אימא יותר מידי סמכותית, השארתי את הנושא הזה לבעלי שנכנס לתפקיד בצורה טבעית ביותר. הבעיה שאין שם אבא וגם סבא מבוגר וחולה מידי…
      הם זקוקים דחוף לאבא תקיף וסמכותי.

      אהבתי

      1. כן, זה ממש הדגמה שלך ילדים שמתפרקים בלי סמכות.  
        דווקא נשמע שלך לא היתה בעיה להיות סמכותית עם הילדים שלך, אבל הילדים האלו לא שלך והגישה שהם מקבלים היא הרבה יותר מתונה.  

        אני מעריצה אותך שבכלל לקחת על עצמך משימה כזו של טיפול בשלושה ילדים.  רק מלקרוא אותך אני מתמוטטת 🙂

        אהבתי

    1. תודה, היום כבר היה טוב יותר אבל בעיקרון אימא שנעדרת עד שעות הלילה המאוחרות זה לא רעיון טוב ומכמיר לב לראות איך האחות הקטנה מנסה למלא את מקומה.

      אהבתי

  5. אני יודע שזה לא מצחיק בכלל,אבל העלית לי חיוכים
    אין דבר קשה יותר ממה שאת עושה ואני לא הייתי מחזיק מעמד כמוך
    אבל כבוד גדול על מה שאת עושה ואם תעברי את החופש את בכלל תהיי על תקן של אלילה,הרוסה אבל אלילה:-)

    אהבתי

  6. אולי את צריכה לדבר עם האמא ולקבל ממנה או קיי להציב גבולות בדרך שלך.
    בעיני לא צריך קול רועם כדי להגיד עד כאן לילד בן ארבע.
    צריך להתכוון למה שאומרים ולא להגיד דברים שלא מתכוונים או שאי אפשר לעמוד בהם.

    אני חושבת שדווקא במשפחה כזו שהחיים ממילא לא פשוטים בה, צריך להציב גבולות ברורים לילדים. זה ינסוך בהם בטחון הרבה יותר מכל שוחד בממתק.

    אהבתי

  7. לקחת על עצמך משימה לא קלה עם הילדים האלה, והם באמת בודקים את הגבולות – שלך, וכנראה של כולם. ולא נראה שגם האמא או הסבתא מתמודדות עם זה "כמו שצריך" (הקטן לא היה עד כדי כך מפונק אם היו לה כוחות להשקיע בחינוך שלו), ולשחד אותו עם ממתק או שוקו זה כבר ממש מעשה יאוש. כך שלדעתי את לא צריכה להתחשב ב"שיטת החינוך" שלהם, ולפתח לך דרכים משלך, מה שמוכר לך, מה שעבד עם ילדייך (למרות שאמרת שהשארת את נושא האכיפה לבעלך יותר….וכאן אין לך אופציה כזאת). צדקה חגית שטענה שלא צריך קול רועם, דווקא משפט החלטי שנאמר בשקט – משפיע הרבה יותר בתנאי שאת עומדת מאחורי דבריך. בקיצור – לא קל, ואת ממש עושה מצווה עם הילדים האלה, שחיים וחיי אימם מאד מאד לא קלים……עלי והצליחי 

    אהבתי

      1. אין שום סיכוי שתזיקי! תשכחי מזה!
        כל תשומת לב שאת נותנת, כל שעה שאת מבלה שם – רווח נקי להם!
        זכרי זאת! 

        אהבתי

  8. וואו איזה יום. לדעתי הדבר הכי נוראי הוא החתך ביד שלך, איך את מרגישה עכשיו?
    חוצמזה שהתמודדת ממש בכבוד. אני בטוח (ב 100%) הייתי פותחת על האמא כ-ז-ה פה, שהיא היתה משלמת לי רק כדי שלא אחזור 🙂

    אהבתי

    1. אני לא יכולה להאשים אף אחד בחתך ביד חוץ מאשר את עצמי. איבדתי את העשתונות ולא פעלתי בשיקול דעת.
      האימא באמת לא אשמה למרות שבגלל הנסיבות נתקעתי במצב לא נעים. האמת, באותו ערב נורא כעסתי, אבל אחרי ששוחחתי אתה ועם הסבתא נרגעתי.
      היא נורא התנצלה והרגשתי שהיא בלחץ שאני אחליט להתפטר ואז היא תישאר בלי פתרון ולא היה לי לב לעשות לה את זה.
      היום הזה היה בהחלט יוצא דופן ואני מקווה שהוא לא יחזור, רוב הזמן הכל פשוט וקל הרבה יותר.

      אהבתי

  9. הענין עם הסכין מפחיד גם כי נחתכת, וגם כי הוא היה יכול להפצע.
    ילדים היום חצופים ויש להעמיד אותם על מקומם, ולומר שאינך מוכנה שהוא ידבר אליך כך.
    היום בצהרון בו אני עובדת כעת ילד צרח וצרח וצרח כי חבריו פגעו בו( כך חשב , ויש בזה משהו נכון)
    הוא לא היה מוכן לשמוע אף אחד והיה בטוח בצדקתו, למרות שלא ממש היה צודק .
    מנהלת הצהרון גם הרימה קול ( היתה אחרי לילה לא שינה בגל בנה הפעוט החולה)
    ואני נגשתי אליו בשקט (עם כוס מים), ואמרתי לו שהוא צודק שנעלב ונפגע ורק כך התחיל להתרכך , להרגע ולהבין מה קרה בכלל.
    אני יודעת שקל לתת עצות, אבל קול שקט משפיע על הילדים אחרת, אנחנו לא יכולים להגיע לרמת הצעקות שלהם וזה מיותר!

     לגבי ממתק או כל פרס אחר עדיף לתת אחרי שיתנהג יפה מבלי להבטיח מראש.להפתיע אותו במשהו שהוא אוהב אם יתנהג יפה -זה נקרא עיצוב אישיות.
    אפילו מדבקת או מדבקת סמיילי מְרצה את הקטנים.

    עבודה עם ילדים היא עבודה ממש קשה, אבל אני בטוחה שיהיה לך סיפוק בסופו של דבר.

    אהבתי

    1. כיום מגדלים ילדים בהרגשה שהם בעלי הבית. מצד אחד יפה שיש להם ביטחון עצמי, מצד שני לפעמים זה מוגזם והם נעשים רודנים קטנים ובלתי נסבלים.
      מי שבאמת צריכה להתמודד אתם זו האימא, לא אני תודה לאל.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s