יום טוב

כולם מכירים את הימים האלה שבהם הכל הולך עקום, ימים שעדיף למחוק מההיסטוריה שלך, אבל לפעמים קורים ניסים ופתאום מתרחש מין יום כזה שהכל הולך בו חלק, יום נטול תקלות מיותרות ששום דבר לא משתבש בו, והכל זורם בקלות ובנעימות.

זה נדיר, אבל אפילו פולניות נרגנות כמוני שמצפות תמיד לרע מכל מופתעות לפעמים לטובה.

היום היה יום כזה, יום טוב.

קמתי בבוקר מוקדם כי ג'ינג'י השתעל כל הלילה ולא היה לו כוח לצאת עם הכלבים, והלכתי אתם לטיול. היה קר, אבל נעים מאוד, ולמרות העננים האפורים שריחפו ממעל הגשם התחיל לרדת רק אחרי שנכנסתי הביתה, יבשה.

ג'ינג'י הכריז שהוא שוב חולה, והפעם הוא לא קם עד שיבריא לחלוטין, וביקש בקול חלוש משהו לאכול. הבאתי לו מגש עם אוכל, הערתי את עוגי והזכרתי לו שהיום באים הטכנאים לסדר לו את הממיר בחדר, ושצריך להחזיק את הכלבים כי הם בטח ינבחו ויפחידו את הטכנאים, והוא הרי זוכר איזה בעיות היו עם הטכנאי הקודם שנאלץ להתמודד גם עם הכלבים שלנו, וגם עם אלו של השכנה כי החיבור לממיר שעובר מתחת לבית שלה נותק בגלל השריפה שהייתה אצלה לפני שנה…

החלטנו שברגע שהם יגיעו נסגור אותם בחצר של הדיירים שלנו בתקווה שהם לא ינבחו יותר מידי חזק, אבל אז הופיעו הטכנאים, ולמרבה השמחה התברר שהם אוהבים כלבים, ולא פוחדים מהם כלל, והכלבים בתמורה אהבו אותם חזרה, לא נבחו ולא התרגזו, ולא היה צורך בכל מיני תמרונים מסובכים כדי להרגיע אותם.

איך כלבים יודעים ממבט ראשון מי מחבב אותם ומקשקשים אליו בזנבם? ומה יקרה אם יבוא גנב חובב כלבים? הם יעזרו לו במקום לשמור על הבית?

הטכנאים סידרו הכל חיש קל, וסוף סוף, אחרי הרבה עיכובים ותקלות, זכה גם עוגי לטלוויזיה עובדת בחדרו.

מעודדת מאוד נסעתי איתו למרכז. הוא הלך לבנק הדואר, אני לבית מרקחת. היה חסר לי כסף לקנות לג'ינג'י תרופה יקרה שלא נמצאת בסל התרופות, וכמעט שלפתי כרטיס אשראי כשפתאום צץ עוגי עם מאה ₪ בידו ומסר לי אותם בדיוק בזמן.

הוא חזר הביתה עם התרופה, ואני הייתי צריכה ללכת לקופת חולים להביא עוד משהו לג'ינג'י, להכניס צ'קים סרבני כספומט לבנק, ולהזמין אוכל לכלבים. למודת ניסיון צפיתי שלא תהיה לי חנייה, ושבבנק יהיה תור נוראי, ושאצטרך להתייבש בקופת חולים, ובטח שוב יהיו ויכוחים על מי אחרון בתור… שונאת את הקטע המאוס הזה.

לתדהמתי, ברגע שהגעתי התפנה מקום חנייה ממש מול הבנק – נדיר ביותר בשעת הבוקר – ובבנק עצמו ישבה הקופאית והמתינה רק לי – עוד יותר נדיר. ציינתי בפניה שאני משתמשת בשירותיה רק כי הצ'קים מסרבים להפקיד את עצמם דרך המכונה והיא אמרה שלא נורא, זו לא אשמתי ולכן היא תחייב אותי בתעריף המוזל.

מעודדת הלכתי משם לקופ"ח ושמחתי לגלות שסוף סוף התקינו שם גלגל עם מספרים, ואפשר לתלוש מספר ולהמתין עד שהמספר שלך יופיע על הצג, ודי לויכוחים המתישים של מי אחרון, ומי קודם, ואני הייתי פה ראשון, ורק הלכתי לסדר משהו…

כבר לא הופתעתי שבחנות לחיות לא היה תור, ושהיה מבצע של אוכל בקופסאות שאהוב מאוד על טופי. קניתי להם אוכל, וגם עצמות מעושנות כפינוק ליום גשם, ונסעתי הביתה, שמחה וטובת לב.

בצהרים הכנתי מרק נהדר מפטריות וגריסים, ג'ינג'י אכל ונהנה מאוד ואחר כך עוגי הלך לטייל עם הכלבים בעוד אני שונצ"ת לי בנחת.

למה זה לא יכול להיות תמיד ככה, שלא יהיה תור, ואם כבר אז שיהיה מסודר ובלי מריבות, ושתמיד תהיה חניה, ומבצעים שווים בחנות, וטכנאים שאוהבים כלבים, וכסף שצץ ברגע המתאים, וגשם קל שמפסיק בנימוס כשצריך ללכת לטייל אחרי הצהרים עם הכלבים?

 

ענני גשם באופק

 

העץ הבודד