יום טוב

כולם מכירים את הימים האלה שבהם הכל הולך עקום, ימים שעדיף למחוק מההיסטוריה שלך, אבל לפעמים קורים ניסים ופתאום מתרחש מין יום כזה שהכל הולך בו חלק, יום נטול תקלות מיותרות ששום דבר לא משתבש בו, והכל זורם בקלות ובנעימות.

זה נדיר, אבל אפילו פולניות נרגנות כמוני שמצפות תמיד לרע מכל מופתעות לפעמים לטובה.

היום היה יום כזה, יום טוב.

קמתי בבוקר מוקדם כי ג'ינג'י השתעל כל הלילה ולא היה לו כוח לצאת עם הכלבים, והלכתי אתם לטיול. היה קר, אבל נעים מאוד, ולמרות העננים האפורים שריחפו ממעל הגשם התחיל לרדת רק אחרי שנכנסתי הביתה, יבשה.

ג'ינג'י הכריז שהוא שוב חולה, והפעם הוא לא קם עד שיבריא לחלוטין, וביקש בקול חלוש משהו לאכול. הבאתי לו מגש עם אוכל, הערתי את עוגי והזכרתי לו שהיום באים הטכנאים לסדר לו את הממיר בחדר, ושצריך להחזיק את הכלבים כי הם בטח ינבחו ויפחידו את הטכנאים, והוא הרי זוכר איזה בעיות היו עם הטכנאי הקודם שנאלץ להתמודד גם עם הכלבים שלנו, וגם עם אלו של השכנה כי החיבור לממיר שעובר מתחת לבית שלה נותק בגלל השריפה שהייתה אצלה לפני שנה…

החלטנו שברגע שהם יגיעו נסגור אותם בחצר של הדיירים שלנו בתקווה שהם לא ינבחו יותר מידי חזק, אבל אז הופיעו הטכנאים, ולמרבה השמחה התברר שהם אוהבים כלבים, ולא פוחדים מהם כלל, והכלבים בתמורה אהבו אותם חזרה, לא נבחו ולא התרגזו, ולא היה צורך בכל מיני תמרונים מסובכים כדי להרגיע אותם.

איך כלבים יודעים ממבט ראשון מי מחבב אותם ומקשקשים אליו בזנבם? ומה יקרה אם יבוא גנב חובב כלבים? הם יעזרו לו במקום לשמור על הבית?

הטכנאים סידרו הכל חיש קל, וסוף סוף, אחרי הרבה עיכובים ותקלות, זכה גם עוגי לטלוויזיה עובדת בחדרו.

מעודדת מאוד נסעתי איתו למרכז. הוא הלך לבנק הדואר, אני לבית מרקחת. היה חסר לי כסף לקנות לג'ינג'י תרופה יקרה שלא נמצאת בסל התרופות, וכמעט שלפתי כרטיס אשראי כשפתאום צץ עוגי עם מאה ₪ בידו ומסר לי אותם בדיוק בזמן.

הוא חזר הביתה עם התרופה, ואני הייתי צריכה ללכת לקופת חולים להביא עוד משהו לג'ינג'י, להכניס צ'קים סרבני כספומט לבנק, ולהזמין אוכל לכלבים. למודת ניסיון צפיתי שלא תהיה לי חנייה, ושבבנק יהיה תור נוראי, ושאצטרך להתייבש בקופת חולים, ובטח שוב יהיו ויכוחים על מי אחרון בתור… שונאת את הקטע המאוס הזה.

לתדהמתי, ברגע שהגעתי התפנה מקום חנייה ממש מול הבנק – נדיר ביותר בשעת הבוקר – ובבנק עצמו ישבה הקופאית והמתינה רק לי – עוד יותר נדיר. ציינתי בפניה שאני משתמשת בשירותיה רק כי הצ'קים מסרבים להפקיד את עצמם דרך המכונה והיא אמרה שלא נורא, זו לא אשמתי ולכן היא תחייב אותי בתעריף המוזל.

מעודדת הלכתי משם לקופ"ח ושמחתי לגלות שסוף סוף התקינו שם גלגל עם מספרים, ואפשר לתלוש מספר ולהמתין עד שהמספר שלך יופיע על הצג, ודי לויכוחים המתישים של מי אחרון, ומי קודם, ואני הייתי פה ראשון, ורק הלכתי לסדר משהו…

כבר לא הופתעתי שבחנות לחיות לא היה תור, ושהיה מבצע של אוכל בקופסאות שאהוב מאוד על טופי. קניתי להם אוכל, וגם עצמות מעושנות כפינוק ליום גשם, ונסעתי הביתה, שמחה וטובת לב.

בצהרים הכנתי מרק נהדר מפטריות וגריסים, ג'ינג'י אכל ונהנה מאוד ואחר כך עוגי הלך לטייל עם הכלבים בעוד אני שונצ"ת לי בנחת.

למה זה לא יכול להיות תמיד ככה, שלא יהיה תור, ואם כבר אז שיהיה מסודר ובלי מריבות, ושתמיד תהיה חניה, ומבצעים שווים בחנות, וטכנאים שאוהבים כלבים, וכסף שצץ ברגע המתאים, וגשם קל שמפסיק בנימוס כשצריך ללכת לטייל אחרי הצהרים עם הכלבים?

 


ענני גשם באופק

 


העץ הבודד

50 תגובות בנושא “יום טוב

  1. וואו, באמת הרשמת אותי עם אוסף סידורים מרשים ביותר שזרם על הצד הטוב-יותר-מהמצופה.
    כנראה שמרפי היה בסידורים משלו היום.
    🙂

    והתמונה של העץ הבודד, מדהימה ביופיה, להגדיל ולתלות על הקיר.

    אהבתי

      1. אני שומע על כך גם מקולגות שלי. זה נראה כמו זן של נגיף הציטומגלו וירוס שגורם למספר אפיזודות של המחלה בגלים. אני במצב הזה רק כשבוע וחושש אם זה ימשך וימשך כמו אצל האחרים. אוף שיגמר כבר. נמאס לא? תרגישו טוב.

        אהבתי

  2. ימים כאלה הם ימים טובים כאלה מהסוג שנחרט בזיכרון
    בגלל שהם כל כך נדירים
    (לכן אנחנו שואלים את עצמינו למה רוב הימים שלנו לא כאלה)

    החלמה מהירה לג’ינג’י

    אהבתי

  3. כיף לך ויופי של צילומים!  !ואצלי אחרי ששבחתי את טכנאית התמיכה של בזק הגעתי היום לקופ"ח והייתי מאוכזבת שהפקידה טעתה ורשמה רק תרופה אחת מתוך 2 שהיתה צריכה לרשום ולתת לרופאה שתכין מרשם.
    יש אצלי מס’ מתכונים להכנת סירפ נגד שיעול, אם את רוצה.

    אהבתי

  4. באמת למה אי אפשר? אם מישהו ימציא סטארט-אפ כזה שיאפשר לכל הסידורים להתבצע במהירות ובקלות הוא ירוויח מיליונים!

    והתמונה הראשונה עם השמיים הבהירים מהממת. איזו בהירות. אני אוהבת אותה מאד.

    אהבתי

  5. כן ירבו!

    (מצד שני אם ירבו איך תעריכי כל כך את הימים הטובים…   )
    -פולנייה או לא?

    כלבים הם עם מוזר אבל אנשים הרבה יותר מוזרים – מלקחים של פסקי דין כאלה ואחרים עדיף שכלב לא ינשך את הגנב כך שאין לך על מה להצטער.

    אהבתי

  6. צריך תמיד לקוות ולדעת שיש גם ימים כאלו – יהיו גם אחרים , ופחות טובים, ויהיו טובים הרבה יותר.

    העיקר – לדעת מה לעשות כדי לקרב את הטוב ולהרחיק את הרע – ולקבל בהבנה את מה שיקרה…

    שבוע טוב לך, צופה יקרה…

    אהבתי

  7. צחקת על עצמך שאת פולנייה והוכחת זאת במשפט האחרון! 
    פוסט שלם של אושר והכרת תודה על יום טוב שהלך חלק והפתיע לטובה – ואז שורה אחת שהפילה את מגדל הקלפים….. 
    אבל אז לא היינו מעריכים כל כך כאשר זה קורה… 
    באמת כאשר אני מוצאת חניה מיד או מצליחה להגיע לנותן שרות ללא תור – אני אומרת לעצמי שכנראה אני במקום הנכון בזמן הנכון. 
    דרך אגב, אפשר להזמין את זה. אצל אחי למשל יש בעייה קשה של חניה. לפני שאני יוצאת לשם (וגם כל הדרך) אני מבקשת חניה ליד בניין מספר X ברחוב Y וב-99% מהזמן זה מצליח. נסי פעם…..
    התמונות – כתמיד – מרהיבות! 
    תודה על השיתוף  ובריאות שלמה לג’ינג’י!

    אהבתי

  8. מה יש לומר,זהו העולם,אנשים צריכים לשים לב כשמזהירים אותם בעניני בריאות
    ואני מקווה שבגין התאונה לא ירוששו אותכם
    כי חוץ מעניין התשלום למוסכים מישהו מהנפגעים יכול לעשות צרות אחרות אם מי מהם ינסה להוציא כסף מהביטוח  על פגיעה לכאורה שהוא נפגע מהתאונה
    כדאי לצלם את הפגיעות באוטו שלכם ובמכוניות האחרות שלא יפילו עליכם נזק שלא אתם עשיתם

    אהבתי

  9. ואוו!!!
    תאונות דרכים זה דבר מפחיד
    לפני כמה שנים אמא שלי נסעה בכביש ליד היישוב שלנו, ולמכונית שבאה מהירידה לכיוון שלה הלכו הבלמים. התאונה הייתה בלתי נמנעת. אז להורים שלי הייתה סקודה, שלא קרה לה כלום, אבל הרכב שהתנגש באמא שלי התקמט עד למקום בו ישבו הנוסעים.

    העיקר שג’ינג’י בסדר
    זה באמת מה שחשוב

    להורי יש מכרים שהבעל של אחת מהן היה בתאונת דרכים וחלק מהמוח שלו נמעך בתאונת דרכים בחו"ל. הבן אדם כבר לא אותו בן אדם  אין מה לעשות. האישה היחידה שמפרנסת, למזלה הוא לא הפך להיות בן אדם קשה, אבל זה לא קל לחיות בבית עם מישהו שהפך מבן אדם אצמאי לבן אדם שתלוי באנשים אחרים.

    אהבתי

  10. ולגבי דלקת ריאות
    ובכן דלקת ריאות זו מחלה קטלנית לאנשים מבוגרים וילדים קטנים
    אבל מה זה נקרא אנשים מבוגרים? לרוב כשאנחנו חושבים על זה אנחנו חושבים על אנשים בני 70-80 (קשישים)
    אבל זה לא ממש מדוייק
    לפני שנה אבא שלי שהוא מעשן כבד מאוד, עשה דיאטה וירד למשקל של 63 קילו, הוא עובד בבי"ח וכנראה משם נדבק בדלקת ריאות. ואבא שלי לא בן אדם שחולה בדרך כלל. לקח לו יותר מחודשיים לצאת מזה.
    אמא שלי צעקה עליו שבגלל הדיאטה שהוא עשה והכמויות שהוא מעשן הוא נעשה חולה.
    את חושבת שהוא הפסיק לעשן בתקופה שהייתה לו דלקת ריאות? או הפחית בכמויות? ממש לא…

    גיל 60 זה גיל שצריך לשים יותר לב לדברים, גם למחלות שונות
    כי הגוף כבר לא בן 20 והוא מתמודד אחרת.

    זה תמיד מפתיע לשמוע על אנשים צעירים (יחסית) שמתים בגלל מחלה (כמו דלקת ריאות)

    אהבתי

  11. עניין המכונית באמת מרגיז , אבל צריך לברך ברכת הגומל שאף אחד לא ניזוק גופנית.

    (נורא למות מדלקת ריאות, שאולי אפשר היה למנוע!)

    אהבתי

  12. וואו, קראתי באיזה אתר חדשות על הבן שהכיה פרמדיקים, הייתי בטוחה שמדובר בבני המגזר… אצלם נוהגים הפרמדיקים לא להגיד שהאדם נפטר, אלא לקחת את הגופה לבית חולים כאילו האדם עודנו חי, כיוון שהודעה על מוות עלולה לסכן את חיי הצוות.

    מזל שלג’ינג’י ולשאר המעורבים לא קרה כלום. תאונת דרכים זה דבר מפחיד עד אימה. אני מקווה שחברת הביטוח תשלם את עיקר הסכום. צפו עליה בפרמיית הביטוח בפעם הבאה…

    איזה יופי שמצאת עבודה שאת אוהבת!

    אהבתי

    1. הבן שלה אדם אלים, הוא רב פעם עם בעלי על חנייה… זה כמעט הגיע לשפיכות דם 

      ואכן, בסופו של דבר מה שבאמת חשוב לי אישית זה שמצאתי עבודה. עכשיו יהיה לנו כסף להחזיר את ההלוואה שבטח נאלץ לקחת כדי להחזיר את הכסף.
      ומה שמצחיק זה שפתאום מתקשרים אלי כל מיני אנשים ששלחתי להם קורות חיים מזמן.
      עכשיו באים?

      אהבתי

  13. בערבית אומרים יום אסל (דבש) יום בסל (בצל). אבל המוות של הגברת ומה שקרה לבעלה של זו שאת עובדת בשבילה באמת מגמד אירועים שניתן לפתור אותם בכסף. אמנם מאד לא נעים ויהיה קשה  (מקווה שיש לכם לפחות ביטוח צד ג’ – אחרת צריכים לשלם גם את הנזקים של המכוניות האחרות) אבל מזל שג’ינגי’ ושאר הנהגים יצאו בשלום.
    מעתה והלאה מאחל רק דבש.

    נ.ב – לאנשים בני 50 ומעלה מומלץ לקבל חיסון נגד דלקת ריאות אחת ל-5 שנים.

    אהבתי

  14. אכן מילת המפתח היא פרופורציות! ומזל שג’ינג’י לא נפגע ולא פגע….
    יש לכם ביטוח צד ג’,  אני מקווה. זה הכי חשוב, להגנה מפני תביעה מהרכבים הנפגעים אחרים….
    טוב לך שמצאת את העבודה הזו, ובת מזל האישה המסכנה שאת הגעת לחייה. 
    לעולם אין לדעת מה יקרה מחר, מה יקרה בעוד רגע….
    אנחנו רק יכולים לחיות את חיינו הכי טוב שאפשר…כי לעולם אין לדעת
    הרבה בריאות…. 

    אהבתי

    1. אני מאוד מקווה שאני אצליח לעזור לה ולהקל עליה קצת.
      היא סוחבת המון על הכתפיים ורואים שלא קל לה.
      החיים תמיד מזמנים לך הפתעות נבזיות, צריך לנצל טוב כל רגע שלא יחזור.

      אהבתי

  15. פוסט מריר/חמוץ/מתוק.  הבעל שנעשה ילד מכניס הכל לפרופורציות. רק בריאות, ושחודש אדר יתחיל כבר לשמח אותך…

    אהבתי

  16. את כל כך חרוצה !!! 
    גם לי קרתה תאונה עקב ’נהיגה אוטומאטית’ של הנהג שלא שם לב לשינוי בתמרורים. בכי תמרורים. אבל אתם בריאים ושלמים, הכיס יכאב וירפא

    אהבתי

    1. כשאני מספרת שאני קמה בשש בבוקר אני נשמעת חרוצה להחריד אבל זו אשליה.
      אין לי בעיה לקום עם זריחת השמש ולבזבז את כל היום בבטלה מול המחשב
      אבל נכון, אני משכימת קום וזה קל לי, להישאר ערה אחרי עשר בלילה זו הבעיה האמיתית שלי.

      אהבתי

  17. איזה פוסט מלא התרחשויות! בריאות לג’ינג’י והצלחה בעבודה. שמחה שמצאת מקום שטוב לך בו ושמחה שעם כל הטרגדיה הם מצאו אותך… ואין לי מילים על הנפטרת…

    אהבתי

    1. האמת שלא סיפרתי כל מה שקרה באותו יום כי זה כבר היה מוגזם אבל חוץ מכל השאר גם הייתה סתימה בניקוז של המטבח… עד שג’ינג’י פתר את זה הוא הזיע כהוגן וגם התעצבן.
      וגם לי אין מה להגיד על הנפטרת, נכון שלא אהבתי אותה אבל הנכדים שלה אהבו אותה מאוד וגם הילדים שלה, אני חושבת וסך הכל היא נפטרה צעירה מידי וחבל.

      אהבתי

  18. אני קוראת את הפוסט הזה אחרי שקראתי את הפוסט החדש יותר וזה מצחיק אותי בטירוף בגלל שאת כותבת שהילדים מלאכים…
    אני דווקא מרוצה ממך כי נראה שחזרת לתפקד ועברת את השנה ומשהו הקשה שהיתה לך
    בקשר לאשה שמתה- זה מזכיר לי למה אני אוהבת כל כך את דמותך הוירטואלית
    את לא מתחנפת, מייפה, מתנצלת
    אני מתה עליך
    ובגם.. הפרמדיקים שהוכו היו חברים של בעלי לעתיד ואני תמיד חושבת מה היה קורה אם זה היה קורה לו- מותק שלי
    נראה שקצת פספסתי אז חוזרת לקרוא בעבר הקרוב- נשיקות

    אהבתי

    1. כנראה שיש הבדל גדול בין פגישה של כמה דקות כשרוב הזמן אימא ברקע ובין שעות ממושכות בלי אימא.
      אגב, הגדולה באמת נהדרת, היא אחראית ובוגרת ונעימה מאוד וגם האמצעי בדרך כלל ילד טוב. לצערי הוא סבל מכאב שיניים וזה לא משפר את מצב רוחו של אף אחד, והקטן, כמו רוב האחים הקטנים, מפונק ועקשן.
      בעיקרון הם באמת ילדים טובים, אבל בכל זאת, רק ילדים והם התקשו להתמודד עם כל כך הרבה שעות בלי אימא.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s