בלי לחץ אימא

זה מה שצץרץ חזר ושינן לי לפני שהוא ארז את עצמו וחזר לבסיס. מאז יום כיפור הוא בבית בגימלים. קופץ מידי פעם לבית חולים עשר לפיזיותרפיה או ביקורת ושוב חוזר לנוח בבית. זולל טוסטים, מנסה לעשות כושר ובעיקר נח, רב עם אחיו, מדבר בטלפון, צופה בטלוויזיה, מבזבז כסף ועולה לנו על העצבים, והנה בדיוק ביום בו החליט הרופא שהוא כבר בריא התחילו הבלגנים בדרום.

יכול להיות שהם חיכו בסבלנות עד שהצנחן המהולל שלנו יהיה שוב כשיר לצאת לקרב?

הוא עוד הספיק ללכת לחתונה של אחות של חבר, וחשב שלמחרת יספיק להיות עוד פעם בפיזיותרפיה (יש לי חשד שהוא קצת נדלק על הפיזיותרפיסטית שהוא תיאר כחמודה), אבל טלפון דחוף מהצנחנים קלקל את התוכניות. הוא ארז סוף סוף את המדים, התגלח כמו שצריך, נעל את הנעלים האדומות שחיכו לו כל כך הרבה זמן, ותוך כדי כך הזכיר לי מידי פעם לא להיות בלחץ.

אמרתי לו שבסדר, ואין בעיות, אם כי האמת – שאני אחשוף רק פה, בבלוג שלי – היא שאני די בטוחה שבין שנינו הוא היה לחוץ קצת יותר. 

ובתמונה – צץרץ בתקופה בה הוא העדיף להיות קאובוי וטען בתוקף שהוא לא רוצה להיות חייל גיבור ולמות למען המולדת.