אלגריה או – כל תוכנית היא בסיס לשינוי

 אז כן, בסוף הגענו וראינו וחזרנו הביתה בשלום, פחות או יותר, אבל בדרך קיבלתי שיעור חשוב מהמציאות, וגיליתי שלא חשוב עד כמה התוכניות שלנו יהיו מפורטות וקפדניות, הן עלולות להשתבש בגלל המציאות שמתעקשת תמיד להידחף באמצע ולהפריע.


 

התכנון לנסיעה לקרקס השמש היה כזה : נוסעים מהבית עד ללב המפרץ, מחנים את המכונית בחניון התת קרקעי, עולים על רכבת מלב המפרץ, חוברים לאימא של ג'ינג'י שעלתה בנהרייה, יורדים בתחנת השלום קופצים לעזריאלי לאכול ולטייל קצת, ומשם לוקחים מונית להיכל נוקיה – עניין של רבע שעה הבטיחו לנו יודעי דבר – צופים בנחת בהופעה שאת הכרטיסים אליה הזמנו מבעוד מועד שבועיים קודם, ואחר כך חוזרים הביתה, גם ברכבת. אנחנו יורדים בלב המפרץ אל המכונית הממתינה לנו וחמותי ממשיכה לעכו כי הרכבת לא מגיעה לנהריה ומשם לוקחת אוטובוס הביתה.

רמז לזה שתוכניות הן עניין מועד להשתבש קיבלנו עוד בדרך ללב המפרץ. החניון התת קרקעי היה סגור והפנו אותנו לחניון העילי, שם לקח המון זמן עד שהצלחנו לחצות את התור ולהגיע למעלה. התברר שבגלל סוף החופש הגדול החניון פשוט מפוצץ, ורק בניסי ניסים תפסנו חנייה, אבל תפסנו והגענו בזמן ועלינו כמתוכנן לרכבת – הללויה!

בסתר ליבו ג'ינג'י טיפח חלום על ביקור בראש מגדל עזריאלי וסעודת צהרים מפוארת במסעדה שהוא קרא באיזה מקום ששוכנת שם, ורק ממתינה לו שיכבד אותה בנוכחותו. למרבה הצער הוא שכח לספר לי ולאימא שלו על החלום הזה, וגם אם היינו יודעות ומנסות לשתף פעולה זה לא היה הולך כי ג'ינג'י התמים שכח שבימים האחרונים של החופש הגדול כל מרכזי הבילוי בארץ הופכים לג'ונגל הומה הורים וילדים מוטרפים, נשמט מזיכרונו שהוא לא ממש מכיר את עזריאלי ושהוא לא יודע איך מגיעים לאותה מסעדה עלומה ומה שחשוב יותר – רכבת ישראל לוקה באיחורים כרוניים. עוד פרט שלא נלקח בחשבון הוא שאימא שלו שתהיה בריאה היא אישה לא צעירה בת שמונים ושבע שמתקשה ללכת מהר ואי אפשר להאיץ בה.

נוסף לזה היה לנו גם ביש מזל מיוחד ובגלל כבל חשמלי שאיים להיקרע סגרו את נתיבי איילון, וזה גרם לפקקים זוועתיים בדיוק כשהיינו בדרך להיכל נוקיה. מה הסיבה לפקק האימתני היה תעלומה עד שהגעתי הביתה וראיתי חדשות אבל את הפקק חשנו על בשרנו ונלחצנו נורא כי אמרו לנו שאחרי ארבע וחצי סוגרים את הדלתות בלי פשרות ולא יעזור לנו כלום.

 

מרוב פחד שיסגרו את הדלתות וישאירו אותנו בחוץ עם הכרטיסים הנורא יקרים שרכשנו ירדנו מהמונית ורצנו חלק מהדרך ברגל, כלומר הוא רץ, אני נשארתי לתמוך באימא שלו שבקושי הלכה, ולקח לה חצי מופע להרגיע את הנשימה אחרי הלחץ והריצה ההם. בסוף התברר שדבר הפקק הגיע לאוזני מנהלי נוקיה הרחומים, הדלתות נשארו פתוחות עד חמש ואנשים נכנסו עוד אחרינו כמו בכל אולם קולנוע מצוי וחבל שרצנו סתם בחום אבל אז לא ידענו את זה.

קרקס השמש זה מין קרקס תיאטרון אופראי מיוחד במינו, וכנראה שבאמת נפלא. כל המבקרים מסכימים על כך, ויש תמימות דעים שאלגריה הוא מופע איכותי ומרומם נפש, אבל מאוד קשה ליהנות בתנאים הגרועים שסיפקו לנו. ישבנו נורא גבוה, בקושי ראינו משהו, ואם לא די בכך הייתי נסערת מאוד בגלל מריבה מכוערת שפרצה ביני לבעלי כי העזתי להעיר לו שאין טעם לנסות לחפש את המסעדה ההיא, שהוא לא זכר את שמה, כי הגענו באיחור, ויש פה בלגן ולחץ ופשוט אין זמן ועדיף שנצא להיכל נוקיה ולא נבזבז זמן במתחם עזריאלי ההומה אדם.

הוא כעס והתרגז עלי וטען בנבזות שאני סתם לחוצה, ואחרי שהתברר שצדקתי ובגלל הפקקים הייתה סיבה להיות לחוצה, הוא כעס עוד יותר, וכל חדוות הצפייה במופע הזה שהוא באמת יחיד במינו נהרסה מבחינתי.

אחרי שהעניין הסתיים חזרנו לרכבת באוטובוס הפעם, וליתר ביטחון נסענו עד תחנת רכבת מרכז כי שמענו ברדיו של המונית שאולי יסגרו את תחנת השלום. בינתיים התברר שלחמותי נורא התנפחו הרגלים בגלל הריצה. למרות מחאותיה שלא נורא חששנו לתת לה להגיע לבד הביתה ולכן החלטנו שהיא תרד איתנו בלב המפרץ וג'ינג'י יסיע אותה הביתה. מבחינתי הוא היה יכול להישאר לישון שם ולצאת בלעדי לטיול לעכו שנרשמנו אליו שבוע קודם ויצא לרוע המזל ביום שישי, יום אחרי אלגריה.

הוא התעקש לחזור הביתה עוד בלילה, וציפה שאבוא איתו לטיול, אבל בבוקר הודעתי לו שאני עייפה וכואב לי הגב ואני מוותרת על התענוג. הכעס עליו כבר התפוגג כמעט לגמרי, אבל הרגשתי עייפה נפשית ופיזית, ורציתי קצת זמן לבד, רק אני והבישולים והניקיונות של יום שישי.

אז בסדר, התפייסנו פחות או יותר, ואני יודעת שהוא מצטער שהתנפל עלי ואמר כמה דברים מיותרים ומרגיזים לגמרי, אבל ייקח עוד המון זמן עד שאסע שוב לתל אביב, וגם אם זה יקרה שוב זה בטח לא יהיה בסוף החופש הגדול.

ועוד הערה קטנה אך חשובה. חמותי צדקה, המיזוג ברכבת הוא באמת בלתי נסבל. צחקתי עליה בלב כי היא לקחה ז'קט בשביל הנסיעה, אבל היא צדקה, ואני קפאתי מקור. אם הם היו ממזגים פחות, ודייקנים יותר האלגריה שלנו הייתה יותר שמחה.

31 תגובות בנושא “אלגריה או – כל תוכנית היא בסיס לשינוי

  1. "ישבנו נורא גבוה, בקושי ראינו משהו" מעניין, גם אני ישבתי גבוה ביציע כמעט בשורה האחרונה וראיתי מצויין  ובקטע הסולמות ממש להישיר מבט.

    אהבתי

  2. המסעדה הזו 2C בעזריאלי היא מסעדה נורא יקרה
    אם אני לא טועה ארוחה שם עולה בסביבות 200 ש"ח לבן אדם! במינימום
    אישית אני לא חושבת שזה שווה את ההוצאה הכספית
    בכל זאת זה רק אוכל…

    היית רואה את ג’ינג’י משלם 200 ש"ח על עצמו על אוכל?
    אפשר לאכול אוכל בבית מזה לפחות לשבוע וזה עוד יאכיל 3-4 אנשים

    אני לא סובלת להגיע לתל אביב ביולי אוגוסט
    אלה החודשים הכי נוראים בעיר, גם כשגרתי בעיר אלה היו החודשים הכי לא חביבים עלי בשנה
    חם, לח, ומגעיל
    ובנוסף לזה כל העולם אחותו ואשתו מגיעים לתל אביב!
    אנשים, ילדים, בני נוער, מי שלא תרצי נמצאים בכל מקום שאת רוצה ללכת אליו – פשוט סיוט!

    מקווה שנהנית מהמופע
    אני מקווה לא לצאת יותר מדיי מהבית בסופ"ש הזה
    חם מדיי

    אהבתי

      1. אני תמיד מתכננת את היציאות שלי לעיר מראש
        זאת אומרת שאם אני מגיעה למקום שאני לא מכירה, אני ארשום לי את השמות של הרחובות ולפעמים גם אדפיס לי מפה. ואני תמיד דואגת להגיע לפחות חצי שעה מראש לאן שאני צריכה במיוחד אם אני נוסעת בתחבורה ציבורית.

        אהבתי

  3. אני גרה במרחק חצי שעה נסיעה מתל אביב ולא מתקרבת לשם בקיץ רק אם אני חייבת לעשות זאת. פקקים, בלגנים. חבל שאין פעילות מענינת לא בחופשים מבתי ספר.
    אגב, בהצלחה לעוגי, מה הוא לומד, פספסתי את המידע הזה. 

    אהבתי

  4. אני חושב שקוראים למסעדה הקומה ה49,אבל אני לא שם כסף על זה
    אני גר 7 דקות מתל אביב וכולם יודעים שאם אין צורך לא נכנסים לעיר,ודאי לא לעזריאלי בסוף החופש הגדול שזה סיוט מסוייט
    אבל טוב שהסתיים ככה
    ושמח שנהניתם במופע

    אהבתי

  5. אוי איזה קטע באיזה יום זה היה ? כי ביום חמישי אחותי היתה עם בעלה והילדים. עוד לא שאלתי אותה אפילו איך היה.
    אני ראיתי את המופע של הקרקס הזה סירק דה סוליי לפני… וואו, 18 שנה בלס וגאס.   אני זוכרת שזו היתה חוויה מיוחדת במינה אבל תהרגי אותי זה זכור לי כמו שזוכרים חלום מטורף לא מצליחה להזכר בפרטים רק בחוויה בכלולותה ושאנשים ריחפו של באויר או משהו כזה.
    ראינו אז גם את המופע של שני הקוסמים עם הנמרים, זיגפריד ורוי, גם שם הרגשתי אותו דבר מוצפת חווייתית. כאילו זה קצת יותר מידי.
     בכל אופן, חבל שהיתה חוויה מתישה כזו. אולי כשהחלקים הנאחסיים ישקעו תצליחי לחוות את הזכרון של זה טוב יותר.

    אהבתי

    1. הייתה באמת איכות חלומית למופע הזה, בחיים לא ראיתי משהו כל כך מיוחד, לא הבנו כמעט מילה אבל הבנו הכל.
      והיו באמת המון ילדים בהצגה של ארבע וחצי, הם נהנו בעיקר מהליצנים.

      אהבתי

  6. יש אמרה כזאת באידיש, האדם מתכנן והאלוהים צוחק.
    לא צריך להאמין באלוהים וגם לא צריך לדעת אידיש כדי לדעת שזה נכון.

    מקווה שבינתיים התאוששת מרצף התקלות והמריבות. 
    מאחלת לך שהמשך סוף השבוע יהיה נעים ורגוע.

    אהבתי

  7. אתייחס ברשותך רק לשורה האחרונה, כל כך הרבה התלוננו על המיזוג ברכבת , וזה לא עוזר ! כמעט כולם שם עם עליונית/צעיף ועוד…וקר נורא !
    לגבי זה שהרכבת מגיעה ( לפעמים)עד לעכו זה לא נורא , כי ממתין בחוץ אוטובוס מייד כשהיא מגיעה  ותוך 10 דקות מגיעים לנהריה.
     

    אהבתי

    1. כן, זה מה שאמרו לנו אבל אחרי האיחור של הרכבת ושאר התקלות איבדנו אמון, וחמותי המסכנה הלכה בקושי, החלטנו לחסוך לה את הטרטור הזה.

      אני באמת לא מבינה מה הבעיה להקטין את עוצמת הקירור, זה כמו בחתונות, המוזיקה בווליום נורא וכולם מתנהגים כאילו זה כוח טבע שאי אפשר לשלוט בו.
      כולם סובלים ואף אחד לא עושה כלום

      אהבתי

  8. אל תצטערי על המסעדה, לא הייתם נהנים בלחץ הזה. שמה באמת 2c , והאוכל בה באמת יקר יקר. אבל אם פעם, לא בקיץ, יהיה לכם , רק לשניכם, אירוע ייחודי בסתם יום של חול, כן שווה לצאת אליה. הנוף מן הקומה ה-49 מיוחד במינו, לזוגות יש מקומות ליד החלון, (להזמין מראש, טו-סי), וכשמגיעים לעזריאלי לוקחים מעלית, יורדים בקומה 3, ואז מחליפים מעלית ישר לקומה 49. שווה..

    אהבתי

    1. חבל שלא ידעתי את זה קודם, לפני שנסענו.
      אולי נארגן לנו שם ארוחה לכבוד יום הנישואים ה – 32
      אני לא מאמינה שאני חיה כל כך הרבה שנים עם הבן אדם המעצבן הזה

      אהבתי

  9. זהו התחילה שנת הלימודים, זה הזמן לתכנן את הבלוי שלכם במסעדה שבעזריאלי.
    לדעתי זו חוויה לאכול בגובה כזה ובתצפית על הנוף.

    אהבתי

  10. הנסיעה לתל איב פקוקה בכל החופשות. לא רק בחופש הגדול…
    תהנו!
    וכל המריבות הקטנות… הן לא חשובות, בחיי!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s