האולימפיאדה שלי

בדרך כלל ספורט לא עושה לי את זה, משחקים עם כדור משעממים, ריצות קפיצות ושחייה מייגעות ובכלל, ספורט זה עסק מסוכן מעייף וגם מזיעים…

קוראי כבר יודעים – אני בן אדם לא ספורטיבי בעליל וכבר השלמתי עם זה מזמן, אבל היום ישבתי מרותקת לשידורי האולימפיאדה והתלהבתי מאוד מההתעמלות האמנותית וכשנטע ריבקין הופיעה בסוף הקרב רב מחאתי כפיים בהתלהבות וזה דבר נדיר מאוד אצלי.

למה דווקא ההתעלמות האמנותית הלהיבה אותי? כי היא אסטטית ונעימה לעין. יש בנות דקיקות ויפות, תלבושות מדהימות עם המון קישוטים נוצצים, ואביזרים מגניבים. אני אוהבת בעיקר את הסרט אבל גם הכדור והאלות נהדרים.

הכל דומה יותר לריקוד בלט מאשר להתעמלות, ויש גם מוזיקה קצבית שמוסיפה לתענוג, וזה שכל אחת מופיעה עם גרסה משלה לקטע ועם תלבושת אחרת זה בכלל נפלא ומרתק.

באולימפיאדה קוראים לזה התעמלות אבל למעשה מדובר בריקוד משולב עם תצוגת אופנה, מה יש פה לא לאהוב?

וזה שנטע ריבקין המקסימה שלנו נכנסה כמו גדולה לגמר והגיעה למקום השביעי המכובד ועוד לצלילי הבאנו שלום עליכם זה בכלל תענוג גדול. עכשיו רק צריך להוסיף החלקה על קרח או על רולר בלייד לאולימפיאדה ואני אהפוך לחובבת ספורט נלהבת.

 

קראתי בעיתון ידיעות מאמר נחמד על משה גרטל ופתאום נזכרתי שלפני המון שנים, נדמה לי שעוד לפני מלחמת ששת הימים או מיד אחריה, הוא היה המורה לשחייה שלי בקייטנה בתל חנן שאני ואחי שהינו בה בשנות השישים. אני לא זוכרת איך הוא נראה אז אבל אני זוכרת שכולם אמרו בהתפעלות שהוא אלוף הארץ בשחייה ואז הוא נראה לי כמו איזה אל נישא ורם שנמצא אי שם באולימפוס.

בהתחלה פקפקתי אם זה באמת אותו גרטל אבל בדקתי בגוגל וגיליתי שהוא באמת היה אז בקיבוץ רמת יוחנן ושהוא מבוגר ממני בעשר שנים אז זה כנראה אותו גרטל. גם כיום הוא נראה נהדר לדעתי, ואם אפילו גיא לרר חד הלשון ביקש ממנו סליחה ועשה איתו סולחה אז בכלל…

מעניין אם עדיין יש בריכה ברמת יוחנן ואם עדיין יש סביבה גדר חיה של שיחי יסמין ריחניים, ושעדיין מגישים לילדים השוחים בה מגשים ענקיים מלאי ענבי סולטנינה מתוקים להפליא, אני מקווה שכן