שורבטתי

אבו אלמוג העביר אלי את השרביט ועכשיו אני אמורה לספר דברים שלא יודעים עלי בישראבלוג. זה קשה מאוד כי אני כותבת בלוג מזה שנים רבות וסיפרתי על עצמי הכל, כמעט.

מצד שני, מאז שקיבלתי שרביט לראשונה חלפו ארבע שנים והמון שינויים חלו בחיי. אני אסקור אותם אחד לאחד:

 

אחרי הרבה שנים של עבודה כשכירה אני עצמאית, מנהלת יחד עם בעלי את מרכז המבקרים והמכוורת שלנו, עובדת קשה מאוד ולא מקבלת משכורת מסודרת אבל יותר לא צריכה לרוץ לעבודה ולחתום שעון ואני מאושרת.

 

שברתי רגל בחורף 2010 הרגל לא התאחתה לגמרי בסדר ומאז אני קצת איטית יותר ומתקשה להתרוצץ כמו פעם.

 

יש לי דלקת פרקים כרונית ואני לוקחת סטרואידים וצריכה לעשות בדיקות דם כל כמה חודשים כדי להיות בטוחה שהכל אצלי בסדר, ובכלל הבריאות שלי שתמיד הייתה טובה החלה להתדרדר לאחרונה. אני נאבקת להמשיך להיות פעילה למרות הקשיים. הולכת עם הכלבה פעם ביום, עושה פילאטיס, מתאמצת לא לאכול יותר מידי ולהתרחק מאוכל מתוק ושמן, ומנסה לשרוד את הקיץ למרות גלי החום של גיל המעבר בלי לקחת הורמונים.

 

הבת הגדולה שלנו השתחררה מהצבא (שירתה בנח"ל כלוחמת בקרקל) וכיום היא גרה בגרעין של תנועת דרור ועובדת כמדריכה בנוער העובד. אני וג'ינג'י וגם הסבא והסבתות שלה היינו מעדיפים שהילדה תפסיק להיות אלטרואיסטית ותורמת ותתחיל לעשות לביתה. ללמוד ולחשוב על העתיד, אבל נכון לעכשיו היא מתעקשת ללכת בדרך שלה.

 

למדתי עריכה לשונית במשך שנתיים וכיום יש לי תעודה של עורכת לשונית מטעם מכללת אורנים אבל אף אחד לא מוכן להעסיק אישה בת יותר מחמישים ולכן אני ממשיכה בעסקי הדבש שהם הרבה פחות מתוקים מכפי שאפשר לחשוב וכוללים בעיקר עבודה פיזית קשה, ועוד עם הבעל.

 

הבן האמצעי שלנו, עוגי נפצע בצבא ואיבד עין וכיום הוא גר בבית, לומד בקורס בישול ומקווה לעזוב את הבית אחרי הלימודים.

 

צץרץ – התינוק המשפחתי שלנו הוא כיום צנחן, הוא עדיין חמוד אבל כבר מזמן לא תינוק.

 

למרות הסלידה שלי מכל העסק הזה של פייסבוק אני מנהלת דף פייסבוק בשביל 'יערת הדבש' העסק המשפחתי שלנו.

 

אחרי שנים רבות של פחד מכלבים, בעיקר גדולים, התחלתי לגדל די בעל כורחי גורת רוטווילר מעורבת והתאהבתי. הפסקתי לפחד מכלבים ואני מטפחת ומפנקת את הגורה המגודלת שלנו בצורה שמפתיעה אפילו אותי.

 

מאז המחאה של הקיץ שעבר אני קוראת בעניין גדול כתבות כלכליות ומנסה ללמוד ולהבין ככל האפשר בנושא. ובכלל, כיום אני קוראת הרבה פחות ספרים ורומנים ומשקיעה זמן רב בקריאה באינטרנט. קוראת בבלוגים ובאתרי חדשות וגם בפורומים שונים. אם הייתי צעירה ובריאה יותר אולי הייתי נעשית מהפכנית כמו דפנה ליף. 

ליטוף מישהו?

 

 אני מעבירה את השרביט לאלה אולי זה יגרום לה לעדכן יותר.

38 תגובות בנושא “שורבטתי

  1. נהדר !
    ראשית אני מקווה שלמרות הגיל והקילקולים כאן ושם שתמשישי להיות בריאה,זה הכי חשוב

    מקווה שעוגי יחלים ויסיים בהצלחה את הקורס

    והמכוורת תביא לכם פרנסה טובה,ראיתי איזו עבודה אתם עושים

    אהבתי

  2. ואת שכחת להוסיף שלקוראיך את מסבה עונג רב בכתיבתך כי את כותבת את עצמך לדעת 🙂
    בריאות לכולכם!!!
    וכיף ללוקה שאת אימצת אותה!זכיתם!

    אהבתי

  3. לוקה היא גורת רוטווילר!  היא נראית כל כך מתוקה,  אולי בזכותה ובזכותך אני אתחיל לחשוב על הרוטווילרים בפחות פחד מאשר עד עכשיו (אבל ליתר ביטחון,  בכל זאת ממרחק ).

    אהבתי

    1. האמת שהיא כלבה מעורבת ויש בה מעט מאוד גנים רוטווילרים אבל בעיקרון חשוב יותר איך מגדלים את הכלב מאשר הגזע שלו.
      היא מקבלת אצלנו המון ליטופים ופינוקים, אף פעם לא נזפנו בה או קשרנו אותה, ובכל זאת על זרים שמנסים להיכנס לחצר היא נובחת אבל כשהיא רואה שאנחנו מקבלים את האורח בסבר פנים יפות היא מיד נרגעת.

      אהבתי

      1. סליחה על הפריצה לדיון, אבל אולי אפשר לשכנע אותה שהיא תתרום לחברה הרבה יותר לאחר שהיא תרכוש השכלה?
        עם השכלה – השמיים הם הגבול (אפשר לרפא, ללמד, לתכנן בתים זולים, לעבוד בספריה, להיות עו"סית, פסיכולוגית, עו"ד שמגנה על החלשים, רו"ח שעוזרת למנוע עוולות וכו’) וללא השכלה – אין אפשרות לעזור כי איש לא ישמע אותה.

        חוצמזה – אפשר לעשות נפלאות במסגרת תכנית פר"ח במקביל ללימודים .

        אהבתי

      2. זה בדיוק מה שטענתי אבל היא אומרת שהיא עדיין בטראומה ממערכת החינוך והמחשבה על ישיבה בכיתה מחרידה אותה.
        האמת, אני מבינה אותה

        אהבתי

      3. גם אני מבינה אותה.
        אלא שהאקדמיה בכלל לא דומה לתיכון.
        התיכון הוא גיהינום והאקדמיה גן עדן

        אולי היא תשנה את דעתה אחרי שנה או שנתיים של התרעננות.

        אהבתי

  4. תמיד תהיתי לעצמי מה עדיף
    עצמאי או שכיר
    כשאתה עצמאי אף אחד לא יכול לפטר אותך, אתה אדון לעצמך
    אבל ההכנסות הן לא תמיד קבועות ובאותו גובה
    וכן הבנתי שזה גם כאב ראש לא קטן
    חוץ מזה שבתור עצמאי גם אפשר לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא…

    המון בריאות
    זה ה-דבר הכי חשוב אחרי הכל

    אהבתי

    1. יש יתרונות וחסרונות לכל צד אבל בגילי המופלג אין מצב שמישהו ישכור אותי, בגיל 55 אני נחשבת לאחת שיש לה כבר רגל בקבר.
      העסק שלנו הוא לא רע, יש תקופות טובות יותר ופחות ויש הרבה כאב ראש בירוקרטי אבל הוא שלנו ואנחנו מחליטים על הכל לבד, יתרון עצום.

      אהבתי

  5. פחות עסיסי משלי, אבל עדיין חמוד… שני דברים – אם אבקש ממך חברות בפייסבוק אז תסכימי? ועוד משהו ’23 דברים שלא ידעת על קפיטליזם’ של הא ג’ון צ’אנג די מסדר את הראש בנוגע לכלכלה. יש לי פוסט עליו שפירסמתי בינואר והנה הקישור –

     <a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=12981535http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=12981535</div>

    שבת שלום!

    אהבתי

  6. התמונה של הכלבה מקסימה.

    לגבי הפוסט הקודם, את בטוחה שהכלבה צדה זבובים? כי היא נראית כאילו היא צדה פרעושים .

    הייתה לנו מכת פרעושים בבית, בקושי נפטרנו מהם.

    אהבתי

  7. אני קצת מקנאה באנשים שמגלים בגיל מבוגר יחסית שכלב זו אהבה אמיתית, כי אין כמו הכלב הראשון , כמו ילד ראשון…
    יש לה מבט מקסים, לכלבה 🙂

    אהבתי

    1. נ.ב: אין כמו חיות. גם לנו יש כבר שני "ילדים". אחת שחורה ומקפצת, השני אפור וישן רוב היום.

      מחמם את הלב לחזור אליהם הביתה…

      הגיל זו בעיה. אני מקווה שכשאגיע לגילך תהיה לי גם אפשרות להיות עצמאית, ולא-צריכה-טובות.

      אהבתי

      1. היא נראית גדולה ושחורה אבל יש לה אופי של חתולונת עדינה.
        לא בחרנו בה ובכלל לא תכננו לגדל כלב אבל הבן הביא אותה, גורה פיצית ומתוקה ופשוט התאהבנו.
        יש יתרונות וחסרונות בלהיות עצמאי, מנסה ליהנות ולהחזיק מעמד.

        אהבתי

  8. נהדר שיש לך כלבה!
    אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שאת הדוגמה החיה לכך, שגיל אינו חשוב. את מתחדשת, עושה שינויים.. הכל… הרבה יותר מהרבה צעירים…
    ובקשר לעבודות עריכה לשונית.. את לא מכירה אף אחד שכותב וזקוק לכך? אני עורכת לשונית. בין השאר לכתבי עיתונות, ולכותבי ספרים… כיום כמעט כל אחד כותב ספר..
    ובטח אפשר לפרסם באינטרנט.. אפילו בגוגל.. אפילו כאן… בלוגו של הבלוג שלך…
    בהצלחה!

    אהבתי

    1. אני בעצמי המומה מהשינוי שחל בי בקשר לכלבים.
      נחמד להפתיע את עצמך כל פעם מחדש.

      בינתיים ידי מלאות עבודה בעסק המשפחתי אבל אולי בעתיד אנסה לחצוב לי מעט פרנסה גם בעריכה.
      תודה על העצות

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s