לא מאמינה לכם יותר

היום שמעתי ברדיו שיש מבצע כזה של חברת חשמל – 'חסכת הרווחת' ובלי לבדוק קודם ישר אמרתי לבעלי, "לא מאמינה להם, זה בטח שוב איזה תחמון מבית מדרשם של מי שמספרים לנו שהם לא מעלים מחירים של מוצר אלא פשוט מקטינים את האריזות."

בעלי הסכים איתי ואמר שאני כנראה צודקת וחבל על הזמן, אין אפילו טעם לבדוק.

אחר כך הלכתי ובדקתי בכל זאת, וגילית, הפתעה הפתעה!, שצדקתי, וקראתי בדכדוך את הטוקבקים שאמרו בדיוק מה שחשבתי אבל היו בוטים הרבה יותר ממה שאני מרשה לעצמי להגיד אפילו בשיחה פרטית ביני לבין בעלי.

הייתי צריכה לכעוס אבל אני מודה, לא רק כעסתי אלא גם נעצבתי אל ליבי כי אני מבוגרת מספיק כדי לזכור זמנים אחרים, תמימים וטובים יותר. אני זוכרת איך בבית ספר לימדו אותנו לא לקטוף פרחים בטיולים (אז עוד טיילו ברגל) כדי שפרחי הבר בארצנו ישגשגו, וכולנו האמנו וצייתנו באדיקות, ואילצנו גם את ההורים לא לקטוף. האחות בבית הספר (כיום כבר אין דבר כזה) לימדה אותנו שמים וסבון הם יסוד הניקיון וחשוב לשטוף ידיים וזה מה שעשינו כי האמנו בכל ליבנו שאם היא אמרה אז ככה זה, אבל כיום אפילו רופאים בבתי חולים מתרשלים בשטיפת ידיים כי יש מחסור נוראי בכוח אדם ופשוט אין להם זמן.

אני זוכרת איך הסבירו לנו שאסור להשאיר ברז מטפטף כי אין לנו די מים בארץ וכולנו הנהנו בצייתנות והקפדנו לא לבזבז מים מפני שכולנו, גדולים כקטנים, היינו בטוחים שיש מעלינו אנשים חכמים, שההם שם למעלה הם אנשים מנוסים ונבונים עם כוונות טובות, ושכולנו ביחד, העם ומנהיגיו, מאוחדים במטרה משותפת, ואם כולנו נעשה רק עוד מאמץ אחד קטן יהיה טוב – המדינה תפרח ויהיה שלום וכולנו נהיה עשירים ומאושרים.

תחושת הביטחון התמימה הזו שיש מישהו חכם שיודע ומשגיח על כולנו החלה להיסדק במלחמת יום כיפור, ומאז היא הולכת ונשחקת, הולכת ומתרפטת. אני עדיין לא קוטפת פרחי בר, ולא יכולה לסבול ברז מטפטף גם אם לא אני משלמת את חשבון המים, אבל אף אחד כיום, אפילו לא ילדים קטנים, לא מאמין שההנהגה שלנו מתכוונת לטוב, ועושה לילות כימים כדי לדאוג לטובת המדינה

כיום, אם המדינה או אחת מהחברות שלה מציעה לי מבצע או הנחה אני מיד מתמלאת חשד ושואלת – איפה פה מנסים לסדר אותי? ומי הולך להרוויח על חשבוני? ולצערי אני מגלה די מהר שצדקתי, שוב עובדים עלינו.

אולי זו תמימות וטיפשות מצידי, אבל המצב הזה מעציב אותי מאוד, מעציב אותי אפילו יותר מהחשבונות המנופחים שמגישים לנו על מים, חשמל, אוכל, גז… בדקתי בגרפים היפים האלה של חברות האשראי את ההוצאות שלנו מהשנה שעברה מול השנה ונדהמתי לראות שאנחנו מוצאים יותר כסף מאשר בקיץ שעבר למרות שכיום אנחנו פחות אנשים בבית ויש לנו פחות הוצאות.

חכו, עוד לא דיברתי על ארנונה רצחנית שמתייקרת כל חודש ועל עמלות בנקים הזויות ועל עוד כהנה וכהנה תשלומים כיד הדמיון הטובה על הממונים עלינו שהקיץ לא מרשים לנו אפילו למחות.