חמותי ואני – קציצות וחביתיות

אתמול בערב חמותי התקשרה והזמינה את עצמה לביקור אצלנו. מצאה לה זמן! דווקא ביום חמישי זה כל משק הבית הקטן והמנומנם שלנו התנער ונעמד קוממיות על רגליו האחוריות, מוכן ומזומן לקבל את ההסתערות התלת שבועית של צץרץ ולילי על שגרת היום יום המנומנמת שלנו.

כמובן שלא אמרתי לה שרק היא תהיה חסרה לי היום, אלא נחפזתי להכריז שזה רעיון נהדר ואני אשמח מאוד לארח אותה.

חמותי כדרכה מביאה את האוכל איתה, מצד אחד זה כאילו יפה מצידה ומצד שני – את באמת חושבת שתרעבי אצלי אם לא תביאי אתך אוכל? – והפעם היא הבטיחה להביא בשר לקציצות, וגילתה לי בהתרגשות שהיא למדה סוף סוף לעשות חביתיות מוצלחות, והיא מאוד רוצה ללמד גם אותי.

אני מכירה את האישה הזאת למעלה משלושים שנה, היא הייתה יותר צעירה ממני כשנפגשנו לראשונה ביום חורפי אחד בחורף 77 ולמרות כל מאמצי ומאמציה מעולם לא הצלחתי להרגיש נוח במחיצתה.

לכאורה יש לה כוונות טובות, היא מלאת נדיבות ובאמת משתדלת, אבל משום מה זה אף פעם לא הולך, ואני תמיד נושמת לרווחה כשהיא מסתלקת סוף סוף.

היום היא הגיעה עם אחיו הצעיר של ג'ינג'י שהשאיר אותה אצלנו, והסתלק ללמוד עם חברים למבחנים. אחיו של ג'ינג'י הוא עובד חברת חשמל והוא מתאמץ מאוד – בעידוד ובמימון של חברת חשמל – לעשות תואר מהנדס, וזה לא קל לו.

חמותי הביאה קערה מלאה בשר לקציצות. הבשר היה טחון ומתובל כהלכה, ובאמת יצאו קציצות נהדרות, אבל קודם החביתיות. היא באמת למדה את המלאכה כהלכה ויצאו אחלה חביתיות, דקות ורכות וגמישות, אבל היא הייתה חייבת לקלקל הכל כשהכריזה בשתלטנות הרגילה שלה שלא, סירופ מייפל זה לא טוב, הוא מלא סוכר וחומרי מאכל (כאילו, דא? למה את חושבת שהוא טעים כל כך?) ודרשה שנקנה קונפיטור דובדבנים למילוי החביתיות. קנינו ובאמת היה טעים להפליא, אני ממליצה בכל פה, אבל למה היא לא יכולה להגיד את דעתה בנחת, למה תמיד להיות זו שיודעת יותר טוב מכולם?

כמובן שלוקה שלנו לא נשאה חן בעיניה, והיה לה מה להגיד על זה שהיה גרה בבית ושבגללה הכל מלא שערות, ובסוף נאלצתי לטאטא ולשטוף את הקומה התחתונה כי היא התלוננה שלכל הבית יש ריח של כלב. היא הסכימה לנוח על הספה רק אחרי שפרשתי עליה מגבת וזה למרות שהכלבה לא שוכבת על הספות, רק על הרצפה, וממש במקרה כיבסתי את הכיסוי של הספה בשבוע שעבר, ואפילו הוספתי מרכך לכביסה למרות שלדעתי זה מיותר, אבל חמותי החליטה שחייבים מרכך ותבעה ממני לקנות בקבוק מרכך כשעשינו קניות יחד לפני כמה שבועות. 

 

אני חושבת שמה שמעצבן בה בעיקר זו הגישה השתלטנית וההנחה שהיא יודעת הכל יותר טוב מכולם. היא מסוג האנשים שיש להם דעה על כל דבר וחייבים תמיד להעיר ולהגיד כל מה שעולה במוחם בלי לחשוב אולי זה מעליב, ואולי זה מיותר.

כמובן שאם תנסה להתנהג איתה באותו אופן, ולהגיד לה מה אתה חושב עליה, זה לא ייגמר טוב – ניסיתי וזה נגמר רע מאוד.

לשמחתי ג'ינג'י לקח אותה לבסוף למכון וגם שם היא כמובן מצאה שהכל מלוכלך ומלא אבק, וחייבים לנקות מיד הכל, ורצוי גם לצבוע את הקירות (פה אפילו ג'ינג'י נשבר מעט ואמר שלא נראה לו שזה יקרה בקרוב), אבל הואילה להסכים שהתיקון של הסככה יצא מוצלח מאוד, ודווקא טוב שקיצרו אותה מעט ונכנס עכשיו יותר אור.

לסיכום – הצלחתי לעמוד גם בביקור הזה בגבורה, שתקתי כשהיא עמדה והכינה אחרי הצהרים עוד ערמה של חביתיות, ומילאה את כל הבית בריח טיגון, והתמוטטתי רק אחרי שהיא עזבה סוף סוף.

אני בטוחה שאחרי עוד שלושים שנה איתה אני כבר אהיה מחוסנת לגמרי, ואפסיק לקחת אותה ללב.