החצי המלא של הכוס

הרבה יותר קל וטבעי לי לקטר, אבל לפעמים צריך לצאת מהשגרה ולראות גם את החצי המלא של הכוס. יכול להיות שאם לא היינו מארחים אתמול קבוצה של פו"פ שאגב, נהנו מאוד, גם מהדבש, וגם מהמזגן, וגם מהכיבוד, וקנו בנדיבות מכל הבא ליד אולי לא הייתי טורחת, אבל אחרי שהם הלכו עלה בדעתי שעם קצת פחות מזל הייתי עלולה להיות אחת מהם – אישה בת חמישים פלוס שנאלצת לכתת רגלים בשבת אביבית חמה מהרגיל בטיול מתיש בגליל המערבי, ולא עם הילדים או הנכדים, אלא עם חבורה של אנשים בגיל העמידה כמוני שמשתוקקים למצוא זוגיות.

אולי יש כאלה שנהנים מזה, אני בספק, אבל אני יודעת שאני לא הייתי אוהבת לצאת שוב לשוק הבשר, להתחתך ולהתאפר ולהתרוצץ ולנסות להרשים ולפתות…

בגיל עשרים ומשהו זה כיף, זה הדבר הנכון והטבעי לעשות אבל אני חוששת שבגיל חמישים פלוס כשיש פחות מרץ, העור פחות מתוח, וכבר יש שערות שיבה זה הרבה פחות נחמד.

ג'ינג'י אמר שהוא היה מעדיף להישאר לבד, ולא לצאת לטיול בקבוצה כזו, אבל אנחנו יחד שלושים וחמש שנים, ואני בספק אם הוא עוד זוכר איך זה להיות לבד, בלי בת זוג.

 

1. אני מודה על כך שיש לי זוגיות שעדיין, אחרי כל אותם שנים, היא מלאת חיים ובועטת. יש גם מריבות וויכוחים כמובן, אבל יש גם אהבה ותמיכה וחברות. זה בהחלט לא מובן מאליו ותודה שזכיתי.

 

2. רק מי ששכב בגבס כל כך הרבה חודשים יכול לדעת איזה אושר זה לקום וללכת, הגב קצת כואב לפעמים, והפרקים מעט חורקים, אבל אני הולכת בכוחות עצמי, עולה ויורדת מדרגות בלי תמיכה, אושר גדול.

 

3. אולי זה יצחיק צעירים, אבל איזה כיף זה שיש אינטרנט! אני נהנית מההמצאה הזו בלי גבול. אוהבת לכתוב בבלוג, ולקרוא בלוגים אחרים, וכל פעם שאני מתיישבת מול המחשב שלי אני מרגישה שכל העולם כולו נמצא בכף ידי, וזה תענוג גדול.

 

4. מודה על הילדים שלי, לא רק זה שהם שלי אלא שהם בכלל קיימים בחיי – וזה בכלל לא מובן מאליו. אם לא הייתי עקשנית ואמיצה הבת שלנו כלל לא הייתה נולדת, וגם הבנים הגיעו אלינו אחרי מאמץ וקשיים. היה קשה לגדל אותם ולפעמים הם היו נורא מרגיזים ומתסכלים אבל איזה מזל יש לי שהם נמצאים בחיי.

 

5. ותודה מיוחדת על זה שעוגי שהיה קרוב מאוד למוות עדיין חי ובריא יחסית. אחרי אשפוז ממושך הוא שוב מתפקד וכיום הוא התחיל סוף סוף ללמוד, שיהיה לו בהצלחה.

 

6. המון תודה על ההורים שלי, על זה שהם קיימים, בריאים ונמרצים, וגרים לידי. תמיד מוכנים לעזור וחשוב מכך, מסוגלים לזה. אני מודה להם שהיה להם אומץ ללדת אותי למרות שהייתי קצת פנצ'ר, ולעזוב את פולין ולבוא לארץ, ואחר כך לצאת מהקיבוץ ולהגיע לקריה הנהדרת שלנו – המקום הכי יפה בארץ. אני גרה במקום נהדר ואני אסירת תודה על כך כל יום מחדש.

 

7. מודה גם לחמותי שתחייה. נכון שהמון פעמים היא מעצבנת ומרגיזה, אבל בדרכה שלה היא נדיבה ואני יודעת שהיא אוהבת אותי וכל הביקורתיות שלה נובעת מדאגה ואהבה. לפני כמה ימים נסענו לקנות לה טלוויזיה גדולה יותר, ואחרי שבחרנו דגם שנראה לנו מתאים לה היא הודיעה לנו בנונשלאנטיות – אם ככה תקנו שתיים, אחת בשבילכם, מתנה ממני.

 

8. ושוב תודה להמצאות המופלאות של המאה ה – 21 הטלוויזיה השטוחה הראשונה שלנו שהיא גם גדולה וגם קלילה, וכל כך מוצלחת עד שהצלחתי לחבר אותה לבד עם טיפת עזרה מהבחור החמוד שענה בתמיכה הטכנית של יורוקום. וגם על קיומם של הטלפונים הניידים הנהדרים שמקלים על התקשורת ועל המצאת הדיסקים ושאר השכלולים שמקלים מאוד על שמיעת מוזיקה. את הצעירים זה בטח יצחיק, אבל אני עוד זוכרת איך נראו החיים פעם, כשכל ההמצאות הללו היו רק מדע דמיוני, ואני אסירת תודה שזכיתי ליהנות מהם.

 

9. המצאה אחת שאני אסירת תודה עליה במיוחד היא המצלמה הדיגיטלית. ביליתי חלק נכבד מנעורי בעמידה בחדר חושך מול קערת מפתח מסריח, התפרנסתי מהעבודה הזו שנים רבות, ודווקא אהבתי אותה, אבל איזה כיף שנפטרנו מהפילם המעיק וכל הניג'וס של הפיתוח שהיה יקר ומעצבן כל כך, וכמה טוב שהצילום נעשה קל ונגיש  לכולם.

 

10. אני אסירת תודה לעוגי שהביא אלינו את לוקה. נכון בחורף התלוננתי וקיטרתי שקשה לי לשמור על הבית נקי עם הגורה הזו, אבל היא גדלה לכלבה מקסימה ויפה, וכיום היא פשוט נהדרת – לא מלכלכת בבית ועושה כל מה שאומרים לה, ואני פשוט אוהבת אותה. לפעמים היא ניגשת אלי ושמה את הראש על הברך שלי ומכשכשת בזנב כשאני מלטפת אותה ומדברת איתה, ואני נדהמת מעצמי – לפני שנה הייתי משתינה בתחתונים מרוב פחד אם כלב כל כך גדול ושחור היה ניגש אלי, וכיום אני מתמוגגת מנחת. בזכותה התחלתי לאהוב כלבים וזה כיף גדול.

 

11. המכונית שלי וזה שאני בכלל מסוגלת לנהוג, יש לי רישיון כבר עשר שנים ועדיין אני אסירת תודה לאימא שהתעקשה שאעשה רישיון ונתנה לי את הרכב הישן של הורי, ובבת אחת הפכתי לאדם עצמאי בשטח. זו הקלה עצומה וחופש גדול ועד היום כשאני דוהרת בכבישים מפה לשם, מקפיצה את הילדים או סתם עושה סידורים אני מתפלאת על עצמי ומרגישה אסירות תודה ענקית.

 

אני מקווה שהרשימה הזו לא גורמת לקוראים לחשוב שיש לי חיים מושלמים, רחוק מזה אבל אני מרוצה ממה שיש ולא מתבאסת יותר מידי ממה שאין והיכולת הזו להיות אופטימית ושמחה היא עוד סיבה להגיד תודה.

אני לא חיה באשליות ואני יודעת שאני לא כל כך עשירה, ובטח לא רזה. אין לי קריירה שאפשר להתגאות בה ובטח שאפשר לשפר הרבה בתחום הבריאות, גם שלי וגם של חשבון הבנק, החיים שלי רצופים עבודה ומאמצים. אין לי תקציב לחופשות ולמסעדות ולטיולים בחו"ל, וגם לא לקנות בגדים מפוארים שאין לי כל כך מה לעשות אתם, אבל זה בסדר, אני חיה יפה מאוד גם בלי כל הפינוקים האלה, ושמחה שיש לי עוד שאיפות ומטרות וחלומות לעתיד, ויום אחד אני עוד אגיע אליהן, אולי…

וגם אם לא העיקר שאני נהנית מהדרך.