החצי המלא של הכוס

הרבה יותר קל וטבעי לי לקטר, אבל לפעמים צריך לצאת מהשגרה ולראות גם את החצי המלא של הכוס. יכול להיות שאם לא היינו מארחים אתמול קבוצה של פו"פ שאגב, נהנו מאוד, גם מהדבש, וגם מהמזגן, וגם מהכיבוד, וקנו בנדיבות מכל הבא ליד אולי לא הייתי טורחת, אבל אחרי שהם הלכו עלה בדעתי שעם קצת פחות מזל הייתי עלולה להיות אחת מהם – אישה בת חמישים פלוס שנאלצת לכתת רגלים בשבת אביבית חמה מהרגיל בטיול מתיש בגליל המערבי, ולא עם הילדים או הנכדים, אלא עם חבורה של אנשים בגיל העמידה כמוני שמשתוקקים למצוא זוגיות.

אולי יש כאלה שנהנים מזה, אני בספק, אבל אני יודעת שאני לא הייתי אוהבת לצאת שוב לשוק הבשר, להתחתך ולהתאפר ולהתרוצץ ולנסות להרשים ולפתות…

בגיל עשרים ומשהו זה כיף, זה הדבר הנכון והטבעי לעשות אבל אני חוששת שבגיל חמישים פלוס כשיש פחות מרץ, העור פחות מתוח, וכבר יש שערות שיבה זה הרבה פחות נחמד.

ג'ינג'י אמר שהוא היה מעדיף להישאר לבד, ולא לצאת לטיול בקבוצה כזו, אבל אנחנו יחד שלושים וחמש שנים, ואני בספק אם הוא עוד זוכר איך זה להיות לבד, בלי בת זוג.

 

1. אני מודה על כך שיש לי זוגיות שעדיין, אחרי כל אותם שנים, היא מלאת חיים ובועטת. יש גם מריבות וויכוחים כמובן, אבל יש גם אהבה ותמיכה וחברות. זה בהחלט לא מובן מאליו ותודה שזכיתי.

 

2. רק מי ששכב בגבס כל כך הרבה חודשים יכול לדעת איזה אושר זה לקום וללכת, הגב קצת כואב לפעמים, והפרקים מעט חורקים, אבל אני הולכת בכוחות עצמי, עולה ויורדת מדרגות בלי תמיכה, אושר גדול.

 

3. אולי זה יצחיק צעירים, אבל איזה כיף זה שיש אינטרנט! אני נהנית מההמצאה הזו בלי גבול. אוהבת לכתוב בבלוג, ולקרוא בלוגים אחרים, וכל פעם שאני מתיישבת מול המחשב שלי אני מרגישה שכל העולם כולו נמצא בכף ידי, וזה תענוג גדול.

 

4. מודה על הילדים שלי, לא רק זה שהם שלי אלא שהם בכלל קיימים בחיי – וזה בכלל לא מובן מאליו. אם לא הייתי עקשנית ואמיצה הבת שלנו כלל לא הייתה נולדת, וגם הבנים הגיעו אלינו אחרי מאמץ וקשיים. היה קשה לגדל אותם ולפעמים הם היו נורא מרגיזים ומתסכלים אבל איזה מזל יש לי שהם נמצאים בחיי.

 

5. ותודה מיוחדת על זה שעוגי שהיה קרוב מאוד למוות עדיין חי ובריא יחסית. אחרי אשפוז ממושך הוא שוב מתפקד וכיום הוא התחיל סוף סוף ללמוד, שיהיה לו בהצלחה.

 

6. המון תודה על ההורים שלי, על זה שהם קיימים, בריאים ונמרצים, וגרים לידי. תמיד מוכנים לעזור וחשוב מכך, מסוגלים לזה. אני מודה להם שהיה להם אומץ ללדת אותי למרות שהייתי קצת פנצ'ר, ולעזוב את פולין ולבוא לארץ, ואחר כך לצאת מהקיבוץ ולהגיע לקריה הנהדרת שלנו – המקום הכי יפה בארץ. אני גרה במקום נהדר ואני אסירת תודה על כך כל יום מחדש.

 

7. מודה גם לחמותי שתחייה. נכון שהמון פעמים היא מעצבנת ומרגיזה, אבל בדרכה שלה היא נדיבה ואני יודעת שהיא אוהבת אותי וכל הביקורתיות שלה נובעת מדאגה ואהבה. לפני כמה ימים נסענו לקנות לה טלוויזיה גדולה יותר, ואחרי שבחרנו דגם שנראה לנו מתאים לה היא הודיעה לנו בנונשלאנטיות – אם ככה תקנו שתיים, אחת בשבילכם, מתנה ממני.

 

8. ושוב תודה להמצאות המופלאות של המאה ה – 21 הטלוויזיה השטוחה הראשונה שלנו שהיא גם גדולה וגם קלילה, וכל כך מוצלחת עד שהצלחתי לחבר אותה לבד עם טיפת עזרה מהבחור החמוד שענה בתמיכה הטכנית של יורוקום. וגם על קיומם של הטלפונים הניידים הנהדרים שמקלים על התקשורת ועל המצאת הדיסקים ושאר השכלולים שמקלים מאוד על שמיעת מוזיקה. את הצעירים זה בטח יצחיק, אבל אני עוד זוכרת איך נראו החיים פעם, כשכל ההמצאות הללו היו רק מדע דמיוני, ואני אסירת תודה שזכיתי ליהנות מהם.

 

9. המצאה אחת שאני אסירת תודה עליה במיוחד היא המצלמה הדיגיטלית. ביליתי חלק נכבד מנעורי בעמידה בחדר חושך מול קערת מפתח מסריח, התפרנסתי מהעבודה הזו שנים רבות, ודווקא אהבתי אותה, אבל איזה כיף שנפטרנו מהפילם המעיק וכל הניג'וס של הפיתוח שהיה יקר ומעצבן כל כך, וכמה טוב שהצילום נעשה קל ונגיש  לכולם.

 

10. אני אסירת תודה לעוגי שהביא אלינו את לוקה. נכון בחורף התלוננתי וקיטרתי שקשה לי לשמור על הבית נקי עם הגורה הזו, אבל היא גדלה לכלבה מקסימה ויפה, וכיום היא פשוט נהדרת – לא מלכלכת בבית ועושה כל מה שאומרים לה, ואני פשוט אוהבת אותה. לפעמים היא ניגשת אלי ושמה את הראש על הברך שלי ומכשכשת בזנב כשאני מלטפת אותה ומדברת איתה, ואני נדהמת מעצמי – לפני שנה הייתי משתינה בתחתונים מרוב פחד אם כלב כל כך גדול ושחור היה ניגש אלי, וכיום אני מתמוגגת מנחת. בזכותה התחלתי לאהוב כלבים וזה כיף גדול.

 

11. המכונית שלי וזה שאני בכלל מסוגלת לנהוג, יש לי רישיון כבר עשר שנים ועדיין אני אסירת תודה לאימא שהתעקשה שאעשה רישיון ונתנה לי את הרכב הישן של הורי, ובבת אחת הפכתי לאדם עצמאי בשטח. זו הקלה עצומה וחופש גדול ועד היום כשאני דוהרת בכבישים מפה לשם, מקפיצה את הילדים או סתם עושה סידורים אני מתפלאת על עצמי ומרגישה אסירות תודה ענקית.

 

אני מקווה שהרשימה הזו לא גורמת לקוראים לחשוב שיש לי חיים מושלמים, רחוק מזה אבל אני מרוצה ממה שיש ולא מתבאסת יותר מידי ממה שאין והיכולת הזו להיות אופטימית ושמחה היא עוד סיבה להגיד תודה.

אני לא חיה באשליות ואני יודעת שאני לא כל כך עשירה, ובטח לא רזה. אין לי קריירה שאפשר להתגאות בה ובטח שאפשר לשפר הרבה בתחום הבריאות, גם שלי וגם של חשבון הבנק, החיים שלי רצופים עבודה ומאמצים. אין לי תקציב לחופשות ולמסעדות ולטיולים בחו"ל, וגם לא לקנות בגדים מפוארים שאין לי כל כך מה לעשות אתם, אבל זה בסדר, אני חיה יפה מאוד גם בלי כל הפינוקים האלה, ושמחה שיש לי עוד שאיפות ומטרות וחלומות לעתיד, ויום אחד אני עוד אגיע אליהן, אולי…

וגם אם לא העיקר שאני נהנית מהדרך.

 

 

54 תגובות בנושא “החצי המלא של הכוס

  1. אין דבר כזה חיים מושלמים. גם כל אלה שיש להם את מה שאין לך, אפשר שהם הרבה פחות מאושרים ממך. אם יש שאיפות וחלומות סימן שהכל בסדר

    אהבתי

  2. איזה כיף לקרוא אותך ככה. אני קוראת אותך תמיד, את כל הפוסטים, וכל התקופות הקשות, וכיף לראות את השמש מפציעה אצלך, במיוחד אחרי הסיפור עם עוגי. נשיקות רבות.

    אהבתי

  3. איזה כייף זה לקרוא דברים כאלה
    להסתכל על החיים בצורה חיובית זה לא תמיד פשוט
    אבל גורם לך לראות שלא הכל נורא כל כך

    כל הקבוצות של הפו"פים
    אני יודעת שיש כאלה גם בגילי
    זה פתאטי לדעתי
    כי אנשים שכחו כבר איך מכירים אנשים בדרכים נורמליות
    מי בכלל רוצה לבלות יום שלם עם חבורה של אנשים שהוא לא מכיר?

    מה עוגי לומד?

    אהבתי

    1. בתיאוריה זו דרך נהדרת להכיר אנשים, לטייל ולבלות ואולי לפגוש מישהו, אני מאוד מקווה שכולם יצליחו ובעתיד יטיילו רק בשביל סתם לטייל.

      עוגי לומד בישול, יש קורס לבישול במלון דן גורמה ובשביל יוצאי צבא זה חינם.
      הוא תמיד רצה ללמוד בישול, זה מה שמושך אותו משום מה.

      אהבתי

  4. האמת, גם אני לא מקנא באנשים שיש להם את הכוחות לחפש זוגיות חדשה. לא בשבילי.
    ובקשר לפוסט. האמת, פוסט חיובי חדש פעמי הולך, אבל תארי לך שהיית כותבת הכל חיובי ומחיך, איזה שעימום. בתור פולניה, אני אוהבת לקרוא ביקורת ולכתוב ביקורת. לא אוהבת לדבר ביקורת כי לא נעים לי לפגוע באנשים. פולניה, לא?

    אהבתי

  5. הי צופיפה
    כמה טוב שהגיע הנושא החם הזה
    טוב לקרוא אותך ואת הרשימה החיובית הזו
    ובהצלחה לעוגי
    מגיע לו
    (נ.ב. את לא חושבת שהגיע הזמן להפגש לקפה?)

    אהבתי

  6. את מעושרת מאושרת.
    כמה יפה לראות מה שיש וכמה יכול היה להיות גרוע.
    עשית לי מצב רוח טוב.
     כמה טוב שאביב בארץ.

    אהבתי

    1.  אנחנו ממש בקצה של האביב, כל הירוק הולך ונעשה צהוב והקיץ עומד ממש מעבר לפינה.
      חבל שאי אפשר לקבל מזג אוויר נהדר כזה לאורך כל הקיץ.

      אהבתי

  7. ובשבילך קטע מהשיר : תודה

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על אור עיניים
    חבר או שניים
    על מה שיש לי בעולם
    על שיר קולח
    ולב סולח
    שבזכותם אני קיים…..
     

    אהבתי

  8. פוסט מרנין לב. תמיד צריך לעצור לרגע. ולחשוב. ולהכיר תודה. שיהיה תמיד טוב, בראייה כזו, מפוכחת, ועם הומור, ועם בוחן מציאות והרבה שמחה.

    אהבתי

  9. זה בכלל מוטו בחיים – הכל בפרופורציות. אנחנו בהחלט מעריכים לפעמים דברים רק כשהם אינם. 
    אגב עם רוב הסעיפים אני ממש מקבלת ומבינה ודווקא את הראשון לא… מי ששפר עליו מזלו וחי בזוגיות יפה סבבה, אבל מי שלא – זה ממש לא סוף העולם ויש חיים גם בגיל 50 אני רואה חברות שלי שקמו לתחיה בגיל 45-50  ויוצאות ןמכירות ומבלות וגם כזו שהחליטה שהכי טוב לבד – והיא נהנית מזה. אין כללים פה.
     נתת פה מקום לדקותיים של מחשבה אמיתית.

    אהבתי

    1. יש לי הרגשה שאם עקב תהפוכות הגורל יצא לי להיות לבד בהמשך חיי אני לא אתאמץ לחפש זוגיות חדשה אלא אהנה מהלבד שלי ואפיק ממנו תועלת.
      למרות שאולי אני בכלל טועה?
      מי יודע?

      אהבתי

      1. זה לא שאלה של "לחפש" אלא מה נכון לך באותו רגע – ללכת עם האמת והרצון האמיתי – ואם בא להיות לבד אז לגמרי בסדר.
        מה שבטוח זה שאי אפשר לדעת איך תנהגי עד שלא תהיי בנקודה שתדרוש ממך להחליט ואז בוודאי שאין סיבה לעשות משהו שלא בא בטוב…
        ואני מוכרחה להוסיף – מאחלת לך המון שנים ארוכות ויפות בזוגיות – אפילו אם היא לא קלה לעיתים.

        אהבתי

  10. ריגשת אותי, באמת. שנים אני קוראת אותך, חווה את השמחות שלך ואת המצוקות. אפעם לא ראיתי רשימת שמחות אמיתיות מזוקקות כאלה, ובאורך מלא. הזאת אחותנו? אכן כן! וכל מילה אמת!  הבעל, הזוגיות, הילדים, ההורים שיחיו, החמות (?!), הכלבה. הכל דבש. מה שטיול אחד של פנויים פנויות עושה לבנאדם…תוד, זו היתה חוויה.

    אהבתי

    1. אחת הדרכים הפשוטות ביותר להתעודד היא להסתכל על בעיות של אחרים

      אני מבטיחה לחזור לעצמי הרגילה בפוסט הבא, לקטר ולהתלונן על כל מה שזז ולגרום הנאה ושמחה לקוראים

      אהבתי

  11. מקסים לקרוא,
    עשית לי את היום/שבוע/שנה

    הלוואי שהחלק המלא יגדל עוד ועוד ותרווי נחת עד התמוגגות, מגיע לך!

    אהבתי

  12. נראה לי שלבעלך יש הרבה מזל שמצא אישה כל כך אופטימית שיודעת להרגיש אושר ולא תלותית בחומריות.
    היום כשכל זוג שלישי מתגרש, זה נהדר אם מצליחים לשמור על זוגיות בריאה ותורמת, זה לא מובן מאליו.

    אהבתי

  13. מאד שמחתי לקרוא את הפוסט ואני מסכימה עם הרבה סעיפים.
    הרבה פעמים אנחנו צריכים תזכורת לדברים הטובים בחיינו. גם לי יותר קל לקטר, הרי בזה אנחנו דומות.

    אהבתי

    1. לא יודעת למה אבל ככה זה אנשים – כשטוב מקבלים אותו כמובן מאליו, לטוב מתרגלים מהר, מגיבים רק כשרע ואז פתאום צועקים וכותבים ומתלוננים.
      נחמד לעצור פעם ב… ולראות גם את הצד החיובי.

      אהבתי

  14. איזה כיף לקרוא את הפוסט הזה שלך.  האמת שהפוסטים המקטרים שלך מציירים תמונה די עגומה של חייך, וכיף לקבל פרספקטיבה רחבה יותר, וקרובה יותר למציאות.

    ובמיוחד היה לי כיף לקרוא את התודות שלך על כל אלו שהם בדרך כלל גורמי הקיטורים 🙂

    אהבתי

    1. החיים הם עניין מורכב מאוד, פסיפס שמורכב מאלפי פיסות שחלקן ורוד וחלקן שחור.
      קשה מאוד לשקף אותם במלואם בבלוג או אפילו ברומן עב כרס וקשה לי מאוד להיות אובקייטיבית כשמדובר בחיי.
      לפעמים אני בטוחה שהכל רע ונורא וחבל על האויר שאני נושמת, לפעמים אני מרחפת מרוב אושר.
      כולם ככה, לא?

      אהבתי

  15. חזרתי לבזבז זמן בישראבלוג, ולכן אני כותבת לך את כל התגובות באיחור…

    1. כל הכבוד לכם. לא כל יום את אומרת משהו טוב על האהבה שלך. נחמד שהיא עוד שם (לכל הצעירים תמיד נדמה שהמבוגרים ביחד מתוך הרגל, שלא נחמד להם ביחד, ועם זאת ולמרות הכל, אנשים עדיין נשארים. אז אולי יש שם בכ"ז משהו. לפעמים).

    2. כן, צריך להעריך את המובן מאליו. היה לי מפקד בצבא שאמר זאת וצדק. אנחנו באים עם הרבה יכולות בילד-אין, ורק מי שאין לו יודע זאת בכאב.

    3. השבוע נזכרתי בגיל ההתבגרות שלי, לפני שהיה גוגל. מנועי חיפוש גרועים, אינטרנט איטי, אנציקלופדיות כתובות והרבה פחות ידע זמין. ורק לא מזמן, לפני כעשר שנים

    (הידעת שגילו את הצורך בסבון רק בסביבות 1850?! החוקר שגילה שסבון מצמצם תמותת יולדות זכה לבוז, ורק ב-1873, אחרי מותו, התחילו אכן להשתמש בסבון כדי לצמצם תמותה בחולים. וואהו. 150 שנה. כלום. ימי הביניים קרובים מאי פעם).

    אהבתי

  16. בגללך אני אפתח בלוג. את אמיתית?
    מדהימה לגמרי ועשירה הרבה יותר מכל אחת שיש לה סמרטוטים אופנתיים…ואת יודעת מה חשוב באמת בחיים ועל מה צריך להודות כל רגע.
    התאהבתי, ואני הולכת לקרוא לך את כל הבלוג.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s