סוף שבוע יפה

מזמן לא עבר עלי סוף שבוע כל כך עמוס ופורה. זה התחיל ביום שישי, הצנחן שלנו הודיע שהוא בא ובבקשה להכין לו הרבה אוכל. מיד עזבתי הכל, חגרתי סינר והתחלתי לבשל. הכנתי מכל טוב ואחר כך הלכתי לנוח כדי לאסוף די כוח למשימת הערב – הרצאה על חיי המין של מלכת הדבורים שהג'ינג'י עמד לשאת בפני חבורת אנשים תאבי ידע שעמדו להתכנס בבית אחד בחיפה, מוכנים ומזומנים להשכיל וללמוד.


מאז שנקבע מועד ההרצאה ג'ינג'י שקד על ספריו ושלל החוברות שלו, למד וסיכם וחקר, ועלי הטיל את המשימה הנכבדה של הכנת המצגת. בעזרת אבא שלי – שיהיה לי בריא עד מאה ועשרים – למדתי להכין מצגת בפאור פוינט ולחבר את המחשב הנייד לטלוויזיה, ובין לבין דגתי תמונות מרתקות מהאינטרנט.



בשירות הוד מלכותהבשירות הוד מלכותה




 


 


 


 


  


הצנחן שלנו הגיע חולה ומשתעל, צנח למיטה ולא קם ממנה עד יום ראשון בבוקר, לא אכל כלום חוץ מאקמולים ודקסמולים ושתה רק תה ומרק. למרות שהרגיש רע הוא התעקש לא לקבל גימלים אלא לחזור לבסיס כדי לא להפסיד חס וחלילה קורס צניחה. מצד אחד אני מקווה שהוא יצליח להתגבר ויצנח עם כל החברים שלו, ומצד שני, בשבילי הוא לא צנחן אלא ילד שצריך להחזיק במיטה, עטוף בפוך עד שיבריא.


ההרצאה הייתה מוצלחת מאוד, אבל גיליתי לצערי שאחרי אחת עשרה בלילה אני לא שווה הרבה. אין לי בעיה לקום בחמש בבוקר ואפילו בארבע, אבל אחרי עשר בלילה אני מתחילה להאט קצב.


בשבת היה יפה, שמשי ובהיר והכבישים מלאו מטיילים. המונים נהרו אלינו לקנות דבש ופרופוליס נגד התקררות וידינו מלאו עבודה. אחרי שבועיים גשומים זה היה משמח מאוד.


 


בלילה נזכרנו פתאום שמחר 22 לינואר, בדיוק שנה מאז הפציעה של עוגי. לצערי מצבו עדיין לא טוב. אין לו שום כיוון בחיים, עוד לא קבעו לו אחוזי נכות, ורוב הזמן הוא סתם מסתובב, בלילות מבלה קצת עם חברים, ובימים ישן.


הוא עוזר לנו פה ושם, אבל בחוסר רצון ובמורת רוח, ובדרך כלל מצב רוחו די עגום. סדר היום שלנו ושלו שונים מאוד וזה מכביד על כולנו. אפילו את הטיולים עם הכלבה שלו הוא עושה רק בערבים, ומזל שאנחנו יוצאים איתה גם בבקרים, ומטפלים בה כי עוגי מצליח לפקוח עיניים רק בצהרים.


הבוקר הספקתי לקום עוד לפני שהתחיל לרדת גשם ולקחתי את הכלבה החמודה שלנו לקבל חיסון לכלבת ושבב אלקטרוני. מהיום היא כלבה חוקית ומאושרת כדת וכדין, ומותר לה להסתובב בחוץ ולהתרועע עם כלבים אחרים.


32 תגובות בנושא “סוף שבוע יפה

  1. תשמעי, שנה אחרי פציעה זה כלום. זה לא זמן בכלל. בטח לא לנושאים הבירוקרטיים של פיצויים. אבל גם לא להתאוששות פיזית ונפשית.
    מה שכן, אני חושבת שכדאי לכם לנסות לעודד אותו להכנס לאיזה סדר יום יעיל.
    הכלום הזה לא עוזר להתאוששות.
    האם הוא בטיפול פסיכולוגי? חייבים אחרי ארוע כ"כ קשה טיפול אי אפשר להתמודד עם הפוסט טראומה לבד. אם משרד הבטחון לא נותן לו טיפול כזה תנסו דרך קופת חולים.

    השבוע קניתי דבש בסופר, וחשבתי עליכם, אם לא הייתי כ"כ פדלאה בטוח היה משתלם לבוא לקנות אצלכם, גם מבחינת מחיר (נורא יקר הדבש בסופר לא?) אבל בטח מבחינת הטעם.
     

    אהבתי

    1. אין לי מושג מה המחיר בסופר, לא קניתי דבש כבר למעלה משלושים שנה

      עוגי נפגש פעם בחודשים עם פסיכיאטר אבל נדמה לי שזה ממש לא מספיק, אולי בלשכת הרווחה שלנו ידעו להפנות אותנו למי שצריך.

      אהבתי

      1. פעם בחודשיים נשמע לי ממש לא מספיק. גם אם בתחום הפסיכיאטרי זה אולי מספיק, אין ספק שהוא צריך גם טיפול תומך של שיחות. תבדקי.

        אהבתי

  2. ראשית שצץ רץ יהיה בריא
    זה מאוד מבאס להיות חולה בצבא כשהתנאים לא תנאים
    ואני מקווה שהוא לא יפקשש את הקורס
    באשר לעוגי אני  מעריך שאולי הוא צריך עוד זמן להתאושש וטוב שאתם סבלניים איתו
    זה לא קל אני מתאר לעצמי
    ושתמשיך לכם פרנסה יפה מהדבש ,זה נהדר

    אהבתי

    1. דווקא התרשמתי שלצנחנים יש תנאים מעולים, לא שזה משנה משהו בגילו
      לא אכפת לו לשכב בבוץ ולאכול מנות קרב, העיקר להיות קרבי.
      אני מקווה שזה יעבור לו בעוד כמה שנים.

      אהבתי

      1. את צודקת יש לצנחנים תנאים מעולים
        אני יודעת את זה מאחי…
        הבדל שם שמיים וארץ בין הבסיסים הרגילים של הירוקים

        אהבתי

  3. אני חושבת שמי שנהנה מהצבא לא רוצה להחמיץ רגע
    זה טוב מצד אחד, מצד שני לפעמים צריך לתת לגוף לנוח

    אני בטח לא מומחית בגידול ילדים
    אבל השגרה של עוגי ממש לא בריאה
    לאף אחד
    אני זוכרת בתקופות שלא עבדתי ופתאום זמן ההתעוררות שלי עבר לצהריים
    זה ממש לא טוב
    אני לא אומרת שהוא צריך לקום ב6-7 בבוקר
    אבל ב9 בבוקר זה בהחלט לא נורא

    צריך שגרה וסדר יום מסויים
    גם אם הוא לא כל כך רוצה להיכנס לשגרה הזו
    חוסר העשייה והלשבת בבית ולא לעשות כלום, רק מכניס אותו למקום קשה יותר

    אני לא מבינה את הקטע של טיפול פעם בחודש, איך בדיוק זה אמור לעזור?
    ההורים שלי הולכים לטיפול (זוגי) פעם בשבוע וגם בזה יש התקדמות בקצב צב
    יש לכם במקרה פסיכולוגים מהמועצה המקומית/איזורית שלכם? שווה לברר

    אהבתי

  4. ובכן אני מבין שההרצאה שהכנתם הייתה טבילת אש. כן תרבנה.
    מאחל שהבנים יהיו בריאים. עם עוגי צריך להיות סבלניים ואני מתפלא שהוא אינו מקבל תמיכה פסיכולוגית שבועית ממשרד הביטחון. זה קרה בצבא לא?
    האם קיבלתם יעוץ משפטי כיצד להתנהל עם משרד הביטחון לגבי הסדרת זכויותיו?

    אהבתי

  5. אם אני מבינה נכון מהפוסט עוגי כבר לא בקשר עם המשפחה הביולוגית שלו, או שאני טועה. האמת היא שממה שכתבת לא נראה שהם יודעים לתת תמיכה.
    אני גם חושבת שהוא צריך הרבה יותר עזרה ממה שהוא מקבל ולוקח הרבה זמן למערכת הביורוקרטית לעבוד.

    אני שמחה שהייתה לכם שבת מוצלחת. שיהיה שבוע טוב.

    אהבתי

    1. הוא בקשר עם המשפחה הביולוגית אבל קשר די רופף, יש להם את הצרות שלהם ואין להם כוח לטפל בו.
      משרד הביטחון הוא מערכת בירוקרטית מאוד מסורבלת, איבדנו את מעט האמון שעוד היה לנו בה.
      מעכשיו נצטרך לפעול בכוחות עצמנו.

      אהבתי

  6. צופה יקרה
    עוגי בדכאון. הוא צריך דחוף, אבל מה זה, אתמול טיפול פסיכולוגי. שיחות ואולי גם קבוצת תמיכה. הבן אדם שוקע.
    סלחי לי שאני ישירה, אבל עברה שנה והוא ראה בערך 5 פעמים פסיכיאטר.סליחה, איפה הפסיכיאטר? את בטוחה שעוגי מספר הכל? ואם זה המצב, צריך להחליף את הפסיכיאטר שיעביר אותו לפסיכולוג טוב.

    אהבתי

  7. אז נראה שהגשם עולה בקנה אחד עם מטרותיכם אחרי הכל, רק בעיכוב קל.

    החלמה מהירה לצץרץ – טוב לראות שיש לו מוטיבציה ונחישות, ושהוא גבר אמיתי- אחד כזה שלא ייתן ליצורים מקרוסקופיים לעמוד בדרכו.

    עצוב לשמוע שכל כך קשה לעוגי.    נדמה לי שכתבת בזמנו שהוא היה בטיפול – האם הוא עדיין?  יש לו המון מזל שאתם כל כך סבלניים ונושאים אותו בסבלו.  הוא נשמע כמו בחור מאד פגוע, וכנראה הדרך שלו להחלמה תהיה ארוכה.

    וכל הכבוד לך שאת מרחיבה את אופקייך ומפתחת יכולות מצגתיות!

    אהבתי

    1. ידיי מלאות עבודה ואני מתרוצצת כל הזמן, אני מפתיעה את עצמי, חשבתי שעכשיו, כשאני מובטלת אני אוכל לנוח אבל עם ילדים כאלה ובעל כזה וכלבה כזאת אין רגע דל

      אהבתי

  8. שכל הסופ"שים שלכם יהיו כאלו פורים ומוצלחים, רק בלי המחלות והכל יהיה מושלם!
    ואת יודעת שהדבש שלכם זה הדבש היחידי שנכנס אלי הבייתה. 🙂

    אהבתי

    1.  לצערי השבת הבאה תהיה שוב גשומה, וביליתי יומיים בהתרוצצות בגלל הצנחן החולה שלנו.
      הצבא מתעקש לסבך את החיים לחיילים חולים ומחלק גימלים בקמצנות נוראית

      אהבתי

      1. הצבא מניח שאין דבר כזה חיילים חולים , יש רק חיילים מתחלים.
        אבל אל תוותרי!
        לכי איתו לרופא, דברי עם המפקד שלו, תצעקי איפה שצריך.
        כשהם רואים שיש הורים מעורבים הם מיד מתקפלים.
        החלמה מהירה!

        אהבתי

  9. גם אני מצטרפת – הייתי בדיכאון, אני יודעת לזהות אחד- הילד צריך פסיכולוג ויפה שעה אחת קודם.
    אני יודעת שזה יקר, כמה חבל שמשרד הביטחון מרשה לעצמו לשגע אתכם ככה :/ 

    לפחות היה לכם עבודה בסופ"ש, זה גם משהו, פה אי אפשר היה להוציא את האף החוצה. 
    וחיי המין של דבורים- זה מעניין?

    אהבתי

    1. אני מקווה שנצליח לסדר לו משהו, ועל חיי המין של הדבורים כתבתי בפייסבוק של יערת הדבש.
      זה מעניין אבל קצת עצוב כי הדבורים הם חלק מתעשייה ומי שהופך לתעשייה לא יכול ליהנות מסקס חופשי

      אהבתי

  10. למרות הכל את נשמעת חזקה מאוד ואופטימית.
    וזה הכי חשוב.
    הרבה בריאות לבנים. קטונתי מלתת עצות מקצועיות. אבל ברור שמי שעובר תאונה קשה, עובר טראומה. וזקוק לטיפול של שיחות.
    ההתנערות של הצבא נוראה.
    מקווה שעורך הדין יהיה יעיל.
    והכלבה- מדהימה. מתוקה מאוד.
    לאיזה גודל היא תגיע?

    אהבתי

    1. רק היום נודע לי, בעצם ניחשתי והבן אימת את הניחוש, שהיא לא תערובת של לברדור וזאב אלא של רוטווילר וזאב.
      לרוטווילר יש מוניטין גרוע ביותר, והצד הזה שלה מסביר למה היא חזקה כל כך ואמיצה ולפעמים קצת תוקפנית.
      טוב, עכשיו כבר מאוחר מידי להצטער, היא תהיה גדולה עוד יותר וחזקה יותר מכפי שהיא עכשיו.
      נשתדל לעודד אצלה את הצד החביב והחברותי ולדכא את התוקפנות.

      אהבתי

  11. נאה לך האופטימיות 🙂
    לא נקבל איזה טיפ על חיי המין של הדבורים? לא את כל ההרצאה אבל כמה דברים פיקנטיים? יש בכלל דברים פיקנטיים אצל הדבורים?
    הקטע של הצבא הוא בלתי נתפס. עם שני הבנים. הצנחן/הילד – איזו קוטביות, אני כל כך מבינה את הרצון שלך לעטוף אותו ולהשאיר אותו תחת לפוך… גם אצלי היה איזה רגע כזה בטירונות של הילדה – עם גשם וקור בחוץ היא ישנה באוהל וחזרה מקוררת מאוד מאוד – כאמא הרגשתי שאני מפקירה את הילדה…
    עם הצבא צריך להתעמת ולהתעקש ולשנס מותניים וארנקים  – השאלה אם יש לכם כוחות לזה. מאבק ממש לא קל… בהצלחה.

    אהבתי

      1. נתתי תמצית של ההרצאה בפייסבוק שלנו.
        הכלבה מתוקה אבל שובבה אמיתית ובגיל ארבע חודשים היא כבר חזקה וגדולה בצורה מפתיעה.
        מזל שהיא גם עדינה וטובת לב.

        אהבתי

    1. שינסתי מותנים וארנק וגם רכב והצלחנו לשכנע את הצבא לתת לו עוד ימי חופש מחלה וחשוב מזה – אנטיביוטיקה.
      מיד קלטתי שיש לו סינוסטיס אבל המערכת הצבאית הרפואית כל כך מסורבלת וכבדה ועד שהיו שולחים אותו לצילום… נכנסתי איתו לרופא והסברתי שכבר הייתה לו הצרה הזו ואני מכירה את הסימנים וצריך אנטיביוטיקה מיד וזה עזר.
      רק בשביל הילד הזה אני מוכנה להיות אסרטיבית ונדחפת כזאת.

      אהבתי

      1. כן, מפתיע לפעמים מתי הכוחות האלה מגיעים. טוב עשית.
        אני תמיד מזכירה לעצמי – מה יעשו לי אם לא יסכימו? ירביצו? יצחקו?….

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s