סופשנה

כולם מסכמים על ימין ועל שמאל וזה עשה גם לי חשק לסכם, למרות שמבחינתי ראש השנה האמיתי הוא רק בתאריך העברי.

אז מה אפשר להגיד על שנת 2011?

המון, ורק חלק קטן מזה הוא טוב. זו הייתה שנה קשה ורווית אירועים, רובם לא נעימים.

אני לא אדבר על המאורעות העולמיים, כבר חרשו על זה מספיק, אבל גם מבחינה אישית הייתה לי שנה לא קלה. השנה נפתחה עם הפציעה של עוגי ועמדה כולה בסימן השיקום שלו שטרם הסתיים, ובכלל, הייתה שנה לא בריאה. היינו יותר מידי בבתי חולים והתעסקנו המון בבירוקרטיה רפואית מתועבת, הרוב של עוגי אבל לא רק. חמותי אושפזה בחנוכה בבית חולים ושהתה בו כמה ימים, עשו לה המון בדיקות ובירורים ובעצם אף אחד לא יודע מה יש לה בדיוק. היא לא צעירה והגוף מתחיל לבגוד והיא מסכנה סובלת ואנחנו אתה.

גם לילי שבאה לעזור לנו בהפעלת המכון בחנוכה חלתה במשהו מסתורי שגורם לה כאבי בטן ושלשולים וחולשה. הרופאים לא יודעים מה זה ואם המצב יחמיר יש לנו הפנייה למיון, בינתיים אנחנו עוד בבית אבל זה יכול להשתנות כל רגע. לא דרך נעימה לסיים שנה.

גם לי אישית הייתה שנה לא חביבה. כל פעם שחשבתי שאני מצליחה להתקדם חזרתי אחורה, התחלתי לעבוד בדיוק לפני שנה ואחרי כמה חודשים סולקתי על לא עוול בכפי. אפשר להגיד שהודרתי בגלל שאני אישה, נחמתי היחידה היא שהגבר שלקחו במקומי לא מצליח במיוחד, רוב המתנדבות עזבו ובשיחה עם גודי קיבלתי את הרושם שהיא די אומללה לצידו.

באמת חבל.

 

אני ממשיכה לנסות למצוא עבודה בעריכה ובינתיים עובדת עם ג'ינג'י וממשיכה בחיי. ראש השנה וסוכות היוו הצלחה גדולה, אבל חנוכה לא היה מוצלח במיוחד. עשינו המון הכנות ומאמצים אבל לשווא. כל פעם אנחנו נוכחים לדעת מחדש שאם להורים אין חופש הילדים לא יגיעו, מפני שיש מעט מידי סבתות אמיצות שמעזות להגיע עד לצפון הרחוק עם חבורת ילדים משועממים.

הילדים שכן הגיעו נהנו מאוד, אבל באו מתי מעט. רוב חנוכה ג'ינג'י סעד את אימו בנהריה, לילי שכבה בבית חולה ואני הייתי לבד, וחיכיתי למבקרים שכמעט לא באו…

היה חנוכה בודד ועצוב.

חוץ מהעבודה שלי איבדנו גם את הכלב שלנו שאהבנו מאוד, חיכינו המון זמן שישוב אבל זה לא קרה, ואז הביא עוגי גורה חדשה וחמודה, מלאת חיים, בריאה ונמרצת. היא מבלגנת את הבית ומציקה כמו תינוק אבל גם מצחיקה ומקסימה ביותר וזו נחמה פורתא.

עוד דברים טובים שקרו זה שהתחלתי שוב לעשות פילאטיס וזה טוב ועוזר לי לחזור לכושר, ובגלל הכלבה אני הולכת ברגל יותר, גם טוב.

דרך הבלוג רכשתי לי ידיד חדש ומסור שמעודד אותי ומרתק אותי, ומאז שאני לא עובדת יש לי הרבה יותר זמן פנוי לעשות דברים שאני אוהבת, אני אפילו עורכת אבל רק בהתנדבות, ובכל זאת המצב הכלכלי לא כל כך גרוע כמו שחששתי.

השנה קיבלתי מחשב חדש ומסך גדול יותר וקנינו מכונית חדשה גדולה יותר ככה שלא רק דברים רעים קרו. מה שעוד מעודד אותי מאוד זו המחאה החברתית שהרימה ראש בקיץ ומילאה אותי שמחה ותקווה ועוררה אותי ללמוד ולהבין יותר בענייני כלכלה. גם הרעש בגלל הדרת הנשים של החרדים והמודעות לעוולות שנגרמות בשם הדת במדינה משמחת אותי מאוד. באמת הגיע הזמן שמשהו יזוז פה ושיהיו שינויים לטובה. זה יועיל גם לנו, החילוניים, וגם לדתיים השפויים שלא רואים במדינה פרה חולבת אלא רוצים כמו כולם שהיא תתפתח ותשגשג.

מאחלת שנה אזרחית טובה לכולם ותזכרו, העיקר הבריאות. 

לוקה – הכלבה החדשה שלנו