שונאת סידורים ובירוקרטיה

מכירים את זה שכל הסידורים שצריך לסדר נופלים איכשהו על יום אחד? זה קורה לפעמים וזה קרה גם לנו.

משום מה דווקא היום ג'ינג'י ארגן פגישה כפולה עם בעל היקב הנדיב – שחלק גדול מהציוד שלנו הגיע ממנו – ועם מתקין המזגן שפירק את המזגן מהיקב והעביר אותו למכון, וכמובן שהוא היה חייב להיות שם לפקח ולהשגיח, ואני קבעתי דווקא היום בדיקת דם בקופ"ח, ואילו עוגי היה צריך להגיע לחיפה בשביל לא פחות משלוש פגישות שונות. בדרך כלל אחד מאתנו מסיע אותו אבל היום זה פשוט לא הסתייע.

אחרי התייעצויות ומחשבה מעמיקה החלטנו להניח לילד למצוא לבד את דרכו בין רמב"ם למשרד הביטחון ומשם לכרמל הצרפתי. היום נורא אופנתי להתלונן על התחבורה הציבורית ולהשמיץ אותה, אבל בנעורינו גם אני וגם ג'ינג'י נסענו רק באוטובוסים, והגענו בקלות ויחסית בזול לכל מקום.

כיום זה כבר פחות זול, אבל עדיין, בצפון אפשר להגיע באוטובוס לכל רחבי חיפה ובנותיה בלי בעיות מיוחדות, ועם כל הכבוד חיפה לא פחות מסובכת מתל אביב, ואולי גם יותר.

הילד הגיע לרמב"ם ומשם למשרד הביטחון, בצד השני של חיפה, ועכשיו הוא עושה את דרכו לכרמל הצרפתי, והמזגן מותקן כהלכה אם כי השנה הסתדרנו רק עם מאוורר והיה בסדר, אבל נותנים לנו חינם אז לא ניקח? ורק אני הסתבכתי משום מה, בקופת חולים הכחישו בצורה מרגיזה ביותר את התור שלי שקבעתי גם דרך האינטרנטף וליתר ביטחון גם בטלפון.

מעצבן מאוד ומרגיז ביותרף ולא עזרו כל טענותיי ומחאותיי שקבעתי, ואישרו לי ואני בסדר, ומה פתאום אני לא ברשימות?

מרוב עצבים סירבתי להמתין עד שכולם יסיימו וידחפו אותי לסוף התור, וקבעתי עוד תור, הפעם, אישית כולל לקיחת פרטיה של הפקידה, והסתלקתי משם זועמת מאוד.

אני פשוט מתעבת בירוקרטיה

מכל הקשיים והבעיות היא תמיד הכי קשה לי ומלחיצה אותי. בשבוע שעבר עוגי הגיע לטיפול שיניים במרפאת פה ולסת ולא התקבל כי ההתחייבות שקיבל לא הייתה בסדר בגלל איזה טעות פקידותית מרגיזה, ועד שהכל התברר יצאתי מכלי מרוב כעס ולחץ! אני פשוט שונאת את כל הקטע המאוס הזה של התחייבויות ואישורים, חותמות וניירת. מכל טיפולי המבחנה הרבים שעשיתי בחיי החלק הכי קשה היו כל האישורים והעניין המעיק והמרגיז של קניית התרופות, והחתימה של הרופא המחוזי שחייב עוד תור אחד, ארוך ואיטי במיוחד… מבחינתי זה היה קשה עוד יותר מהטיפול הרפואי עצמו, שגם הוא לא היה פיקניק.

חוץ מזה הכל דווקא בסדר גמור – מוכרים המון דבש, ועושים פעילות לילדים, ואפילו למועדון גיל הזהב הגענו, ולילי באה לעזור בפעיות בחוות התבלינים והיה כיף לעבוד איתה, ובשבת נשארתי לבד במכון והשתלטתי לא רע על המצב, וירד גשם נהדר, ואם אשאר בחיים גם אחרי הביקור של חמותי בחג אשרוד גם את שאר השנה, כולל פסח המעיק – המעצבן בחגים. רק אל תפילו עלי סידורים ובירוקרטיה ואני כבר אהיה בסדר.

ולסיכום – ברכת שנה טובה שגנבתי מאיזה בלוג בדה מרקר. אותי הברכה הזו הצחיקה מאוד, מקווה שגם את קוראי.