סיבה לדאגה

אני מניחה שהקוראים הקבועים בבלוגי ישתאו איך כל הדברים המוזרים הללו קורים שוב דווקא לי, אבל עובדה! הם קרו ודווקא לי.

זה התחיל עם טלפון מבשר רעות מצץרץ, איך ידעתי שהוא מבשר רעות? אם הבן החייל מתקשר אליך פתאום בבוקר ואומר לך לא לדאוג, זה סימן שצריך מיד להתחיל לדאוג בכל המרץ, לא שזה יעזור במיוחד אבל קשה להתגבר על ההרגל.

מה קרה? שאלתי בקול מודאג וליתר ביטחון ישבתי.

צץרץ התעקש להמשיך לדבר בטון קליל ולא מודאג בעליל כשסיפר לי שלאחרונה הוא מקיא כל הזמן, והרופאה הצבאית שלחה אותו לבדיקות בבית חולים ברזילי.

אהה… אם ככה אז הכל בסדר, עכשיו מותר כבר לדאוג?

קיבלתי אישור לדאוג, ולאורך כל אותו יום הילד התקשר כל הזמן לעדכן אותנו מה קורה איתו, מה שבהחלט לא הפחית את הדאגה שחשתי בזמן שמילאתי צנצנות זכוכית קטנות והדבקתי עליהן מדבקות עליזות של חג שמח (אגב, מכרנו את כולן כהרף עין, חבל שלא קנינו עוד) ודאגתי.

הבדיקה שעשו לצץרץ בבית חולים יצאה תקינה, והוא שב לבסיסו בשלום, ועכשיו הוא בבית, מרגיש טוב ונשבע שהכל בסדר אצלו, אבל אני עדיין דואגת.

 
דבש ניגר

ורק כדי שלא אשתעמם בזמן שאני ממתינה לילד שישוב מהצבא הייתה לי היום עוד סיבה לדאגה. אתמול קיבלנו סוף סוף את המדיח שקנינו, הטכנאי התקין אותו סיפר כמה היה טעים לו ולמשפחה שלו הדבש שנתתי לו מתנה בפעם הקודמת שהוא היה אצלנו, הבטיח לבקר עם הילדים במכון, אמר חג שמח והלך. הפעלתי את המדיח והכל היה בסדר אבל היום בבוקר בעודי יושבת מול המחשב בודקת דואר ומשכנעת את עצמי שלא נורא אם גם השבוע לא אשטוף את הבית שמעתי מלמטה רעש של מים זורמים, לקח לי כמה דקות גורליות לקלוט שזה לא השכן שמשקה את הגינה אלא…

כל הקומה התחתונה הייתה מוצפת מים ומרוב לחץ התבלבלתי ושכחתי איפה השיבר הראשי. למזלי ג'ינג'י היה עדיין בבית התעסק בדברים שלו במחסן ואחרי שהזעקתי אותו הוא סגר את הברז הראשי והתחלנו לגרף את המים החוצה.

החשד הראשוני שלי התברר כנכון, הצינור שחיבר את המדיח הדנדש שלנו לברז הכזיב. הטכנאי חיבר את הצינור הישן מהמדיח הקודם לצינור של המדיח החדש וזה לא היה רעיון טוב, אבל לפחות שטפנו היטב את הרצפות.

ג'ינג'י סילק את הצינור הישן סידר את החיבור כהלכה ועל הדרך גם פתח לי איזה סתימונת בכיור של מקלחת הילדים ואחרי כשעה של עבודה הכל בא על מקומו בשלום.

אחר כך הגיע גם צץרץ, נראה רזה קצת, אבל בסדר גמור, חיסל קערה ענקית של מקרוני עם גבינה ורוטב עגבניות (המאכל החביב עליו), שמח שתיקנו את השריטה באוטו ונסע לבקר את אבא במכון. הבורקס נאפים להם בתנור אני מול המחשב ועוד סוף שבוע אחד יוצא לדרך חיבוק של הסוררת

 

27 תגובות בנושא “סיבה לדאגה

  1. הכי חשוב שהילד בריא. מסתובבים המון וירוסי בטן עכשיו.

    גם אני מתה על הצנצנות דבש הקטנות. בליל ראש השנה אני נותנת לכל אחד מנה אישית כזאת וזה חוסך את כל טפטופי הדבש הדביקים על כל השולחן, הכלים והמפה.

    אהבתי

  2. אולי זה היה סתם איזה וירוס או משהו באוכל של הבסיס
    אבל העיקר שצץרץ בסדר עכשיו

    האמת שאני נדבקתי באיזה וירוס עויין
    חבל שאין אנטיוירוס לאנשים, שבו מפעילים סריקה ומוחקים את הוירוס מהמערכת
    (או לפחות שמים אותו בהסגר עד שהוא מת משיעמום)
    אני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית
    שונאת להיות חולה!

    שמתי לב ששינית את הכתוב של הכותרת של הבלוג
    קצת אירוני להגיד הכל דבש
    שבעצם זה אף פעם לא יכול להיות ממש ככה

    שיהיה סוף שבוע נהדר ומתוק 🙂

    אהבתי

  3. את רואה- הכל דבש. בסוף הכל הסתדר והבית מצוחצח עם רצפה בוהקת.
    אם נגמרו הצנצנות צריך להזמין מיד חדשות ולמלא ולשווק. לשים בשנה הבאה בכל מקום. תחנות דלק אסיפות הורים בבית ספר. לשים את הדבש עם קופה קטנה ולכתב מחיר.
    יהיה שמח.
    שנה טובה ומתוקה

    אהבתי

  4. איזה קטע גם אני ביליתי השבוע עם נועה בברזילי, באיזה יום הייתם?
    אצלנו זה היה מקרה עין, לא נעים, לא נורא, והרבה מאוד שעות המתנה לרופאה
    אני מקווה שצצרץ מרגיש כבר יותר טוב, ושזה היה רק וירוס כמו שכולם כותבים פה, ואנחנו האמהות לא צריכות הרבה בשביל לדאוג, כמו שכתבת מפסיק שיגידו לנו, אל תדאגי.. 
     

    אהבתי

    1. גם הוא מדווח על המתנה ממושכת אבל לא לקחנו אותו, נסע לבד מהבסיס וחזר לשם לבד והתחלחל כשהצעתי שנבוא איתו
      אני מקווה שנועה בריאה ושלא יגידו יותר לאף אחת מאיתנו לא לדאוג

      אהבתי

  5. מה שאת מתארת עם צץרץ הוא ממש לא נדיר בצבא, מה שנדיר זאת העובדה שפינו אותו לבי"ח וצריך להגיד על זה תודה.
    הבת שלי פעם חטפה וירוס של הקאות בדיוק כשהיא הייתה בשבוע שמירות, למען האמת זה התחיל בדיוק כשהיא הייתה על מגדל שמירה כשלפניה שמונה שעות ארוכות של שמירה. בהתחלה לא התרגשתי, כי יש לה נטייה להקיא, אבל כשהיא הקיאה גם את המים שהיא שתתה נלחצתי ואמרתי לה שתבקש להתפנות. היא התקשרה לחמ"ל, וככל הנראה היה שם חייל/ת שלא ממש בא להם להחליף אותה, אז הם אמרו לה שאין אמבולנס ושתחכה על המגדל עד שמונה בבוקר ומישהו יבוא להחליף אותה. אני המלצתי לה לשבור שמירה ולעזוב את המגדל (היא במילא הפרה פקודה כשהיא התקשרה אלי), אבל לא היה לה נעים (לא חינכתי אותה מספיק טוב…). בכל אופן, כשהגיע שמונה בבוקר ועדיין אף אחד לא התייחס אליה נכנסתי לאוטו ונסעתי עד לבסיס שבו שהתה, עניין של שעתיים נסיעה. צעקתי על מי שהיה צריך לצעוק ולקחתי אותה בעצמי לבית חולים. היה לה וירוס והתייבשות קלה. אם לא הייתי באה לקחת אותה זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע.  

    אהבתי

  6. אם צץרץ זלל את הספגטי שלך, נראה שהכל בסדר איתו. זו הייתה כנראה תגובה לאוכל הגורמה שמאכילים אותו בצבא. או לחוסר שעות שינה.

    איזה קמצנות של מתקין להשתמש בצינור ישן. אני לא הייתי עובר על זה בשקט.
    טוב שיש לך אינסטלטור בבית. עם אינסטלטור כזה, מי צריך אחר?

    אהבתי

  7. "דאגה" זה השם השני שלי…וגם שלך ושל עוד כמה הורים אני מניחה… אי אפשר להגמל מזה אבל אני שמחה שאצל צץרץ הכל כנראה בסדר.

    תהני לפחות מהנקיון…נורא נקי אחרי הצפה

    אהבתי

  8. תמיד נדאג לילדים, בכל גיל..
    בצבא הם אולי לא רוצמים לקחת סיכון. וירוס או איזה חולירע שאכל בבסיס..
    מאחלת לך רק שנה טובה של הרבה הרבה דבש מתוק ֱֱ

    אהבתי

    1. אחרי המון משגים וטעויות שעלו בחיי חיילים סוף סוף למדו את הלקח ונזהרים מאוד.
      מצידי הם יכולים להחליט שהוא לא די בריא ולשחרר אותו מהצנחנים, אבל שישאר בינינו

      אהבתי

  9. להקיא בצבא זה לא כל כך נורא, במיוחד אם רואים איזה אוכל מקבלים ואיך מבשלים אותו…
    מה שיותר גרוע הוא להקיא מהצבא…

    טוב שהוא הגיע הביתה לזלול את המקרונים שלך.
    מה עם מתכון?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s