יום הורים – פוסטתמונות

אתמול היינו ביום הורים של צץרץ. ג'ינג'י החליט שאם כבר נוסעים לדרום אז בדרך כדאי שנעשה כמה סידורים קטנים – עצרנו באזור תעשיה סגולה וקנינו צנצנות דבש קטנות ואחר כך בפתח תקווה – עיר מאוד מסובכת – ומכרנו דבש למישהו, ואז שמנו פעמינו דרומה למחנה איתן, שם מלמדים את צץרץ להיות צנחן.

בהתחלה תכננו לקחת גם את סבתא, אימא של ג'ינג'י, אבל ברגע האחרון היא התחרטה וטוב שכך. היה מתיש וחם, ממש חם.

מחנה איתן גדול, יפה, מתוכנן היטב ומושקע מאוד, אבל לא ממש מתאים לביקורי משפחות. היינו צריכים לחנות ממש רחוק וללכת המון ברגל בשמש הקופחת. היו אנשים שסחבו צידניות עמוסות אוכל, ומישהי מסכנה נשאה מגש גדול של עוגיות מושקעות מצופות שוקולד שלא נראו כל כך טוב עד שהן הגיעו לבן שלה. חבל שלא טרחו להסביר בהזמנה היפה והמסודרת שיש הרבה ללכת ברגל, ושישיבו אותנו כמעט שעתיים על טריבונות חשופות לשמש הצהרים הקופחת.

 

 

יש אנשים ומאכלים שלא מגיבים טוב לצירוף הזה של שמש וחום.

אחרי שראינו הדגמה של לוחמה וצניחה ושמענו נאום הרשו לנו ללכת לאולם ספורט ממוזג ואפילו לעשות פיפי.

 

בסוף הנאום הכריז המפקד שההורים יפגשו עם מפקדי הפלוגות ואז התברר לנו לחרדתנו שאין לנו מושג באיזה פלוגה משרת צץרץ. לא רק אנחנו לא ידענו היו עוד הורים אחרים שהתבלבלו ולמרות שהעמידו חיילים עם שלטים שהפנו את ההורים לפה ולשם לא ידענו מה מספר הפלוגה של הילד. בסוף שאלנו והכל הסתדר. צץרץ משרת עם הרבה ביינישי"ם שזה בני ישיבות, ופירוש הדבר היה שמצאנו את עצמנו בתוך קהל שהיו בו הרבה מאוד ילדים וחלק מההורים הביאו אפילו עגלות לתינוקות. על כל חייל היו המוני ילדים ודודות וסבתות… בסוף נאלצנו לשבת על המדרגות כי לא נותר מקום ישיבה באולם המרווח והממוזג.

המ.פ. הצעיר עד גיחוך שהתהדר בכיפה ענקית הציג את עצמו סיפר על עצמו פרטים אישיים ואפילו חילק לכולנו מגנטים עם מספר הנייד שלו אם נרצה לשאול אותו משהו והבטיח שלא יציקו ולא יטרטרו ולא ישפילו וכולם יקבלו טיפול מסור ואוהב.

 

אחרי שתמו הנאומים נשלחנו לצפות בטקס צבאי שכלל הרבה עמוד דום ועמוד נוח ובסוף גם הניפו דגל ושרו את התקווה ואז זכינו סוף סוף להיפגש עם הילד פנים אל פנים. כל המקום הזכיר פנימייה, הכל חדש ובנוי היטב ונקי ומסודר, צץרץ קיבל ציון נהדר בלימודי עזרה ראשונה (הוא היה קצת לחוץ בגלל זה) וראינו שכולם אוהבים אותו והוא מסתדר נהדר.

 

בדרך לרכב הוא הראה לנו את מסלול המכשולים הצבאי והוא וג'ינג'י השתעשעו שם קצת. ג'ינג'י ניסה להוכיח שעוד כוחו במותניו ולטפס קצת על המתקנים… כנראה שגברים נשארים ילדים קטנים גם כשהם מתקרבים לגיל שישים.

שניהם כעסו עלי ונזפו בי כשהתלוננתי שהיה חם וששמו אותנו יותר מידי זמן בשמש אבל תראו איך נשרפתי אוף

 

39 תגובות בנושא “יום הורים – פוסטתמונות

    1. צבא השתנה מאוד מאז שהייתי חיילת. עושים ביקורי בית ומשגיחים על המתגייסים כמו על ילדים קטנים.
      אפילו עשו להם בדיקת שיניים ויעצו לילד להפסיק עם הקולה, והמפקד ביקש שנשגיח שלא ינהגו עייפים וינוחו טוב בסופי שבוע.
      על ההורים השגיחו פחות, חבל שלא אמרו לנו להביא קרם שיזוף וכובעים רחבי שוליים.

      אהבתי

  1. כלל חשוב מאד לאמא של חייל: לצבא אסור לשלוח או להביא שוקולד.
    כלל נוסף: בצבא בטוחים שאם החייל הוא קרבי גם ההורים הם קרביים בני 18. צריך להערך בהתאם.
    והעיקר: עוד חוויה. זה להיות הורה. רצים אחרי הילדים לסוף העולם. אני נסעתי בתחבורה ציבורית עד גולן ובאותו יום חזרתי. כשהגעתי הביתה הרגשתי שהרגליים רועדות לי מהנסיעות. ואני אדם שלא מזיזה את עצמי יותר רחוק מתל אביב, וגם רק המרכז.
    בהצלחה

    אהבתי

    1. לשמחתי יש לנו רכב אם כי סדרו גם הסעות.
      ובאמת לא אכפת לי לעשות מאמץ ולהתרוצץ בכל הארץ אבל לפחות שיעריכו אותי ולא יקראו לי קוטרית כי אני לא אוהבת נאומים צבאיים, לא מעריכה תרגילי אש ופיצוצים ולא אוהבת להישרף בשמש
      בקרוב צפוי לנו טיול לכותל לראות את ההשבעה.

      אהבתי

      1. שם לפחות לא כל כך חם. ותבואי מוכנה לכל האפשרויות.
        אני גם לא בעד כל המיליטנתיות אבל מה לא עושים בשביל ילדים?

        אהבתי

  2. כל פעם היא נדהם מחדש איך הצבא, שכ"כ השתנה מאז תקופת הוריי ביחס לתקופתי, שונה בתקופה של ילדינו ( אפילו שהגדול שלי רק בן 16 )

    מגנט עם הנייד של המ"פ ?

    ההורים שלי הצליחו אולי להגיע לשבת אחת בטירונות שהירשו , ולטקס סיום חובלים…

    מה יותר טוב ? לא בטוח שיודע, למען האמת…

    אהבתי

  3. הגזמת. מה זה? לא התרגשת בכלל? אפילו לא טיפה?
    אני בטקס סיום טירונות של הבת שלי בכיתי מהתרגשות.

    לגבי השמש והמרחק, זה באמת לא נעים, אבל לא ידעת שבדרום חם ושצריך קרם הגנה וכובע?
    בכותל יהיה בוודאי יותר קריר ואני כבר מזהירה אותך עכשיו להביא משהו חם וכיסוי ראש ונעליים טובות. גם שם יש ללכת.
    תכתבי לי מתי הטקס ואגיד לך בדיוק מה מזג האויר ומאיפה ואיך לנסוע לשם.
    אין חניה לרכבים פרטיים ליד הכותל. אז או שהולכים ברגל או שחונים ולוקחים אוטובוס 1 או 2 לכותל. אפשר גם מונית, אם אתם 4 אנשים זה כדאי, תלוי מאיפה לוקחים אותו.

    אהבתי

      1. אני בכיתי מהתרגשות  ואפילו אבא שלי הזיל דמעה( נראה לי בפעם הראשונה בחייו)
        כשבתי סיימה קורס קצינות….
        וצופה יקרה, לכל מקום קחי איתך קרם הגנה בארצנו החמה….

        אהבתי

      2. את צודקת, אסור לזוז בקיץ בלי קרם הגנה.
        אני בכיינית קטנה מאוד וסך הכל הוא רק שלושה שבועות בצבא, ספק אם יגיע לקורס קצינים למרות שאף פעם אי אפשר לדעת.

        אהבתי

  4. וואו,הצבא השתנה לגמרי
    המ,פ מחלק את מספר הטלפון שלו להורים?
    ממש ימות המשיח
    לא צריך לומר שבזמנים שלנו לא חלמו על דברים כאלה
    אבל טוב שהצבא מקרב את ההורים
    זה ודאי עוזר להפחית חרדות ודאגות

    שצץ רץ יצליח

    אהבתי

    1. בעלי דבוראי, יש לנו מרכז מבקרים קטן באלוני אבא, ליד טבעון.
      הכוורות פזורות בכל רחבי הגליל המערבי אבל שם אנחנו רודים דבש ומוכרים יערות דבש ודבש ומוצריו.
      יש לינק בצד הבלוג שמוביל לבלוג שמפרט קצת יותר על המכון.
      זה עסק משפחתי קטן ונחמד. אנחנו כמעט מתפרנסים ממנו

      אהבתי

  5. מזל שקודם הבנות שלימתגייסות ורק אחר כך אגייס בן…
    היום הצבא ממש משונה – המ"פ נותן טלפון שלו להורים – מי שמע על דברים כאלה בזמנני, בקושי ההורים ידעו איך קוראים למ"פ ואחר כך בבסיס למפקד הטייסת – אפילו אסור היה לי להגיד איך קוראים לו גם אם רציתי.
    אבל בכל השרות שלי, 5 שנים,  אני חייבת לציין היה יום הורים אחד שהזמינו את ההורים לראות מה אנחנו עושים.
    הכל חוויות, את צריכה להנות מזה, רק את הקטע של השהיה בשמש לא הבנתי – בימים כאלה משיבים קהל בשמש ולא בין הערביים… עם עור כזה בהיר לא למדת תמיד לשים חצי בקבוק של קרם הגנה??

    אהבתי

  6. אני מכירה את הבסיס הזה, גם אחי עשה שם טירונות בזמנו
    זה הבסיס טירונות של צנחנים
    אחד הבסיסים הכי טובים בארץ
    בו החיילים מקבלים תנאים של 5 כוכבים (או מה שנקרא הכי קרוב לתנאי חייל אוויר)
    חדרים ממוזגים, חדר כושר, מועדון עם טלוויזיה וחיבור לכבלים ועוד שלל דברים נחמדים.
    אם כי הטירונות לא קלה במיוחד יש לציין
    והתקופה של טירונות + מסלול אצל הצנחנים היא הכי ארוכה מכל החיילות הרגליים האחרים

    אם כי אני חייבת לציין שגם בסיסי הקבע שלהם לא רעים בכלל ומאובזרים היטב

    אגב, צץרץ יהיה ביחידה רגילה של צנחנים? בדר"כ בתחילת הטירונות עושים מיונים ליחידות מובחרות (עם שמות מוזרים שאני לא זוכרת) שלכל אחת יש תפקיד נוסף בנוסף להיותם צנחנים.

    ואת צריכה לשמוח
    זה אחד החיילות שמאוד מאוד מאוד משקיעים בחיילים שלהם
    וחברויות שנוצרות שם זה לכל החיים

    אהבתי

    1. הבסיס באמת ברמה גבוה מאוד, הבת שלי בקרקל ישנה באוהל.
      והוא עשה מין גיבוש כזה לאיזה סיירת ולא הצליח, עכשיו הוא סתם בטירונות צנחנים, זה קשה אבל יש לי רושם שהוא מצליח להתמודד יפה.
      עובדים לפי סרגל מאמצים ומשגיחים שאיש לא יתאמץ יותר מכפי כוחותיו ולא יפגע גופנית. יש ליווי רפואי צמוד ושמים לב לכל אחד.
      ויש להם מזגנים בחדר
      מדהים.

      אהבתי

      1. יש את הגיבושים של לפני הגיוס שזה דבר אחד
        ויש מיונים ליחידות בתוך החיל אחרי הגיוס, עושים את זה במהלך הטירונות
        אחי למשל עשה את הימי סיירות (הוא רצה להגיע לשייטת ולעוד איזה מקום) ולא עבר, וכשהגיע לטירונות ועשו גיבושים ליחידות של הצנחנים הוא הגיע לפלחה"ן
        בכל מקרה צנחנים מקבלים תנאים ממש טובים לא משנה באיזו יחידה הם
        בסופו של דבר כולם עושים פחות או יותר את אותו הדבר
        והם גם יוצאים לקורסים במהלך הטירונות
        יש כל מיני, אחרי הכל בכל צוות לכל אחד יש תפקיד

        מצד אחד מצחיק שיש להן תנאים כל כך נעימים, אחרי הכל צבא וזה
        מצד שני זה הגיוני, עדיף שיהיו בתנאים טובים ובכושר טוב כשהם נמצאים בבסיס
        אחרי הכל התנאים בשטח שונים לגמרי
        והתנאים בשטח הם לא דבר שחיים איתו כל יום
        לא צריך להתעלל בחיילים
        גם ככה ההסתגלות לצבא לא תמיד קלה

        אהבתי

    1. אנחנו מחזיקים לו אצבעות ודואגים ומנסים לתמוך ולעודד מרחוק, מה עוד אפשר לעשות?
      בינתיים הוא נראה די מרוצה.
      בניגוד אלי הוא בחור שחום ואוהב שמש, אני לצערי פולניה לבנבנה שונאת שמש

      אהבתי

  7. אוי אוי אוי באמת נשרפת.
    נועה אמרה היום שהיא קיבלה שיזוף של חיילת שאלתי אותה מה זה אז היא אמרה חצי יד ומשולש בצוואר.
    שיהיה בהצלחה!! אני כ"כ מזדהה עכשיו.

    אהבתי

    1. זה השיזוף הראשון שלי מזה שנים, אני רק מקווה שלא אתקלף.
      כשהייתי צעירה לא ידעו כמה השיזוף מזיק ולא בריא, עכשיו אנחנו יודעים ונזהרים מאוד.
      ונועה תהיה בסדר, השנתיים האלו חולפות חיש קל

      אהבתי

  8. כמה זמן הוא בצבא,שכבר מארגנים לכם יום הורים?! 

    🙂

    ההורים שלי באו לראשונה אחרי ארבעה חודשים, בסוף הטירונות. היה טקס בלטרון. "השבעה" קוראים לו. בטח גם לצץרץ יהיה.

    "מסלול המכשולים הצבאי" הוא קטע ידוע. אני חיבבתי אותו (למרות שמישהי אצלנו נפלה מהקורה ושברה את הרגל בו, ממש בתחילת הטירונות). לא מזמן ניסיתי שוב את כושרי בטיפוס על חבל. הייתי קצת חלודה, אבל אחרי שני ניסיונות הצלחתי.

    צה"ל הוא קייטנה, חוץ מבזמן שבאמת הולכים בו לשמור בשטחים.

    בהצלחה לצץרץ, כמובן.

    רואים שהוא יהיה בנאדם.

    אהבתי

      1. אממ. בעצם,באמת יכול להיות שזה היה באמצע הטירונות ולא בסופה. אבל נדמה לי שגם בסופה היה טקס. טקס סיכה. אה,כן. נזכרת.

        יום ההורים מצחיק אותי, כי צה"ל באמת משתנה. נהיה יותר נגיש להורים.

        באמת נתנו לכם מגנט עם טלפון של המ"פ?!  -וואהו, כל הכבוד לו על היכולת להכיל 200 הורים…

        מוזר.  זה גורם לראות את החניך יותר כילד, ופחות ברשות עצמו, בעיני.

        אהבתי

  9. אאוץ’! זה באמת חתיכת שיזוף… הרבה אלוורה (מסתבר שמוכרים את זה אפילו בתרסיס!)
    נו, העיקר שיש לו הורים שמוכנים לסוע בשבילו עד הדרום ולעמוד שעתיים בשבמש- וזה כל מה שילד צריך לבקש. נהדר שהוא מסתדר וטוב לו, לאן הוא ממשיך משם? 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s