כמה מתיקות אפשר לבלוע?

אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית והרת גורל, מעצמות נופלות, עריצים ששלטו עשרות שנים מודחים מכיסאם, כל סדרי עולם משתנים. אני עוקבת כמובן בעניין ובנשימה עצורה אחרי מה שקורה בעולם הגדול, אבל עדיין, אדם קרוב אצל עצמו, ולמרות הכל מה שבאמת כואב לי ומעיק עלי אלה הבעיות הפעוטות כל כך שלי.

בראשון לספטמבר שוב אהיה מובטלת, ואין לי באמת מושג למה. משום מה הם נמלכו במקום העבודה שלי בדעתם והחליטו לסלק אותי מעל פניהם ולצערי זה יקרה עוד לפני שסיימתי שנה אחת בעבודה ככה שאפילו דמי אבטלה לא מגיעים לי.

כל הסיכומים שהיו לי לפני שהתחלתי לעבוד כאילו נכתבו על קרח והכל השתנה אם כי למרות כל מאמצי לא הצלחתי להבין למה. מה היה דחוף להם כל כך להחליף אותי? אני בספק אם יש מישהו שם שיכול לתת לי הסבר מנומק. כל המקום מנוהל בצורה לא מסודרת, ובלי מחשבה לטווח ארוך. יותר מידי ידיים בוחשות במרק הזה וטעמו דלוח, ואני לא ממש אוהבת לעבוד שם, ובכל זאת זה היה מקום עבודה נוח, ונכנסה משכורת מסודרת… משהו שאי אפשר לזלזל בו בימים טרופים אלו.

אם הייתי עוזבת ביזמתי ולפי נוחיותי ניחא, אבל פתאום הוחלט שעלי לעזוב, בהתחלה אמרו שאין תקציב וזה היה עוד סביר איכשהו אבל התברר שגם זה לא נכון, כמו כל מה שאמרו לי ורמזו וגיבבו וקשקשו, העיקר לא להגיד מילים ברורות ומפורשות.

רק אתמול התברר שמחליפים אותי בגבר ועיקר חטאי הוא שאני אישה, זה כואב ומרגיז – ולדעתי גם לא לגמרי חוקי. אין לי מושג למה אבל פתאום המנהלת ששבה בספטמבר אחרי חופשת מחלה ממושכת (רק כדי ללכת מיד אחרי החגים לניתוח שמי יודע מתי תחלים ממנו) החליטה פתאום שבעצם היא רוצה אב בית, לא אם בית וזה ממש חיוני וחשוב שיהיה אב בית שיכול לעשות תיקונים קטנים ולהרים דברים כבדים. ראיתי היום את המחליף שלי, נראה לי בן אדם נחמד אבל די נעבעך, ממש לא בעל גוף רב כוח, במה הוא יהיה טוב ממני?

 רק אלוהים יודע.

ובכלל, אני פשוט לא מבינה את האישה המוזרה הזו, מצד אחת היא מתוקה אלי עד גועל נפש, מסבירה ומפרטת, ומצד שני הרי אני אמורה להסתלק בעוד שבוע? אז מה הטעם? כשניסיתי לתהות על התעלומה היא השיבה לי בנאום ממושך ומבלבל שלא אמר בעצם כלום. יכול להיות שאני נעשית סתומה לעת זקנה? אין לי מושג, אבל כל הערפל התקשורתי הזה שמרחף סביבי מורט את עצבי.

בשבוע האחרון, וגם בזה שיבוא, אני לבד כי גודי בחופש עד סוף החודש, ואני מודה, הכי טוב לנהל הכל לבד, בלי הבלבול מוח והרעשים שהיא מפזרת סביבה. חבל רק שהבוסית נכנסת כל פעם בשעות לא צפויות, בין סידורים ועניינים שיש לה, רק כדי להגיד שלום ול"עזור" לי ועל הדרך למרוח אותי במחמאות שהצביעות נוטפת מהן למרחוק.

לא אוהבת אותה, ולא אוהבת את ההתנהלות המבולגנות והקריזיונרית שלה, ושל המקום הזה, ובכל זאת, למרות שלא אתגעגע שם לכלום, אני חשה עלבון וכאב כי מעיפים אותי מהעבודה בלי שום הסבר הגיוני.

מצד אחד הם לא מפסיקים לספר לי שאני כל כך יעילה ונחמדה ומועילה (למרות שיש לי את החוצפה להיות ממין נקבה) ומצד שני קיבלתי מכתב הפסקת עבודה. אז מה קורה פה?

הלוואי ומישהו יפסיק כבר את מצעד הצביעות, יפזר את מסך הערפל ויגיד דברים ברורים וכנים. שיגידו שאני חרא של עובדת, ושאני לא מתאימה כי ככה וככה, ודי! מצידי אפילו שיצעקו עלי, עדיף זה על כל ההתלקקויות המעושות והמאוסות הללו.

הנחמדות המזויפת הזו שלהם עולה על עצבי, ואם, כמו שהמנכלי"ת רמזה לי, הם באמת ינסו לעשות לי איזה אירוע פרידה אני אתגבר על הפולניות הטבועה בי מלידה, ואגיד לה שלא, לא מתאים לי, ואני לא מעוניינת.

במקום זה עדיף לי שיגידו לי סוף סוף את האמת לאמיתה אפילו אם היא תהיה צורבת וכואבת ומעליבה, מוטב להיעלב מאשר להתבלבל.

כך או כך אני מתחילה שוב לחפש עבודה חדשה, ונוכחת שוב לדעת שבגילי ההיצע קטן להפליא, וכנראה שרק בעלי יסכים להעסיק אותי שזה מצד אחד לא רע, אבל מצד שני לא יכניס לי משכורת.