ביצות אוגוסט

מרוב התרגשות מהמחאה וההתקוממות האזרחית שכחתי קצת את חיי האישיים שגם הם עברו מספר שינויים.

קודם כל צץרץ שלנו שהתגייס ועשה השבוע גיבוש לסיירת של הצנחנים. היום הוא צריך לחזור והוא כבר הזהיר אותי שהוא יגיע מלוכלך ורעב ועם המון כביסה מלוכלכת.

השבוע מלאו לו 19 ואנחנו מתכננים לחגוג לו יום הולדת. סבתא תביא עוגה ואני אכין את השאר. כבר שמתי את העוף במרינדה ועוד מעט אלך לקלף תפוחי אדמה.

מקווה שיצא טעים.

חוץ מזה שני הרכבים שלנו, מפונקים שכמונו, בעלי שתי מכוניות שהלוואי ולא היינו נאלצים להחזיק, עשו ביקור במוסך. הרכב של ג'ינג'י פשוט קרס מהעומס והיה זקוק לשיפוץ דחוף, והרכב שלי סתם נכנס לטיפול.

החודש הזה היה חלש מאוד ולכן נאלצתי לבקש הלוואה מהורי. הם אמרו שאין צורך להילחץ להחזיר, אבל ממש לא נעים לי, וכדי להעיר את העסק, ולהרוויח קצת כסף החלטנו, (בעצם ג'ינג'י החליט ואני רק העוזרת ממלאת הפקודות), שבאוגוסט נפתח את המכון כל יום ונעשה הפעלה לילדים.

הפעלה לילדים זו מילת קסם המשולה לסומסום היפתח. אם אתה מבטיח באוגוסט תעסוקה לשעה לילדים פרנסתך מובטחת. עד היום די נרתענו מזה, ילדים זה מעייף ומתיש ומחייב הערכות מיוחדת, ולמי יש כוח באוגוסט לסבול את הבלגן שלהם?

אם להורים שלהם אין כוח אז לנו בטח אין, אבל חייבים לעשות כסף, ולכן החלטנו שאסור להתפנק וצריך לעשות מאמץ.

יש לנו צנטריפוגה ידנית שילדים נורא אוהבים, ואפשר להכין עמדות לרדיית דבש, ויש סרט וכסאות, וכל מה שצריך זה ילדים שיבואו עם הורים שישלמו.

 

אחרי שנפלה ההחלטה לעבוד גם באוגוסט עיצבנו יחד מודעה מפתה שפרסמתי בעיתון המקומי, ושילמתי עליה בצ'קים דחויים. המזכירה של העיתון והמעצבת הגרפית מאוד התלהבו מהרעיון, עזרו לי לנסח אותה בצורה רהוטה והבטיחו שהן יבואו עם הילדים. אחר כך היה צורך לקנות קופסאות קטנות לדבש – שכל ילד שרדה יקבל למזכרת, הרי חייבים לתת תמורה תמורת 30 ₪ לילד ו 5 ₪ למבוגר מלווה – ולפתור סוף סוף את הבעיה של האדניות שלנו, כי אי אפשר שכל מי שיכנס למכון יתקל קודם כל בביצה שורצת יתושים במקום בגינה פורחת.

ביצה תוצרת בית

 

הבעיה היא כזו – האדניות עומדות צמוד לקיר, ומגג הפח יש טפטוף של טל, ויש לנו כמה אדניות רטובות באורח קבע שורצות יתושים וזבובים. חוץ מהנענע כל צמח ששתלנו שם פשוט נרקב.

למזלנו העצום והמשמח הגיע אלינו השבוע קליינט קבוע – בחור ערבי מג'נין שקונה תמיד כמויות, וקנה המון דבש בשביל הראמדן. הוא אפילו לא טעם אותו כי הרמדן וזה, אבל הוא מכיר את הדבש שלנו ובוטח בנו.

אחרי שסחט גם קצת בקשיש מהצד – דבש עם פולן ויערה – הוא השאיר לנו סכום יפה מאוד ויכולנו לממן צנצנות קטנות. מזל שהחברה בנצרת שמייצרת את הקופסאות (גם הם ערבים, אנשים מקסימים וחרוצים) עובדת בראמדן.

מהמוסך נסענו חיש ליגור וקנינו במשתלה הענקית שלהם צמחי גדה שמיועדים במיוחד לאדמה בוצית, ומשם דהר ג'ינג'י לנצרת וחזר עם קופסאות, ובבוקר, עוד לפני שהחזרנו את הרכב שלי, שתלנו אותם בביצות הקטנות והמרגיזות בפתח המכון, החזרנו את המכונית שלי, אכלנו ארוחת בוקר, התפעלנו מהמודעה שיצאה מקסימה ואז הוא נסע להמשיך לארגן את המכון למה שאנחנו מקווים שתהיה הסתערות של הורים וילדים תאבי פעילות, ואני התחלתי לארגן את יום שישי בבית…

ובין לבין אני מקשיבה כל הזמן לדיווחים מהמחאה, ואם אזכור לקחת מצלמה אפרסם בבלוג תמונות של אוהלי מחאה שצצו פתאום גם בקריה השלווה שלנו בדשא מול המועצה, ממש מתחת לחלונות של לשכת הרווחה.

נקווה שהצלחנו לייבש את הביצות הקטנות שלנו ולשפר את המצב