מכתב מהאוהל ועוד אחד, ממני

חברה שלחה לי את המכתב שעלמה זוהר כתבה לראש הממשלה, היא בגילי והיא אחת מאלה שבקושי רואה חדשות. זה לא מעניין אותה, יש לה את הצרות שלה, חיה לה בבועה שלה בצפון, ולא כל כך מחוברת למה שקורה בארץ או בעולם. אם גם היא שמה לב למחאת האוהלים סימן שבאמת הגיעו ימות המשיח.

וזה מה שעניתי לה – תודה על המכתב ששלחת, מחמם לב ומאיר עיניים, אני מקווה שמתחת לשכבות השומן שראש הממשלה שלנו גידל עוד נשאר לו קצת לב ושרידים של שכל ישר שיעזרו לו להבין שהוא טעה ולהתחיל לפעול כמו שצריך.

אני לא עושה כמעט כלום בזמן האחרון חוץ מאשר לעקוב אחרי המחאה ולמחוא להם כפיים בלב וגם דרך הבלוג.

אני קוראת המון, מקשיבה לרדיו, עוקבת בהתמדה אחרי אוהלי המחאה וההתקומות של הנוער ואני מאושרת וגאה עד הגג. מאושרת שזכיתי לראות את זה קורה וגאה בנוער שלנו – החכם, היצירתי וההגון.

גם לילי שלי השתתפה במחאה, ואפילו ישנה שם לילה לפני שנסעה ליער לביא לסמינר של הנוער העובד – אני כל כך גאה בילדה, לפחות היא גם עושה לא רק יושבת כמוני בבית ורק גולשת במחשב.

לצערי בשבילי זה קצת מאוחר מידי לקום ולצעוק, הילדים כבר לא בבית ספר, יש לנו בית וכמעט גמרנו עם המשכנתא ובקרוב גם נשלם את ההלוואה שלקחנו. אנחנו גמרנו לשלם את חובנו למדינה, אבל הגענו לסוף המסלול בלי אוויר כמעט שחוקים ומותשים ומה עם הדור הבא?

יהיו לנו נכדים, אני מקווה, ואני כבר לא אוכל לעזור להם כמו שהורי עזרו, ועוד עוזרים גם כיום. אני בת 54 והורי עוזרים לי לגמור את החודש, איזה בושה, ולא אני לא מפונקת, יש לי סלולרי ישן שקניתי פעם ב 250 ₪ וסך כל החשבונות שלי לא מגיע ל 50 ₪ בחודש, לא נוסעים לחו"ל, לא יוצאים לחופשות, לא הולכים לאכול במסעדה, לאחרונה עושים חשבון לכל נסיעה קטנה כי הדלק נורא יקר, אבל לאכול הרי צריך, ולשלם מיסים וארנונה וחשמל ומים…

מה עם דור העתיד שלנו? איך הם ימשיכו לחיות ככה? אם לא נתקן פה משהו כל מי שמסוגל לתרום ולעשות ולהילחם ולחלום יברח מפה ובצדק, ומה הטעם להמשיך לחיות בלי עתיד?

אם המצב לא יתוקן ומהר מי יישאר לחיות כאן? הטייקונים של ביבי? לא, יישארו

רק הזקנים, והחולים אפילו הפרזיטים שאנחנו סוחבים שנים על הגב לא יישארו כי מי יפרנס אותם?

התעוררנו ברגע האחרון ועוד סיכוי לתקן ולשפר, אני מקווה שביבי יבין ולא יחמיץ את הצ'אנס שהוא קיבל, שכולנו קיבלנו, להחזיר לעצמנו את החיים ואת המדינה שלנו בחזרה.

 

והנה המכתב של עלמה זוהר – היא לא רוצה דירה באקירוב וגם לא וילה בקיסריה. רק רוצה לחיות בשקט.

 

למר בנימין נתניהו שלום,

רציתי לספר לך מי אנחנו, ומה אנחנו עושים פה ואיך הגענו לכאן בכלל.אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ומשהו, גדלנו, אנחנו כבר מזמן לא בצבא. השתחררנו, טיילנו במזרח, חזרנו, עשינו תואר (חלקנו אפילו שניים), התחתנו, הבאנו ילד (או שניים) והיום אנחנו עובדים במקצוע שלנו, או שפתחנו עסק קטן, או ששינינו כיוון. בקיצור, עלינו על המסלול הזה שאמור היה להפוך אותנו לקראת ארבעים לאנשים מסודרים.

 

אלא שאנחנו ממש, אבל ממש לא מסודרים. לא רק שאנחנו לא מסודרים, גם אין לנו מושג איך נסתדר. הדירה, החשבונות, המיסים, הדלק, הגן של הילדה – פשוט עולים כל-כך הרבה כסף שאנחנו בקושי מצליחים לשרוד. מזל שההורים עוזרים מדי פעם, ותאמין לנו שהיינו מעדיפים לא לקחת מהם. אנחנו יודעים שגם להם לא קל.

 

לא הייתי רוצה לדבר בשם כולם, כי כל אחד פה הוא סיפור אחר. יש כאן עירונים ומושבניקים, ימנים ושמאלנים, חבר'ה מהדרום וחבר'ה מהצפון, סטודנטים ומשפחות. אנחנו לא תנועה ולא לובי פוליטי והאמת שבחיים לא חשבנו שנתאחד למאבק משותף.

כולנו שותפים לתחושה שככה אי אפשר יותר, אבל לכל אחד מאיתנו יש תפיסה שונה לגבי מה צריך לעשות.

 

אז במקום לדבר בשם כולם, אני רוצה לספר לך מה אני הייתי רוצה שיקרה, איך אני הייתי רוצה שהמדינה הזו תראה. יש הרבה במאהלים שלא יסכימו איתי, אבל אולי זה יגרום גם להם לנסח רשימת יעדים משל עצמם, ומי יודע, אם נתחיל לחשוב ברצינות על הכיוון שאליו אנחנו הולכים, מכאן יתחיל לצמוח שינוי.

 

רשימת הדרישות הפרטית שלי במאבק הנוכחי

 

1. הייתי רוצה שתקים גוף מקצועי ורציני שיטפל בבעיית הדיור – כי זה לא רק המחירים, הולך ונעשה פה צפוף. ובמקום לבנות מהר כדאי לבנות חכם, ולחשוב רגע קצת על העתיד, ולתת פתרונות ארוכי טווח שגם יענו על הצורך של זוגות צעירים וגם ישמרו על הסביבה.

 

2. הייתי רוצה שהחינוך במדינה הזו יהיה גם טוב וגם באמת בחינם – תבין, זה הדבר הכי חשוב לנו. שהילדים שלנו יהיו במסגרות טובות. בשביל זה אנחנו קורעים את עצמנו כל חודש. וכשאני אומרת חינוך חינם אני מתכוונת גם למשפחתונים ופעוטונים. תן לי סיבה אחת טובה למה המדינה צריכה לדאוג לחינוך של בני שלוש אבל לא של בני שנה? אמהות חייבות לצאת לעבוד והמדינה חייבת לדאוג לילדים.

 

3. וכדי לדאוג לילדים צריך להעלות את השכר של המורים, והסייעות בגנים, והעובדים הסוציאלים, והשוטרים, והרופאים. ועל הדרך להוריד את השכר המטורף של הבכירים. כי בכירים שמרוויחים מאה אלף שקל בחודש אני ממש ממש לא צריכה. מוותרת עליהם ותודה. הם לא מועילים למדינה שלי בכלום. שירוויחו שלושים אלף. מספיק להם.

 

4. ואם כבר מדברים על רופאים, אני רוצה שתשקם את מערכת הבריאות הציבורית. כי לא הגיוני בעיני ששילמתי החודש חמש מאות שקל לביטוח הלאומי, ואז נאלצתי לשלם עוד 250 שקל לביטוח משלים, כי הביטוח הבסיסי של הקופה פשוט לא שווה כלום. ומה עם אלה שאין להם, הבריאות שלהם חשובה פחות משלי? וכשאני אומרת בריאות חינם זה כולל טיפולי שיניים. תדע לך שהדבר הראשון שעשיתי אחרי שהאלבום הראשון שלי הצליח היה לטפל בשיניים. שנים הייתי שותה אופטלגין נוזלי ומתה מכאבים ולא היה לי חמש עשרה אלף שקל כדי לטפל בשיניים שלי. וכמוני יש אלפים במדינה הזו.

 

5. בעניין הקוטג' – צריך להיות איזה קשר הגיוני בין יוקר המחיה ובין השכר הממוצע במשק. לא יכול להיות שאני משלמת אלפיים שקל דלק כל חודש (!) אלף שקל חשבונות, אלפיים שקל סופר וארבעת אלפים שקל שכר דירה אם השכר הממוצע במשק הוא שבע וחצי. אי אפשר ככה לחיות.

 

6. החרדים חייבים לצאת לעבוד. משלוש סיבות: כי אני לא יכולה לממן אותם יותר, כי הם חיים בעוני נורא וכי הסידור הזה גורם לשנאה ביננו וזה כואב לי הכי הרבה. והם גם חייבים ללכת לצבא או לפחות לשירות לאומי ולתת בדיוק את מה שאני נתתי למדינה. תן לי סיבה אחת טובה למה לא.

 

7. אני רוצה שיהיו פה הרבה פחות קניונים והרבה יותר פארקים ציבוריים. אני רוצה שכל החופים במדינה יהיו פתוחים בחינם לציבור. אני רוצה שמפעלי ים המלח יפסיקו לייבש את ים המלח ושמפעלי חיפה כימיקלים יפסיקו לסרטן את תושבי חיפה. בגדול אני רוצה שתשמור על הארץ שלי. אין לי אחרת.

 

8. אני רוצה לצאת מהשטחים. ארבעים שנה שפכתי שם דם, כסף ודמעות ומה יצא לי מזה? לא רוצה לשלוט על שני מיליון פלסטינים. וזה לא שאני לא מפחדת ממה שיקרה שם אחרי שנצא. אבל אני סומכת על עצמי ועל המדינה הזו. נלחמנו בעבר ונילחם שוב אם נהיה חייבים. להלחם כן, לכבוש לא. יש הבדל.

 

9. אני לא רוצה דירה באקירוב. אני לא רוצה וילה בקיסריה. אני לא רוצה לטוס במחלקה ראשונה. אני לא רוצה לעשות שופינג בכיכר המדינה. אני רוצה לחיות בשקט בערוגה בכפר. שלושה וחצי חדרים, שלושה ילדים, שני כלבים, שיח בוגונוויליה ואחד גבר-גבר שיהיה באמת חבר שלי. זה הכל.

 

אתה יודע מה, את הגבר אני כבר אמצא לבד. כל היתר לטיפולך.

 

בברכה,

עלמה זהר.

21 תגובות בנושא “מכתב מהאוהל ועוד אחד, ממני

  1. לא צריך ללכת חוק, לא צריך ועדות. על הכל דיבר הרצל. צריך רק ללכת לספריה, לקרוא את הספרים שלו והשאר יהיה הסיטוריה.
    למה שכחו אותו?
    אגב, אני הייתי ברוטשילד, אבל זה לא כחמה, אוטובוס אחד והגעתי. הבן שלי, אחרי העבודה הולך עם שלט שצייר ומפגין בהפגנות.
    רק שהכל יסתיים בשלום.

    אהבתי

  2. נחמד עכשיו אני עוד יותר בעד ההיא מ"אגוטריפ"…

    🙂

    עם רוב הדרישות שלה אני מאוד מסכימה. למה,באמת,לא להגביל את שכר הבכירים? זה אחד החלומות של שלי, אבל עד שזה יתגשם…

    ומהכסף הזה נשלם לאחרים,כדי שיוכלו לחיות.

    בסכומים האלה,ממילא 40% הם לא רואים בכלל, והולך למס הכנסה.

    לגבי דיור, קראתי היום שבחו"ל נותנים דירות בזול לזוגות צעירים,וזה לא פוגע בשוק. כי מראש רק זוגות צעירים ומעוטי יכולת יכולים לקבל אותן. אני בעד.

    והלוואות לזוגות צעירים-מסתבר שעד לפני 10 שנים היו,וזה הפסיק. למה שנממן את הבנקים??

    המדינה עושה נגדי.וזה לא יכול להמשך ככה. כל הכבוד למחאה.

    ההתנחלויות- אמנם פחות עניינו אותי בהיבט המדיני שלהן, אבל יש להן גם היבט כלכלי. היום קראתי איך ייתכן שתושבי האוהלים צריכים רק לעבור אל מחוץ לקו הירוק, כדי שהמדינה תאשר להם הליך מואץ של בניה.

    שופכים שם מליארדים מהמיסים שלנו. האם אני בחרתי לשלם על זה? 

    -תהיו סמוכים ובטוחים שלא אבחר בדבר כזה, כל עוד אין לי בית משלי.

    אהבתי

    1. נ.ב: ובארה"ב ובהולנד נותנים משכנתאות בלתי צמודות למדד. אז למה רק כאן, נוטלי המשכנתאות מגלים "הפתעה" לרעה עם הזמן? (בעל הבית שלי משלם 600 ש"ח נוספים כבר עבור הדירה שאני גרה בה.. ולא שיש לו).

      יש כאן התנכלות ברורה לאזרח ולפרט. נמאס!

      אהבתי

      1. גם אנחנו משכירים דירת קרקע שבנינו מתחת לבית, השנה לא העלנו את שכר הדירה לזוג שמשכיר אותה כי ממש לא נעים לנו, הם זוג צעיר עם ילד ועובדים כל כך קשה.
        המועצה חונקת אותנו עם ארנונה, המים והחשמל מתייקרים כל הזמן, אנחנו גם שכנים וחברים לא רק משכירים, מצב מגעיל

        אהבתי

  3. כל הכבוד שהבאת את מכתבה המושכל של עלמה ותגובתך למכתב. לכתוב על הדברים האלה בבלוגים בפייסבוק וכו’, לא פחות חשוב ויעיל מאשר לצאת לאוהלי המחאה.

    הקפיטליזם החזירי הפך לשיטה הכלכלית של המדינה ב- 25 השנים האחרונות, שבין השאר כלל הפרטה. קשה היום להלחם בכך, כי הפרזיטים כבר התרגלו לנצל ולעשוק. קברניטי המדינה מלחכים פינקתם של הטייקונים ואנו מממנים להם הלוואות ומחיקת חובות ממיסינו ומחשבונות הפנסיה שלנו. האם מחינו אי פעם על כך שעל שנת הפסדים של קרנות הפנסיה, הנאמנות והביטוח, אנחנו מוסיפים ומשלמים דמי ניהול כבדים? מדוע מנהלי הקרנות אינם סופגים ממשכורתיהם את תוצאות הפסדיהם ע"י דמי ניהול שליליים?. מדוע חברי הכנסת לא העבירו את חוק הגבלת שכר הבכירים? 

    נערי האוצר מנהלים את המדינה שלנו, מתוך דאגה למשכורותיהם המנופחות כשיפרשו בהקדם לשוק הפרטי או הציבורי.

    קברניטי המדינה כבר דואגים לכיסאם מפני המחאה הזו שקמה. האם הם סומכים על כך שהיא תגווע כאשר יקרו דרמות ואירועים אחרים (כמו למשל הכרזת מדינה פלסטינאית ע"י האו"ם, איזשהו איום גרעיני איראני, ……)??

    אהבתי

    1. אני לא אתפלא אם הם יחממו את הגבול בצפון או בדרום רק כדי להשתיק את המוחים.
      מתי הם יקלטו שהמלחמות המטופשות שלהם עולות לנו לא רק כסף אלא גם דם, כמה זמן הם חושבים שאפשר להמשיך ככה?
      והבן שלי מתחיל מחר גיבוש בצנחנים

      אהבתי

      1. כמה שאת צודקת בחששותיך. הסטת מרכז העניינים שלא נוחים לממשלות ע"י לוחמנות מדינית, היא טקטיקה ידועה בהסטוריה.

        בני משרת כבר חצי שנה ביחידת עילית. שלא נדע אם הוא יצטרך ליישם את מה שהוא לומד לעשות!!! הוא מודע לסכנות, אך מרוצה מהעשייה ומחבריו ליחידה -מלח הארץ. הוא לא היה יכול לשאת את המצב שישרת יומיות ויתבטל באיזה שהוא משרד.

        ישמור האלוהים על בנך, על בני, ועל כל האחרים כמוהם.

        🙂

        אהבתי

      2. הבן של אחותי שירת בנח"ל קרבי בתקופת מלחמת לבנון. הוא הספיד רבים מחבריו. אחותי לא יכלה לישון בלילות, והעלתה במשקלה יותר מ-30 ק"ג. בחגיגות המשפחתיות של ימי ההולדת שלו, היא כתבה והקריאה ברכות, שנשמעו כמעט כמו הספד. הבן השתחרר בשלום, אך שלושים הק"ג של אחותי נשארו, ולכך נוספו סוכרת ויתר לחץ דם…..
        כעת בן הזקונים שלה משרת גם הוא בחיל קרבי בגבול הצפון.

        אהבתי

  4. ואוו…
    אני בהחלט יכולה להגיד שאני מסכימה עם כמעט כל הסעיפים שכתובים שם (כולם חוץ מאחד האמת)
    המצב במדינה הפך להיות בלתי נסבל בעליל
    שאנשים בגילי (או צעירים יותר) עוזבים לחו"ל לכמה שנים כדי לחסוך כסף לדירה כי בארץ אי אפשר להרוויח את הסכומים האלה
    שאקדמאים בורחים לחו"ל כי אין מספיק תקנים, והם גם לא מרוויחים מי יודע מה בארץ לעומת חו"ל
    הכסף שמשלמים על חינוך, משפחה עם 3 ילדים זה כמו לשלם משכנתא על 2-3 בתים – הון תועפות (במיוחד הגנים)
    וזה שהחינוך פה על הפנים זה בכלל

    האמת שאני קראתי טור שכתב מישהו (כתב בפייסבוק וזה עלה לעיתון גלובס), שהוא מהיחידים שבאמת הסכמתי עם הדברים שהוא אמר. והוא אחד האנשים היחידים שראיתי שהתנסח בצורה יפה
    אם את רוצה אפשר לקרוא <a target=_blank href="פהhttp://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000668764">פה<br />

    אהבתי

    1. קראתי עוד קודם, אני כל הזמן קוראת ונדהמת, איפה הייתם עד עכשיו?
      כל הזמן חשבתי שזה אנחנו שלא מרוויחים מספיק, שאנחנו לוזרים, בזבזנים, לא יודעים לנהל תקציב, לא חוסכים, למרות שחוץ מאשר לאפות לבד לחם ולהכין נעלים ובגדים בבית באמת כבר לא ידעתי איפה עוד לחתוך.
      עכשיו אני רואה שאני לא לבד, ואני באמת שואלת את עצמי מאיפה יש לאנשים כסף לטייל ולאכול במסעדות, כי לי אין, בקושי יש לי לקנות מעט בגדים כשכבר אין ברירה והבגדים מתפוררים מעלי.

      אהבתי

      1. תראי, לי כבר יצא כמה שנים בעצמי להתלונן על מה שקורה בתל אביב מבחינת שכר דירה, יוקר מחיה
        אבל בן אדם אחד לא עושה מהפיכה
        אנשים אחרים כן

        ומאיפה אנשים לוקחים כסף כדי לטוס לחו"ל לטייל או לצאת למסעדות
        או שהם שייכים למעטים שמרוויחים מעל השכר הממוצע במשק (9 אלף ברוטו מסתבר) ואז אין להם בעיה
        או שמוציאים מחסכונות
        או שמוציאים מאיפה שאין והמינוס גדל תודות לזה

        משפחה יכולה להסתדר עם כל תקציב, פשוט חוסכים בכל מיני מקומות
        אבל היום זה בלתי אפשרי, כמה אפשר לחסוך
        אמא שלי צריכה לקנות לה סנדלים חדשות, בפעם האחרונה שהיא קנתה זה היה לפני 3 שנים
        והיא חושבת אם להוציא את הכסף (350 ש"ח) או לא להוציא את הכסף על זה
        וזה אחרי שעכשיו היא מסיימת טיפול שיניים שעלה לה 5 אלף
        ואבא שלי טס לחו"ל (הוא שר במקהלה והם טסו) וזה עלה עוד 5 אלף
        ותאמיני לי שלהורים שלי אין, הטיסה לחו"ל שולמה מחסכונות, והטיפול שיניים בתשלומים לא מעטים

        אהבתי

      2. המשך>
        אנחנו לא יוצאים למסעדות
        ובאמת קונים רק את הדברים הכי בסיסיים שצריך לבית
        לאבא שלי יש מזל שהוא מקבל תקציב ביגוד מהעבודה
        ובכלל בעבודה יש להם מדים (בי"ח)
        ואמא שלי האמת זה מצחיק אבל היא לא קונה בגדים כי כל מה שלי נמאס ממנו עובר אליה (ואלה בגדים שנראים כמו או כמעט כמו חדשים)
        בדיוק השבוע היא קיבלה ממני 5 חולצות כמעט חדשות (ולפני חודש היא שילמה לי על 5 חולצות חדשות)
        ככה ששום דבר לא מתבזבז בעצם והכל במין סוג של מעגל

        פעם משפחה 2 הורים ו-3 ילדים יכלו לחיות מתקציב של 8-10 נטו
        היום זה לחיות בעוני
        אם אין לך מקורות הכנסה אחרים, כמו שכר דירה למשל
        אין לך ממה לחיות

        אהבתי

  5. אני כל כך שמחה על ההתעוררות הזו…אני הייתי צריכה להקים אוהל כבר לפני שנתים וחצי – מעניין אם מישהו היה בא איתי כבר אז למהפכה…?
    המכתבים גם שלך וגם של עלמה כתובים כל כך מדוייק ונוגע , אני קצת חוששת מפיזור הטענות  – כלומר שיטפלו במשהו אם בכלל – על הכל אני לא מהמרת אפילו.
    הפתרון לדעתי הוא לא קיצוץ שכר הבכירים אלא מיסוי יותר נכון. מי שמרויח מתחת ל –  8000 ש"ח לא צריך לשלם מיסים אם הוא בעל משפחה.
    ו…כן…עוד משהו קטן… ממש לא אכפת לי דירה במגדלי אקירוב. זה לא משהו שאני שואפת אליו אבל נשמע לי לא רע ושמעתי שיש שכנים ברמה

    אהבתי

  6. אני מסכימה עם כל מילה של עלמה זהר ושלך כמובן, רק הייתי מוספה עוד סעיף אחד, כי נורא מפחיד שפתאום שכחנו, שיחזיר את גלעד הביתה.
      

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s