עוד חייל בבית

היום צץרץ התגייס.

ליווינו אותו לתחנת האוטובוס ופעם ראשונה יצא לי לנסוע דרך מנהרת הכרמל.

מרשים מאוד!

 

גם הליך הגיוס היה מרשים הרבה יותר מאשר בזמני. המון הורים וקרובי משפחה, כינסו את כולם בחדר גדול ומישהו נאם וכולם התרגשו וצילמו המון ואז הילדים עלו על אוטובוס ואנחנו נאנחנו וחזרנו הביתה.

 

כל הדרך חזרה שמענו את רזי ברקאי מדבר על מחאת האוהלים. פרופסור זליכה דיבר יפה מאוד אבל אני חוששת שצריך להיות כלכלן כדי להבין את כל המומחים ואת ההסברים שלהם למה ביבי טועה או צודק ואיך אפשר לשפר, או שאולי אי אפשר?

אני קוראת מאמרים, מקשיבה לרדיו ולטלוויזיה, מתאמצת להבין, לא מצליחה.

מה כבר רצינו? שיפסיק להיות יקר כל כך? שאפשר יהיה לנשום ולא נפחד כל פעם מחשבון הבנק?

למה צריך תואר בכלכלה כדי להבין למה זה קשה כל כך לביצוע?

הם מדברים על ריבית נמוכה, אינפלציה, סטנלי פישר גאון או פושע, ועל בועות וודלים.

יש לי כבר כאב ראש, וחשק עז לברוח למקום בו האוכל זול יותר והאוויר קריר יותר.

 

בערב צץרץ חזר, לבוש מדים יפים שהולמים אותו מאוד, נעול נעלים חדשות וקלות ונושא קיטבג משודרג ועמוס מתנות מהוועד למען החייל.

 

היינו מתרגשים ושמחים יותר לולא הגיוס של עוגי שנגמר בצורה כל כך איומה.

 

נו, שיהיה לו בהצלחה ורק שייגמר כבר והחיים ימשיכו.

 

45 תגובות בנושא “עוד חייל בבית

  1. אני מוכרחה להגיד שאני לא מבינה איך זה יעבוד. אני קונה דלק בסונול, המחיר שם אותו מחיר כמו בפז ודלק, אז אני ממשיכה לקנות אצלם דלק ואיך זה ישפיע להוריד את המחיר.

    אהבתי

    1. האמת, גם אני לא מבינה אבל חייבים להוריד את מחיר הדלק. המחיר שלו משפיע על כל השוק ומכאיב מאוד.
      רוב המשכורת שלי הולכת לדלק ולמעשה לא משתלם לי לעבוד כי העבודה שלי כרוכה בנסיעות. בסוף יוצא שאני חוסכת אם אני לא עובדת

      אהבתי

      1. שיהיה לו בהצלחה!
        אני יודעת שזה טבעי לגמרי, וגם אני הייתי מגיבה ככה, אבל אסור להשליך מילד אחד לשני. לפי מה שהבתני ממך, הם גם מאד שונים.

        אהבתי

  2. זו נראית לי מחאה מגוחכת שלא תעבוד
    בעיקר בגלל שהמון אנשים נוסעים לעבודה ברכב פרטי, וכמה זמן אפשר להחזיק בלי למלא דלק?
    ואל תשכחי את אלה שיש להם רכב מליסינג מהעבודה שלא משלמים דלק, או כאלה שיש להם דלקן ולא אכפת להם כמה הדלק עולה כי בכל מקרה זה לא יוצא מהכיס שלהם…

    לגבי מחאת האימהות
    דברים לתינוקות באמת עולים הון תועפות
    וזה לא כל כך פשוט לייבא דברים מחו"ל בזול יותר
    לגבי העניין עם העגלות, אין לי מושג בכלל איך אימהות נוסעות עם עגלות, מילא עגלה קלה מתקפלת שגם נוח להסתובב אתה בעיר אבל העגלות של היום (שהן גם מתקפלות) בלאגן לקפל אותן, ועוד ביד אחת
    אבל להגיד שתינוק צריך לשלם מחיר מלא על עגלה פתוחה…
    מצד אחד אני מבינה את האימהות, מצד שני בתור אחת שנוסעת באוטובוסים, לעבור במעבר שיש בו עגלה עם ילד, זה חתיכת סיפור וההורים בדר"כ מתיישבים בתחילת האוטובוס ככה שכולם חייבים "להיתקל בהם"
    או במילים אחרות – עגלה פתוחה מפריעה לכל יתר הנוסעים באוטובוס

    אהבתי

  3. לגבי המחאה בכלל (האוהלים הרופאים וכו’)
    אם לא תהיה שביתה כללית במשק, זה לא יזיז לאף אחד
    שביתה במשק תפגע בבטן הרכה של המדינה – כסף
    המדינה תפסיד מיליונים!
    וזה ה-דבר שיפריע לכל המדושנים האלה שיושבים במגדלי השן שלהם

    אהבתי

      1. שביתה כללית של המשק, מה שההסתדרות מתכננת לעשות כנראה בראשון באוגוסט
        אגב, כל עניין המחאה הזו, מעניין אותי מה הולך לקרות עם זה כשהממשלה/הכנסת תצא לפגרה ממש אוטוטו (בתחילת אוגוסט).

        עצמאים, עובדים לא מאורגנים ועובדים בחברות קטנות ומלכ"רים לא משפיעים על המצב במשק גם אם הם ישבתו
        בדר"כ החברות שמשפיעות הן אלה שיש להן הכנסות והוצאות מול העולם

        אהבתי

  4. המייל הזה מסתובב כבר זמן רב.
     ישנו אתר שבודק מיילים כאלה, הוא נקרא: לא רלוונטי
    ושם יש המלצה לא להעביר את המייל..

    הסבר
    לא רעיון גאוני אלא רעיון מטופש. מחיר הדלק נקבע על ידי הממשלה. מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות קובע את המחיר המקסימאלי לצרכן.
     רק 10% ממחיר הדלק לצרכן נמצא בשליטת חברות הדלק. חברות הדלק יכולות להוריד כמה אגורות כדי למשוך צרכנים אבל לא הרבה יותר מכך. שאר 90% ממחיר הדלק קשור לשוק הדלק באזור הים התיכון ומסים שמטילה הממשלה.  
     

    אהבתי

      1. לא התכונתי שתורידי, זה מה שקראתי והבאתי דברים בשם אומרם.
        מחירי הדלק מרגיזים גם אותי ללא ספק , כמו כל עליית המחירים…!

        אהבתי

    1. אני מכירה את האתר, שכחתי שיש אנשים שלא בודקים את זה
      בעבר שהיו שולחים הרבה מיילים מהסוג הזה הייתי בודקת קבוע

      האמת שהמס על הדלק יותר גבוה ממחיר הדלק עצמו
      וזה מגוחך להחריד

      אהבתי

  5. מזל טוב לגיוס של צץרץ!

    אני חושבת שאתם לא צריכים להשליך מההתנהגות של עוגי לזו של צץרץ
    הם שני אנשים שונים מאוד (ואפשר בהחלט להבין את זה מהסיפורים שלך פה)
    בעוד שעוגי הוא הטיפוס הזרקן שלא רוצה (או מעדיף שלא) להשקיע ולהתאמץ, צץרץ הוא בדיוק להיפך. הוא רוצה לעשות, להשיג, להתנסות, להתקדם

    טירונות קרבית זה לא הדבר הכי קל
    זה נועד לחשל את הגוף והנפש
    ומשם כל אחד מתקדם הלאה
    אבל בקרבי, ובמיוחד ביחידות המובחרות (לכל חייל יש כאלה) מגיעים לשם האנשים שהם ה-אנשים, מלח הארץ, אנשים עם אופי מיוחד שסביר להניח לא תראי בשום מקום אחר. והחברויות שם הם חברויות לחיים.
    זה משהו שנדיר למצוא במקומות שהם לא קרביים.

    אני לא חושבת שצץרץ הוא מהטיפוסים שנשברים…
    לדעתי הוא עוד יפתיע אתכם ובגדול

    אהבתי

    1. פעם היינו גאים ומרוצים במוטיבציה שלו ובעובדה שקיבלו אותו לצנחנים.
      היום כבר הרבה פחות.
      איבדנו הרבה מהתמימות ומהציונות שלנו.
      נעשינו הרבה פחות ערכיים ויותר מבוהלים וציניים.
      זה התחיל עוד ממלחמת לבנון השנייה, מהסיפור עם גלעד שליט, מהזלזול הנורא של הממשלה באזרחים פשוטים כמונו, מחוסר היחס שמקבל הבן הגדול מהצבא וממשרד הביטחון. המון דברים קטנים שהפכו אותנו לאנשים פחות חיוביים וגאים.
      כיום אם הילד ישתמט וינשור אני רק אגיד תודה שהוא לא מסכן את חייו ואת בריאותו. כל הדחף והרצון להיות קרבי בא ממנו, לא מאיתנו.
      אני שואלת את עצמי – כמה זמן ההתלהבות הזו תחזיק מעמד?

      אהבתי

      1. תראי, לגבי עוגי, היחס שמשהב"ט נותן זה לא רק לו ככה, זה לכולם
        אני יודעת את זה כי אבא שלי נכה צה"ל
        ולפני כמה שנים כשהוא היה צריך ללכת להגדיל את אחוזי הנכות שלו, כי מה לעשות עם השנים הבעיות שנעשו מהנכות שקיבל החמירו, הוא היה מבוהל לגמרי מהועדה הרפואית ומה יהיה ומה יעשו ומה ישאלו. ואני מדברת איתך על בן אדם בוגר.

        אני יכולה להבין שמשהב"ט ולמעשה כל ארגון היה בודק ב-7 עיניים כל בן אדם שבא וצריך לקבל ממנו קצבה ותנאים.
        בשורה התחתונה יש הרבה אנשים לא ישרים שפגעו בעצמם בכוונה כדי לקבל תעודת נכה צה"ל על מנת לקבל הטבות מהצבא לכל חייהם.
        אני לא אומרת שזה מה שעוגי עשה, אבל יש אנשים שעושים דברים כאלה

        ומה שעוגי עשה, אני בטוחה שזה בחקירה. והאמת אין לי מושג מה יעשו עם זה.
        כל האנשים שאני מכירה שהם נכי צה"ל, הם אנשים שנפגעו בפעילות מבצעית.
        לא כאלה שהסבו נזק לעצמם
        אני רק יודעת שהיום הצבא ומשהב"ט מחמירים הרבה יותר מאשר בעבר בעניין הזה.

        והחטיפה של גלעד שליט, זה הפך להיות דבר פוליטי ובכלל לא קשור לצבא
        ברור שהיה שם מחדל מבחינת הצבא, אבל היום העניין הזה בכלל לא צבאי אלא פוליטי לגמרי.

        אהבתי

      2. הקטע של להיות קרביים או הכי קרביים שיש מאוד תלוי בסביבה הקרובה וחברים
        אני חושבת שאחי מגיל 14-15 דיבר על זה שהוא רוצה להיות הכי קרבי שיש
        ואם אפשר אז בצנחנים (כי אבא שלי היה בסיירת של צנחנים, וסבא שלי גם שירת בצנחנים).
        והוא עשה גיבושים וימי סיירות ובסוף הגיע לצנחנים, לאחת מהיחידות המובחרות

        שמעי מגיעים לשם ילדים, ובאמת ילדים טובים עם מלא מוטיבציה.
        והטירונות שלהם, זאת אומר המסלול המלא שהם עוברים עד שהם חיילים לכל דבר נמשך משהו כמו שנה וחצי. להגיד לך שאין אנשים שנופלים? יש, ברור שיש
        יש כאלה שפוחדים לצנוח, יש כאלה שלא עומדים בעומס ובדרישות מהם
        אבל כולם נשארים קרביים ובצנחנים, פשוט הטובים שבטובים נמצאים ביחידות המובחרות ומי שלא עמד ביעדים עדיין נמצא במקום טוב בצנחנים.
        ותאמיני לי שהם מקבלים תנאים מעולים בבסיסים שלהם

        אהבתי

      3. מוטיבציה, זה עניין אישי, אני לא מכירה הרבה אנשים שאיבדו את המוטיבציה
        המטרה של הטירונות והמסלול היא להכשיר את הילדים נערים האלה למצבים מסויימים בהם הם עלולים להיות במהלך השירות הצבאי
        לא כולם בנויים לזה, אם פיזית ואם נפשית
        לא כולם עומדים בזה, וזה בסדר לגמרי

        לפני כמה חודשים ישבו החברה של אחי (26) מהצבא אצלינו וסיפרו כל מיני סיפורים מהשירות הצבאי, בחיי שסמרו לי השיערות בכל הגוף מלשמוע את הדברים האלה, והם עוד היו עדינים!

        החבר’ה האלה שהולכים לקרבי, ומשרתים במילואים הם אלה שבזכותם אנחנו יושבים פה בשקט, וחיים בצורה יחסית נורמלית במדינה שלנו.

        ואני לא טיפוס שאוהב צבא, אני מכירה את המערכת היטב, ויודעת כמה אכזרית היא יכולה להיות. היא אכזרית במיוחד למי שלא קרבי אגב. בן אדם שרוצה להיות קרבי ומראה מוטיבציה ואפילו אם הוא נשבר באמצע מקבל יחס שונה לגמרי ממי שהוא לא קרבי.

        אהבתי

      4. ולגבי ההתלהבות, היא מחזיקה בדרך כלל ב-9 חודשים של הטירונות, ואם הוא בצוות טוב, יש התלהבות מדבקת גם להמשך המסלול (עד השנה וחצי בצבא) ואחרי זה יוצאים רישמית לפעילות מבצעית.
        ואין כמו ההרגשה שיש להם אחרי שהם קיבלו את הסיכה והכומתה וכל זה.
        זה מסלול קשה מאוד פיזית, נפשית
        אבל יש משם חברים לחיים
        ואני אגיד לך עוד דבר, שירות צבאי קרבי הוא אחד מהדברים המעצבים יותר בחיים של אנשים שמגיעים לשם. אחי יצא בן אדם אחר לגמרי אחרי השירות הצבאי, הרבה יותר אחראי, ממוקד, מפוקס, יודע מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה.

        אהבתי

      5. ההורים שלי בקטע הזה למשל מאוד ציוניים
        כשאני הייתי בצבא, ואני לא קרבית, והיו לי סיפורים על יחס של חיילים קצינים וכו’ (זה מה שקורה בבסיסים של ג’ובניקים) וכל מיני תופעות שלא ברא השטן (אבל כן ברא צה"ל) הם לא האמינו לי

        ואחי התגייס לקרבי, ואם את חושבת שההורים שלי ישנו טוב במשך ה3 שנים האלה את טועה בגדול

        ואז אחותי התגייסה לצבא, עם מ’זה הרבה מוטיבציה
        גם בגלל שהיא הושפעה מאחי וגם מהסביבה.
        בכל זאת אנחנו מושבניקים ולומדים בבתי ספר קיבוציים והמוטיבציה מאוד גדולה
        היא עשתה קורס משקיות ת"ש, ושמו אותה בבסיס בשטחים והייתה לה מפקדת שעינתה אותה! ממש עינתה אותה!
        הייתה גורמת לה לעבוד עד 1-2 בבוקר כשאחר כך צריך לחזור לעבודה ב7 בבוקר מה שאומר לקום ב6 כי יש גם מסדרים וכו’. או נותנת לה לצאת הבייתה בימי חמישי בחושך שכבר אסור לצאת מהבסיס כדי שהיא תצא ביום שישי
        ועוד כל מיני דברים ממש מזעזעים

        אהבתי

      6. כשאחותי סיפרה להורים שלי הם לא האמינו לה!
        עד שהם שמעו יום אחד את המפקדת שלה צועקת עליה בטלפון
        והם התערבו ואחי התערב, וגם הפעילו קשרים מבחוץ כדי להוציא אותה משם
        אחרי הסרט הזה אחי היה כל כך מזועזע שהוא התקשר אלי כדי להגיד לי שבתקופה שאני הייתי בצבא וסיפרתי כל מיני סיפורים והוא לא האמין לי שדברים כאלה קיימים (כי אצל קרביים הם באמת לא קיימים, לא מגיעים לשם אנשים קטנים וקטנוניים) והוא התקשר להגיד לי שעכשיו הוא מאמין לכל מה שסיפרתי.

        אחותי אחרי הסיפור הזה (חצי שנה שהיא הייתה בבסיס ההוא) איבדה את כל המוטיבציה, וחתמה על ויתור מקצוע והפכה להיות הכי ג’ובניקית שיש
        ועדיין חודש לפני השיחרור שלה הציעו לה קבע (והיא לא רצתה)

        ביחידות קרביות לא קורים דברים כאלה

        אהבתי

      7. אני שירתי בחיל אוויר בשנות השיבעים, לפני שהמציאו את המושג הטרדות המיניות, והסיפורים שאני יכולה לספר מהתקופה הזו…
        וחבל שאחותך לא הגישה קבילה לנציב קבילות החיילים.
        אני רק מקווה שהילד יסיים את השירות הזה בריא ושלם, לא אכפת לי שיהיה הכי ג’ובניק שיש, לא השקעתי בגידול שלו כל כך הרבה זמן ומאמץ כדי שיהפוך לבשר תותחים של איזה פוליטיקאי מאוס שרואה בנו פיונים ולא בני אדם.

        אהבתי

      8. ובכן, לגבי אחותי, אני רק יכולה להגיד לך שההורים שלי השתמשו בויטמין P והיא עברה לשרת בקריה בנקח"ל (נציב קבילות חיילים) ומי שמשרת שם לא יכול להגיש קבילה.
        אבל לא לדאוג אותה אחת שהייתה קצינה שלה באותו בסיס כבר לא משרתת בצבא לדעתי (יש מספיק אנשים אחרים שהתלוננו עליה).
        אותה מפקדת שינתה את כל הגישה של אחותי לצבא, מבן אדם שהיה מוכן לבוא ולתרום ולתת הכל, לבן אדם שרק רוצה לעוף משם.

        חוץ מזה אצלינו במשפחה יש מספיק אנשים שתורמים לצבא, אחי היה קרבי ועושה מילואים, אבא שלי היה קרבי, נכה צה"ל ומתנדב היום (שהוא כבר בן 59) למילואים. ואני גם עושה מילואים (עושה, יותר משתדלת להתחמק מה"תענוג" ההזוי הזה, ותאמיני לי שאם היו קוראים לי  כדי לעשות משהו ולא לשבת ולא לעשות כלום לא הייתה לי בעיה להגיע, אני פשוט לא אוהבת שצה"ל מבזבז לי את הזמן).

        אני חושבת שמה שכל הורה מקווה שמי מהילדים שלו מתגייס לצבא שהילד יחזור בריא ושלם בסוף השירות.
        אני עדיין חושבת ששירות צבאי הוא דבר מאוד מעצב, לפחות שלי היה כזה
        היום החיילים כל כך מפונקים שזה מצחיק

        אהבתי

  6. מזל טוב על הגיוס ועל הסממנים החיוביים של תהליך הגיוס ושל הדרך 🙂

    גם לי לא ממש ברור למה כל כך קשה בארץ.  יותר נכון, למה הפך להיות כל כך קשה בארץ.  וגם לי אין תואר בכלכלה (ובכלל יש לי בלוק במוח בכל מה שקשור בנושא הזה).  אני מקווה שהרעש הזה הוא סממן לתהליך שיתחיל לקרות, שיביא ליותר אחדות ויותר אמפתיה הדדית בעם, ולא רק תחרותיות שבה כל אחד מנסה להשיג כמה שיותר לעצמו בלי לחשוב על חשבון מי זה בא.

    ושיהיה בהצלחה לצץרץ ולכם.  הוא נשמע כמו בחור שיעשה חיל בכל מקום.

    אהבתי

    1. צץרץ ילד טוב, חדור מוטיבציה, אני מקווה שצה"ל לא יצליח לקלקל אותה ושהוא יצא בריא ושלם מהשירות.
      די מפקפקת אם זה יקרה, בשנים האחרונות איבדתי אמון בצבא, במדינה, בציונות.

      אהבתי

    1. אני מניחה שבסוף המוחים יתעייפו והשובתים יחזרו הביתה והכל ירגע אבל לפחות פעם אחת הוכחנו לפוליטיקאים הדשנים ולכל הגנבים האלה שיושבים בממשלה שאנחנו לא כל כך טיפשים כמו שנדמה להם.

      אהבתי

    1. הרבה יותר מודאגת מאשר נרגשת.
      נעשיתי מאוד פסימית וחרדה לאחרונה ,והרבה פחות גיבורה ונכונה להקריב ולוותר למען המדינה.
      כי למה שאתן את היקר לי מכל למדינה שיורקת לי בפרצוף?
      אני מציעה למי מהפוליטיקאים העלובים שלו שיתחשק לו לצאת לעוד מלחמה כדי שנפסיק להתמרמר על ההתנהלות הכושלת שלו לחשוב טוב טוב קודם כי אם אחת כמוני כבר לא מתלהבת ולא פטריוטית כל כך, ואפילו ג’ינג’י נעשה עצוב כשהבן שלו הולך לקרבי אז סימן שמשהו במדינה שלנו השתנה מאוד.

      אהבתי

  7. בפוסט את מתארת בפשטות כובשת את עולם המיקרו והמאקרו שלך.
    במיקרו, הגיוס של צץרץ. במאקרו, השפעת השירות הצבאי עליו ואליכם – ומתוך קיום משקעי הגיוס הקודם. כאב לבן שהתגייס לפני חצי שנה ליחידת עילית בצבא, אני בהחלט מזדהה עם התרגשותכם וחששותיכם מגיוסו של הבן, ומאחל לו ולכם הצלחה.
    גם עולם הכלכלה מורכב ממיקרו וממאקרו. ידע בכלכלה, בהחלט יכול להיטיב עם עולם המיקרו. אך מה לעשות, גם גדולי הכלכלנים המומחים, בדרך כלל חכמים לאחר מעשה ולא בדיוק יודעים ומצליחים ליצור עולם כלכלי טוב ויציב יותר.

    אהבתי

    1. מנחם אותי לדעת שגם כל המלומדים הגדולים והחכמים בעיני עצמם לא מבינים יותר ממני, הבעיה שאני מודעת לבורות שלי והם חושבים שהם יודעים הכל ומי שמשלם את החשבון אלו אנחנו.

      אני מקווה בכל ליבי שהוא ינשור מיחידת העילית ויהיה סתם ג’ובניק, הבריאות שלו והחיים שלו חשובים לי יותר מכל ההבלים הפטריוטיים האלה שמנסים לדחוף לנו.

      אהבתי

      1. כל כך נכון, אבל אין לי מדינה אחרת.

        יתכן ופטריוטיות היא נחלת הטפשים, אך בלעדיהם לא היינו פה.

        כבן לשורדי השואה חונכתי על ידם שעדיף להם בן פחדן חי על בן גיבור מת. למרות זאת שרתתי ביחידה קרבית ואיני מצטער על כך.

        עצוב שיש מבני מנהיגינו המשרתים ללא בושה כג’ובניקים והמבין יבין. 

        אהבתי

      2. אכן טבעי שההורים חוששים. אך הם צריכים לחשוש הרבה יותר ממה שגובות תאונות הדרכים. אמא שבנה יוצא לבלות בפאב ונוהג בשכרות, או חלילה מעורב בקטטת סכינים, צריכה להיות לא פחות מודאגת……

        🙂

        אהבתי

  8. מקווה שצץרץ וגם אתם תעבירו את השירות שלו בקלות. מאחלת לו שיצליח לפרוח בתוך המסגרת הצבאית. אני בטוחה שאם יהיה לו טוב אז גם לכם יהיה טוב.
    איך זה שהוא חזר בערב? הוא לא יצא לטירונות?

    אהבתי

    1. הוא גויס, קיבל מדים וזריקות ונשלח הביתה.
      למרבה הצער ביום ראשון הוא צריך לחזור לאיזה בסיס ליד באר שבע.
      אני מקווה שבינתיים הכתף הכואבת שלו תחלים והוא ירגיש יותר טוב. עכשיו הוא מרגיש מעט חולה בגלל החיסונים.

      אהבתי

  9. וואהו, אני זוכרת את יום הגיוס שלי. נורא התרגשתי.

    זה זכור לי כחוויה עוצמתית וטובה. וגם השירות.

    בהצלחה לצץרץ!

    הוא יהיה בסדר. הוא חזק מעוגי.

    אהבתי

  10. בהצלחה לצץרץ!
    אותי זה ריגש שהוא התגייס.
    גדל!
    אני מתרגשת מכל הדברים הקטנים…רדודה שכמוני 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s