כיכר תחריר זה פה!

תמיד היה קשה לקנות פה דירה, עוד לפני שלושים שנה היה קשה בארץ הזו, אבל אפשרי.

כיום זו פשוט משימה בלתי אפשרית.

היום חשבתי על זה קצת, מעולם לא יצא לי לשכור דירה. יצאתי מבית הורי ישר לדירה שהוריו של בעלי נתנו לנו . הם עזבו את דירתם אחרי שקנו דירונת קטנה ושיפצו אותה בעזרת ג'ינג'י שתרם את כל זמנו ומשכורתו. אבא שלו ז"ל היה נגר, אזרח עובד צה"ל, והוא עבד בטכניון כעוזר מחקר, גם אימא שלו עבדה עבודה חלקית כמורה לסריגה במכונות סריגה – שום דבר מיוחד, סך הכל משכורות צנועות של שכירים רגילים.

פעם אנשים סרגו בגדים לבד, פעם משכורת של שני שכירים הספיקה לחיים רגילים, ואם לא היית פזרן יכולת אפילו לחסוך קצת לימים קשים, היום אפשר רק לחלום על זה.

את הדירה שגרנו בה אחרי שהם עזבו לבית החלומות שלהם הם קנו מעמידר. פעם היו נותנים הקלות ועזרה לעולים חדשים, ובתחילת שנות השישים הם היו עולים חדשים עם שני ילדים קטנים וקיבלו בשכר דירה שהפך למענק דירת שנים וחצי חדרים. כיום כבר לא בונים דירות כאלה עם בית שימוש אחד ובלי אמבטיה, מטבח קטנטן ומרפסת שירות פעוטה.

אחרי כמה שנות נישואים גם אנחנו קנינו דירה קטנטונת בבית דו משפחתי שנבנה גם הוא בשביל עולים חדשים. דירה של 28 מ"ר בלבד כולל הקירות, ומרפסת כניסה פעוטה. מי בונה דברים כאלה כיום?

אף אחד.

עמידר מכרה את הדירה כדי להיפטר ממנה במבצע מיוחד שנועד לעזור לזוגות צעירים. היא עלתה אז, בתחילת שנות השמונים, 6 מיליון לירות. כיום זה נשמע קצת מצחיק, אבל אני עדיין זוכרת את הפתק שבו נכתב בפירוש בכתב יד – 6 מליון לירות.

קנינו אותה בעזרת ההורים והמשכנתה והשכרנו אותה במשך כמה שנים עד שגמרנו אומר לבנות. הבנייה הייתה איטית מאוד, כשהיה כסף בנינו, לא היה עצרנו. בלי עזרה מסיבית מההורים שלנו הבית בו אני גרה לא היה קורם טיח ומלט. איך הורי והוריו של בעלי שהיו שכירים בני שכירים, עולים חדשים שבעבודה קשה ובעמל כפיים התבססו בארץ הצליחו לאסוף די כסף לעזור לנו?

אין לי מושג.

כיום אנחנו עובדים לא פחות קשה מכפי שהם עבדו, ואולי אפילו יותר, ובכל זאת מתקשים להתפרנס בכבוד, לשלם חובות, לקנות די אוכל ולתמוך בבן שהשתחרר מהצבא רצוץ ושבור. על מסעדות, נסיעות לחו"ל וחופשות אנחנו אפילו לא חולמים. מסתפקים בזה שהבנק נוטה לנו חסד, נותן לנו אשראי מאושר (האשראי מאושר ואנחנו בוכים), לא מחזיר לנו צ'קים ולא הופך אותנו ללקוחות מוגבלים.

כיום הורי חיים בעזרת הפנסיה שצברו בשנות עבודה ממושכות וקשות חיים נוחים וטובים, ובמקום שאני אעזור להם הם עוזרים לי. הרכב שאני נוהגת בו הוא שלהם וכל שנה הם עוזרים לי לשלם את הביטוח היקר להחריד שלו.

אני בספק אם מצבי יהיה כמצבם כשאגיע לגילם. אני חוששת שלא יהיה לי די כסף לקנות מספיק אוכל ותרופות כשאצא לפנסיה, אם זה יקרה אי פעם, כי לביטוח הלאומי שאני מעלה לו מס כל חודש מאז שהתחלתי לעבוד נוח יותר שאני אתפגר לפני שאצא לפנסיה, ולפי התוכניות שלהם זה בטח יקרה די מהר כי בעוד עשרים שנה או אפילו פחות אמות מאפיסת כוחות ומטיפול רפואי גרוע.

לפני כמה חודשים כשראינו את המהומות במצריים ובסוריה התמלא ג'ינג'י התלהבות עצומה ושאל למה אצלנו אין דברים כאלה? ולמה בישראל אין הפגנות מחאה נגד הממשלה שעושקת אותנו על ימין ועל שמאל? נגד הארנונה הגבוהה עד גיחוך, מחירי החשמל, המים, המזון, הדלק ומה לא בעצם? שמטפסים כל הזמן מעלה מעלה, מועכים תחתיהם את המעמד הבינוני – המעמד העיקרי הנושא בנטל.

אמרתי לו שימשיך לחלום, אין מצב, הישראלים המפונקים ישבו בסלון ויקטרו מול הטלוויזיה וינסו להמציא קומבינות כדי לחסוך כסף, אבל לא יקומו ויעשו מעשה

איזה כיף לגלות שטעיתי.

סוף סוף אנשים קמו, זנחו את המחשב והפייסבוק ויצאו לרחוב לעשות לייק במו ידיהם! כן ירבו!

48 תגובות בנושא “כיכר תחריר זה פה!

  1. אני שמח כמוך שהמחאה יצאה מהמחשב אל הרחוב
    זה כבר התבקש
    כמה אפשר לחמם מנועים בפייסבוק
    יש כאלה שאומרים שכולם רוצים לגור במרכז ולכן המחאה מתרכזת בתל אביב ובירושלים
    הבעיה שלו היה מקומות עבודה בפריפריה ואפשרויות לא יקרות לגור שם
    אנשים היו הולכים לצפון ולדרום אבל אין
    ולממשלה אין פתרונות קסם לצערנו

    אהבתי

    1. אני חיה בצפון ואין לי שום רצון לעבור למדינת תל אביב אבל גם פה התחיל להיות יקר להחריד.
      ופה גם אין כמעט מקומות עבודה. הלחץ הלך והצטבר וסוף סוף יצא, אני מקווה שזה יועיל ולא יצא מכל העניין הזה רק עוד וועדה אידיוטית.

      אהבתי

      1. אני איתך לחלוטין. בדיוק כתבתי על זה פוסט- ההצעה לעבור לפריפריה היא מגוכחת, המצב שם לא יותר טוב.
        אומנם יותר זול, אבל היצע העבודות לא ריאלי.

        עובדה היא שגם תושבי קריית שמונה מצטרפים למחאה, וגם תושבי באר שבע. גם שם המחירים ממשיכים לעלות בלי הכרה

        אהבתי

  2. לצערי את צודקת, מי שחי בארץ ואין לו רשת בטחון בדמות משפחה מבוססת מאוד קשה לו פה. עזרה מההורים זה מינימום בשביל להשאר מעל למים, מי שהיגר לפה בלי כלום – בכלל היתה לו חוויה מאוד קשה.
    אבל אני פחות אופטימית לגבי מתחם האוהלים בת"א. סך הכל זו מחאה של צעירים שרוצים לגור בתל-אביב בלי לשלם את המחיר של תל-אביב. אם אתה רוצה לגור במרכז אתה יכול באותה מידה לשכור דירה ברמת-גן, פתח תקווה, גבעתיים… אתה לא חייב לגור על שדרות רוטשילד או משהו אופנתי כזה.
    הרי בעית הדיור היא לא בלעדית לצעירים תלאביביים. גם זוגות לא צעירים מתקשים לקנות דירה, גם משפחות באיזור השרון משלמות שכירות שנחשבת גבוהה בקנה מידה עולמי. מה יעזרו כמה אוהלים בהבימה אם אנשים ממשיכים לקחת משכנתאות לא ריאליות ולשלם את הסכומים הנקובים?

    אהבתי

    1. המחאה בתל אביב היא רק קצה הקרחון, הדובדבן שעל הקצפת.
      יש עוד המון אנשים שמצבם רע והם צברו מרירות במשך שנים רבות ומרגישים שאין להם שמץ תקווה לעתיד טוב יותר, ולא רק להם אלא גם לא לילדים שלהם.
      וזו כבר סיבה לקום מהספה, לכבות את המחשב והטלוויזיה ולצאת לרחוב לצעוק.

      אהבתי

      1. אני לא חושבת שבכיכר תחריר הפגינו אנשים שהיה להם בית נוח עם טלביזיה לחזור אליו, כי אם היה להם, הם היו צועקים יום-יומיים ואז חוזרים הביתה כי יש שגרה וצריך להמשיך בחיים.

        אהבתי

  3. אני באמת לא יודעת מתי המצב התהפך וזוגות צעירים לא יכלו יותר לקנות דירה, ולהתפרנס בכבוד. גם אותי זה מפחיד. כל עוד שנינו עבדנו לא חשבתי על זה, אבל מאז שזיס יצא לפנסיה מוקדמת (לא מרצון) אני מתחילה לקלוט שמה שיש לנו כנראה זה מה שיהיה לנו וזה די מפחיד לאור העובדה שאנחנו מתקדמים לתקופה עם הוצאות גדולות עבור בריאות וכו’. אני חו"ח לא מתלוננת, יש אנשים במצבים הרבה יותר גרועים מאיתנו, אבל כאשר אני חושבת על ההורים שיכלו לחסוך לדיור לילדים שלהם לעומת מה שאני יכולה לתת לילדים שלי הלב שלי כואב. אנחנו שנינו אקדמאים, עובדים כל החיים ומי יודע מה הילדים שלנו ירוויחו.
    מצב באמת מפחיד.
    את צודקת לחלוטין לגבי מעמד הביניים. אני מרגישה כמו פרה שחולבים אותה מכל הכיוונים. אני לא מספיק ענייה כדי לקבל הנחות או סבסוד, הכל משלמת מחיר מלא ולא זכאית לשום דבר, אבל מצד שני עם השכר הנשחק אין לכסף שלי כוח קנייה.

    אהבתי

    1. לדעתי המצב התחיל להדרדר בסוף שנות השבעים תחילת שנות השמונים.
      וזה קרה לאט לאט, בהדרגה, ופתאום קמנו בוקר אחד וגילינו שאנחנו במצב מחורבן והכי מרגיז – הממשלה מתעקשת שמצבנו לא היה מעולם יותר טוב.

      אהבתי

  4. מעמד הביניים היום בקושי קיים
    אם לפני עשור משפחה של 5 נפשות יכלה לחיות ברווחה ממשכורת של 10 נטו (של שני ההורים) היום זה בלתי אפשרי.
    היום בית כמעט בכל יישוב עולה במינימום מיליון ש"ח, כדי לקבל משכנתא צריך 50% מהסכום של הבית, למי בגיל שלי יש סכומים כאלה (נגיד זוג נשוי רוצה לקנות בית של 2-3 חדרים 50 מ"ר).

    המון אנשים שאני מכירה עזבו את תל אביב ועברו לערי הסביבה
    רק מי שיכול להרשות לעצמו ממשיך לגור בתל אביב
    אחי וחברה שלו הולכים לשכור דירה יחד, הם מצאו דירת 2 חדרים 40 מ"ר ב3900 ש"ח! (ליד האוני’) אני גרתי בדירת חדר וחצי (ליד עזריאלי) בגודל 45 מ"ר ושילמתי 2000 ש"ח לחודש (בשנה האחרונה) ולפני כן היה פחות
    כשאחי עבר לפני שנה לתל אביב הוא שילם בדירת שותפים (3 שותפים) 2000 ש"ח שכר דירה לחודש (כל הסכומים לא כוללים ארנונה חשמל מים וכו’).

    אין שום פרופורציה בין המחיר לבין מה שאתה מקבל עבורו
    ואני אישית בעד פיקוח על שכר הדירה, כמו שיש במדינות אחרות כמו ארה"ב למשל

    אהבתי

    1. בארה"ב כשמדברים על השכרת דירה אז זה מבניין דירות ששייך לחברה כלשהי. כשזה חברות מסודרות אז נדמה לי שיותר קל לפקח על מחירים. כשזה אנשים פרטיים משכירים דירות ויש פיקוח ומחירי גג, אז עלול להתפתח שוק שחור ואז בכלל יהיה שמח…

      אהבתי

  5. שכר הדירה בישראל הכפיל את עצמו ואף שילש את עצמו ב5 השנים האחרונות
    וזה בכל הערים בישראל
    בדיוק בסוף השבוע דיברתי עם ידיד שלי שלומד בב"ש ואמר שעכשיו לשכור חדר בדירה של שלושה שותפים עולה בסביבות 1500 ש"ח. בבאר שבע!!!
    כשאני גרתי שם זה היה 500 ש"ח! וזה עוד היה בגלל שגרתי בבנין חדש דנדש ובחדר שלי הייתה מקלחת פרטית. בבניינים שליד האוני’ המחירים היו נמוכים יותר.

    אהבתי

  6. בתקופה שאני גרה במושב, ואני בקשר עם חלק מהאנשים בני גילי שגרים פה. חלק מהם מעולם לא עזבו את הבית של ההורים, חלק מהם כן ולאחר שהתחתנו חזרו לגור פה.
    הם בעצמם אמרו לי שאם הם יגורו בחוץ וישלמו שכר דירה הם בחיים לא יוכלו לחסוך לבית משלהם. והם חיים בבית של ההורים או ביחידות דיור, לא משלמים שכר דירה, אבל כן חשמל מים ארנונה וכו’. וכמובן הוצאות על אוכל.
    ואני מדברת איתך על לא מעט אנשים בגילי, שעובדים בעבודות עם משכורות יפות, חלקם כבר עם ילד או שניים או שלושה. חלקם בלי. אבל כולם לא מוכנים לשלם שכר דירה בשמיים. וזה לא משנה איפה במרכז.
    גם במושב לשכור בית של 2 חדרים עולה 3000 ש"ח. ואני לא רוצה לדבר בכלל על המחירים שעולים פה בתים חדשים, זה בכלל הון תועפות

    אהבתי

  7. מחירי הדירות גבוהים ובשמיים
    התנאים למשכנתאות בלתי אפשריים לצעירים
    לא בונים דירות לזוגות צעירים במרכז
    ולא יכולים להגיד לנו ללכת לפריפריה – אין שם עבודה!
    מה ההגיון לנסוע מהצפון לאיזור השרון או המרכז כל יום בבוקר? זו קריעה
    (שלא לדבר על לנסוע מהדרום)

    כל בנייני הדירות החדשים שבונים הם בתים לעשירים בלבד
    לא בונים דירות קטנות של 2-3 חדרים בשביל זוגות צעירים
    המחירים מופקעים ומעבר לכל פרופורציה

    והמדינה, המדינה לא עושה כלום

    קראתי אתמול כתבה, שרון חולדאי בא לבקר את המפגינים והם לא אהבו את זה והאשימו אותו בעליית מחירי שכר הדירה בתל אביב
    והאמת יש לו יד ורגל בזה, בתקופה שהוא ראש עיר העיר הזו נעשתה הרבה יותר מדיי יקרה עבור צעירים.

    אהבתי

    1. לצערי את צודקת, הממשלה הדפוקה שלנו מטיבה רק עם העשירים ומתפלאת למה לעניים נמאס להתענות והם מוחים וצועקים.
      הלוואי והם יצליחו להזיז משהו.
      יותר מידי זמן שתקנו כמו כבשים ונתנו להתעמר בנו.

      אהבתי

      1. האנשים שמפגינים בתל אביב הם בכלל לא עניים
        הם אנשים שגרים בתל אביב ורוצים להמשיך לגור בתל אביב
        אבל שכר הדירה לא מאפשר להם את זה
        את הקול של העניים באמת לא שומעים
        הם נעלמים בשכונות שלהם בלי שאף אחד יודע ולאף אחד לא אכפת

        והמצב הנוכחי הוא לא רק בגלל הממשלה הנוכחית, הוא בגלל כל הממשלות שהיו בישראל בעשור האחרון ואף יותר
        אם כי בעשור האחרון, ובעיקר ב5 השנים האחרונות הייתה עליה חדה מאוד במחירי הדירות בישראל

        אהבתי

      2. מסכימה איתך. עם כמה שאני וסטודנטים אחרים מהמרכז רוצים חיים קלים יותר ומגורים במרכז הארץ, אנחנו עוד לא האוכלוסיה העניה שנדפקת באמת. 
        תחבורה ציבורית טובה יכולה לפתור את הבעיה לכולם, דיור לצעירים בת"א זה פתרון נקודתי ולא יעיל, כמו מבצע זמני על קוטג’.

        אהבתי

      3. אני לפני שנה עברתי מתל אביב למושב (ההורים שלי גרים במושב)
        לצאת מפה בתחבורה ציבורית, זו בדיחה
        קודם כל כי במושב יש אוטובוס רק 3 פעמים ביום
        בצומת של המושב יש אוטובוס שמביא לעיר הקרובה (20 דקות נסיעה) ומשם צריך לקחת אוטובוס או רכבת לתל אביב. כמובן שעבודה בתל אביב לא אומרת שעובדים ליד הרכבת, גם פה צריך עוד אוטובוס (ותל אביב היא רק דוגמא)

        קראתי בעיתון שהאגודה הקיבוצית קוראת לצעירים לבוא לגור בקיבוצים
        ומה שם? המצב של התחבורה הציבורית שונה? הרי סטודנטים רוצים כמה שיותר לחסוך בהוצאות על אחת כמה וכמה של תחבורה ציבורית. לכן לא מעט סטודנטים גרים קרוב לאוני’ כדי שזה יהיה במרחק הליכה.
        ואה, כן אין הנחות לסטודנטים באוטובוסים ו/או רכבות מהאיזור שאני גרה בו (אני גם סטודנטית, בין היתר).
        ככה שיוצא לי לשלם מחיר מלא על חופשי חודשי (אם כי זה של הרכבת מאוד חסכוני).

        צריך שיהיה דיור לצעירים בכל עיר שיש בה אוניברסיטה או מכללה
        קרוב למוסד במרחק הליכה, או נוח לנסוע באופניים כמה דקות
        וזה לא תופס רק לתל אביב אלא לכל עיר שיש בה מוסד אקדמי

        אהבתי

      4. בהרבה קיבוצים היום, אגב, המחירים יקרים בדיוק כמו בעיר, לפעמים אפילו יותר. בדקתי את זה- ממש רציתי לגור בקיבוץ, אבל זה לא ריאלי.
        וכמובן שמי שאין לו רכב פשוט לא יכול לעשות את זה.

        ולגבי הסטודנטים- בכל מקום שבו יש מוסד אקדמי, גם אם זה בפריפריה של הפריפריה [ע"ע מכללת ספיר]- מעלים מחירים. ברגע שיש ביקוש של סטודנטים המחירים מתחילים לעלות, לפעמים בלי פרופורציות בכלל לאזור עצמו

        אהבתי

      5. כאמור, אני גרה במושב שיתופי (כמו קיבוץ אבל לא ממש)
        ובית של 2 חדרים (50 מ"ר) עולה פה 3000 ש"ח
        ואני מאמינה שהמחירים בקיבוצים לא שונים מזה בהרבה
        יש יתרונות וחסרונות למגורים בקיבוץ
        אבל רוב הסטודנטים רוצים לגור קרוב לאוניברסיטה ולא לנסוע לשם כל בוקר בפקקים
        ולגור במעונות זה לרוב לא ריאלי עם כמות השותפים

        אהבתי

      6. עברתי לטבריה לפני כמה חודשים, כדי לגור עם בן הזוג שלי [הוא לומד פה במכללה].
        לפני זה הוא גר באחד הקיבוצים באזור ושילם 1200 בחודש על דירה של חדר אחד. עברנו לטבריה, ואנחנו משלמים 1400 על דירת 3 חדרים ממש גדולה.
        זה פשוט פער לא ריאלי, שנובע רק מהביקוש של הקיבוצים

        אהבתי

  8. האמת היא שאני כבר מאוד עייפה מזה.
    מזל שאנחנו קנינו דירה אי אז בשנת 91 וגם אז חצי מהכסף כמעט קיבלתי מסבא וסבתא שלי. (מתנה – כדי שיראו איך אני נהנית מהירושה שהם משאירים לי)
    אין לי יותר מידי תקווה לצערי – ואני אומר רק בכמה מילים שכל מי שמחזיק משק בית יבין אותי – היום אנחנו מתקיימים בקושי רב 5 נפשות משתי משכורות. לפני 10-12 שנים הרווחנו 4000 ש"ח יותר לחודש מאשר היום , היינו 4 נפשות וההוצאות היו משמעותית קטנות יותר.
    בקיצור – המצב קקה.

    אהבתי

  9. אני מכירה כמה אנשים שנמצאים בשלבי הגירה מהארץ בגלל כל המצב הזה.
    זה עצוב. אנשים בתחילת שנות הארבעים לחייהם, משפחות עם ילדים שלא יכולים לרכוש לעצמם בית וגרים בשכירות שהולכת ומאמירה. חלק ניכר מהמשכורת שלהם הולך לתשלום על הבית.

    אהבתי

    1. בזמנו עלה הרעיון שנעזוב את הארץ, אחי עזב ובנה לעצמו חיים בארה"ב וגם גיסי היה קרוב מאוד לזה.
      בטיפשותי הרבה החלטתי שאני ציונית ורוצה לחיות פה.
      הייתי צעירה ויטיפשה ואופטימית מידי.
      חבל

      אהבתי

      1. את לא טיפשה בכלל. עשית את הבחירה שלך על סמך ערכים ולא על סמך כסף, ובעיני זאת בחירה נכונה.
        נניח שהיית עוברת לארה"ב והיית עושה מליונים, אבל כל השנים היית חיה בתחושה של החמצה בגלל שאת לא מממשת את הערכים הציוניים שלך. אז מה עדיף?
        מצד שני, הממשלה מנצלת את העובדה שהרבה אנשים עושים את הבחירה הציונית (או היהודית או איך שלא תקראי לזה) ומערימה עלינו עוד ועוד מיסים.

        אהבתי

      2. מעניין מה היה קורה אם כולנו ביחד, כל האזרחים היינו מחליטים על מרד מיסים.
        לא משלמים נגיד מים, או משלמים רק חצי מהארנונה. פשוט מפסיקים לשלם סכומים גבוהים כאלה.
        הטסט של הרכב למשל, המון כסף על כלום בעצם, מה הם יעשו אם כולם בבת אחת לא ישלמו? יבטלו לכל האוכלוסיה את רישיון הנהיגה? יסגרו לכולנו את המים והחשמל?
        הם מתעמרים בנו כי הם יכולים, אם נראה לנו שגם אנחנו יכולים הם יתקפלו, ואגב, עדיין מחיר הגבינות כולל הקוטג’ יקר להחריד לדעתי.

        אהבתי

      3. אני אגיד לך מה יעשו – לא יעשו כלום.
        ביישובים הערבים מקובל לא לשלם ארנונה ומים, ואף אחד לא עושה להם כלום.
        פעם אחת ניתקו לאחד הישובים את המים בגלל חוב, נדמה לי שזה היה דיר אל אסד. התושבים עשו כל כך הרבה רעש שחיברו להם מיד את המים בחזרה.

        אהבתי

  10. אני זוכרת את הסיפורים של ההורים שלי איך את הדירה הראשונה שלהם הם קנו מהקבלן עם צקים דחויים, וכל חודש אבא שלי היה עובד כמו חמור והולך אליו ופודה חזרה שנים שלושה צקים תמורת תשלום מזומן. איפה תשמעי היום על דבר כזה?
    ואמא שלי, שהיתה לה קופסה קטנה שהיא היתה חוסכת בה כסף מהכסף שהיה נשאר אחרי ניהול הבית, ומהכסף שהיה מצטבר שם היינו נוסעים לחופשות או כל דבר אחר שהיה מותרות שנפשה חשקה בהם.
    פעם אז, אם עבדת קשה, חיית יפה בכבוד וגם הצלחת לעזור לילדים.
    לנו כבר הרבה יותר קשה, אין לי מושג איך הילדים שלנו יסתדרו, ואני חייבת להגיד לך שהדבר היחיד שעומד לנגד עיני היום זה איך אני חוסכת מספיק בשביל שאוכל לעזור להם.
    המחאה שקמה בימים אלו היא נהדרת, אבל אני לא בטוחה כמה היא תצליח ליצור שינוי אמיתי.   

    אהבתי

    1. אני עוד זוכרת את אימא שלי מחלקת את המשכורות שלה ושל אבא למעטפות שנועדו כל אחת למטרה אחרת.
      על משיכת יתר איש לא שמע וטוב שכך.
      גם חמותי נחרדת עד היום מכל משיכת יתר מעל מאה ש"ח. אנחנו לא מעזים לגלות לה את היקף החובות שלנו מחשש לשלוות נפשה, ואנחנו ממש לא בזבזנים, כיום אם אתה רוצה לאכול לשובע וללכת לבוש במשהו קצת יותר יקר משק אתה חייב להיות בחובות.
      זה פשוט בלתי נתפס. שנים חשבתי שאנחנו פשוט לא מוצלחים ולוזרים עד שיום אחד תפסתי שזה לא רק אנחנו, כולם ככה וזה עוד הולך ונעשה גרוע יותר משנה לשנה

      אהבתי

  11. פוסט מצוין!
    אני רואה איך ההורים שלי נאבקים. שניהם עבדו כל החיים, ועבדו קשה.
    את הבית שבו הם גרים הם קנו לפני יותר מ-20 שנה, וערכו היום גבוה לאין שיעור. אין שום סיכוי שהם היו מסוגלים לקנות את אותו הבית במחיר הנוכחי שלו.
    לאחרונה אמא שלי התחילה כמה פרוייקטים באופן פרטי, ואבא שלי [עצמאי] קיבל עוד כמה לקוחות חדשים. ולמרות הכול הם לא מצליחים לסגור את המינוס. ועם כל הרצון שלהם לעזור לי- הידיים שלהם כבולות. הם נותנים כמה שיכולים, אבל גם לזה יש גבול.

    אהבתי

    1. הבית זה הרכוש היחיד שיש לנו, תמיד אנחנו מתנחמים שאם יגיעו מים עד נפש נמכור אותו.
      על עזרה לילדים כמו שאנחנו קיבלנו מההורים אין על מה לדבר

      אהבתי

      1. לפחות היום הוא שווה יותר :/

        אני חושבת על ההורים שלי- כמה הם רוצים לעזור ולתת, ואין.
        בדברים הקטנים הם עוזרים- לפעמים כשאני חוזרת לשבת הביתה הם שולחים אותי עם קופסאות כי "בישלנו המון, חבל שזה ייזרק לפח. לא תצטרכי לבשל מחר", או כשהם קונים בשר אצל הקצב הם מפרישים לי כל מיני חלקים, או קונים לי כל מיני דברים קטנים לדירה.

        כואב לי לראות את ההורים שלי. כל החיים הם עבדו ועדיין הם עובדים קשה, ובכל זאת הם בקושי נשארים עם הראש מעל המים.
        רק עכשיו המצב הכלכלי השתפר קצת, והם מצליחים לחסוך כסף בשביל טיול לחו"ל בשנה הבאה. סוף סוף אחותי ואני גדולות והם לא צריכים לשמור עלינו, והם יכולים להרשות לעצמם קצת לטייל ולהנות, ופשוט אין להם כסף, והם עדיין עם דאגות כלכליות וחוסר וודאות.

        אהבתי

  12. יפה כתבת. ובאמת, אולי יש להם מקום במאהל לסוף השבוע?  אני שוקלת לטעת אוהל.

    המעמד הבינוני נשחק וזה מדאיג וכואב. לפעמים אני נופלת לייאוש אמיתי, מתוך תחושה שלא משנה מה נעשה – הממשלה לא תהפוך את עורה פתאום. אני לא מאמינה להם. וקצת הטריד אותי כשדיברו על קוטג’ ולא טיפלו בלב הבעיה- המיסים העקיפים בכלל, והמס על הדלק בפרט, שהם מן הגבוהים בעולם המערבי, ועלו ביותר מ-40% בין 2005 ל-2010. (ומחיר הדלק משפיע גם על כל מחירי המזון).

    ופוליטיקאים אחרים מדברים יפה- אבל הם רק מדברים, לא עושים, וגם הממשלות הקודמות אשמות בקפיצת מחירי הדירות (שקפצו ב-70% בעשור),
    עד שגם אם הממשלה היתה רוצה לעשות משהו, זה נראה קצת גדול עליהם…

    …מה שכן, אני משתגעת מכך שאף אחד לא מעלה בדעתו לעשות תחבורה נורמלית, רכבת אמינה בפרברים ורכבת תחתית בכל גוש דן, כך שיהיה אפשר לגור גם שם. אבל ביבי סופר, כידוע, רק את העשירים- שגרים במרכז.

    אהבתי

    1. חבל, למדינה הקטנה שלנו יש נתונים להפוך לגן עדן ומקום נעים לגור בו אבל תמיד יש כמה חזירים תאווי בצע שהורסים לכל השאר.
      למרבה המזל יש כיום אינטרנט ופייסבוק והכל נעשה שקוף וברור.
      אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן כמו פעם.
      אולי זה יעזור?

      אהבתי

    1. רז!
      ברוך הבא, כבר חששתי שהפלגת מכאן למקום קריר ושפוי יותר.
      מה חדש אצלך?
      איפה היית ומה עשית ומה שלומך בימים חמים וסוערים אלו?
      ספר הכל, אני סקרנית

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s