סימני קיץ ושאר עניינים

היום נפרדנו מאחי ומהאחיינים שלי, הם טסים הלילה הביתה. צץרץ חוזר הבוקר מחו"ל, וזו הזדמנות נאותה לעדכונים על כל מה שקורה בחיי. וראשית חוכמה רצוני לבשר לכל למי שעוד לא שם לב – הקיץ כבר כאן.

שוב מתקלחים עשר פעמים ביום, מזיעים ללא הרף, צמאים כל הזמן, עצבניים וקצרי רוח, לובשים כמה שפחות בגדים ומוכרים מעט מידי דבש.

ואם לא די בכך אז לפני כמה ימים הרגתי במו ידי ג'וק ענק שהתרוצץ במגרת הסכו"ם. פתחתי אותה לתומי להוציא כפית בשביל הגלידה, עוד אחד מסימני הקיץ המובהקים, והנה ג'וק! גדול מבריק ומפחיד.

כמובן שדבר ראשון צרחתי כמו נקבה, אבל לא היה בסביבה איש מלבדי ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לשוב לעשתונותיי כמו גבר. גיליתי תושייה וקור רוח שהפליאו גם אותי, שלפתי את המגירה מהארון, והנחתי אותה מחוץ לדלת, הוצאתי מתוכה את המגש עם הסכו"ם ונסוגותי הביתה במטרה להפקיר אותה ואת הפולש בחוץ לגורלם, ולשוב למטבח עם הכלים, אבל הוא היה זריז ממני והצליח לצאת מהמגירה ולהתחבא בערמומיות מתחתיה.

לא הייתה לי ברירה אלא להפוך את המגירה, צעד נועז שהניס את הפולש לפינה וגבו אל הקיר, ואז תפסתי כפכף והוצאתי אותו להורג. ככה יעשה לג'וק שהעז ללכת לי על הכפיות.

טיאטאתי את הגויה המובסת החוצה לגינה, וחזרתי מנצחת הביתה עם המגירה והסכו"ם שזכה לשטיפה הגונה במי סבון רותחים.

גאה מאוד בעצמי התכבדתי במנת גלידה הגונה שהרווחתי ביושר, והלכתי לרופא לתת לו סוף סוף את בדיקת צפיפות העצם שעשיתי עוד במאי.

הרופא התפעל מאוד מהתוצאות שלי, אמר שהן מעולות, טובות פי שתיים ממה שצריך, ואין לי שמץ של אוסטיאופורוזיס הידוע בעברית כדלדול העצם.

כל הכבוד לי!

ניסיתי לקבל ממנו שבחים על התוצאה היפה אבל הוא טען שזה לא משהו שעשיתי, זה גנטי, טוב, אז לפחות אימא ואבא יקבלו קרדיט על עצמותי המופלאות.  

היום הלכתי לישיבה בביתה של מנהלת המשרד שלנו שרשמית נמצאת בחופשת מחלה, ואמורה לחזור לעבודה בספטמבר למרות שהיא תהיה כבר בת 70 ועל פי החוק היא אמורה להיות בפנסיה. היא לא רוצה לצאת לפנסיה, והמנכלי"ת לא רוצה לשבור את הראש בענייני הקהילה התומכת, ולכן היא חוזרת למרות הקביים והגיל.

אחרי ששוחחנו על ענייני העבודה שאלתי אותה ישירות אם הם ימשיכו להעסיק אותי גם אחרי שהיא תחזור למשרד בצורה מסודרת (כי בפועל היא כמעט כל יום שם) והיא הודתה שלמען האמת אין להם צורך בי אחרי שהיא תשוב.

זה אומר שבספטמבר שוב אהיה מובטלת, אלא אם כן אמצא משהו חדש, והפעם רצוי בעריכה, כי בשביל מה למדתי שנתיים?

חוץ מזה הג'ינג'י רוצה להתחיל להפעיל בסתיו את המכון גם באמצע השבוע. הרי אנחנו בין כה וכה משלמים שכר דירה, אז למה שלא נמכור דבש גם בימי החול?

הוא עשה לי חשבון שגם אם ארוויח רק מאה ₪ ביום זה יהיה יותר מהמשכורת המסכנה שמשלמים לי עכשיו, וככה יהיו לי פחות עצבים ובלבולי מוח ונסיעות לפה ולשם עם הרכב שלי על חשבון הדלק שלי. נכון, הם משלמים משהו על הוצאות הרכב אבל לאור עליית מחירי הדלק זה בטל בשישים, ומצידו שאעזוב כבר מחר.

חישוב קל ולא מסובך מראה שיש מין הצדק בדבריו, אבל הם סומכים עלי שאהיה שם באוגוסט כי העובדת השנייה רוצה לצאת חופש ולכן אמשוך עוד קצת.

עוד דבר ממש מוזר שקרה לי היום הוא שעוגי ביקש פתאום שאלך לקחת לו ספר בספרייה. הבקשה שלו הדהימה אותי, כמו רוב הצעירים בגילו הוא לא קורא כלום, בקושי מעיין בעיתון, ופתאום ספר ועוד ספר הרפתקאות?

מה קרה?

הוא סיפק איזה הסבר מגומגם על חבר שייעץ לו להתחיל לקרוא כדי להפיג את השעמום ולשפר את הקריאה שלו, ואני הסכמתי בשמחה. בדיוק היום לקחתי אותו לעשות ניקוי שיניים, ואחר כך ניצלתי את ההזדמנות ונסעתי איתו לספרייה.

עוגי נגרר אחרי בחוסר רצון וגילה לי שהוא לא היה שנים בספרייה, והוא פוחד שלא ידע לאן ללכת ומה לעשות ויצחקו עליו או ינזפו, אבל לא ויתרתי. לקחתי אותו פנימה, הסברתי לו שחלק מהתענוג של הקריאה הוא חיפוש הספר המתאים, והוכחתי לו שכול הספרניות אדיבות ומסבירות פנים, ואפשר לשאול אותן הכל, והראיתי לו שיש על כל ספר לוגו שמציין איזה סוג ספר הוא, ויש בספרייה פינת ישיבה נוחה עם עיתונים ואפילו מחשבים.

לשמחתי מצאתי בשבילו את 'יומנו של חנון' שמיד מצא חן בעיניו, והלכנו הביתה שמחים וטובי לב, אני מקווה שאת החלק השני והשלישי הוא כבר יוכל להחליף לבד.