סימני קיץ ושאר עניינים

היום נפרדנו מאחי ומהאחיינים שלי, הם טסים הלילה הביתה. צץרץ חוזר הבוקר מחו"ל, וזו הזדמנות נאותה לעדכונים על כל מה שקורה בחיי. וראשית חוכמה רצוני לבשר לכל למי שעוד לא שם לב – הקיץ כבר כאן.

שוב מתקלחים עשר פעמים ביום, מזיעים ללא הרף, צמאים כל הזמן, עצבניים וקצרי רוח, לובשים כמה שפחות בגדים ומוכרים מעט מידי דבש.

ואם לא די בכך אז לפני כמה ימים הרגתי במו ידי ג'וק ענק שהתרוצץ במגרת הסכו"ם. פתחתי אותה לתומי להוציא כפית בשביל הגלידה, עוד אחד מסימני הקיץ המובהקים, והנה ג'וק! גדול מבריק ומפחיד.

כמובן שדבר ראשון צרחתי כמו נקבה, אבל לא היה בסביבה איש מלבדי ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לשוב לעשתונותיי כמו גבר. גיליתי תושייה וקור רוח שהפליאו גם אותי, שלפתי את המגירה מהארון, והנחתי אותה מחוץ לדלת, הוצאתי מתוכה את המגש עם הסכו"ם ונסוגותי הביתה במטרה להפקיר אותה ואת הפולש בחוץ לגורלם, ולשוב למטבח עם הכלים, אבל הוא היה זריז ממני והצליח לצאת מהמגירה ולהתחבא בערמומיות מתחתיה.

לא הייתה לי ברירה אלא להפוך את המגירה, צעד נועז שהניס את הפולש לפינה וגבו אל הקיר, ואז תפסתי כפכף והוצאתי אותו להורג. ככה יעשה לג'וק שהעז ללכת לי על הכפיות.

טיאטאתי את הגויה המובסת החוצה לגינה, וחזרתי מנצחת הביתה עם המגירה והסכו"ם שזכה לשטיפה הגונה במי סבון רותחים.

גאה מאוד בעצמי התכבדתי במנת גלידה הגונה שהרווחתי ביושר, והלכתי לרופא לתת לו סוף סוף את בדיקת צפיפות העצם שעשיתי עוד במאי.

הרופא התפעל מאוד מהתוצאות שלי, אמר שהן מעולות, טובות פי שתיים ממה שצריך, ואין לי שמץ של אוסטיאופורוזיס הידוע בעברית כדלדול העצם.

כל הכבוד לי!

ניסיתי לקבל ממנו שבחים על התוצאה היפה אבל הוא טען שזה לא משהו שעשיתי, זה גנטי, טוב, אז לפחות אימא ואבא יקבלו קרדיט על עצמותי המופלאות.  

היום הלכתי לישיבה בביתה של מנהלת המשרד שלנו שרשמית נמצאת בחופשת מחלה, ואמורה לחזור לעבודה בספטמבר למרות שהיא תהיה כבר בת 70 ועל פי החוק היא אמורה להיות בפנסיה. היא לא רוצה לצאת לפנסיה, והמנכלי"ת לא רוצה לשבור את הראש בענייני הקהילה התומכת, ולכן היא חוזרת למרות הקביים והגיל.

אחרי ששוחחנו על ענייני העבודה שאלתי אותה ישירות אם הם ימשיכו להעסיק אותי גם אחרי שהיא תחזור למשרד בצורה מסודרת (כי בפועל היא כמעט כל יום שם) והיא הודתה שלמען האמת אין להם צורך בי אחרי שהיא תשוב.

זה אומר שבספטמבר שוב אהיה מובטלת, אלא אם כן אמצא משהו חדש, והפעם רצוי בעריכה, כי בשביל מה למדתי שנתיים?

חוץ מזה הג'ינג'י רוצה להתחיל להפעיל בסתיו את המכון גם באמצע השבוע. הרי אנחנו בין כה וכה משלמים שכר דירה, אז למה שלא נמכור דבש גם בימי החול?

הוא עשה לי חשבון שגם אם ארוויח רק מאה ₪ ביום זה יהיה יותר מהמשכורת המסכנה שמשלמים לי עכשיו, וככה יהיו לי פחות עצבים ובלבולי מוח ונסיעות לפה ולשם עם הרכב שלי על חשבון הדלק שלי. נכון, הם משלמים משהו על הוצאות הרכב אבל לאור עליית מחירי הדלק זה בטל בשישים, ומצידו שאעזוב כבר מחר.

חישוב קל ולא מסובך מראה שיש מין הצדק בדבריו, אבל הם סומכים עלי שאהיה שם באוגוסט כי העובדת השנייה רוצה לצאת חופש ולכן אמשוך עוד קצת.

עוד דבר ממש מוזר שקרה לי היום הוא שעוגי ביקש פתאום שאלך לקחת לו ספר בספרייה. הבקשה שלו הדהימה אותי, כמו רוב הצעירים בגילו הוא לא קורא כלום, בקושי מעיין בעיתון, ופתאום ספר ועוד ספר הרפתקאות?

מה קרה?

הוא סיפק איזה הסבר מגומגם על חבר שייעץ לו להתחיל לקרוא כדי להפיג את השעמום ולשפר את הקריאה שלו, ואני הסכמתי בשמחה. בדיוק היום לקחתי אותו לעשות ניקוי שיניים, ואחר כך ניצלתי את ההזדמנות ונסעתי איתו לספרייה.

עוגי נגרר אחרי בחוסר רצון וגילה לי שהוא לא היה שנים בספרייה, והוא פוחד שלא ידע לאן ללכת ומה לעשות ויצחקו עליו או ינזפו, אבל לא ויתרתי. לקחתי אותו פנימה, הסברתי לו שחלק מהתענוג של הקריאה הוא חיפוש הספר המתאים, והוכחתי לו שכול הספרניות אדיבות ומסבירות פנים, ואפשר לשאול אותן הכל, והראיתי לו שיש על כל ספר לוגו שמציין איזה סוג ספר הוא, ויש בספרייה פינת ישיבה נוחה עם עיתונים ואפילו מחשבים.

לשמחתי מצאתי בשבילו את 'יומנו של חנון' שמיד מצא חן בעיניו, והלכנו הביתה שמחים וטובי לב, אני מקווה שאת החלק השני והשלישי הוא כבר יוכל להחליף לבד.

33 תגובות בנושא “סימני קיץ ושאר עניינים

  1. פוסט נחמד וסוף אופטימי. משעשע. ובגלל שלנומ יש טראומה מג’וקים, אדאג שיביע דעתו על סיפור הג’וק.

    ו-לא הבנתי. אם תפתחו את המכון בימי חול, זו תהיה העבודה שלך החל מספטמבר? אני בעד. אין לי בנתיים אומץ וחריצות מספקת בשביל הבלאגן שבלהיות עצמאית, אבל די קוסם הרעיון- לא להיות תלויה במישהו, במיוחד כשמתבגרים ומקומות עבודה עושים טובה יותר מתמיד…

    (רשמתי לפני: לשקול להיות עצמאית בעתיד…. וכבר נפלטת ממני אנחת עייפות למחשבה על זה ).

    אהבתי

    1. להיות עצמאי זה קשה ומעייף אבל גם להיות שכיר זה לא פיקניק.
      ובמקרה הזה פשוט אין לי ברירה.
      חוץ מבעלי אף אחד לא נותן לי עבודה ומה שטוב בעבודה אצלו זה שאיש לא יוכל לפטר אותי

      אהבתי

      1. כן, זה יתרון בימנו

        🙂

        אני קצת מקנאה, לאחרונה, במורתי לנהיגה. נראה שיש פוטנציאל בלהיות עצמאי, אם באמת מצליחים להישאר "מעל המים". וגם נראה שהיא נהנית.

        אהבתי

  2. אחרי שעברתי לגור במושב התוודעתי לנוכחותם של כל מיני מעופפים שלא היו שם קודם
    נשבעת לך בהן צדק, גדלתי במושב מגיל 0 עד גיל 21 (שעזבתי) ולא היו כל כך הרבה כאלה

    באחת הדירות שגרתי בת"א שהייתה דירת קרקע בקיץ בערבים היה שם מטס תיקנים, אלה החומים הגדולים המגעילים, פעם אחת אחד נתקע בי בטעות, נראה לי הוא נבהל יותר ממני.

    גם לאחי הייתה תקופת קריאה במהלך השירות הצבאי ולאחריו
    הבן אדם שלא התקרב לספר במשך כל שנות ילדותו ונערותו פתאום התחיל לקרוא ספרים
    טוב לא את יומנו של חנון, הוא יותר בעניין ספרי מתח
    אבל גם זה טוב

    וראית מה כתבתי על חיפוש עבודה
    ואני יותר צעירה ממך
    זה קשה ומגעיל
    ועושה חשק לקום וללכת למקום אחר
    לא יודעת אם להיות עסק עצמאי זה הפתרון
    אבל בחיי שאנשים במדינה שלנו צריכים לשנות גישה
    אחרת מה יישאר פה?

    ולגבי עריכה את יכולה לבדוק <a target=_blank href="פהhttp://velvetunderground.co.il/?page_id=47">פה</a> לפעמים יש פה כל מיני מציאות

    אהבתי

  3. א) תיקנים: אף עלי השבוע אחד ענקי. ממש עלי!
    ב) קריאה: שלושת החרצופים שלי קוראים. רוצה שאגלה לך את הסוד איך עושים את זה? אין לי מושג. בכל אופן בוטן קרא את החנון כבר בכיתה א’. פיסטוק, שהיתה לא התחלה קשה בקריאה ולדעתי עדיין יש השפעה של הקשיים שלו (אני מניחה שהוא מדלג על מילים וכו’) אבל הוא שיא של תולעת ספרים. לכל מקום הוא לוקח ספר למקרה שיצטרך לחכות רגע. בהתחלה הוא ממש התקשה בקריאה , ואז פתאם הוא אפך לתולעת. הוא טוען שעד אז הוא פשוט לא ידע איזה ספרים הוא אוהב…והתשובה: הרפתקאות. לדעתי הכי טוב שיהיו לא ספרים מתחת לאף. נסי את פרסי ג’קסון. זה להיט אצלנו.
    ג) עבודה: פתיחה באמצע השבוע אומר גם שיווק אחר, לקהל מקומי (לעומת אוטובוסים של מטיילים למשל בסופי שבוע).

    אהבתי

    1. גם הבת שלי התחילה לקרוא פתאום בצבא, נחת עצומה בשבילי.
      ואני מקווה שנצליח להתפרסם מספיק ככה שיהיה לנו פרנסה גם באמצע השבוע ויותר לא יהיו לי בעיות תעסוקה.
      לפחות במכון הבוס לא יוכל לפטר אותי ויצטרך לשתוק אם אני אאחר לעבודה

      אהבתי

      1. נכון! וזה לא להקים עסק, הרי את העסק במילא צריך לנהל, החלק הזה של העבודה כבר קיים.
        אני מתכונת שחלק מהעבודה שלך הוא להפוך אותכם למפורסמים…כלומר לשווק.

        אהבתי

    1. הוא גר אצלנו כבר חודשיים, עדיין בקשר עם הוריו הביולוגיים אבל נוח לו יותר אצלנו. כל החברים שלו גרים פה ויש לו פה יותר תנאים, חדר פרטי ואימא עם רכב צמוד.
      עניין השיקום שלו סבוך ומורכב, ובגלל הביורוקרטיה של משרד הביטחון הוא זקוק למזכירה במשרה מלאה וגם לנהג.
      אימו הביולוגית לא מסוגלת להתמודד עם זה וגם אנחנו, שיש לנו קצת יותר אמצעים, די מיואשים.

      אהבתי

  4. יופי שעוגי קורא.  קריאה היא צורה של השכלה והשכלה היא צורה של שיפור עצמי.  כל צעד חיובי הוא צעד מבורך. 

    לא ידעתי שצץרץ היה בחו"ל.  איפה בחו"ל אם מותר לשאול?

    עבודה במכון – כמו שכתבו לך למעלה, זה אומר לשווק קצת אחרת.  בטח כבר חשבתם על זה בעצמכם.  ומן הסתם כבר בטח חשבתם על למכור דבש לעסקים כמו צימרים וכו’… אני סקרנית לראות איך המכון יפרח מהצומי הרב שתוכלי לתת לו במשרה מלאה 🙂

    אהבתי

    1. פעם היה מקובל לעשות מסיבת גיוס, היום זה כבר הפך לטיול לפני הגיוס. הוא נסע לבורגס בבולגריה עם כמה חברים והם חגגו שם כמה ימים.
      רק הלילה הוא חזר, לפי המעט שהוא סיפר לנו הטיול הזה נשמע לנו כמו סיוט של כל הורה. מסיבות, שתייה, התהוללות, ככה הם נפרדים מהחופש של האזרחות.
      ובקשר למכון, נתחיל להשקיע קצת יותר בשיווק ונקווה לטוב.
       אגב, הוא לא בטבעון אלא באלוני אבא – יש שם הרבה מטיילים בגלל האופי המיוחד של המקום ואנחנו מקווים להשתלב בתעשיית התיירות ולהתפרנס ממנה בכבוד.

      אהבתי

      1. אם זה מנחם אותך, נסיעות הטרום-גיוס האלו היו עוד בתקופתי.  והדור שלי עוד כאן…

        זכרתי שאתם באלוני אבא (אבל זה ליד טבעון, לא?).  בסוף עצרנו רק בחוות התבלינים, ומיהרנו למרכז להיפגש עם חברת ילדות (שבסוף הבריזה לנו). 
        גם האפרוחית כבר שבעה נסיעות, אז לא ממש יכולנו לעצור. 
        אני מקווה לבוא שוב בשנה הבאה לתקופה מכובדת יותר, וכן להיפגש. 

        אהבתי

  5. אוי האימה!! ג’וקים מעבירים אותי על דעתי, אני לא מצליחה למצוא שום סיבה רציונלית לפחד הזוועתי הזה שג’וק מעורר בי.
    שיהיה קיץ קל.

    אהבתי

  6. אני זוכרת את הפוסטים שלך מהקייצים הקודם, ובינתיים נשמע שהקיץ שלך לא כל כך גרוע כמו בשנים הקודמות. חוץ מהג’וק כמובן, אבל בינינו, עדיף למצוא ג’וק במגירה ולא עקרב או נדל.
    חדשות  טובות לגבי עוגי! ממליצה לו על הספרים של אתגר קרת.

    שימשיך להיות לך קיץ רגוע וקריר ככל האפשר 🙂

    אהבתי

    1. בקיץ של השנה שעברה עבדנו כל כך קשה.
      קרענו את עצמנו והשנה רגוע יותר מהבחינה הזו, אבל עדיין לא חסרות צרות ובעיות ויש גם את החום כמובן
      מתעבת אותו

      אהבתי

  7. פרשתי שטיח אדום, הצבתי את הפרשים על הסוסים הלבנים משני צידיו והעמדתי את המחצרצים על החומה וכולם מריעים לך ומכתירים אותך כמלכת הג’וקים הגדולים והמבריקים וקדים אפיים ארצה לנוכח הגבורה העילאית שהפגנת במאבק הדמים הזה.

    אני נורא שמח על מצב הרוח האופטימי והחביב המובע בפוסט הזה.
    הגיע הזמן שתתחילי באמת לחייך.

    אהבתי

    1. בחודשים האלה שעבדתי עם קשישים גיליתי מה זה כשבאמת קשה ורע.
      יחסית לאנשים שהכרתי המצב שלי נהדר.
      ועוד דבר חשוב שלמדתי – אנשים שכל הזמן מספרים כמה רע להם ומתלוננים בלי סוף נמאסים מהר מאוד על כולם וגם על עצמם.
      הכל בראש ואם אתה מסוגל להישאר אופטימי ולראות תמיד את הצד החיובי הרווחת בריאות וחברים הכל נעשה פחות נורא.

      אהבתי

  8. אהה ,אני הורג ג’וקים מקצועי
    האמת שאני לא ממש הורג יותר תופס ומעיץ מחוץ לבית
    כבוד לעוגי על הרצון לקרוא
    הלווראי שילדי היו מגלים שמץ התענינות
    כל ראשם במחשב בחופש הזה

    אהבתי

  9. היי, נחמד לקרוא כזה פוסט אופטימי.
    נראה לי שהג’ינג’י צודק לגבי העבודה שלך ובכל זאת תהיי יותר אדונית לזמן שלך.
    לגבי הפתיחה באמצע השבוע, זה יכול להביא לכם גם קהל דתי שלא מטייל בשבת. אני יודעת שאין לכם הכשר, אבל כדאי לבדוק את הנושא. אני רואה מלא מקומות שפתוחים בשבת ובכל זאת למוצרים שלהם יש הכשר.
    לגבי הקריאה והספרייה, בוודאי שהספרניות נחמדות ומסבירי פנים! די עם הדימוי של הספרנית החמוצה עם המשקפיים שעושה שששש. אני שמחה שהוא מגלה עניין בספרים וספרייה היום הופך יותר ויותר למרכז קהילתי עם מחשבים וסרטים ומסבירי פנים לקהל.

    אהבתי

    1. מצחיק אבל לפני כמה ימים בא אלינו בחור דתי.
      המכון היה פתוח ביום חול כי ג’ינג’י היה צריך לסדר שם משהו וכשהתנצלנו שאין לנו הכשר הוא אמר שלא צריך, דבש זה פרווה וקנה.
      וכמובן שספרניות הן לא חמוצות סבר, ספרייה זה מקום כייפי ונעים, תמיד ידעתי את זה

      אהבתי

      1. תראי, אני לא מומחית להלכות כשרות, אבל העניין מורכב. יש את נושא הכשרות עצמו וכמו שהבחור אמר, זה פרווה ולא חושבים שהכנסת בפנים בשר או חזיר. אנחנו קנינו דבש בחו"ל בחנות טבע לא יהודי בכלל, בגלל שאין חשש מהכשרות של המוצר. בניגוד לבשר איפה שכן יש בעיה.
        אבל, יש בעיה הלכתית נוספת שהיא האיסור להינות מעבודה של יהודי בשבת. כמו בכל דבר הלכתי הנושא מורכב ומסובך. לכן הכי פשוט ליהודי דתי לסמוך על הרב שנותן את ההכשר, כי האחריות על מי שנותן את ההכשר לבדוק את כל האספקטים הדתיים ולהחליט.
        אני מניחה שהבחור לא חשב על זה שהדבש אולי הוכן בשבת.
        כך שאם אני מכירה אותך וסומכת עלייך ואת אומרת לי שאת העבודה של הכנת הדבש לא עשיתם בשבת (זה שהחנות פתוחה בשבת כרגע לא מעניינת אותי לגבי תהליך ייצור הדבש) גם אני אקנה אצלך דבש. כמו שאמרתי לך, ראיתי באזור טבריה ובגולן חנויות שפתוחות בשבת שמוכרות כל השבוע מוצרים שיש להם הכשר וגם אני קניתי שם ביום חול.

        אהבתי

  10. היה ממש נחמד לקרוא.
    חוץ מהג’וק כמובן. שווה לבדוק פעם, מה באמת כל כך מזוויע בדבר הזה? אני כל כך מנסה לעבוד על עצמי, אבל האימה…
    מאחלת לך המון הצלחה בפתיחת המכון באמצע השבוע. וגם מבטיחה לבוא בהמוניי(עם בעלי, שיחיה), ולקנות שפע דבש. אל דאגה, אני לא אזדהה, ולא אסגיר במילה את היכרותנו רבת השנים.
    עוגי, בשורות טובות. החנון מן היומן עוד יגיע איתו רחוק.

    אהבתי

    1. בואי בהמונייך ותזדהי, אין לי שום בעיה עם זה
      וגם אני שואלת את עצמי למה דווקא ג’וקים מעוררים כזאת סלידה?
      אין לי תשובה אם כי גם חרקים אחרים לא חביבים עלי.

      אהבתי

  11. הפוסט החמוד הזה העלה בי אסוציאציות מזוויעות ואני בטוח שבכלל לא התכוונת לכך. תמרים מתוקים כדבש, אך יש רבים שנגעלים מהם …. כי הם מזכירים ג’וקים.
    מוסר השכל: לא הכל דבש ולכל אחד יש ג’וק בראש

    אהבתי

    1. ברוכה הבאה

      ולצערי דבש האקליפטוסים אזל, את הצנצנת האחרונה הצלחתי לשמור ולהביא לאימא שלי.
      גם עלי הדבש הזה חביב מאוד אבל יש מעט מאוד אקליפטוסים אצלנו. רדינו אותו ברדייה אחת בחורף והוא נקנה כהרף עין.
      דבש נהדר, גם אני אוהבת אותו מאוד. חבל שלא מרשים לנו לשים כוורות בבסיס של חיל האוויר הסמוך, יש שם המון אקליפטוסים

      מצד שני יש לנו שפע דבש אבוקדו שאין לו טעם של אבוקדו, ממש לא, ויש לו ארומה מיוחדת והוא כמעט לא מתגבש בחורף בניגוד לשאר סוגי הדבש שכן מתגבשים בקור.

      אהבתי

  12. התיקנים השחורים-חומים הענקיים האלה – ממש מזעזע. אפילו על הגב הם לא נחמדים

    חיפוש עבודה זה סרט רע מאוד במיוחד כשעוברים את גיל 35 המופלג. נראה לך שיהיה לךך נחמד לעבוד כל השבוע עם הדבש? נראה לי קצת מבוזבז הלימודים שלך, יותר חשוב שתנסי לעשות עם זה משהו בכל זאת…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s