כמעט סוף שנה

הרומן שלי עם מערכת החינוך אוטוטו נגמר, לא שהיינו ביחסים כל כך קרובים לאחרונה, צץרץ הצליח למדר אותנו בהצלחה רבה מכל מה שקורה בבית הספר שלו, בעיקר בשנה הזו, והאמת, לא ממש רדפנו אחריו. די נשחקנו מכל העסק הזה שנקרא חינוך ולא נתגעגע שם לכלום.

לא לאספות ההורים המנדנדות, לא לטלפונים הנואשים מהמורות שלו ולא לתשלומים המופרזים.

שלום, שלום ואל תבואו לי בחלום.

 

אבל לא רק הילד מסיים את הלימודים, גם אני. בשבוע הבא יהיה השיעור האחרון שלי בעריכה לשונית. למדתי שנתיים ולמרות שהיה קשה ללמוד בשעות הללו, ולפעמים קיללתי את עצמי שבכלל התחלתי אני שמחה שהשקעתי והצלחתי.

יש עוד כמה עבודות לכתוב בקיץ, ואז אקבל תעודה ואוכל לצאת לשוק החופשי ולחפש עבודה כעורכת. אני לא תולה תקוות גדולות בקריירה שנייה כעורכת לשונית, אבל בכל זאת אעשה מאמץ.

לצערי העבודה הנוכחית שלי לא ממש מלהיבה אותי. זה מתיש, זה מדכדך וזה ממש לא משתלם כספית. אני חושבת שאני עושה עבודה לא רעה, מסתובבת, עוזרת, מקשיבה לאנשים, מביאה תועלת כמיטב יכולתי, אבל אין לי מושג כמה זמן אוכל להתמיד בזה.

חוץ מזה שצריך הרבה תעצומות נפש להיות כל הזמן בקשר עם אנשים מבוגרים וחולים שלפעמים גם הולכים לעולמם יש גם את גודי – הבחורה שאני עובדת איתה. היא נורא טיפשה, (מה שבאמת לא אשמתה ולא סיבה לסלוד ממנה) ומה שעוד יותר מרגיז זה אין לה די אומץ להגיד לי ישר שהיא לא אוהבת אותי (למרות שאני מרגישה בעצמותי שאני לצנינים בעיניה) ולכן, במסווה של רצון להדריך אותי וללמד אותי היא כל הזמן מחפשת אותי, מבקרת אותי (ומכיוון שהיא טיפשה ופחדנית אלו ביקורות אידיוטיות ולא ענייניות) ומטרידה אותי בגלל שטויות קטנוניות.

אם זה היה תלוי בי בחיים לא הייתי נמצאת בקשר עם בן אדם מסוגה. אני והיא, אנחנו פשוט לא מתאימות זו לזו, לא שרבנו או משהו, אבל למרות כל רצוני הטוב אני מתקשה לחבב אותה, ועם הזמן למדתי אפילו לתעב אותה.

אני באמת מתקשה להסביר למה יש אנשים שמהרגע הראשון נוח לך ונעים לך איתם ויש כאלה שממש לא בא לך להיות אתם. גודי תמיד מחייכת, תמיד מתוקה ושופעת עצות ורצון טוב, וקוראת לך מאמי גם כשהיא מותחת עליך ביקורת, אבל כל הנחמדות הזו גורמת לי להרגיש רע. משום מה יש לי כל הזמן הרגשה שהיא מזייפת, ובסתר ליבה היא מתעבת אותי, שונאת אותי ופוחדת ממני. זו פשוט מין הרגשה כזו, לא מוסברת אבל חזקה מאוד, שמאחורי החביבות המזויפת שלה היא כל הזמן מנסה לשים לי רגלים, להראות כמה אני לא בסדר, ולהכשיל אותי.

ויש גם את עניין הכוננויות, אנחנו אמורות להתחלק בהן, שבוע אני ושבוע היא אבל היא כל הזמן מתחמקת מלהעביר לי את החלק הזה בעבודה. יכולתי להתעקש ולהתווכח איתה אבל אני מוותרת. לא כל כך בא לי שיציקו לי גם אחרי שעות העבודה ואני מבינה שלה זה חשוב, גם כספית, וגם כי זה מגביר את התחושה שלה שהיא חשובה ונחוצה.

לא נעים לעבוד עם טיפוס כזה, והלוואי והמנהלת (שנמצאת עדיין בחופשת מחלה) תחזור ותרגיע אותה קצת, ותוריד לי אותה מהגב.

מי שאני כן מחבבת ומסתדרת איתה מצוין זו העובדת הסוציאלית. חלק מתפקידי הוא לעזור לה ולהיות איתה בקשר וזה משהו שאני עושה ברצון. היא אישה לטעמי, לא יודעת בדיוק למה, אבל אני פשוט נהנית לשוחח אתה, וללמוד ממנה, ולהקשיב לה.

 

אני אנסה לחפש עבודה בעריכה, ואם זה ילך טוב אעזוב את העבודה הנוכחית, אם לא לפחות יש לי גיבוי.

היום שמעתי שאולי יהיה קורס ביידיש במכללה הקהילתית ואם זה באמת יתרחש אני רוצה להירשם. תמיד רציתי לדעת יידיש, ואני רוצה להמשיך ללמוד כל זמן שיהיה לי כוח וסבלנות.

עוד דבר אחד טוב שקרה – ג'ינג'י התפייס סוף סוף עם הורי. בעצם עם אבא כי עם אימא שלי הוא ניסה להיות ברוגז אבל לא כל כך הצליח לו.

אחי מגיע עם הבנים שלו ביום שני ואימא כולה בתזזית של התרגשות, אני צריכה להתחיל לצחצח את האנגלית שלי.

23 תגובות בנושא “כמעט סוף שנה

  1. אני ראשונה. מאחלת לך מזל טוב והצלחה בדרך החדשה והכוונה בלי מערכת החינוך. גם אני הרגשתי כך כשבני הצעיר סיים את התיכון. הרגע המאושר בחיי. אם יש מסגרת שלא מתאימה לאנשים זו מערכת החינוך הישראלית.
    בקשר לעובדת ששונאת ו קראי את הפוסט שכתבתי על אותו נושא. אין כמו נשים לנשים.
    אל תעזבי את העבודה, בעריכה אף פעם לא יהיה לך מספיק עבודה אבל יהיה לך מספיק בשביל הנפש ובשביל דמי כיס. אני תקווה שטעיתי, אבל זה מקצוע שלא מרוויחים יותר מידי. לזה שמשלם עבור העריכה נראה המון, אבל בתכל"ס זה לא יותר מידי, אם מתרגמים לשעת עבודה.
    מאחלת לך הצלחה בדרך החדשה

    אהבתי

    1. מערכת החינוך הישראלית היא איומה, בעיקר לילדים שיש להם ליקויי למידה וקוצים בתחת.
      ואני לא חושבת שזו בעיה של קשרים בין נשים, אני מסתדרת טוב עם נשים אבל לא עם האישה הזו, יש בה משהו שדוחה אותי נורא.

      אהבתי

  2. ברכות על סיום השנתיים. כל הכבוד. זה לא קל! סיימי חיש קל את העבודות – ויאללה, קדימה לחפש עבודות בתחום.

    על מערכת החינוך יש לי מחשבות עגומות מאוד, אם כי יש נגוהות של אור בכל מקום. המחנכת של צעיר ילדי פשוט מרשימה. במאמצים. באיכפתיות. בדאגה. בעידוד. היא ממש יהלום. יש כאלו, ויש אחרים. בסך הכל, נדמה לי שמערכת החינוך סירסה את רצונם של ילדי ללמוד ולהרחיב אופקים, ומרגע שעזבו אותה – הגדולים – הם החלו להשכיל ולפרוח. חבל על הזמן.

    בהצלחה לכם גם בביקור של האח. שיהי טוב!

    אהבתי

  3. אני זוכרת כמה אמא שלי שמחה שהיא נפטרה סופית ממערכת החינוך
    3 ילדים, מתוכם 2 עם ליקויי למידה, שזה אומר המון שיעורים פרטיים, יד על הדופק, תשומת לב וגם לעזור להם ללמוד למבחנים (אם אמא שלי הייתה ניגשת לבגרויות בשנה שאחי עשה אותם היא הייתה מקבלת ציונים טובים).

    שנה הבאה אחי יתחיל ללמוד מדעי המדינה (כנראה)
    אחותי הקטנה (20) חושבת על לימודים וטיול של אחרי הצבא
    ואני בין לבין
    טוב בחלק הזה של הלימודים כל אחד מממן את עצמו

    יש אנשים שאת אומרת לעצמך, אם לא הייתה הסיטואציה הזו בחיים לא היינו מדברים. זה תופס למקומות עבודה, מקום מגורים וכד’. קורה.
    בסופו של דבר אנחנו בוחרים את החברים שלנו ומי שקרוב אלינו.

    ללמוד שפות זה חלום שלי
    סבתא שלי ז"ל ידעה 12 שפות שונות
    ואני חושבת שזה חשוב לדעת שפות נוספות, זה גם מעשיר את העולם שלנו וגם תמיד טוב לדעת
    ובמיוחד טוב ללמוד שפות שאפשר גם להשתמש בהן 🙂

    המשפחה של אחיך לא מדברת עברית?

    אהבתי

    1. אחי מדבר כמובן עברית אבל אשתו אמריקאית והילדים גדלו בארה"ב.
      העברית שלהם דלה עד לא קיימת.

      כל הכבוד לאמא שלך שהשקיעה בילדים, אנחנו די נשברנו לקראת התיכון.

      אהבתי

      1. אם אמא שלי לא הייתה יושבת עם אחי ועוזרת לו אין מצב שהייתה לו היום בגרות
        מצד שני ההשקעה שלה בו (שהייתה לא רק בשנים של התיכון אלא מכיתה א), באה על חשבון הילדים האחרים בבית.

        איזה כייף זה ללמוד דברים חדשים, אולי באמת תקחי עוד קורס שמעניין אותך?

        אהבתי

  4. אצלי הראשונה מבין השלושה סיימה ואני מבינה לגמרי את התחושה, האמת שאני מאוד מצפה לחלק הזה שבהתבגרות.
    היטבת לתאר את זו שאני עובדת איתה, לצערה הרב, כאילו שאת מכירה אותה. אולי זהו שטנץ שמייצרים בו אנשים מרגיזים במיוחד:,ג’ני אכפת לך שניה לגשת אני רוצה להסביר לך משהו שאולי לא הבנת נכון" איך היא אוהבת את המשפט הזה. כל הצלחה שלי (טלמרקטינג) נמדדת אצלה בקמצוץ העניים ותהייה "הכיצד" אני רק חודשיים שם במחלקה ואני כל כך מצליחה ואנישים אוהבים לדבר איתי. פשוט לא נתפס בעני רוחה. אז כנראה את מכירה אותה…

    אהבתי

  5. את הדבר החשוב השארת לסוף.. אני כל כך שמחה שג’ינג’י התפייס עם הורייך. אני יודעת כמה כואב יחסים עכורים במשפחה, חוויתי זאת מבשרי, ואני מכירה גם את ההרגשה שהדברים מסתדרים, אבל למרות שעכשיו המצב בסדר, אני לא יכולה לשמוח, כי תמיד אני חוששת מהתפרצויות נוספות.

    אהבתי

    1. פעם באמת לקחתי נורא ללב ודאגתי ואכלתי את עצמי אבל בשנים האחרונות החלטתי שלמען בריאותי הנפשית אני חייבת להרחיק את עצמי מהעניין המעיק הזה.
      רוצה לשחק בברוגז שישחק, אני לא מתערבת ולא מנסה לתווך ולפייס כי לי זה עולה יותר.
      המשכתי בקשר טוב עם הורי והשארתי אותו לבד בבית.
      הוא טיפס על סולם גבוה וכמו כל גבר מצוי לא ידע איך לרדת, מזל שאבא שלי נתן לו יד והוריד אותו, מצידי הוא היה יכול להישאר תקוע שם לבד עם הגאווה הטיפשית שלו.
      ברוגזים זה קטע מאוס שהוא למד מהמשפחה שלו, לא מקובל עלי ואני מסרבת לבזבז עליו זמן ואנרגיות.

      אהבתי

  6. יחסים בין בני אדם נקבעים על פי התאמות התדרים ביניהם.
    כל אדם "משדר" בתדר אנרגטי מסוים ואם התדר של רעהו דומה, תהיה התאמה ואם לאו – לא תהיה.
    מאחר ואנחנו משדרים תדרים שונים בנושאים מגוונים (זאת בנוסף לתדר האנרגטי ה"כללי"), חלק מהנושאים בין אדם אחד לרעהו יהיו בהתאמה וחלק לא.
    קורה לעיתים קרובות שעצם הקרבה בין שני בני אדם משנה את תדרי השידור וכך יוצא שלפעמים אנחנו מתקרבים למי שהתרחקנו ממנו בעבר וכמובן גם להיפך- אנחנו מתרחקים ממי שהסתדרנו איתו קודם.
    זה חלק מתהליך ההתפתחות הרוחנית של כל אדם ואין ולו אדם אחד בעולם שתדריו אינם משתנים.

    אהבתי

    1. אם אני אתחיל לפזר מאמי פה ומאמי שם, להיות מתוקה עד בחילה ומזויפת בצורה מעייפת תדע שהתדר שלה ניצח.
      אם היא תתחיל לגדל קצת אינטיליגנציה ולפתח מודעות… אז העולם כמו שאנחנו מכירים אותו בטח יבוא לקיצו

      אהבתי

  7. אני עוד שקוע עד צוואר עם מערכת החינוך
    הצעיר שלי רק מתחיל כיתה ז’
    ברכות לצץ רץ על הסיום
    ונקווה שתמצאי משהו בעריכה לשונית

    אהבתי

  8. הפרידה ממערכת החינוך היא אחד הדברים המשמחים שקרו לי השנה. אני ממש שמחה שהבן הצעיר שלי החליט לפרוש מוקדם, באמצע כיתה יא. הוא חסך לנו לא רק שנה וחצי של המערכת העגומה הזאת אלא גם את כל הקטע המטופש של מסיבת סיום יב’.

    מקווה שיהיה ביקור מוצלח של אחיך! מקווה שאמא שלך לא תתרגש יותר מדי שהיא תגרום לעצמה נזק, ומצד שני, שהיא לא תפתח ציפיות בשמיים ובסוף תתאכזב.

    אהבתי

    1. הבן שלך פרש בכיתה י"א?
      אבל מה הוא עושה עם עצמו עכשיו?

      ומסיבת הסיום המאוסה התחלקה לשניים, אתמול הייתה המסיבה הכיתתית וזה היה הזמן לשלוף את היתרון שלי כזו שהלכה לימי ההורים כל השנים ולדרוש פיצוי.
      ג’ינג’י נכנע בלי ויכוחים והלך כשה לטבח.

      אהבתי

  9. מזל טוב על סיום בית הספר, סיום קורס עריכה, סיום הברוגז של הג’ינג’י עם אבא שלך, רק דברים טובים  קורים ב"ה. אז לעבוד עם כמה אנשים מגעילים? קטן עלייך!

    בכל מקום יש אנשים נחמדים ואנשים פחות נחמדים, אבל צביעות זה אחד הדברים שהכי קשה לי להתמודד איתם.

    אני מקווה שתמצאי עבודה אחרת, שיותר תתאים לך. בהצלחה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s