פוסט אקלקטי על חפצים עקשניים ודבורה רשעית

בימי שישי ושבת כולם מורידים הילוך ונחים, אצלנו זה בדיוק הפוך. עובדים קשה יותר. בדרך כלל אני משתדלת לפנות את החצי השני של יום שישי למנוחה, אבל לפעמים זה לא הולך. ביום שישי הזה למשל ג'ינג'י ביקש שאבוא לעזור לו עם הרדייה ושאהיה איתו כשהוא מנסה לראשונה את המשאבה המשופצת שלנו.

המשאבה היא סיפור כאוב ויקר, קנינו אותה מזמן, כשרק פתחנו את המכון. הבן אדם שהשכיר לנו את המקום שלו באלוני אבא מכר את כל התכולה שכללה בין השאר גם משאבה ששואבת דבש ממיכל ומעבירה למיכל אחר.

עד שעברנו למקום החדש לא היה לנו צורך בה, והיא הייתה מונחת כאבן שאין לה הופכין. כשסוף סוף עברנו ורכשנו צנטריפוגה חדשה ומיכל לסינון דבש התברר שהמשאבה לא עובדת. לתקן אותה עלה המון כסף, אבל ג'ינג'י שתמיד חושב בגדול החליט שכבר קשה לו להרים דליי דבש כבדים, הוא כבר לא צעיר והגב כואב לו והוא רוצה לעבור למיכון. אם יש מכונה שפותחת מסגרות למה שלא תהיה גם משאבה?

בחזונו הוא ראה את עצמו עומד באמצע המכון, לוחץ על מתגים וכפתורים, והדבש נאסף מהכוורת ישר לתוך קופסאות בלי שהוא יתאמץ יותר מידי.

עד כאן החזון, ולהלן המציאות – המכונה לפתיחת החתימות של המסגרות עובדת יפה אבל פה ושם, בעיקר כשהמסגרת לא ישרה דייה, צריך לעשות השלמות עם המזלג הישן והוותיק. מזל שיש אישה שאפשר להטיל עליה את המשימה הזו, ומה שחמור יותר, המשאבה שתיקונה עלה כמה אלפי שקלים שהרווחנו בעמל ויזע מקצרת. עובדת דקה ומפסיקה, ואם לא די בכך – הצינורות שלה נוקשים וקשים לתמרון. בקיצור, אכזבה גדולה.

אם לא הייתי מונעת ממנו בגופי ממש הוא היה משליך את המכשיר הסורר לוואדי. מזל שמנעתי, ומזל גדול עוד יותר שהמשאבה הארורה הזו כבדה נורא, אחרת…

ואם לא די בכך חטפתי פתאום עקיצה בסנטר דווקא. לא יודעת למה, בדרך כלל הדבורים עוקצות בידיים, בעיקר באצבעות, משום מה דבורה שרוטה אחת החלה לזמזם סביב ראשי, וכשנופפתי בידי היא תקפה אותי ישר בסנטר.

חצופה.

זה לא כאב מאוד, ודי התעלמתי, אבל כשקמתי ממנוחת אחר הצהרים – שזלגה עד ללילה – היה לי סנטר נפוח וכאוב ואני מתקשה קצת בדיבור. הרגשה של אחרי ביקור אצל רופא שיניים.

לא נורא, עוד יום יומיים אשכח מזה.

דבר אחד טוב הציל את יום שישי המתיש והמאכזב הזה – הכוננית.

גם הכוננית זה סיפור, ירשנו אותה מאחד הדיירים שלנו. הוא והחברה נפרדו כי הוא סירב להתחתן איתה, סיפור ארוך ועצוב, היא חזרה להורים, הוא נסע לאי שם, והכוננית נותרה אצלנו.

במשך כמה שנים היא עמדה בחדר של צץרץ ואז מאסתי בה. הילד סיים את בית הספר, הכוננית הייתה מגושמת וכבדה, והחלטתי שהיא מיותרת. אחרי תחנונים רבים הגברים בבית הסכימו להוציא אותה לפטיו. גם זה היה סיפור כי היא לא עברה בדלת, וכבר לא זכרנו איך הכנסנו אותה, אבל עובדה שהכנסנו, ואחרי פירוק חלקי גם הוצאנו. הללויה!

אחר כך פרסמתי מודעה באגורה ובאמת היו הרבה פניות, אבל ברגע ששמעו את הנתונים שלה – כבדה, ממתכת, וצריך רכב מסחרי לקחת אותה הם ויתרו. אפילו האלטע זעכן המקומי שלנו ויתר עליה, וכבר נואשתי להיפטר מהמפלצת, ואז, בעוד אנחנו נאבקים במשאבה הסוררת מתקשר אחד ושואל אם הכוננית זה עדיין רלוונטי.

הסברתי את הקשיים, והייתי בטוחה שלא נשמע ממנו יותר, אבל הפתעה, ביום שישי אחרי הצהרים הוא צץ פתאום, ובעזרת ג'ינג'י ומפתח אלן הם הצליחו לפרק לגמרי את מפלצת המתכת הכבדה ולהכניס אותה למכונית פרטית קטנה.

עוד לא פסו ניסים מהארץ, ואולי יום אחד נצליח לתקן גם את המשאבה ויבוא לציון גואל, והקלה לגבו הדואב של הג'ינג'י.

25 תגובות בנושא “פוסט אקלקטי על חפצים עקשניים ודבורה רשעית

  1. בהצלחה רבה עם המשאבה! יופי שהתפטרתם מהכוננית, אני לא מאמינה גדולה בפאנג שוואי אבל אומרים שזה משנה אנרגיות….ומקווה שהעקיצה תעבור מהר!

    אהבתי

    1. גם אני לא מבינה הרבה בפנג שוואי אבל מה זה אוהבת להעיף חפצים ישנים מהבית, ובגדים גם, בעלי תמיד רוטן שיום אחד אחליט שעבר זמנו ואעיף גם אותו

      אהבתי

  2. אני הייתי אומרת כמה מילים מוכר המשאבה, אם עוד קיים בסביבה. אולי ישתתף בהוצאות תיקון. כנראה המשאבה זקוקה לעוד תיקון. אבל יותר טוב מאשר לסחוב דליים.

    אהבתי

    1. המוכר שהוא יהודי קשיש כיום מכר הכל בעסקת חבילה, כולל אמקור ישן שעדיין עובד.
      מי שיצטרך לתת דין וחשבון על התקלה הוא המתקן שלקח סכום נאה מאוד על עבודתו.
      לזכותו אפשר להגיד שאצלו היא עבדה. עכשיו שתואיל לעבוד גם אצלנו.

      אהבתי

  3. מנסיוני, מכשיר מכני שלו נעשה בו שימוש כדאי באמת לזרוק. החלודה והבלאי עושים את שלהם, גם הצנרת והחלקים הנעים כבר לא משהו.
    לעומת זה, כוננית, מוצר ללא חלקים נעים אטמים ושמן, הוא מוצר שניתן לשפץ ועובדה שהיה קונה.
    אז אם חושבים על משאבה, כנראה שאין ברירה וצריך להשקיע במערכת משאבה + צנרת חדשים.
    בינתיים, במקום דליים, אולי איזה מיכל שיושב בתוך מריצה?

    אהבתי

  4. ארץ זבת דבש
    דבש דבש …
    נכנסתי למעמקי הרדיה, ממש מעניין. בהצלחה עם המשאבה
    ועם הסנטר
    קרח לא יעזור פה?
    ד"ש מג’יי לנו. האיש והסנטר. אצלו בטח לא יעזור קרח

    אהבתי

  5. הכוננית נראית לא רע בכלל, כמו איזה שולחן כתיבה מאסיבי כזה
    מה שמסביר למה היו לה הרבה קופצים
    אנשים שוכחים שהדברים הטובים שמחזיקים מעמד הרבה זמן גם עשויים מחומרים טובים.
    שמחה שהצלחתם להיפטר ממנה

    הפעם היחידה שעקצה אותי דבורה היה ברגל האמת (וגם זה היה דרך המכנסיים).
    לא כאב במיוחד
    מה שמפחיד אותי זו הפעם השניה, עם האלרגיות שלי אי אפשר אף פעם לדעת…
    אגב, בשביל דבורה, זו לא התאבדות לעקוץ?

    לגבי המשאבה, כתבו לך למעלה משהו על מכשירים חשמליים שלא עבדו איתם הרבה זמן, זה בדרך כלל נכון
    אתם צריכים לקבל הצעות מחיר על תיקון ולראות אם קניית משאבה חדשה לא תהיה יותר כדאית (חוץ מזה שלפעמים אין גם ממש מה לתקן).

    לפחות הסוף שבוע שלכם מעניין (:

    אהבתי

    1. אנשים שאלרגיים לעקיצות דבורים צריכים באמת לפחד מהעקיצה השנייה, אז מופעלים בגוף האלרגניים וזה עלול להיגמר לא טוב אם לא ממהרים לבית חולים.
      העקיצה לא כאבה אבל המקום רגיש ונפיחות בפנים תמיד נראית גרועה יותר.
      לא נורא, גם זה יעבור.

      אהבתי

      1. העניין הוא שאפשר לדעת אם את אלרגית רק אחרי הפעם הראשונה שעקצה אותך דבורה
        וגם זה בתנאי שהלכת לבדוק את זה
        במשפחה שלי אין אנשים שאלרגים לדבורים
        וחוץ מזה שזה מתנפח, אצל אחי למיימדים גדולים מהרגיל
        זה לא איזה ביג דיל
        אני פשוט אלרגית להמון דברים
        והפעם הראשונה שעקצה אותי דבורה הייתה כשהייתי בגיל 22
        ויכול להיות שאף פעם לא תעקוץ אותי עוד אחת

        אני לא חושבת שאני אלך לבדוק במיוחד

        אהבתי

  6. דרך הפוסטים שלך אני לומדת כל כך הרבה דברים על עולם עשיית הדבש.
    ממש מרתק. מתחשק לי לקבל ממך סיור מודרך ולטעום דבש ישר מהחבית, או מאיפה שזה נמצא.

    אני מקווה שהעקיצה כבר לא כואבת. משום מה חשבתי שמי שמגדל דבורים כבר לא נעקץ או כבר לא מגיב לעקיצות. נדמה לי שקראתי את זה פעם.

    אהבתי

    1. מי שבאמת אדיש לעקיבות זה ג’ינג’י. אני מתעסקת הרבה עם דבש אבל כבר שנים לא נעקצתי.
      מה שבאמת חשוב זה מיקום העקיצה, יש מקומות רגישים וכואבים יותר ויש פחות.
      בפנים זה תמיד הכי כואב

      אהבתי

    1. באמת דבורה משונה, תוקפנית כזו.
      הדבורים שלנו שהן מזן איטלקי זהוב מאוד לא תוקפניות ונוח לעבוד אתן.
      שנים לא נעקצתי ופתאום סוררת כזו…
      תמיד יש הפתעות בחיים

      אהבתי

  7. אני נתקעתי בקטע על העקיצה…אחרי זה כבר הפסקתי להבין 🙂 לא יודעת למה אבל אני כל כך פוחדת מעקיצת דבורה, ממש פחד היסטרי (ואני לא היסטרית בכלל מטבעי…) והמצחיק הוא שאף פעם לא נעקצתי – ואת מדברת בכזו שגרה על עקיצות בידיים ברררר אני מקווה לפחות שהעקיתה בפנים כבר נעלמת – לא נשמע נעים בכלל.
    אין כמו אתר אגורה. אני דואגת לנצל אותו בכל פעם שיש משהו למסור וזה תמיד עובד.

    אהבתי

    1. האמת שאני כמעט לא נעקצת, גם כי את רוב המגע עם הדבורים מקיים ג’ינג’י וגם כי אני נשארת רגועה לידן והן בדרך כלל לא סתם תוקפות.
      הדבורה הזו הייתה פשוט משוגעת.
      ולצערי זה עדיין מציק

      אהבתי

  8. You win some and you win some more…

    אם הצלחת להיפטר מהמפלצת מרובת המדפים בתמורה לעקיצה בסנטר – שווה.
    דבורה יכולה לעקוץ במקומות הרבה יותר אסטרטגיים… (בבקשה לא לבקש פירוט…)

    אהבתי

  9. נראה שאתם נהנים שם
    ורואים ברכה בעמלכם
    על אף כל התלונות…
    המשיכו כך ומקווה שדברים בחיים יסתדרו

    אהבתי

  10. ברכת החלמה לסנטר…

    לגבי הכוננית – כאיש טכני ( תחביבים…) לא היה לי ספק כבר בקריאה שניתן לפרקה בקלות לחלקים – והמשך הפוסט רק אושש את התחושה

    הנסיון שלי עם אתר אגורה הוא נפלא – ונותן גם תחושה מצויינת לנותן ולמקבל – עשיתי זאת כבר כ 10 פעמים, וכל פעם נהנה מחדש

    מה שלום הבן ?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s