אין מילים

אבל למזלי יש תמונות.  

לפעמים אני ממש תוהה איך כל הדברים ההזויים האלה קורים דווקא לאישה סולידית וביתית כמוני. נשבעת לכם שאם לא הייתי רואה הכל במו עיני וגם מצלמת הייתי חושדת שהכל המצאות.

והפעם מי שהפתיע היה הג'ינג'י – הוא נסע אחרי הצהרים לעסקיו, פגש מישהו שרצה לקנות משהו ואחר כך נסע להוריד קומות כהכנה לרדייה של השבוע הבא. בינתיים שנצת"י לי בכיף את שנ"ץ שישי המקודש ואחר כך ישבתי מול המחשב וחיכיתי לו ולצץרץ שהלך לאמן בבריכה שיחזרו לארוחת ערב, ופתאום צץרץ מתפרץ הביתה וצועק לי לבוא מהר כי האוטו של אבא הדרדר לוואדי.

דבר ראשון לא האמנתי, לצץרץ יש חוש הומור פרוע ולא פעם הוא מנסה לעבוד עלי והייתי בטוחה שגם הפעם… אבל לא, הפעם הוא היה רציני.

הבית שלנו עומד על שפת וואדי נחמד, מתחת לבית יש לנו מוסך ואנחנו וגם שאר הדיירים באזור חונים על המשטח שמפריד בין המוסך לירידה לוואדי.

ג'ינג'י החנה כדרכו את מכוניתו לפני המוסך, פתח אותו והתחיל לסדר בו משהו ולפתע הוא שומע רעש מוזר, יוצא החוצה ורואה שאין אוטו.

הדיירים שלנו שישבו בחוץ ושתו קפה בחצר ראו איך הרכב שלו מדרדר לאט לאט לאחור, ועושה רוורס אלגנטי ישר לוואדי. במזל הקנגו האינטיליגנטי שלנו הצליח להחמיץ את כל העצים בדרך ונתקע למטה על אבן גדולה, מטר לפני עץ אחד שצומח שם לתומו מימים ימימה.

למרבה המזל הדייר שלנו הוא בחור בריא וחסון, מוסכניק במקצועו, ולשמחתנו התארח אצלו חבר שלו, גם הוא בנוי לתלפיות, ובעזרת שניהם הרכב ביש המזל שלנו חולץ מהשרטון עליו נתקע, וג'ינג'י הצליח לנהוג בין העצים עד לשביל המוליך מהוואדי הביתה.

למרות שכבר היה חושך הצלחתי לצלם קצת כדי לתעד את האירוע. אנחנו גרים שם כבר מעל עשרים שנה ומעולם לא קרה לנו דבר כל כך משונה. איזה מזל שהרכב לא נתקע בעץ או במכונית של הדיירים שחנתה ממש ליד והצלחנו לחלץ אותו בשלום.

 

תקוע לבד ביער

בדרך הביתה

 

ותודה לדייר ולחבר שלו שחילצו אותנו