נכון לעכשיו

הביקור ביום שלישי אצל העובדות הסוציאליות אורגן לבקשת ר. – האם הביולוגית. היא אישה מוזרה מאוד. מאוד אמוציונלית, מאוד מרוכזת בעצמה ובבעיות שלה, מצליחה לשים את עצמה במרכז בכל סיטואציה. ואם אני נשמעת כאילו אני לא מחבבת אותה זה כי אני לא.

לצערי עוגי ירש ממנה את חוסר היציבות הנפשית ואת האימפולסיביות הפראית. מסכן, גם גנים דפוקים וגם היסטוריה סבוכה והרסנית, לא קל לו וגם לא למי שמנסה לעזור לו. גם צץרץ לא אוהב אותה יותר מידי ודי מתחמק מקשר איתה. היא מרגישה בזה ומסתבר שזה מעיק עליה. עוד לפני הפציעה של עוגי הרגשתי שצץרץ מסויג מאוד כלפיה, אבל כשניסיתי לברר למה הוא לא הצליח להסביר מה בדיוק הסיבה שהוא מתחמק ממנה. אז לא הכרתי אותה ולא הבנתי אבל כמה שאני מכירה אותה יותר אני מבינה יותר טוב למה הוא מתנהג ככה. היא אישה מאוד לא צפויה ונורא מרוכזת בעצמה, יש בה משהו ילדותי ומעורער, שמעיק עלי מאוד. משהו באופי שלה עושה עלי רושם פראי, נפיץ ולא יציב, וזה ממש לא מוצא חן בעיני. היא תמיד מאשימה את כל העולם בכל הצרות שלה, ויש לה די הרבה. מסתבר שממנה ירש עוגי את הכישרון להסתבך בצרות ולהקשות את החיים על עצמו ועל הסביבה.

בפגישה היא התחילה לספר שצץרץ ועוגי גדלו יחד, והם תמיד היו קרובים מאוד אבל הם ניתקו זה מזה מאז שעוגי גר אצלה, והסתכלה עלינו במבט מאשים.

ג'ינג'י די התחמם מהרמזים הלא מעודנים שלה וגילה לה שצץרץ הוא לא טיפוס שמקבל פקודות ממישהו והוא לא שואל אותנו עם מי להיות בקשר, ואם הוא מתחמק ממנה ומסנן אותה וממעט לבקר אצלה זה כי הוא לא רוצה, לא כי אמרנו לו משהו.

כמעט שהתפתח ויכוח, אבל למרבה המזל העובדות הסוציאליות התערבו, הרגיעו את הרוחות והזכירו לה שמדובר בבחור בוגר (צץרץ בן שמונה עשרה וחצי) שלא צריך לקבל רשות מאף אחד, ואם הוא לא בקשר אתה ועם עוגי זה בגללו, לא בגללנו.

אגב, צץרץ ועוגי אמנם גדלו יחד, ואוהבים זה את זה כמו אחים, אבל רק מי שלא מכיר אותם באמת יכול לתאר אותם כנשמות תאומות וקרובות. הם שונים מאוד זה מזה באופי ומאז ילדותם הם רבים וכועסים זה על זה לעיתים קרובות, בעיקר צץרץ על עוגי. עכשיו אני מבינה שצץרץ לא אוהב בעוגי את כל מה שמזכיר לו את ר. אולי הוא לא מבין את זה בעצמו, אבל אני כן.

גם עם האבא הביולוגי שלהם, בעלה לשעבר היא במין קשר משונה, סמביוטי משהו. הם גרושים מזה שנים, הוא נשוי בשנית ויש לו ילדה קטנה, ובכל זאת כל פעם שהיא זקוקה למשהו הוא קופץ. מסיע אותה ממקום למקום ועומד תמיד לשירותה. גם הוא טיפוס משונה… לא יותר מידי חכם ודי חלש אופי… יש עוד המון דברים בהיסטוריה של המשפחה הזו שאנחנו לא יודעים עליהם והאמת, אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת. הכל אצלם מלא סודות ודברים שהשתיקה יפה להם, כל מיני בעיות וצרות שהתחילו מזמן, עוד לפני שהילדים נולדו. היא פלטה שגם היא ניסתה להתאבד ואני יודעת שיש אשפוז פסיכיאטרי בעברה… אנשים חכמים אמרו לנו בזמנו שאנחנו מכניסים ראש בריא למיטה חולה ומסתבר שבצדק.

אני דיברתי מעט מאוד בפגישה הזו, בעיקר הקשבתי ופתחתי את הפה רק כדי לבקש מעוגי שיבטיח לא להתאבד יותר גם אם יהיה לו מאוד קשה כי יש הרבה אנשים שאוהבים אותו וכואב להם בגללו והם יפגעו מאוד אם הוא ימות.

דיברנו קצת על העבר והתברר שהשירות למען הילד סידר את כולנו וסיפר סיפורים גם להם וגם לנו. כוונתם הייתה לטובה, הם רצו שניקח את הילדים, והעריכו שאנחנו חזקים מספיק להתמודד עם הבעיות שלהם, והם צדקו למחצה, אבל היה לנו קל יותר בזמנו אם היינו יודעים עם מה אנחנו עומדים להתמודד.

ר. כמובן שצפה טענות נגדם, ונגד כל העולם בעצם, ולאף אחד לא היה אומץ להגיד לה את המובן מאליו – אישה כמוך לא הייתה צריכה להביא ארבעה ילדים, ועוד בהפרש צפוף כל כך. זה היה קשה לכל אחת, וקשה פי אלף לבן אדם לא יציב וחלש כמוך. גידול ילדים זו משימה קשה שמצריכה כוחות נפשיים ויכולות כלכליות, ואין לך אותם. חבל שהיא לא השתמשה באמצעי מניעה. זה היה מקל את החיים על כולם.

 

אחרי הישיבה עם העובדות הסוציאליות (לה יש שתיים, אחת לנפש ואחת לענייני פרנסה) חזרנו איש לביתו. כמה שעות אחר כך עוגי התקשר ושאל אם הוא יכול לבוא לביקור אצלנו למרות שהסיכום היה שרק ביום חמישי ג'ינג'י ייקח אותו והם ייסעו יחד למשרד הביטחון בחיפה, ואולי הוא יגיע לביקור בשבוע הבא, אבל פתאום הוא רצה להגיע הביתה מיד. מזל שצץרץ היה פנוי והסכים, קצת בחוסר רצון, לנסוע להביא אותו.

עוגי אצלנו עכשיו, הרופא שהוא אמור לפגוש לא הגיע למשרד, הוא בחופשת מחלה ולכן הנסיעה התבטלה, אבל עוגי נשאר. הוא עובד מעט עם ג'ינג'י במכון, נפגש בערב עם חברים ועושה רושם שהוא די נהנה. הדירה של ר. קטנה וצפופה ואין לו פינה משלו ואילו פה יש לו חדר פרטי והרבה יותר מרחב מחייה וכמובן גם הכלב שלו פה. אנחנו מתנהגים איתו בעדינות, מנסים להנעים עליו את הזמן ובתמורה הוא לא מעשן בבית. כן, למרבה הצער הוא חזר לעשן. גם ההורים הביולוגיים שלו מעשנים, מנהג מגעיל ומיותר לגמרי.

ויש גם את עניין הכסף, ר. חשבה כנראה שהוא יקבל כסף ממשרד הביטחון ומעכשיו הם יתמכו בו עד סוף חייו, והיא קצת מאוכזבת שזה נמשך זמן רב כל כך. לדעתי היא חיה באשליות. שוחחנו עם כמה עורכי דין ועשינו בירורים והבנו שמשרד הביטחון לא פראייר, ייקח זמן עד שהם יחליטו מה לעשות ואיך, ולפי דבריו של עורך דין מומחה לנושא מי שניסה להתאבד לא מקבל שום דבר. זה החוק, והאמת, הוא די צודק.

בינתיים עוד לא הגיע הדו"ח של מצ"ח ולכן אף אחד לא החליט עדיין שום דבר, צריך פשוט להתאזר בסבלנות. עוגי כבר לא מקבל משכורת צבאית ואין לו שום מקור הכנסה ולכן צריך לפרנס אותו ולזה אין לה די כסף, וזו לדעתי האמת מאחורי כל עניין הפגישה שהיא יזמה.

אתמול העליתי רעיון שעוגי יעבוד כמה שעות ביום עם ג'ינג'י, רק עבודות קלות כמובן, ורק כשיהיה בו צורך, ובתמורה נשלם לו משכורת של בערך 1000 ש"ח בחודש כדי שיוכל לממן צרכים בסיסיים כמו סיגריות ותשלום על שיחות טלפון בנייד. מובל מאליו שכל זמן שהוא פה האוכל שלו והמגורים הם עלינו.

הוא הסכים מיד, נכון לעכשיו.

מה יהיה בעתיד, רק אלוהים יודע.

המצב סבוך ורגיש ונפיץ, ומאחורי כל סבך הרגשות והכעסים והטינות שר. משליכה לכל עבר מתחבאת מצוקה ענקית, גם כספית וגם רגשית. מצוקה שהיא הצליחה להוריש לילדים.

לדעתי הכסף שהוא יקבל או לא חסר משמעות ואולי יפריע במקום לעזור. גם אם משרד הביטחון יעניק לעוגי קצבה ויתמוך בו כספית כל חייו הבעיות שלו לא יפתרו, הוא צריך להשתקם נפשית, לקחת את עצמו בידיים, ולמצוא כוחות נפש כדי להתחיל לחיות כמו בן אדם בוגר ועצמאי.

האם זה יקרה יום אחד? אני מקווה שכן, אנחנו נעזור לו כמה שנוכל אבל הכוחות שלנו מוגבלים. לא נוכל לתמוך בו עד סוף חייו, יום אחד הוא יצטרך לעמוד על רגליו שלו ולהתחיל לקחת אחריות על עצמו.

46 תגובות בנושא “נכון לעכשיו

  1. כמה אהבה יש במילותיך.
    בעדינות, בשקט בין מה שנאמר ובעיקר בין מה שלא נאמר….

    לומדת ממך לקבל את מה שקורה סביבי ולא להלחם בכל מכל כדי להמשיך ולהכיל ולא להתכלות

    שלך,
    Aליזבת

    אהבתי

  2. צופה יקרה
    לדעתי, עוגי חזר כי ראה שהדלת פתוחה והלכב פתוח. לפני זה הוא פחד שלא תקבלו אותו. בקשר לדמיון, עוגי דומה יותר לאמו מפני שהיה יותר זמן אתה ולכן הושפע ממנה יותר.
    אני מאחלת לו שיתגבר, שיתמודד עם הקשיים. באמת מסכן, רקע כזה. אבל מה אפשר לעשות, כדי ללדת לא מקבלים רישיון. הורות זה מקצוע שלא מלמדים בשום בית ספר, וחבל.

    אהבתי

    1. הדלת והלב תמיד היו פתוחים, אני מקווה שהוא מבין את זה עכשיו.
      אני יודעת שמה שהוא רוצה באמת זה למצוא לעצמו פינה משלו שם יוכל להיות עצמאי וחופשי וזה לגיטימי לגמרי בגילו.
      הלוואי והוא יצליח למצוא עבודה ולהתחיל לחיות כמו אדם בוגר.

      אהבתי

  3. קודם כל אני שמחה לשמוע שעוגי עכשיו אצלכם, והגעתם איתו לסידור מוסכם. אולי זה נותן פתח לזה שהוא ישאר ולא יעבור לגור במשפחה הביולוגית?
    אבל יש לי שאלה ממש חשובה. האם דיברתם איתו על הניסיון להתאבד? שאלתם למה? זה ממש חשוב. צריך להתחיל מכאן כדי להמשיך את הדרך.

    אהבתי

    1. ניסינו לברר, הוא לא מוכן לדבר על זה.
      הרגיש בודד, הרגיש שאף אחד לא אוהב אותו, היה שיכור – אלו הסיבות שהוא נותן.
      היה לו קשה להישאר בשבת בבסיס ולכן החליט שעדיף למות, זה מה שהוא אמר, נשמע משונה ולא הגיוני אבל עובדה.
      הוא רק בן 21 עוד יהיו המון פעמים שיהיה לו קשה ורע, זה בטוח, זו סיבה להתאבד?
      לדעתי לא אבל אני רואה את העולם אחרת ממנו ולכן לא מצליחה להבין

      אהבתי

  4. וואו,אין מילים וזה רק עושה אתכם אותך ואת ג’ינג’י לאנשים גדולים מהחיים
    כל הכבוד לנתינה הזאת שהיא לא מובנת מאליה בעיקר אחרי שעוגי עצמו החליט לעבור לגור אצל אמא שלו שעליה בכלל אין לי מילים

    מקווה שימצא פתרון כלשהו

    אהבתי

    1. חכה, זו רק התחלת הדרך, נכון לעכשיו הוא אצלנו רק לביקור ועוד לא החליט שום דבר.
      ג’ינג’י שונא את העישון שלו ואם הוא יישאר עוד יהיו פיצוצים בנוגע לזה.
      נראה מה יקרה בעתיד, אני מקווה לטוב.

      אהבתי

  5. אני מניחה שעם כל הרצון של עוגי להיות חופשי ולעשות מה שבא לו
    הוא רואה שהחיים עם ר. רחוקים ממה שהוא רוצה
    אמנם היא מרשה לו לעשות מה שהוא רוצה
    אבל אין לה את היכולת לעזור לו
    ולכם יש את זה
    ועוגי יודע את זה
    לכן לדעתי הוא ביקש לבוא אליכם
    אצלכם יש לו פרטיות (חדר משלו)
    אתם יכולים לסדר לו עבודה במכון (מה שאומר שיהיה לו קצת כסף לבזבוזים)
    אז נכון, אתם לא מרשים לו לעשן בבית, אבל מה זה לעומת הדברים האחרים
    מי ישמע קשה לצאת החוצה לעשות סיבוב של 5 דקות לעשן ולחזור

    לגבי משרד הבטחון, אני לא חושבת שהוא יקבל קצבה מהם
    הם לא נותנים קצבה למי שניסה להתאבד
    במיוחד היות והוא לא היה מטופל לפני כן אצל קב"ן ו/או סובל מטראומה עקב השתתפות במלחמה כלשהי (הוא לא היה קרבי).

    אהבתי

    1. הוא לא היה קרבי, הרחיקו אותו מנשק ובצדק.
      האמת, לדעתי לא מגיע לו שום דבר, הוא עבר על חוקי הצבא ועשה שטות ובטח לא מגיע לו פרס.
      מצד שני גם הצבא עשה שטות שגייס אותו. עוזרים לו להשתקם, מטפלים בו פיזית, משלמים על הפרוטזה בעין ועל ריפוי בעיסוק ואם יתנו גם מענק שחרור דיינו, זו דעתי אבל לדעתי גם קצב כבר מזמן היה צריך לשבת בכלא וכל מי שעובר את גבול המדינה בלי רשות צריך לעלות על מוקש ועובדה שזה לא קורה.

      אהבתי

      1. תראי, צה"ל מאוד בעייתי עם קצבאות גם לאנשים שמגיע להם
        נכי צה"ל למיניהם שבאמת סובלים מנכות שקיבלו בזמן השירות הצבאי (מלחמה, פעילות מבצעית וכד’)
        ובגלל שבעבר לא מעט אנשים ניסו לקבל "תואר" של נכה צה"ל היום בודקים את זה בציציות

        הבעיות של עוגי לא נוצרו בגלל הצבא
        ואם היו לו בעיות הוא יכל תמיד ללכת לדבר עם קב"ן
        לא הולכים לקב"ן רק בגלל שרוצים להשתחרר מהצבא

        צה"ל לא עושה סלקציה בין מי שרוצה להתגיס הוא מקבל את כולם
        בתקופה שלי גם את אלה שלא רצו, היום אני יודעת שלא עושים מזה כזה עניין
        עוגי הראה חוסר נכונות להתגייס? היה לו איך לצאת מזה?

        יש המון אנשים ששירות צבאי רק עושה להם טוב
        וזה לא משנה עם איזה מטען הם הביאו מהבית (יצא לי מספיק לראות נערי מכ"ם ועוד תופעות)
        השאלה היא מה הבן אדם עושה עם מה שנותנים לו

        ההתנהגות של עוגי, מכל התיאורים שלך באמת מזכירה את ההתנהגות של ר.
        אם אפשר היה לסכם את זה במשפט זה "חרא לי בחיים אני רוצה למות"
        ואולי זו הייתה בקשה לעזרה שהוא לא ידע איך לבקש

        אהבתי

  6. ומי יודע, אולי עוגי יתעשת ויבין שהוא צריך להמשיך קדימה ולא להתקע במקום
    חוץ מזה שלדעתי האישית להיות עם בן אדם שמרוכז כל הזמן רק בעצמו זה לא כייף בכלל
    ועוגי צריך תמיכה וההרגשה שלי שהוא לא מקבל אותה (כי ביננו "אישור" לעשן בבית זו לא התמיכה שהוא צריך)
    בשורה התחתונה אתם נותנים לו הרבה יותר מר.
    ואני מאוד מקווה שהוא יודע את זה ומעריך את זה

    אהבתי

    1. אני חושבת שמה שיקרה זה שהוא ינדוד מהבית שלנו לשלה, יטעם קצת מהחיים איתה וקצת מהחיים אתנו.
      אנחנו נהיה הבסיס והוא יטייל לו לפה ולשם וינסה למצוא לו מקום ולבנות לו חיים.
      נשאר לנו רק להחזיק לו אצבעות ולתמוך כמה שאפשר, אני חושבת שהוא עוד לא תפס עד כמה הוא דפק לעצמו את החיים בשטות שעשה ואיזה מחירים הוא עוד ישלם. מצד שני מה שלא הורג מחשל, אולי זה יחשל אותו?
      הלוואי.

      אהבתי

      1. עוגי צריך יציבות, וזה מה שאתם נותנים לו.
        אני לא יודעת כמה הוא דפק או לא את החיים שלו.
        ברור שהוא לא במצב קל עכשיו
        ברור שהוא צריך טיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על הבעיות שלו
        יש המון אנשים שהולכים לטיפול, זה נעשה מין סטנסרט כזה
        בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים היום, לא נותנים לך זמן להבין משמעויות של דברים שקורים, רגשות וכו’.

        אבל בעיקר הוא צריך לרצות להחלים
        לא רק מהפציעה, אלא להחלים נפשית
        בן אדם שמנסה להתאבד הוא בן אדם שלא מכבד את עצמו, לא אוהב את עצמו
        וזו שאלה מאוד מעניינת למה הוא מרגיש ככה

        אהבתי

    1. אני בטוחה שהיא לא בן אדם מאושר והיא סובלת מכל המצב, אין לי שום טענות אליה, וגם אליהם לא, וגם אם היו לי מה זה יעזור?
      זה המצב וצריך להתמודד איתו.

      אהבתי

  7. ברור לי כמו שמש בצהרים שההתקרבות של ר’ לעוגי וזה שהיא עודדה אותו לעבור אליה, קשור קשר הדוק לכסף שהיא חשבה שהוא יקבל ממשרד הבטחון. זה מגעיל ברמות. מה שהוא יקבל נועד לעזור לו להתמודד עם הנכות שבטח נשארה לו לכל החיים שלו, ואף אחד לא יודע מה צפוי לו בעתיד. אני מאוד מקווה שהיא לא תצליח לשים על זה יד, ואני מאוד מקווה שאתם תוכלו להשגיח עליו שלא יפזר את כספו לרוח.
     

    אהבתי

    1. אין לי מושג אם הוא יקבל משהו וגם אם כן מתי זה יקרה, לדעתי זו טעות לבנות על הכספים האלה, גם אם הצבא יתן לו משהו זה יהיה מעט מאוד.
      כמו שאני מכירה את עוגי הוא יבזבז את הכל במהירות, הוא לא יודע לחסוך, זה חלק מהבעיה שלו.

      אהבתי

      1. אולי כדאי יהיה למנות לו אפוטרופוס לנושאי הפיצויים האלו מישהו שכן ידע לשמור את הכסף כך שישמש אותו לבטחון בחיים ולא לבזבוזים. בכל מקרה הוא יצטרך עורך דין שייצג אותו מול משרד הבטחון.

        אהבתי

      2. כבר יש לנו עורך דין, שכרנו אחד עוד כשהוא היה בבית חולים. הבעיה שעד שאין את הדו"ח של מצ"ח אין על מה לדבר.
        כבר רמזו לנו שמתאבדים צריכים להוכיח שהם עשו את זה באשמת הצבא. אני בספק אם זה אפשרי. השירות שלו היה קל ונוח מאוד.
        הכל עדיין מעורפל ולא ברור

        אהבתי

  8. אני חושבת שלר. יש בעייה נפשית לא מטופלת ולא מאוזנת, ואם נראה לך שעוגי ירש את המחלה מאימו אולי תצליחו לדאוג שלפחות הוא יזכה לטיפול הוגן. אני יודעת שיש סטיגמה למחלת נפש, אבל זאת לא בושה.  זה קורה במשפחות הטובות ביותר, ויש היום המון תרופות ודרכים לעזור. אולי משרד הביטחון לא משלם קצבת נכות למי שמנסה להתאבד, אבל אני מקווה שלפחות הוא ייממן איבחון נפשי וטיפול במידת הצורך. זה נראה לי הוגן לגמרי, כי אם הצבא מצא אותו כשיר לשרת בשירות צבאי, והשירות גרם לו להתחרפן אז לפחות שהצבא ידאג לו עד שהוא יעמוד מחדש על הרגליים. 

    אהבתי

    1. אין ספק שהיא סובלת מבעיות נפשיות אבל היא מקבלת טיפול פסיכולוגי וגם עוגי מטופל בתרופות ואמור לקבל שיקום נפשי וריפוי בעיסוק.
      מהבחינה הזו הצבא באמת בסדר, נראה מה יקרה בהמשך.

      אהבתי

  9. אין לי מילים לתאר את ההערכה שלי אליכם.
    אתם אנשים מדהימים עם לב ענק.
    אני רק יכולה לאחל לעוגי שיצליח לשקם את עצמו ולכם המון כוח.

    אהבתי

    1. לצערי ר. משוכנעת שהזנחנו אותו ורמזה די בפירוש שמצבו הדרדר בגללנו.
      אני די אוכלת את עצמי שלא מנעתי ממנו להתגייס אבל איך יכולתי לדעת?
      בשנת השירות הוא היה ממש בסדר וכולם שיבחו אותו כמה הוא תפקד יפה, אני באמת לא יודעת מה קרה לו ולמה אבל ברור שנעשה מה שאפשר לעזור, השאלה מה בדיוק צריך לעשות עדיין לא ברורה.

      אהבתי

    1. תמיד חשבתי שחייהם השתפרו בגלל שאימצנו אותם אבל איך אפשר לדעת בביטחון דבר כזה?
      אולי עדיף היה להם לגדול בפנימייה ולהיות בקשר רציף עם ההורים הביולוגיים?
      לך תדע, אף אחד לא יכול לענות תשובה ברורה לשאלה כזו.

      אהבתי

  10. אתם עושים ככל יכולתם ואפילו  מעבר לזה
    ועל זה מגיע לכם:כל הכבוד!
    אינכם מתנערים משום אחריות, למרות הקשיים…

    אהבתי

  11. אתם אנשים מקסימים. את כותבת על הכל בטון כל כך מפוכח, צלול, ישיר, לא מטייחת בכלל. מדלגת על הדרמות.
    אני קוראת ומתמלאת הערכה ואהבה.

    אהבתי

    1. אני מטבעי בן אדם מאוד לא דראמטי, למעשה אני עדיין די נדהמת מכל הדרמות המסעירות הללו שקורות בחיי, ממש לא מתאים לי.
      הדרך היחידה להתמודד פה זה להביט במציאות בעיניים מפוכחות ולשמור על קור רוח.
      האמת, צריך תמיד לזכור שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. עוד יצאנו בזול.

      אהבתי

  12. את נהדרת, צופה.  אני לא הייתי מצליחה לשבת ולהקשיב בשקט בפגישה כזו, למרות שההקשבה וההבנה הן הכי חשובות במצב כזה.

     ואיזה ברכה שעוגי חזר אליכם ומסכים לעבוד איתכם!  הוא נותך לכם הזדמנות אדירה להשפיע עליו בגילו המתקדם.  נהדר לשמוע שאתם מנסים להקל על הכאב שלו בימים אלו של שיקום, ונהדר לשמוע שהוא מאפשר את זה.

    הוא נשמע כמו בחור צעיר עם הרבה קשיים, וכנראה שכל הטוב ששפכתם עליו כל השנים האלה לא הספיק כדי להקל אותם.  כנראה שיש גבול מה אפשר לעשות בתקופת חיים אחת.  ומצד שני, אני עדיין משוכנעת שכל טיפה של הטוב שלכם מזינה בו משהו, ואת הפירות אפשר יהיה לראות רק לאורך זמן.

    אהבתי

    1. הוא תמיד היה ילד בעייתי. תמיד הזהירו אותו שזה יתפרץ באיזה שלב וזה באמת מה שקרה.
      האינטואיציה שלי אמרה לי שעדיף שלא ישרת בצבא אבל הוא כל כך רצה והשתוקק… מצד שני אולי הוא היה נכנס לדיכאון חמור יותר אם לא היו מגייסים אותו?
      כל כך קשה לעשות את הדבר הנכון, ומי יכול לדעת מה באמת צריך לעשות למענו?
      מנסים לעשות הכי טוב שאפשר ולא להתייאש.

      אהבתי

      1. את יודעת, כמעט כתבתי לך למעלה בתגובה לאחת התגובות שלך שטוב עשית שלא מנעת ממנו ללכת לצבא.  האם יכולת בכלל למנוע ממנו? 
        לדעתי, אילו מנעת ממנו, היה כאן מסר מאד מנמיך אליו.  נכון שנתת בו אמול והוא פישל.  אבל הוא גם היה מוגן מאד בפישול הזה.  הוא חי.  הוא כנראה לא סבל מנזק מוחי. הוא לא פגע באחרים.  הרי יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

        לי מאד ברור שאת עושה את הדבר הנכון למענו.  הדבר הנכון הוא לאהוב אותו בכל ליבך ,כמו שאת עושה, ולרצות את טובתו, כמו שאת עושה.  כל השאר זה פרטים, שהוא יכול לכוון כרצונו. 
        בסופו של דבר, הנחושים הם אלו שמנצחים.  ומי שנחוש לא נרתע מכשלונות בדרך.  נכון שזה קשה וכרגע נראה אבוד, אבל הנחישות שלכם שהוא יגדל ויחלים, אני בטוחה, היא זו שתגיד את המילה האחרונה.

        אהבתי

  13. אכן – מסובך, רגיש ונפיץ

    אני חושב שכל נושא החינוך מחייב גם התנסות ונפילות מהן אנו לומדים הרבה יותר – אך כשמשולב בכך רקע נפשי וגם מצוקות אחרות – המפה נעשית לא ברורה באופן מפחיד

    ואז – נותר רק לזרום, רק שהזרימה היא על גזע עז בנהר הסטיקס…

    בהצלחה , יקרה…

    אהבתי

  14. היה לי מאד עצוב לקרוא את מה שכתבת.
    החיים מטלטלים לפעמים בצורה כל כך מכאיבה….
    אני חושב שמשפט הסיום של מה שכתבת הוא משפט המפתח – עוגי בהחלט זקוק נואשות לשיקום נפשי.
    בינתיים אהבי אותו.
    אהבי אותו ללא סייג.

    אהבתי

    1. אנחנו אוהבים אותו, הרי הוא הילד שלנו, אבל קשה לדעת איך לבטא את האהבה הזו, לוותר לו כל הזמן או להחמיר איתו?
      לשים לו גבולות או ללכת לפי הראש שלו?
      הוא מבולבל וגם אנחנו מרגישים אבודים.

      אהבתי

  15. זה באמת נשמע סבוך ורגיש ונפיץ,  אבל דווקא נראה שאתם מתמודדים עם זה באיפוק ובסבלנות הדרושים.  ואולי זה דווקא סימן טוב שעוגי ביקש לבוא להיות אתכם?  ייתכן שגם הוא זקוק ליציבות הזאת שאתם יכולים לתת לו.

    אני מקווה שהעניינים יתחילו להשתפר עכשיו בהדרגה,  ושתוכלו ליהנות מרגיעה.  בהחלט מגיע לכם כבר קצת נחת ושקט. מחזיקה אצבעות.

    אהבתי

  16. כל כך מסובך לגדל ילדים. תמיד. ותמיד לא בטוחים שמה שעשינו זה נכון. בוודאי כשיש הסתבכויות עם אמוץ, הורים ביולוגים, משקעים מהעבר.

    כל כך הרבה אורך רוח רוך ואהבה, והרבה הרבה כאב עולים מדברייך. אני בטוחה שקשה ממש, ואני בטוחה שאתם עושים ככל שאתם מסוגלים, וכל הכבוד וההערכה לכם. זה לא קל, בשום מקרה, ובקשיים שלכם עוד פחות פשוט.

    מחזקת, מחבקת.

    אהבתי

  17. אני יודעת שזה יישמע מוזר, אבל יש חלק מהדברים שמובנים לי אצל ר. ואצל עוגי.. את חלק מהדברים גם אני עברתי..
    סוג החשיבה, המסקנות שנראות הגיוניות לנו באותו רגע (ולשאר העולם מעוותות לגמרי).. שינויי מצב הרוח הקיצוניים..
    מה שלנו נראה כמו שיחה עם הקבלה לחיים שלנו (כי.. אנחנו לא מדברים עם הרבה אנשים ולא תמיד יש למי לספר או להקשיב..) לאחרים נראה כמו סוג של אדם נוירוטי מאוד מרוכז בעצמו שממסכן את עצמו.
    אני לא מאשימה אף אחד שחושב כך, אני בהחלט מבינה אותם..
    מציעה לך לנסות ולעזור לעוגי להבין שמה שר. לא עשתה (או שכן?) יכול לעזור לו.
    אני מניחה שאחרי מה שקרה הוא כן אובחן ובטוח שמצאו איזו שהיא הפרעת אישיות כלשהי.
    האם נקבע לו אחוז נכות? לדעתי יש רף מסויים של אחוז נכות שכן מקנה קיצבה מביטוח לאומי כך שאולי אפשר להעזר בזה- לא אומרת מנסיון, אבל חושבת ששווה לבדוק.
    נראה שגם הוא מרגיש הרבה יותר בטוח בקרבתכם, עם כל היתרונות והחסרונות (ריבים עם צץרץ ולעשן בחוץ הם מחיר זעום לשלם כדי לקבל פינה חמה).

    אהבתי

    1. האבחנה שלך מנחמת אותי מעט, אם הוא נולד כזה אז זהו זה, ככה הוא וזה לא משהו נורא ושגוי שעשינו ודפק אותו לתמיד.
      אין ספק שיש לו איזה הפרעה, משהו בצורת החשיבה שלו וכנראה גם של אימא שלו שגורם להם ללכת עם הראש בקיר ולהרוס הכל.
      אפשר לאבחן את זה?
      להכיר בזה כנכות?
      האם זה לא יקבע את המצב שלו כדפוק שאין לו תקנה ואין טעם לדרוש ממנו משהו?
      לא יודעת, עוד מוקדם מידי לקבוע. הלוואי והייתי יודעת איך לעזור לו להחזיר את חייו למסלול.
      תודה על התשובה המושקעת.

      אהבתי

      1. אני לא מנוסה בנושא אבל איפה שעבדתי היו גם עובדים נפגעי נפש עם אחוזי נכות, לא יודעת כמה אבל זה מספיק היה לקבלת קיצבה.
        חשבתי שתינתן לכם איזה הערכה פסיכיאטרית אחרי העניין.. אלא אם כן הצבא מושך את ידיו באופן מוחלט ולא ביקשו את זה אפילו בשביל לכסת"ח את עצמם..
        הדבר הבסיסי שעשיתי היה לפנות לרופאת המשפחה שלי ובאופן מפתיע (כאילו היא חיכתה שאבקש) היא הוציאה לי הפניות לפסיכיאטר, פסיכולוג ונוירולוג.
        יש דברים שאפשר לבקש ממנו לבחור, אם הוא רוצה לצאת מהחושך, גם אם זה אומר תרופות, אפילו אחוזי נכות.. כל מה שיוציא את הרעש מהראש ואת המחשבות הטורדניות..
        את אישה חזקה ומדהימה ואני בטוחה שתדעי איך לפנות אליו גם עם מעט חשש שזה יגרום לטריגר.. אני בטוחה שבתוך כל מה שהוא עובר, הוא יודע שממך הכל מגיע מתוך דאגה אליו, נטול אינטרסים כלשהם או למעשה- יש אינטרס אחד אגואיסטי טהור- שלאהובייך יהיה רק טוב, כי רק כך יהיה לך טוב!
        אגואיזם הוא לא בהכרח מילה שלילית..

        אהבתי

  18. כמה כח, הבנה , סבלנות ואהבת אדם יש בדברייך – אני פשוט מעריצה אותך.
    הלוואי וירבו כמותך.
    עוגי בהחלט בר מזל שמצא אצלכם את הפינה החמה הזו.

    אהבתי

  19. אין לי דברים חכמים להגיד לך. אתם נוהגים באצילות נפש בכל הספור הזה.
    בעיני הדבר הכי חשוב זה שעוגי מבין טוב את ההבדל בין 2 הבתים שבהם הוא חי והוא גם יועד שאם יש מישהו בעולם שיעזור לו – זה אתם.
    ואתם אל תנטשו אותו, גם אם זה יהיה קשה.
    ההצעה לעבוד תמורת דמי כיס נראית לי מאד הוגנת
    ויש לי הרושם שהוא מבין שהפעם זה רציני. שאין כסף חינם.
    זה מה נשקרא, ללמוד דרך הרגליים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s