שבוע מהגיהינום

אני לא יודעת למה הכל קורה בבת אחת, אי אפשר שהבעיות יתארגנו קצת על עצמן ויסתדרו בתור?

ביום ראשון עוד היה די רגוע, שום דבר יוצא דופן למרות שהייתי לבד. למזלי ביום ראשון מגיעה המתנדבת הכי יעילה ומקצועית שלנו – מנהלת בית ספר בדימוס שמתנדבת גם יום אחד בשבוע עם אימא שלי במכללה הקהילתית של שלהב"ת.

האישה פשוט מלכה, אני לומדת איך להתנהל רק מלהסתכל עליה מתקתקת עניינים, מדברת בטון סמכותי, מסבירה הכל יפה ובלי להתרגש, ומשתלטת בקלילות על כל הבלגנים.

אני מאוד מקווה שהיא תגיע לעבוד אצלנו גם בימי רביעי אחרי שיסתיים קורס של מרצה אחת שהיא מנהלת.

מוציא לשון כבר הזהרתי את אימא שאני רוצה אותה אצלנו ושלא תנסה לגנוב לי אותה.

למרבה הצער ביום שני היא כבר לא הייתה, והייתי צריכה להתמודד עם מתנדבת אחרת, אישה חביבה ומלאה רצון טוב, אבל קצת בלגניסטית וקשקשנית נוראית.

בדיוק באותו יום היה לה איזה עניין עם הביטוח, ובמקום לעשות מה שהיא הייתה צריכה לעשות היא רבה עם חברת הביטוח שלה, ועשתה את זה בקולי קולות… בימי שני אני לומדת אחרי העבודה ובגללה הגעתי למכללה עם כאב ראש מחריד.

השבוע התחלנו ללמוד עם מורה חדשה, מישהי מאוד מוצלחת ומרתקת. השתדלתי להתרכז בדבריה, אבל זה היה קשה, ובכלל, מאוד לא נוח להתחיל ללמוד בשעה שתיים אחרי הצהרים. זו בדיוק השעה שהגוף משווע לאיזה נמנום רגוע של שעה שעתיים, מאוד קשה לי להחזיק מעמד ולא לנקר בשעה הזו.

למרבה המזל לפחות השיעור האחרון התבטל כי המורה הייתה חולה, איזה יופי!

ביום שלישי נגמר לי המזל. המתנדבת של יום שלישי היא אחת הנשים הכי נחמדות וחביבות מבין המתנדבות שלנו. אני מחבבת אותה במיוחד כי בתקופה שעשיתי טיפולי פוריות היא הייתה האחות אצלנו בקופ"ח. בתוקף תפקידה היא נהגה לתת לי זריקות ולכן היא שייכת לחוג מאוד מצומצם של נשים וגברים שיכולים להגיד שראו אותי בלי תחתונים על בסיס יומי.

היא גם תמכה בי נפשית בתקופת הטיפולים ומאוד התיידדנו. הצטערתי בכל ליבי שהיא יצאה לפנסיה ושמחתי לפגוש אותה שוב בעבודה הנוכחית שלי, ובכלל, לאחרונה אני פוגשת כל הזמן אנשים מעברי שהכירו אותי כילדה, נערה ואישה צעירה. רובם גם מכירים את הורי, ובעיקר את אימא שלי, ונותנים לי קרדיט גדול בזכותה. זה נעים אבל זו גם אחריות רצינית ואני מנסה לעמוד בה בכבוד ולא לבייש את הפירמה.                                                                                           

התנדבת של יום שלישי צלצלה וסיפרה שהבן שלה עומד לעבור לגור בקנדה לכמה שנים בגלל העבודה שלו, והוא יעשה את זה כמובן עם אשתו והילדים, השבוע הוא נסע עם המשפחה לביקור מקדים כדי להתארגן ולסדר להם בית, ובתי ספר לילדים, ואת הילד הכי קטן, בן שלוש בסך הכל, השאירו אצל סבתא. היא הייתה מאוד עצובה בגלל הפרידה הצפויה, וכמובן שלא יכלה לבוא לעבוד עם הילד, אבל הבטיחה לקפוץ לפחות לשעה יותר מאוחר וגם קיימה את ההבטחה. הילד היה כל כך שקט ונחמד, צץרץ בגילו היה הופך את כל המשרד ולא משאיר בו אבן על אבן, לא להאמין שיש ילדים בני שלוש שלא צועקים, נוגעים בכל דבר ומשאירים אחריהם חורבן והרס ועצבים רופפים. יום שלישי היה עוד שקט יחסית חוץ מעניין המפתח שהיה עלי לשכפל למשרד, ומשום מה סירב להשתכפל. מזל שהחנות של המשכפל מפתחות קרובה יחסית למשרד, אבל הלכתי הלוך ושוב שלוש פעמים עד שזה הסתדר. אחר כך נסעתי לבדיקת צפיפות עצם ודווקא הלך מהר ובלי בעיות ולמרות שעשו שינויים בצומת סומך בלי להודיע לי קודם עברתי אותה בלי להסתבך, אבל בדרך חזרה, כשיצאתי ממגרש החנייה של מרפאת זבולון איזה נהגת מפוזרת אחת עשתה רוורס ונכנסה בי, בעדינות אמנם, אבל בכל זאת, דפקה לי את הרכב מהצד, אמרה בבהלה שזה שום דבר, ובלי לצאת מהמכונית ברחה – רק לי יכולים לקרות דברים כאלה עצבני

חזרתי הביתה בשלום ורק נכנסתי היה שוב טלפון! הפעם חטפתי צעקות על הראש מאחת הקליינטיות שלנו כי הרופא שהיה אמור לאבחן אצלה בעיות בלב חשב שיש לה רק קלקול קיבה, וגם דיבר לא יפה… אני לא מכירה אותו בכלל אבל זה לא הפריע לה לכעוס עלי. בסוף היא הגיעה לבית חולים ועברה צנתור. עליו היא לא יכלה לכעוס אז היא כעסה עלי, וזו הייתה רק ההתחלה.

למחרת הגיע יום רביעי הנורא ופתאום כולם היו צריכים אותי, כולם התקשרו, לכל אחד הייתה בעיה אחרת. לא היה רגע אחד של שקט, רצתי ממשבר למשבר. מזמן לא הייתי כל כך פופולארית, התחלתי להצטער שפיזרתי את מס' הנייד שלי בנדיבות כזו, נכון, זה הנייד שקיבלתי מהעבודה, אבל גם לו מותר לנוח קצת.

ואם לא די בכך גם צץרץ התקשר פתאום וסיפר שהוא מרגיש לא טוב וכואב לו הראש וקר לו והוא רוצה שאביא לו בורקסים. לא יכולתי לדאוג לילד כי אחד רצה תרופה, ואחת הייתה חייבת לספר לי את כל תולדות חייה העצובים, ואחד סיפר שהוא רב עם מישהו והיה צריך לשפוך את הלב בדיוק כשנהגתי מפה לשם, ובאמצע מתקשרת אחת שהסתבכה עם לחצן המצוקה וצרחה עלי שאני אבוא מיד לקחת אותו כי היא לא יכולה יותר…

יום מהגיהינום, ממש!

הצלחתי להגיע הביתה שעה מאוחר מידי, מודאגת בגלל הילד, וממש בפנייה לבית עוצר אותי שוטר ומודיע לי שלא עמדתי בעצור. אני גרה בשכונה ממש קטנה, מקום קטן ורגוע כזה עם מעט תנועה, שנים לא ראיתי שם שוטר, ופתאום צצים שני שוטרים חמורי סבר. בדרך כלל אני דווקא כן עוצרת בתמרור עצור, ונדמה לי שעצרתי גם הפעם אבל אני לא בטוחה, הייתי כל כך לחוצה ועמוסה באותו יום, וחשבתי על כל הדברים שעוד לא הספקתי לעשות, ועל הילד החולה, והבעיות מהעבודה, ועל עוגי שלא ברור מה עומד לקרות איתו, ולמה העובדת הסוציאלית של אימא שלו רוצה לעשות פגישה איתנו ואיתה וגם איתו… היה לי המון על הראש ופתאום שוטר!

בהיתי בו בפרצוף מופתע, כולי בהלם, ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני, ורק אמרתי בלחש שיש לי ילד חולה בבית שממתין לי (נכון, כבר מעל שמונה עשרה אבל עדיין ילד) ובדיוק אז השוטר השני קרא לו מהעבר השני של הכביש, והוא אמר לי שבסדר, הוא סולח לי, אבל שאזהר מעכשיו, והסתלק.

בבית צץרץ המסכן אכל את הבורקסים שהבאתי לו, ואחר כך הקיא על הרצפה והייתי צריכה לשטוף. אחר כך היו עוד טלפונים הזויים, ואחת אילצה אותי לנתק לה את הלחצן מצוקה בטענה שהוא הרס לה את הטלפון. נו, בטח, אם את לוחצת על כל הכפתורים בבת אחת, ומנסה גם לדבר בטלפון וגם להפעיל את לחצן המצוקה, וגם להיות הכי היסטרית שאפשר… אבל בקטנה, לפחות לא קיבלתי דו"ח.

גם היום היה לי די בלגן. איש אחד שהייתי אמורה להיכנס אליו לעזור לו לסדר את הניירת סירב לתת לי להיכנס אליו, כי הוא לא מכיר אותי ובמקום להקשיב למה שאמרתי צעק שהוא לא מבין! לא מבין כלום! לא רצה להקשיב כשניסיתי להסביר, ולא פתח לי את הדלת, ואחת אחרת החליטה שהיא חייבת שייקחו אותה לבית חולים עם אמבולנס, והיא פוחדת לבד, ושאבוא אתה, אבל בדיוק אז מישהי מצד שני של הקריה נכנסה ללחץ כי פתאום החליטו להחזיר הביתה את בעלה המאושפז והיא הודיעה שהיא חייבת לחצן מצוקה עכשיו!

הייתי כבר מספיק פעמים השנה בבתי חולים וממש לא בא לי להגיע לשם שוב, ולכן הורדתי מעלי בנימוס את הפחדנית, והסברתי לה שיהיה איתה באמבולנס פאראמדיק שייקח אותה עד לרופא, והיא לא זקוקה לי, וליווי עד לבית חולים זה ממש לא התפקיד שלי, ונסעתי ללחוצה. נפגשתי שם עם הטכנאי שזימנתי ולמזלי הוא היה בדיוק בסביבה, ובעוד אנחנו מתחילים לארגן הכל – אני למלא טפסים, והוא לחבר את הלחצן – מתקשרים מבית החולים שבסוף הבעל לא משתחרר הביתה, ולא צריך לחצן מצוקה.

הייתי מתעצבנת עליה, אבל המסכנה נראתה כל כך אומללה ומבולבלת ועצובה מהבשורה עד שלא יכולתי להוסיף לה עוד בעיות, ואמרתי שזה בסדר, ולא קרה כלום, ואין בעיות, ואנחנו תמיד לרשותה, ונגררתי מותשת הביתה כדי לטפל בצץרץ המסכן ששוב הקיא.

אני מקווה שבשבוע הבא השותפה שלי לעבודה (שמעתה אכנה אותה גודי) תבריא כבר, וצץרץ יפסיק להקיא וג'ינג'י יחזור מאימא שלו (מחר יש רדייה – הזדמנות "לנוח" קצת במכון) והחיים יהיו פחות לחוצים.

39 תגובות בנושא “שבוע מהגיהינום

  1. מכירה את המשפט "כשצרות באות הן באות בצרורות"
    נראה לי שכולן התרכזו אצלך לשבוע אחד

    טוב, לפחות נגמר השבוע
    מחר יום שישי ואחריו שבת ויש לך קצת הזדמנות לנוח מכל הבלאגן

    אז מה קורה עם עוגי?
    ומה עם צץרץ? הוא אמור להתגייס גם מתישהו לא?

    אהבתי

    1. זה באמת היה שבוע מאוד לא אופייני, בדרך כלל העבודה אצלנו הרבה יותר רגועה.
      עוגי אצל אימו הביולוגית ונדמה לי שקצת נמאס לה ממנו.
      נדע יותר כשניפגש אתה אצל העובדת הסוציאלית וצץרץ בסוף י"ב.
      בקיץ הוא מתגייס.

      אהבתי

      1. חחחח
        מי אמר שקל לגדל ילדים?
        ועוד מישהו תובעני, שדורש טיפול ותשומת לב (בגלל הפציעה מן הסתם)
        והיא בטח לא רגילה לדברים האלה
        למה באמת הפגישה עם העו"ס הולכת להיות עם כ"כ הרבה אנשים?
        זה נשמע כמו איזו ועידה טראנסאטלנטית כזו
        אתם יודעים לאן צץרץ מתגייס?

        האמת שאחותי משתחררת בקיץ והיא מחכה לזה בקוצר רוח
        למזלה אני מקווה שהיא לא תעשה מילואים
        קרציות הצבא האלה, אני כבר בת 30 שיפסיקו לרדוף אחרי עם מילואים

        אהבתי

      2. יש ילדים קלים יותר, אבל לא הילדים שלי.
        והבחור כבר בן 21, הפסיק להיות ילד אבל נשאר בעייתי.
        אין לי מושג למה הפגישה הזו טובה, יש אנשים כאלה שגם בגיל מבוגר צריך לטפל בהם ולעזור להם, אני פוגשת אותם כל הזמן במקום העבודה שלי.
        אני הייתי מוותרת אבל בעלי רוצה שנלך וניתן לזה צ’אנס.

        צץרץ מחכה לתשובה מגיבוש הצנחנים, אני מקווה שלא יקבלו אותו.
        מפליא שגם בנות עושות מילואים עד גיל כזה, אין לך ברירה אלא להתחתן ואז תיפטרי מהם

        אהבתי

      3. אני חושבת שלכולנו יש ISSUES אבל הכל עניין של איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה
        יש אנשים שלא יכולים ו/או לא יודעים להתמודד לבד

        דווקא אחי היה בצנחנים
        הטירונות+מסלול שלהם דיי ארוכים (שנה וחצי או שנה ו-9 משהו כזה).
        אבל יש שם אווירה טובה ואחלה חבר’ה שמגיעים
        למה את לא רוצה שיקבלו אותו?
        גם אם הוא לא עבר את הגיבוש וכן יגיע לצנחנים, בטירונות יש להם מבדקים ליחידות מובחרות של צנחנים (שיש אותן גם לכל חי"ר אחר)

        בנות עושות מילואים
        אם כי רובן הגדול מתחמק מזה
        עושים מילואים עד גיל 40 או עד שיש לך ילד
        ככה שנישואין ממש לא יפטרו אותי מהעונש הזה
        בשבילי זה נטו בזבוז זמן

        אהבתי

      4. הפעם האחרונה שעשיתי מילואים, הייתה כמו עונש
        לא היה אוכל נורמלי לאכול (הגישו לנו אוכל קפוא!)
        לשבת 12 שעות ברצף בבונקר, בלי חלונות, שאסור לאכול שם, אסור לשתות שם, בלי שירותים, ושאסור לצאת החוצה ובלי שסידרו לנו מקומות לינה
        חיילים (גברים) שנשארו שם ישנו על הרצפה כמו כלבים ומי שהלך הבייתה כמוני הלך כדי לישון 3 שעות ולחזור שוב לסיוט
        בפעמים שהיו אחר כך  סיפרו לי שהיה אותו הדבר
        אז אני לא מתכננת להיות בעונש כי צה"ל השתגע

        אהבתי

      5. אמא שלי אמרה לי ללכת כדי לשנות אווירה
        איזו אישה מטומטמת!
        כל השירות הצבאי שלי הייתי בדיכאון, לא נהניתי מרגע אחד בשירות הצבאי שלי, שאבא שלי הכריח אותי לעשות, וגם אחותי הקטנה שהיום בצבא בדאון מהצבא (יש לה מגרנות כל הזמן – פסיכוסומטי!)
        בדיוק כמו שהיא טוענת שבכל פעם שאני מובטלת אני בדיכאון
        אני בדרך כלל כל כך שמחה ששוחררתי מעבודה שלא אהבתי שאני ממש לא בדאון מזה
        היא משליכה עלי את ההרגשות שלה מהתקופה שהיא הייתה מובטלת
        לפני כמה שנים היא גם קראה לי אפס מאופס ושאני בחיים לא אמצא עבודה (וגם הוסיפה כמה קללות) אחרי זה לא דיברתי איתה כמה חודשים.
        אני לא מקשיבה יותר להורים שלי
        עצות אחיתופל זה מה שיש להם להציע לי

        אהבתי

      6. טוב היה לך שבוע ממש עמוס
        טוב שיש סוף שבוע לנוח קצת
        ובשבוע הבא גם יש את יום העצמאות
        למרות שנראה לי שעם כל האוכל וההכנות לקראת זה, זה לא ממש לנוח

        אהבתי

  2. נראה לי שאת קצת ניסחפת עם העבודה. לקוחות הם עם מעצבן למי שמתעצבן מהם. כדאי לך לעשות לעצמך מחסום נפשי לצעקות שנוחתות עליך ולא להכנס למצב נפשי שבו את משתתפת עם המתלוננים ומתעצבנת מהם. רוצים לצעוק? שיצרחו. אחר כך תתרגיעי אותם ותנסי ללמוד מהמתנדבת היעילה איך היא מפרקת אנשים מנישקם…

    אהבתי

    1. את צודקת, לשמור על קור רוח וסמכותיות.
      זה קשה אבל אפשרי.
      הלקוחות שלי הם כולם אנשים מבוגרים, רובם חולים, חלק מדוכאים ומבולבלים.
      יש כאלה עם משפחות תומכות ואוהבות אבל יש כאלה שאין להם איש או שבני המשפחה שלהם רחוקים ועסוקים.
      כדי להיות קשיש שמח צריך הרבה מזל, וצריך לנהל חיים נבונים ובריאים כדי להגיע לזקנה טובה. מי שהזניח את הבריאות שלו ואת קשרי המשפחה שלו כל חייו יסיים אותם כקשיש ממורמר וחולה וסובל.
      וכמו בכל דבר אחר בחיים צריך מזל, ורצוי גם גנטיקה טובה והרבה כסף גם עוזר.

      אהבתי

  3. יש ימים כאלה. צריך לדעת להשאיר אותם מאחור כשהעבודה נגמרת, לעשות סוויץ’ בראש ולעבוד למוד בית. אני יודעת, קל לכתוב אבל קשה לבצע. צריך הרבה משמעת עצמית.

    אהבתי

    1. הבעיה עם האנשים שאני עובדת אתם היא שהם קצת כמו ילדים, רע להם והם מתקשרים וצועקים ומתרגזים, חלקם לא מבינים שאני לא בעבודה כל הזמן, שגם לי יש שעות שאני בבית ושהם העבודה שלי.
      הם צריכים עזרה עכשיו!
      רוב הזמן זה בסדר אבל יש ימים עמוסים להפתיע.

      אהבתי

    1. לגמרי, לא לזה ציפיתי בעבודה הזו. אמרו לי שזו חצי משרה סך הכל, עבודה קלה ונעימה, גם המשכורת קלה ולא מורגשת כמעט, ופתאום שבוע עמוס כזה.
      אני עדיין בשוק.

      אהבתי

  4. חחחחחחח
    אני בטוח שבערב, כשאת יושבת על הכורסא עם הרגלים על השולחן ופחית בירה ביד שמאל ואת מגרבצת ביד ימין, את מחייכת מתחת לשפם כי נהנית מכל רגע…

    חוץ מצץרץ המסכן שהקיא.

    מקווה שמצבו השתפר.

    אהבתי

    1. אנחנו חייבים להיפגש פעם כדי שתיווכח שאין לי שפם
      צץרץ באמת מסכן, חטף את זה חזק מאוד, אני מקווה שזה רק וירוס והוא יבריא מהר, אני לא רגילה שהוא שוכב חסר אונים במיטה וישן כל כך הרבה.
      עוד מעט נלך לרופא.

      אהבתי

  5. את יודעת מה? חשבתי שלי היה שבוע קשה השבוע , אבל אחרי שקראתי את שלך ישר הרגשתי יותר טוב, לפחות אף אחד לא הקיא לי על הריצפה..
    שבוע הבא יהיה יותר טוב. 

    אהבתי

    1. הילד המסכן, הוא אפילו ביקש סליחה שלא הספיק להגיע לשירותים כדי להקיא.
      הוא לא טוב בלהיות חולה.
       אני מקווה שהשבוע הבא יהיה נעים יותר לכולנו.

      אהבתי

  6. הזכרת לי עם הדו"ח
    שלפני שנים עצרו אותי 2 שוטרים בטענה שלא עצרתי בעצור !
    אני בטוחה שעצרתי…
    אחד השוטרים    הלך והשני נבהל אולי ,כי פרצתי בבכי- הייתי בתקופה לחוצה, והוא וויתר לי.את הצומת הזה לא אשכח !!!

    מקווה שכעת רגוע אצלך יותר
    שבת שלום!

    אהבתי

    1. הייתי כל כך המומה עד שאפילו לא עלה בדעתי לבכות, השוטר הזה היה כזה ילדון, הייתי בטוחה שהוא צוחק עלי…
      זה היה עניין הזוי לגמרי, בכל מקרה מעכשיו אני עוצרת שם ומסתכלת טוב טוב לפני שאני ממשיכה לנסוע.

      אהבתי

  7. זה באמת יום שחבל"ז
    אבל בסוף תראי לכמה אנשים עזרת ואיך השתלטת על הכל במקצועיות ממש לא רעה ופתרת כמעט את כל הבעיות, בצורה טובה.
    אני נדהמת מזה שאנשים מבוגרים לא נעזרים במשפחה הקרובה.
    זה אומר שנהפכנו לחברה שמידה זו או אחרת נוטשת את זקניה?
    האם זה מה שיקרה לנו בסוף…?

    מאחלת לך סוף שבוע מתוק (הרבה דבש) ושיהיו עסקים מוצלחים

    אהבתי

    1. יש אנשים שאין להם משפחה, פשוט אין, עצוב אבל נכון, ויש כאלה שהילדים גרים רחוק ועסוקים בשלהם, ויש גם אנשים שלא רוצים לבקש עזרה מהילדים, כנראה מהסיבות שלהם, אתה שומע כאלה סיפורים שהראש מסתחרר

      אהבתי

  8. עכשיו כשמצאתי לי שעה מנוחה מהשבוע הפסיכי שהיה לי ומהיום הפסיכי לא פחות שעומד להיות לי – הגעתי אלייך ואת נותנת לי פייט רציני ביותר…
    מזל שלא נוסף לרשימה הדו"ח, מאוד מעצבן כשנכנסים בך ובורחים או כמו במקרה שלי אומרים "אני אשלם , אני אשלם" ובינתיים אני רודפת אחריו חצי שנה והגשתי תביעות קטנות…
    ולא הקיאו לי אבל עשו לי סצנות קורעות לב אחרות…
    בקיצור
    היה נורא משעמם אם היה אחרת כנראה.
    יום נהדר לך 
    ובאמת 
    שהכל יהיה דבש  

    אהבתי

  9. שמחתי לקרוא בתגובה הראשונה שלך שדווקא נהנית מכל הפעילות….
    כל הכבוד על העמידה בכל מה שנפל עליך!
    ולדעתי שזה שהשוטר וויתר לך זה דווקא דבר טוב. 🙂
    שכולם יהיו בריאים כבר ושיהיה לך יותר רגוע! סוף שבוע נעים שיהיה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s