הנאחס דוהר בעקבותי?

בזמן האחרון אני כותבת פחות, איבדתי קצת את הדחף לכתוב. אולי כי יצא לי להכיר אישית אנשים שעד היום היו וירטואליים ואיכשהו זה מרתיע אותי, ואולי סתם, כי התעייפתי.

לפעמים קורה משהו ואני חושבת שאני חייבת לכתוב על זה בבלוג, אבל אני מושכת וממסמסת את העניין ובסוף מחליטה שזה לא מעניין מספיק ולא כותבת. אחרי הכל האם זה באמת מעניין מישהו שניצלתי מבצע מכירות של וילונות בחנות ברמת ישי וסוף סוף קניתי וילונות לסלון ואפילו הצלחתי לשכנע את ג'ינג'י לנצל יום גשום בחול המועד ולתלות לי אותם?

למישהו באמת אכפת שהיה לנו יום מכירות מאוד מוצלח בחג השני של פסח ויצאנו ברווח גדול ועקב כך החלטנו להחליף סוף סוף את המקרוגל העתיק שלנו שעשה המון בעיות לאחרונה, ובסוף הגענו הביתה עם מקרוגל חדש ומודרני וגם עם תנור אפייה משוכלל שתואם לכיריים שקיבלתי מהורי, ועוד קנינו הכל במזומן?

כנראה שלא, אם כי אותי הקניות החדשות שימחו מאוד התנור. המקרוגל היו בני למעלה מחמש עשרה שנים וכמעט התפרקו. עכשיו אני צריכה לשכנע את האלטע זאכן המקומי שלנו להגיע ולאסוף את כל החפצים הישנים שהצטברו אצלנו על הפטיו, אם הוא ימשיך לדחות את הגעתו אני אפרסם באגורה, כבר נפטרתי ככה ממחשב עתיק ואולי אמצא גם מישהו שזקוק לכיריים ישנים, תנור אפיה משומש אבל עובד ועוד כמה שמט'ס.

מאז שעוגי השתחרר מבית החולים והוא כבר לא גר בבית החיים נעשו פחות לחוצים ורגועים יותר. צץרץ מסיים עוד מעט את הלימודים ויש לו עכשיו בחינות על הראש. אני מתרגשת ונלחצת יותר ממנו ואפילו, תשמרו את זה בסוד, עושה בשבילו כמה עבודות שאין לו ראש לעשות.

קיבלתי 80 על עבודה באנגלית שעשיתי בשבילו, ואני מקווה שאקבל ציון יפה על העבודה שעשיתי בספרות. אני חייבת להודות שמשרד החינוך קיבל ממני ציון מספיק בקושי על הדרך בה הוא מלמד ספרות. גם הסיפורים שהם בוחרים ללמד מאוד לא נראים לי. אי אפשר לבחור חומר מודרני ונגיש יותר לילדים שנולדו בסוף המאה העשרים? ולמה צריך להציק להם עם השאלות החופרות האלה שמייבשות כל שמץ של לחלוחית מחוויית הקריאה?

מי שזה לא יהיה שמנסה ללמד את הנוער ספרות מצליח להמאיס עליהם לגמרי את הקריאה. וזה שאת כל החומר, שאלות ותשובות, אפשר למצוא בהינף מקלדת באינטרנט זה בכלל אידיוטי.

לפחות קראתי כהלכה את 'סיפור אהבה' של אפפלד ולמדתי המון על התיאטרון היווני. אני נהניתי מאוד, וזה כבר אומר הכל, כי אין סיכוי שצעיר בן שמונה עשרה ימצא עניין במה שמעניין קשישה בגילי, ואפילו אני, חנונית ממושמעת שכמוני, איבדתי קצת את סבלנותי בגלל יותר מידי שאלות מרגיזות שניסו לכוון אותי לענות בדיוק מה שמישהו חושב שצריך להגיד על הסיפור היפה והעדין הזה.

 

לאחרונה מה שבאמת מעניין בחיי קורה בעבודה, אבל אני מרגישה לא נוח לספר על זה ברשת כי מדובר באנשים שאני אמורה לטפל בהם ולעזור להם, ולא להפוך את הבעיות שלהם לחומר לקריאה בבלוג. כל מה שאני יכולה להגיד זה שקשה מאוד להזדקן בכבוד, ואם אתה כבר מבוגר עדיף שיהיה לך כסף ומשפחה אוהבת.

בעיקר מרגיזים אותי ילדים (רובם כבר בני למעלה מחמישים אבל ההורים שלהם הרבה יותר זקנים) שמסרבים לקחת אחריות על ההורים הקשישים, ולהבין שהיוצרות התהפכו וכיום הם אלה שצריכים לנהל את ההורה ולקבוע בשבילו כי הוא לא מסוגל להחליט לבד.

כמו שכבר סיפרתי הגעתי לעבודה הזו בגלל שמנהלת המשרד שברה את האגן, והיא בחופשת מחלה ממושכת. לאט לאט הצלחתי לרכוש את אמונה וחיבתה של העובדת השנייה שהתקשתה להתרגל אלי בהתחלה מפני שהיא והמנהלת עבדו יחד שנים רבות והיו להן שיטות משלהן לעשות דברים.

הייתי סבלנית, ופעמים רבות נשכתי את הלשון והתאפקתי והסכמתי גם עם דברים שנראו לי מגוחכים, ובעיקר שתקתי וניסיתי להועיל בשקט ובלי להתבלט. זה עבד ואחרי כמה חיכוכים קלים היא למדה לסמוך עלי ולתת בי אמון.

אתמול היא התלוננה שכואב לה בצד, ובכל זאת המשיכה לעבוד. הייתי מודאגת כי הבחורה מבוגרת ממני מעט, ומעשנת, וגם מלאה למדי, ויש לה איזה סלידה משונה מרופאים ומבדיקות. היא הרגיעה אותי שהיא קבעה פגישה אצל רופאה אחרי הצהרים ויהיה בסדר.

פתאום בערב היא מתקשרת לספר לי שהיא בבית חולים!

מסתבר שהרופאה החליטה לשלוח אותה לעשות בדיקות בבית חולים והיא שהתה שם עד הלילה, וחזרה הביתה עם חום גבוה, מזל שהבן שלה נסע איתה וטיפל בה.

רוב הסיכויים שבשבוע הבא היא תהיה בחופשת מחלה. חוץ מזה שאני דואגת לה כי היא קולגה שלי וחברה, אני גם קצת בלחץ מהמצב מפני שאני עדיין די חדשה ואיך אני אסתדר לבד?

נכון, יש את המנכלי"ת שנמצאת במשרד לא רחוק, ויש את המתנדבות היעילות שלנו, אבל בכל זאת, צריך שם שני אנשים מינימום, ועדיין יש דברים שאני לא בקיאה בהם.

אני יודעת שזה רק צירוף מקרים, אבל לפעמים יש לי הרגשה שיש איזה נאחס מסתורי שעוקב אחרי ופוגע גם בי וגם בכל מי שנמצא סביבי.

מזל שלא הייתי בחתונה של קייט וויליאם. למרות כל דברי הלעג והבוז שנשפכו עליהם מכל עבר הייתה באמת חתונה מקסימה. מזג האוויר היה נפלא, השמלה של הכלה הייתה הולמת ואלגנטית, והכל הלך למישרין. אני בטוחה שגם הנשיקה הראשונה על מרפסת ארמון בקינגהם הייתה פוטוגנית להפליא, אבל החמצתי אותה כי נסעתי להביא את לילי מהתחנה.

לא נורא, אני אראה אותה בערב, ביומן החדשות.

43 תגובות בנושא “הנאחס דוהר בעקבותי?

    1. ראינו אותו לאחרונה לפני כשבועיים. אנחנו משוחחים לפעמים בטלפון וקשה לדעת אם הוא מתגעגע.
      כל העניין מאוד מבלבל ומביך, מקווים שהוא מרגיש טוב ומאושר, מה עוד אפשר להגיד?

      אהבתי

  1. אני מכירה את זה שקורים המון דברים ואין מה לכתוב כי אלה דברים שלא תספרי עליהם בבלוג (כי את מי זה מעניין?).
    יש תקופות כאלה

    ספרות, אני חייבת לציין שכשאני למדתי ספרות, למדנו עוד כמה מהקלאסיקות. נכון שהיו כמה סיפורים שלא היו מעניינים במיוחד (מאדאם בובארי ששיעמם אותי למוות ו1984 שלא התחברתי אליו בכלל). אבל רוב מה שקראנו ולמדנו היה מעניין. אולי זה גם תלוי במורה שמעביר את החומר.
    10 שנים אחר כך ראיתי מה אחותי לומדת לבגרויות, ואני חייבת לציין שזה עולב גמור, לא חצי ממה שלמדו בתקופתי (מבחינת היקף החומר) ובכלל שינו יותר מדיי דברים. הספרות המודרנית, עדיף שלא ללמד אותה בבתי הספר, אני יכולה לסכם אותה במילה אחת – תת רמה (90% ממנה).

    אז איך באמת מרגישים החיים כשהם רגועים יותר?

    אהבתי

      1. אני לא התחברתי אליו
        וקראתי אותו שוב גם בתור בן אדם בוגר
        ולא חשבתי שהוא ספר שהוא יותר מדיי ואוו
        זאת אומרת הרעיון מאחוריו כן, אבל לא מעבר לזה

        למדנו המון קלאסיקות, שייקספיר, מחזות, ביאליק, צ’כוב, שירת ימי הביניים (בעעע את זה ממש לא אהבתי)

        חבל שהיום לא לומדים ספרות טובה כמו שלמדו פעם

        והחיים, החיים הם אף פעם לא דרך שסוגה בשושנים
        אבל לפחות לפעמים יש אתנחתא נחמדה בדרך
        אגב, מה צץרץ אמר על ההגירה של עוגי לבית של ההורים הביולגים?

        אהבתי

      2. צץרץ לא אוהב את הרעיון, הוא בכלל מסוייג מאוד מכל העניין וקשה לדעת מה הוא חושב.
        אגב, עוגי רק אצל אימא שלו, הוריו גרושים מזה שנים ואביו נשוי מחדש לאישה שאני לא מכירה.

        אהבתי

    1. בטח הייתי מקבלת יותר אם לא הייתי חומדת לצון ומראיינת את הכלב שלנו במקום לראיין כמו שביקשו אחד מחברי המשפחה, מצד שני הכלב שלנו הוא גם משפחה והוא נחמד ונבון יותר מכמה מבני משפחתי

      אהבתי

  2. לי מאוד חשוב שהלך לכם יופי במכירות של הדבש
    כל  זמן הקריאה אני רואה בעיני רוחי את הכניסה למכון  ממול הואדי עם המערה
    ומגיע לכם להצליח על העבודה הקשה והמסורה שאתם עושים
    אז ודאי שלכתוב על זה בבלוג
    זו גאווה גדולה לדעתי

    אהבתי

  3. שולחת לך חיוך כדי שתביני שאת אהודה ומעניינת. מאד חשוב לספר על חיי יום יום. זה נושא שהפסיקו לכתוב עליו, אבל על נושאים האלה נכתבו קלסיקות שפעם לדמו בבית ספר.
    גם לי היית תקופה שכמעט לא כתבתי. וחזרתי. אולי את בתקופה כזאת?
    ברני

    אהבתי

  4. בלבלת אותי עם מניין המאות וילדים שנולדו בסוף המאה העשרים ואחת, אני אחשוב על זה.
    תתחדשי על הציוד החשמלי, מהפך בבית!
    יכול להיות שאני היחידה שפתחה ynet ואמרה לעמה, אה, החתונה כבר היתה?

    אהבתי

    1. את צודקת אני צריכה לתקן את השגיאה.
      אני מאמינה שיש עוד אנשים שלא שמו לב לחתונה המלכותית אבל זה היה קשה, מהצהרים לא הפסיקו לדבר על זה ולשדר את החתונה בטלוויזיה.

      אהבתי

  5. אני נורא מכירה את התחושה הזו של "למה שיעניין מישהו השטויות שלי" אבל כשאני מהצד השני, כקוראת ולא ככותבת אני יכולה להגיד לך שמי שקורא אותך מעניין אותו כל דבר שמחשק לך לכתוב. חלק מהדברים יותר, חלק מהדברים פחות, נכון, למשל קחי את טליק לדוגמא, כל מה שהוא כותב מעניין אותי וחשוב לי ומעורר אותי לתגובה, חוץ מהפוסטים שלו שמוקדשים לספורט בלבד, אבל את יודעת משהו, אפילו שהנושא עצמו לא מעניין אותי, תמיד אני מצליחה להתעניין בזכות מה שטליק חושב על הדברים. כי ככה זה חברים, מה שקורה בחיים של החבר שלך, תמיד מעניין. והרי פה אנחנו סוג של חברים לא?  
     

    אהבתי

  6. אני תמיד שמחה לקרוא את כל קורותיך ומחשבותיך.  מיקרוגל ותנור חדשים פירושם איכות חיים גבוהה יותר בשבילך וזה מאד משמח אותי.
    ויחד עם זה, אני מכירה את ההתשה… מתי בפעם האחרונה כתבתי אני?

    כמובן שסיפרות "ישנה" פחות מושכת את הצעירים, ויחד עם זאת אני אישית מאד אהבתי ספרות בתיכון.  התאהבתי עמוקות בעגנון, וקיבלתי בסיס יציב כדי להעריך את עמוס עוז (אז עוד הייתי צעירה מכדי להבין אותו, אבל היום אני מעריצה נלהבת).  יפה מצידך שאת עוזרת לצץרץ.  אנחנו לא התערבנו עד כדי כך בעבודות של הקטנה, אם כי ערכתי לה כמה מטלות.

    מעניין שגם בארץ מודעים ומתרגשים מהחתונה.  אני אישית מאד נגד כל מוסד המלוכה ומה שהוא מייצג, אבל טוב שאת נהנית.

    אהבתי

    1. גם אני תמיד אהבתי ספרות וזכיתי במורה נהדרת, צץרץ המסכן סובל מהפרעת קשב ומתקשה להתרכז בספרות ועד כמה שהצלחתי לשפוט גם המורה שלו לא משהו.
      מורים טובים נעשים נדירים יותר ויותר לאחרונה.

      אהבתי

      1. אני חושבת שמורים טובים תמיד היו נדירים. 
        ולמען ההגינות, לא הייתי נותנת צלש לאף מורה שלי לספרות, אבל מאידך גם לא הייתי מבקרת אותם בחומרה רבה.  אני חושבת שהחומר היה "בוגר" מדי בשביל גילי מחד, אבל בסיס טוב לעתיד מאידך.  אולי הם צריכים למצוא שם יותר איזון במשרד החינוך.

        ושכחתי להגיד, שלא נראה שנאחס דוהר בעקבותייך, אלא סתם החיים, ונתת לי השראה לפוסט 🙂

        אהבתי

    1. טוב לדעת, אם ככה אכתוב יותר על הדברים הקטנים בחיים, לכל אחד קורים דברים כאלה שבדרך כלל לא מגיעים לבלוג כי נדמה לנו שלאף אחד לא אכפת אם יצא לך מרק טעים או שאבד המפתח הרזרבי של הבית.

      אהבתי

      1. להניע מלחמות, לחתום על הסכמי שלום, לבנות אמפריות ולהחריבן אני לא יכולה. אבל  לחיות את חיי, בחלקת אלהים הקטנה, ולמצוא בהם טעם – זו החוכמה. ולדעת לשתף, ומצד הקוראים גם להשתתף – זו כל התורה כולה.

        אהבתי

  7. כל כך מוכרת לי התחושה שאת מתארת בהתחלת הפוסט, גם אני מגלגלת בראש פוסטים ולא מצליחה להגיע למחשב לכתוב אותם זה נראה לי לא מתאים ולא מעניין מספיק…או שזה פשוט נשכח.

    אני תמיד מתלבטת עד איפה לעזור בעבודות בי"ס, הרבה פעמים אני נרתמת לעבודה כשאני רואה סימני יאוש אבל אני לא עושה במקום אף פעם – למרות שזה נראה לפעמים הכי פשוט. זה שהעבודות מוגשות מודפז ולא צריך כתב יד אותנטי של מגיש העבודה…(כמו שהיה בזמני) עוזר מאוד חעניין. מה שאני כן עושה בחפץ לב זו הגהה ועריכה ופה לפעמים אני תורמת כמה נקודות קריטיות.
    אין לך התלבטות במתן העזרה?

    תתחדשי על התנור והמיקרו, יש לי גם כמה עתיקות שצריכות ריענון דחוף

    אהבתי

    1. עד היום השתדלתי לעזור אבל לא לעשות במקומו אבל הבנתי שיש מקצועות שאם אני לא אעשה זה פשוט לא יעשה.
      עצם העיסוק בספרות מטיל עליו שעמום נורא ואיום ועל פי הדרך בה מלמדים אותו אפשר גם להבין למה.
      אחרי חוויה כזו אני בטוחה שהוא יברח תמיד מכל דבר שמזכיר ספר. באמת חבל מאוד

      אהבתי

  8. קטן עלייך.
    אני בטוח שתוכלי להתמודד עם העבודה.

    אני לא מכניס מיקרוגל הביתה. בעיניי זו פשוט קרינה. אין לי חשק לאכול אוכל מוקרן. עדיף מדורה בחצר. איך אפשר בכלל להשוות בין תפוח אדמה שנצלה במדורה לבין אחיו ששבק חיים בנבכי המיקרוגל?

    אהבתי

    1. אתה חושב שהקרינה נשארת בתוך המזון?
      אני לא מבשלת במקרו, זה יוצא מגעיל, אבל הכי פשוט ונוח לחמם במקרוגל, אין לי מושג איך חייתי כל כך הרבה שנים בלעדיו.

      אהבתי

  9. גם אני עברתי (אולי עדיין עוברת) איזה משבר בכתיבה בבלוג, כך שאני יכולה להזדהות עם התחושות.
    ולגבי הנאחס – אני לא יודעת למה אבל אנחנו מתוכנתים לזכור רק את הדברים הגרועים ולא את הדברים הטובים, ובפוסט הזה היו הרבה דברים טובים, כמו המכירה המוצלחת והוילונות ומכשירי החשמל החדשים, העבודה,  ואפילו העובדה שהכל רגוע מאז שעוגי עזב. נכון שהעזיבה שלו היא נאחס, אבל לפחות יש לה גם צד חיובי.
    מקווה שיהיה לך שבוע קל כשתעבדי לבד.

    אהבתי

    1. אני מנסה לשכנע את עצמי שהמעבר שלו לבית אימו הביולוגית הוא דבר טוב, גם לו וגם לה.
      שם הוא מרגיש אהוב ורצוי יותר, לא מפריע לה שהוא מעשן והיא מקבלת אותו כמו שהוא ולא ביקורתית כלפיו כמונו.
      יכול להיות שכל עניין האימוץ היה בשבילו ובשבילה טראומה רצינית, וכנראה שהמגורים יחד הם חוויה מתקנת לשניהם.
      נכון, זה טיפה מעליב אבל מה שחשוב זו טובת הילד, ולמרות שהילד כבר בן 21 הוא עדיין ילד וצריך לחשוב קודם כל על טובתו. אנחנו משוחחים מידי פעם בטלפון ואני מאחלת לו כל טוב ובהצלחה.

      אהבתי

  10. נראה לי טבעי שבבלוג  –  שהוא סוג של יומן  –  כותבים את מה שעומד ברגע נתון על סדר היום,  וזה גם טבעי שלא מדובר בדרך כלל בעניינים ברומו של עולם אלא בדברים קטנים מזווית התבוננות אישית.  בכתיבה שלך יש משהו מאד קולח שמעורר עניין,  גם כשהיא עוסקת  בדברים לכאורה "קטנים".

    בקשר למה שכתבת על טיפול בהורים זקנים  – נראה לי שקשה מאד להשלים עם העובדה שהורים הופכים בהדרגה לילדים,  שאנשים שהכרנו כחזקים ונחושים מאד הופכים לחסרי אונים ולחסרי יכולת להחליט   –  כמעט לחסרי אחריות.  זה תהליך נפשי מאד מורכב שעובר גם על ההורים הזקנים וגם על ילדיהם (שגם הם כבר לא צעירים),  והוא מלווה בלא מעט הכחשה (שלא לדבר על כאב לב) משני הצדדים. אני מניחה שהתפקיד של מי שמטפל בזה באופן מקצועי הוא לזרז את התהליך של ראיית המציאות כפי שהיא ולהקל עליו. 

    אהבתי

    1. זהו בדיוק, יש ילדים שתופסים פיקוד גם אם לא צריך, ויש כאלה שממשיכים להתמהמה.
      אימא שלך כבר בת תשעים פלוס, מספיק לדבר איתה כמה דקות כדי להבין שהיא כבר לא ממש מחוברת למציאות, למה אתה עוד מחכה? שהיא תשרוף את הבית או שתלך לאיבוד באיזה מקום?
      מה שהכי כואב זה שדווקא אנשים שהיו פעם עצמאיים ואסרטיביים מאוד מתקשים להרפות מהשליטה ולהפנים שיש דברים שהם כבר לא בשליטתם.
      לפעמים באמת הלב נשבר

      אהבתי

  11. אולי מה שקורה בעבודה זאת דווקא הזדמנות יוצאת מן הכלל בשבילך להוכיח (בעיקר לעצמך) שאת יכולה לנהל את המקום בלי עזרה. לפעמים האתגרים האלה באים בתחפושת משונה.
    כף לקרוא אותך. ולא משנה על מה.

    אהבתי

    1. יכול להיות שאת צודקת ובכל זאת אני מקווה בכל ליבי שהיא תבריא מהר. לאחרונה יש סביבי יותר מידי חולים
      ותודה על המחמאה, נעים לדעת שאוהבים לקרוא בבלוג שלי.

      אהבתי

  12.   נחמד שחזרת לכתוב. כבר התגעגעתי קצת ותהיתי לאן נעלמת…

      אממ. גם אני עברתי את מערכת החינוך, ולי דווקא יש ביקורת על שיטות הלימוד של מתמטיקה. כי ספרות הצלחתי לאהוב (אולי כי לא הקפדתי להכין את השיעורים הלא מעניינים…) , ואפילו זכורות לי לטובה יצירה או שתיים ("המאהב" של א"ב יהושוע הרשים אותי, וגם את "מאחורי הגדר" של ביאליק אהבתי משום מה, ושירה, כמובן. חוץ משל ימי מהביניים. זה באמת לא נגיש וקצת משעמם..), אבל המתמטיקה היתה דלוחה, טכנית ומשעממת, לא הסבירו לנו למה עושים דברים אלא רק "איך" לעשות, ומתמטיקה למדתי לאהוב רק אחרי הצבא, בקורסים באוניברסיטה.

      חוצמזה,קייט וויליאם: ויליאם נראה חמוד ואנושי, ולא פוץ כמו אביו. והנה למה אני מחבבת מעט את שניהם, נדמה לי:

    אותה- כי היא לא הסכימה לחתום שתציית לבעלה, וביקשה לשנות את הנוסח;

    אותו- כי התעקש לשרת באפגניסטאן, כי לא הקשיב ליועציו, לא החתים אותה על הסכם ממון, נתן בה אמון מסויים, ובכלל יצא איתה 8 שנים ולא זייף מערכת יחסים כמו אביו עם דיאנה.

    אהבתי

      1. כן,קראתי על זה ידיעה.

        לא שאני חושבת שזוגות אחרים בעבר כן חתמו, אבל אולי אני טועה. בכל אופן, לאליזבת היה ניסיון רב בגירושי בניה, והיא נהגה להשאיר לגרושות סכום יפה, על פי ראות עיניה.

        בכל אופן, הילד אוהב אותה. הם זוג אמיתי. נחמד מאוד.

        אהבתי

  13. קבלת 80 באנגלית? צחקתי.
    מדהים כמה יפה את משתלבת במערכת החינוך..
    חבל שזה ככה.

    שמחתי לשמוע על המכירה המוצלחת שהיתה לכם בחגים.
    אני דווקא חושבת שקורים לך דברים טובים. זה שהעמיתה שלך חולה, זו הזדמנות בשבילך גם לשנות כמה דברים שלא אהבת וגם להציב את עצמך במקום יותר טוב.
    ואני בטוחה שתוכלי להשתלט על הכל, גם על הדברים שאת לא כל כך יודעת.
    את תלמדי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s