דבש איקליפטוסים

איזה יום היה היום!

אני יודעת, אני כותבת את זה לעיתים קרובות מידי, אבל מה לעשות, יש ימים כל כך עמוסים שרק ככה אפשר לתאר אותם.

ימי שישי אצלי הם בדרך כלל לחוצים ועמוסים אבל היום זה היה יום מעיק ועמוס יותר מהרגיל. העומס התחיל עוד כמה ימים קודם כי השבוע רדינו את הרדייה הראשונה של האביב – דבש איקליפטוסים.

זה הדבש החביב עלי אם כי לצערי אף פעם לא הצלחנו להגיע לאיכות של הדבש שרדינו פעם מכוורת פראית ששכנה בארגז תחמושת באיזה בסיס נידח. אבא של ג'ינג'י (שהתחיל את שיגעון הכוורנות במשפחה והוריש אותו לג'ינג'י) מצא את הארגז הזה פעם, לפני שנים רבות כשהוא עוד היה אזרח עובד צהל ועבד בבינוי. חמי ז"ל היה נגר, עד היום יש לי רהיטים שהוא ניגר אצלנו, ובשבוע הבא אנחנו עושים אזכרה לזכרו. מאז פטירתו חלפו כבר שש שנים – איך שהזמן רץ.

הדבש שהוא הפיק מהכוורת הפראית ההיא היה בצבע ירקרק זהוב, ובעל טעם מופלא וארומה נהדרת. מעולם לא נתקלתי יותר בדבש כזה. הדבש שרדינו לפני יומיים הוא טוב וטעים, אבל רחוק מדבש האיקליפטוסים המיתולוגי ההוא.

לא רדינו לבד, כבר לפני יומיים הגיע הבן דוד שלי (שמסתובב מובטל כבר כמה חודשים) לעבוד עם ג'ינג'י. הוא גר אצלנו בחדר של לילי ועובד בפרך תחת פיקודו של בעלי.

הם פינו את המחסן של המכון והכינו אותו לדיירת החדשה שכבר זמן רב ג'ינג'י זומם עליה – צנטריפוגה מודרנית של 24 מסגרות. ג'ינג'י רכש אותה ממישהו שחיסל את המכוורת שלו, ובנוסף הוא קנה גם מכונה לפתיחת מסגרות, מיכל לסינון דבש ומעל מאה ארגזים ישנים במצב זוועתי שצריך לשפץ.

היה צורך להזמין סבל עם משאית וגרר, להעמיס ולארגן את כל הכבודה. חלק מהציוד הם הכניסו למחסן וחלק הסיעו לנהרייה, למחסן אצל חמותי. המון עבודה וטרחה, ואם לא די בכך היום היה חם מאוד…

למרבה הצער במקום שצץרץ יעזור להם לעבוד הוא היה עסוק במשהו אחר, הביא את עוגי מבית החולים לביקור סוף שבוע בבית. התכנון היה שהוא יביא אותו בבוקר, ישאיר אותו בבית ויצטרף לג'ינג'י ולבן דוד, אבל משום מה החליט עוגי שהוא חייב לנסוע לנצרת להסתפר אצל חבר שלו.

כשמחיתי שזה לא מתאים, וזה לא יום טוב לנסיעות, אנחנו זקוקים לצץרץ במכון הוא הודיע שיסע לבד, באוטובוס.

למרות שמצבו השתפר מאוד, והוא צפוי להשתחרר בקרוב מהשיקום עדיין לא אהבתי את הרעיון שהוא יסתובב לבד באוטובוסים. הוא נעזר בקב, ולא לגמרי יציב על הרגלים, הרעיון שהוא יטייל בעצמו ברחבי הארץ ועוד בחום הזה הדאיג אותי, ולבסוף כשנואשתי לשכנע אותו לוותר על התספורת הסכמתי שצץרץ יסיע אותו.

ג'ינג'י רתח מכעס, אבל בסוף הם הסתדרו לבד בעזרת נהג המשאית, מכר ותיק מאוד שלנו שלמרות גילו המתקדם נשאר בריון ועזר מאוד. מזל גם שהייתה לנו מין מריצה למשאות ויחד הם הצליחו להעביר את כל הציוד למקומו ואחר כך נסעו לנהרייה והשאירו אותי לבד עם שלושה מיכלי דבש איקליפטוס שהיה צורך לארוז בקופסאות.

נתקעתי במכון לבד עם הדבש, בלי רכב וגם בלי נייד כי צץרץ החרים לי את הנייד –נגמר לו הטוקמן.

כשכבר כמעט גמרתי והם כבר היו בדרך אלי לאסוף אותי הופיעו פתאום אורחים סקרנים מאוד שרצו לדעת מה זה פה, ומה אני עושה? ושאלו המון שאלות על דבש וכוורות. בדרך כלל אני שמחה לענות ולהסביר, אבל הייתי עייפה ורעבה ובבית עוד חיכתה לי המון עבודה – פיצה להכין, פירה למעוך, וכביסה לתלות ושאר מלאכות…

מזל שהם הסכימו לצפות בסרט ההדרכה שחסך לי דיבורים.

סוף סוף הגיעו צץרץ ועוגי ובדיוק אז צצו במכון מכרים מאוד ותיקים שלנו שהיו פעם שכנים שלנו. הם זכרו את השניים כילדים קטנים מאוד, אבל הם עברו מהשכונה שלנו אחרי שהבן שלהם התאבד. חזרו מחופשה ומצאו אותו מת במיטה אחרי שירה לעצמו בראש, אחת החוויות הנוראיות ביותר שלי. מה היה עלי להגיד כשפתאום עוגי מופיע נשען על קב, מצולק ועם עין מזכוכית (בינתיים הזמנית, את הקבועה יתנו לו בחודש הבא)? הם שואלים מה קרה לו ואני נתקעת, נבוכה.

בסוף אמרתי שהוא נפצע בצבא והתחמקתי מתשובה ברורה, אני עושה את זה לעיתים קרובות מאוד. קשה לי לספר שהילד תקע לעצמו כדור בראש, איך אפשר לספר דבר כזה ועוד לאנשים שהבן שלהם עשה בדיוק אותו דבר והוא קבור עכשיו בבית קברות?

סוף סוף הם הלכו ונסענו הביתה. עוגי אכל את הפירה שהכנתי והביט בגעגועים בפיצה שאסור לו לאכול. הוא עדיין עם צינור בבטן ואסור לו לאכול דברים מוצקים, גם כשיחזור לגור בבית יהיה עליו לנסוע לטיפולים והשיקום ימשך עוד זמן רב. בינתיים הוא שמח להסתובב, לפגוש חברים, להיות בבית ולא בבית החולים.

מה יהיה איתו בעתיד רק אלוהים יודע.

29 תגובות בנושא “דבש איקליפטוסים

  1. ביקור של עוגי בבית זה כבר חדשות טובות
    אני לא חושבת שצריך לספר לאנשים כל דבר
    אנשים צריכים לדעת רק מה שאת רוצה שידעו
    ואם הם לא חברים קרובים או משפחה קרובה למה שהם ידעו את הפרטים הקטנים?
    זה הרי לא ייתן להם שום דבר חוץ מרכילות עסיסית משהו
    ומזה בכלל כדאי להימנע

    איך הולך לעוגי? ובאמת מתי אמורים להוציא את הצינור הזה?

    אהבתי

  2. ואוו…ואוו…. איך את עומדת בקצב הארועים?

    אני קונה כמו רובינו את הדבש בצנצנת בסופר ולא מקדישה לזה יותר מדקה כדי לבחור את הטוב ביותר
    ופתאום כל כך הרבה…פרטים….

    אני מקווה שלפחות בשבת תנוחי קצת

    אהבתי

    1. מאחורי כל קופסא או צנצנת בסופר עומדים אנשים רבים שעובדים קשה, המוצרים לא גדלים על המדפים

      ובשבת אני עובדת הכי קשה כי אז המכון בשיא הפעילות, אנשים מבקרים וקונים וצריך להסביר ולהשגיח ולהיות חביבה ומסבירת פנים ואחר כך לסדר ולנקות.
      ככה זה כשמרוויחים כסף מתיירים של סוף שבוע.

      אהבתי

      1. תמיד עובדים אנשים מאחורי התוויות…אנחנו לא מקדישים לזה מחשבה, אבל נראה לי שבדבש זה  מתנקז לפריט אחד שאנחנו כל כך אוהבים אבל לא ממש מכירים את הטיפול בו.
        טוב שיש תיירים של סופשבוע- כן ירבו – תנוחי בראשון  היום בטח במגז אויר כזה כל בני ישראל בדרכים.

        אהבתי

  3. וואו,ממש יום שישי סוער

    אני מקווה שעוגי ימשיך להבריא ואתם תמשיכו לעשות חייל בעניני הדבש
    זה לא תהליך קל ההתעסקות הזאת וכל הכבוד גם לך וגם לג’ינג’י הבלתי נלאה

    אהבתי

    1. יש ימים כאלה לפעמים, למזלי לא יותר מידי אבל בעיקרון אני אדם עסוק מאוד.
      יש לי את העבודה שלי, את העבודה במכון וכמובן את ניהול הבית שגם הוא נופל בעיקר עלי.
      ויש גם את הלימודים שצריך להקדיש להם מעט זמן.
      לעצמי יש לי מעט מאוד פנאי.

      אהבתי

      1. בסך הכל הכללי, אני לגמרי מעדיפה להיות כל כך עסוקה שאין לי זמן לעצמי, מאשר את המצבים המועטים שבהם כמעט כל מה שהיה לי זה זמן לעצמי (נגיד, בעקבות התקף הטרשת). לא רק בגלל שהשני בדרך כלל מגיע מסיבה מאוד לא טובה (אין עבודה, מחלה וכו’), אלא מפני שאיכשהו, ביןם האין זמן לעצמך – דווקא יש בדיוק את כל הזמן שצריכים. ואז, כשמגיע פתאום יום של חופש, הוא מתוק כמו דבש האיקליפטוסים.

        אהבתי

  4. קראתי וקראתי וקראתי, כל כך הרבה חוויות בפוסט אחד
    את עובדת מאוד קשה, מקווה שטעם הדבש המתוק מגיע גם בהרגשה האישית בסוף היום, מגיע לך.

    אהבתי

    1. עוגי הוא כמו אסיר שיצא מהכלא, רוצה להספיק הכל, לתפוס הכל, להיות בכל מקום ולהתאוורר כמה שיותר.
      למרבה הצער אין לו רישיון והוא לא חזק מספיק להסתובב לבד, זה זמני, בקרוב הוא יחזור להיות עצמאי וינהל לבד את העניינים שלו, אני מקווה.

      אהבתי

  5. – בינתיים הוא שמח להסתובב, לפגוש חברים, – נהדר ! להיות בבית ולא בבית החולים.
    – מה יהיה איתו בעתיד רק אלוהים יודע – שיהיה טוב !!!

    אהבתי

      1. קראתי בנושא ספר מדהים שהיום כתבתי לו התרשמות למועדון קריאה, אינני יכולה לכן לספר יותר מידי ואני מקווה שבקרוב מאד זה יופיע שם. זה נקרא ג’ו ספדיבוט, כתב טומי וירינחה. אני מקווה שבין שלל עיסוקייך תמצאי לו זמן. שאשלך לך ההתרשמות באינט’ במייל? אבל רק לך בינתים טוב? ורק לעיניך. רוצה?

        אהבתי

  6. שמחתי לקרוא שהכל מתקדם וישנה עשייה פוריה. אל תחשבי כל כך על העתיד כרגע, תתתמקדי כל פעם בשבוע הקרוב. לפי קצב ההתקדמות נראה שגם העתיד יהיה טוב. 

    אהבתי

  7. טוב לקרוא שעוגי מתאושש. מקווה שהוא התבגר אחרי החוויה הקשה שהוא עבר, ועכשיו הוא מעריך את החיים הרבה יותר.
    ובקשר לדבש – נבוא לקנות! הדבש שלכם הוא להיט אצלנו בבית. לא ייאמן באיזו מהירות הוא מתחסל.

    אהבתי

  8. אני בטוח שעוגי יסתדר.
    הרי רק לפני חודש לא האמנת שהוא יגיע ליכולת להסתובב ולתפקד בכוחות עצמו והנה הוא עושה את זה וכך זה גם ימשיך הלאה.
    הוא ימצא את מקומו.

    ימי דבש נעימים.

    אהבתי

  9. שמחתי לקרוא שהבחורצ’יק מתאושש. טוב שהוציאו לו את הצינור בבטן.
    אם יוכל לאכול כמו בן אדם אני מאמינה שגם יתחזק וגם מצב רוחו ישתפר.

    דבש אקליפטוס נשמע נהדר.
    המשיכי ללקק דבש יקירתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s