אין מילים

לאחרונה אני מוצאת את עצמי בלי מילים. מתקשה להתבטא וממעטת לקרוא או להגיב.

אני משתדלת אבל החיים שלי הם בכזה בלגן… קשה לי להתרכז, אני לא מוצאת מילים וכל הזמן מקווה שהמצב ישתפר אבל הוא רק נעשה גרוע יותר. עוד לא נרגענו ממראות ההרס בניו זילנד ועכשיו יפן, ואם לא די בכך שהם סובלים מצונאמי יש ביפן כור אטומי שעלול להמיט עלינו אסון נורא שיגמד את צ'רנוביל…

עוד זה מדבר וזה בא – על הבוקר נודע על רצח נוראי של משפחה שלמה, מי מסוגל לרצוח תינוקות במיטתם?

לא יודעת איך להגיב על דבר נורא כזה ולכן אשתוק.

 

ולהבדיל מהאסונות הנוראיים שמתרחשים בעולם גם אצלנו לא שקט, ביום חמישי עוגי התקשר והכריז שזהו, הוא משתחרר ושנביא לו בגדים כי הוא נוסע הביתה.

רק אתמול הוא היה עם זונדה בבטן, איך הביתה?

אצנו רצנו לבית החולים והתחלנו לברר מה קורה. מתברר שבאמת, בית חולים רמב"ם משחרר אותו אבל לא הביתה אלא לשיקום. איפה שיקום, מה שיקום? לא ידוע עדיין, אבל ברור שהוא עוד לא במצב שהוא יכול ללכת סתם הביתה.

אתמול התברר שהוא יועבר לבני ציון לשיקום וייקח עוד זמן עד שהוא יגיע הביתה. עוגי התאכזב מאוד וכעס ואפילו האשים אותנו שאנחנו לא רוצים שהוא יחזור הביתה, וסירב להבין שעד שהוא יבריא לגמרי ויוכל לאכול כאחד האדם הוא צריך להיות תחת השגחה רפואית.

הוא מאס לגמרי בבית החולים ומתגעגע הביתה וכבר מתכנן תוכניות לעתיד. הוא רוצה ללכת ללמוד ומשתוקק לקבל את החדר הגדול של לילי שנמצא בקומת הקרקע של הבית. זה חדר אורחים בעצם ומה שטוב בו זה שיש לו שירותים ומקלחת נפרדים. מבחינה מסוימת הוא צודק כי לילי כמעט אף פעם לא בבית, אבל מצד שני כל החפצים שלה עדיין שם, וכשהיא באה היא מגיעה תמיד עם החבר שלה והם ישנים יחד וזקוקים לפרטיות, וגם למיטה כפולה, כי בינתיים הם נדחקים במיטת נוער.

חוץ מזה כבר מזמן צריך לצבוע את חדרי השינה של כל הילדים, ולהחליף לצץרץ מזרן, ולעשות שינויים שיתאימו למציאות המשתנה בבית.

ג'ינג'י מתעצל ולא רוצה להתעסק עם צביעה והזזת רהיטים. כבר שנים אני מבקשת שנצבע והוא תמיד מתחמק ומסביר למה יש דברים דחופים יותר. אתמול נמאס לי והחלטתי לקבוע עובדות בשטח והתחלתי להזיז לבד רהיטים ולאיים שאזמין צבעי ודי! הייתי צריכה להציק ולנג'ס עד שהוא הבין שאני רצינית, נכנע והביא סולם ופח צבע מהמכון אבל צריך לקנות עוד דברים ויורד גשם… הוא הבטיח שביום ראשון הוא יעשה מעשה ואני מקווה שהפעם הוא רציני, בינתיים הקדשתי את יום שישי להכנת החדר, הזזתי רהיטים ועשיתי תוכניות מסובכות שלא אייגע בהם את קוראי.

אחרי דיונים וויכוחים והתייעצות טלפונית עם לילי שמסרבת בתוקף לוותר על חדרה היא הסכימה שהגיע הזמן לשנות את עיצוב החדר שלה שנשאר אותו דבר מאז שהייתה תלמידה בבית ספר יסודי.

למזלי יש לנו כל מיני פריטי ריהוט של הורי שמחכים במחסן לרגע החסד שלהם וככה לילי תקבל מיטה זוגית עם מזרון (שצריך לקחת מאביו הביולוגי של עוגי שיש לו מזרון זוגי מיותר במצב טוב) ועוד מיטה אחת ג'ינג'י יביא אליה למקום החדש בו היא גרה כי בינתיים היא ישנה על מזרון, וצריך לעשות שינויים ולהזיז רהיטים, ולצבוע ולקנות מנורה חדשה לחדר האוכל, ולהרכיב מנורות אחרות בחדרי השינה של הבנים…

כל העולם מתפרק ואני מתעסקת בעיצוב פנים ובויכוחים עם צץרץ על צבע הקירות בחדר שלו ובחשיבות של השקעה במזרון טוב לעומת טלוויזיה גדולה יותר – הוצאה מיותרת לדעתי, ונחוצה מאוד לדעתו.

אני צופה שבוע חדש וסוער מאוד גם בבית וגם בחוץ, ומקווה רק שלפחות מזג האוויר יהיה יבש יותר כי ג'ינג'י מסרב לצבוע בגשם בטענה ששום דבר לא מתייבש ככה ובכלל, למה אני מציקה, מה דחוף לצבוע?

הוא אומר את זה כבר חמש שנים ואולי הוא צודק, מה הטעם לצבוע את הבית כשהכל סביבנו מתמוטט? ואולי כמו שצץרץ טוען (הילד רואה יותר מידי טלוויזיה) העולם עומד בכלל להיחרב בשנת 2012 וחבל להתאמץ ולצבוע ולשפץ?

18 תגובות בנושא “אין מילים

  1. העולם לא עומד להחרב והכור הגרעיני היפני גם אם יזלוג ממנו חומר לא יגיע אלינו
    אנחנו רחוקים
    אני בעד לצבוע את החדר אבל אני גם בעד לשוחח עם עוגי ולא לעשות שהוא יקבל מובן מאליו את כל התהליכים שקורים
    קרה משהו והוא  היה במרכז העניין והוא צתריך לתת תשובות ולהבהיר הבהרות
    ובית הבראה זה מקוםמצויין לעשות זאת

    אהבתי

  2. יקירתי אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה אבל לדאוג לא יעזור…
    המילה אחריות באנגלית מחולקת ל-2 מילים נפרדות
    respons abilty-כלומר יכולת תגובה.
    ככל שתקחי יותר אחריות ולא תנסי לברוח ממנה כך תוכלי להגיב ביותר קלות לאירועים שמכים אותנו! ביננו לא את ולא אני יכולים לעשות עכשיו משהו כדי לעזור למשפחת הצדיקים בשומרון או ליפנים המסכנים נכון?
    אז קודם תעזרי למי שאת כן יכולה ותתמקדי במה שהכי קרוב אליך- האנשים שזקוקים לך!
    בקשר ל-2012 אז בדיוק כתבתי על זה פוסט שיכול לעניין אותך ואפילו לעזור קצת…

    אהבתי

  3. גם אני נאלמתי לאחרונה. אולי זה משהו קוסמי. כל האירועים האחרונים גורמים לי להתכנס עוד יותר בתוך עצמי. מדכא מדי בשביל לכתוב. נראה חסר טעם כמו מה שאת כותבת לגבי הצביעה. מצד שני, אני חושבת שדווקא צביעה יכולה להוציא מהמועקה. הרבה אנשים צובעים את הבית לפני פסח, ואתם יכולים לעלות על הגל הזה. האביב הוא בכלל זמן טוב לזרוק כל מיני דברים ישנים ולפנות מקום להתחדשות.
    אני לא הייתי מתרגשת יותר מדי מהאמירות של עוגי. נראה לי שהוא במתח גדול, וזה מובן מאליו אחרי טראומה כל כך רצינית כמו שהוא עבר. אני מקווה שהשיקום שלו יכלול גם תמיכה של פסיכולוג. 

    אהבתי

  4. סוף העולם לא יגיע ב2012
    לוח השנה של האינקה הוא מעגלי, ובכל פעם שמעגל נגמר מעגל חדש מתחיל
    זה שלא כתבו את המעגל הבא לא אומר שהוא לא קיים
    הרי כל יום בבוקר זורחת השמש, כדור הארץ מסתובב על צירו, אבל אף אחד לא כתב את זה ו/או חזה את זה מראש

    עוגי
    טוב אמרת שהוא בטיפול
    הוא צריך להבין מה הנזק שנעשה לו ובכלל להבין לאן החיים שלו הולכים
    וגם איך לא להגיע למצב כזה שוב, שזה אולי הדבר הכי חשוב
    לדעת להתמודד עם החיים לא משנה מה נקרה בדרכו

    אני דווקא חושבת שזה נהדר שאת מתעסקת בדברים אחרים שהם לא רק עוגי
    שינויים זה דבר טוב, במיוחד אם מתכננים אותם
    וכנראה שבאמת הגיע הזמן לעשות כל מיני שינויים בבית

    אני לא יודעת איזה צבע צץרץ רוצה, אבל כל צבע שהוא כהה מדיי לא הולך
    מניסיון, פעם צבעתי את החדר שלי (היום של אחותי) בסגול לילך. והוא נראה חשוך
    בבית שלי אבא שלי החליט על איזה לבן/בז’/קרם (לבן כלשהו) וזה נחמד
    רק צבעים בהירים הולכים טוב
    אולי ירוק מנתה בהיר כזה יכול להיות נחמד בשבילו או תכלת שמיים

    אהבתי

  5. אם העולם עומד להחרב ב-2012 זאת סיבה מצויינת לחיות בבית צבוע ונעים בשנה האחרונה! שמחה שעוגי משתפר, למרות שזה עדיין לא קל.

    אהבתי

  6. את באמת נשמעת מודכדכת, וגם בי מכות החדשות למרות שאני אפילו לא צופה בהן.  יפאן קרובה לליבי הרבה יותר ממה ששיערתי.  ובכל זאת, יפאן וניו זילנד הן מדינות שביום-יום אין להן את הסבל והמתחים שלנו.  הן יכולות לעמוד באסונות האלה ולהשתקם מהם, להראות לכולנו שמהכל אפשר לצאת כשידנו על העליונה.

    את נשמעת לי, למרות הדיכדוך, במצב מצויין.  עוגי מטופל.  את נמרצת ומשפצת (כל כך התרגשתי לקרוא שאיימת להזמין צבעי… נחישות כזו!).  את נושאת ונתת עם צץרץ על סידרי עדיפויות, ועם לילי על התקדמות בשלבי החיים.  מה שלא יקרה, גם אחרי 2012 תהיו כולכם יחד.  זה הרבה מאד.

    אהבתי

    1. אני שואלת את עצמי מה יקרה קודם, יפן תשתקם מההריסות או הבית שלי ישתקם מהצביעה.
      לפחות צץרץ לומד מקצוע לעתיד, צבעי טוב שיודע מה הוא עושה שווה את משקלו בזהב.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s