חדשות טובות וחדשות רעות

מכירים את הבדיחה הזו – יש לי חדשות רעות וחדשות טובות. מה אתה רוצה לשמוע קודם?

ככה גם הפוסט הזה, מורכב מחדשות רעות וטובות לסירוגין.

קודם כל עוגי, הניתוח שהוא עבר הצליח כנראה וסוף סוף מרשים לו לשתות מים, העבירו אותו לחדר של מקרים קלים יותר וכבר מדברים על שחרורו הקרוב מבית החולים. מצד שני כל עניין העתיד שלו עדיין מעורפל מאוד, צריך להגיש טפסים למשרד הביטחון, ואנחנו מעכבים את הגשתם כדי להתייעץ קודם עם עורך דין, מה לעשות שדברים כאלה לוקחים זמן וצריך להתאזר בסבלנות.

למרבה הצער הייתה לי אתמול שיחת טלפון לא נעימה עם ר. אימו הביולוגית שהתלוננה שג'ינג'י מדבר אליה לא יפה, ושוב – כמו שעשיתי עשרות פעמים בעבר – התנצלתי בשמו של בעלי, ואמרתי שהוא בעל אופי ג'ינג'י ומתחמם מהר, ולא צריך לקחת ללב. אחר כך היא התלוננה שאנחנו לא באים מספיק אל הילד והוא צריך אותנו יותר.

הסברתי בסבלנות שאנחנו באים כמה שאפשר, אבל שנינו צריכים גם להתפרנס. ג'ינג'י עצמאי והוא עובד המון שעות ואני התחלתי זה עתה עבודה חדשה ואני לא יכולה להרשות לעצמי להעדר יותר מידי. בתשובה היא סיפרה לי שוב איך פיטרו אותה ממקום העבודה הקודם שלה כי היא נעדרה שבוע ימים בגלל שרצתה לשהות ליד המיטה של עוגי. אמרתי שבאמת חבל, ואני מצטערת, ומזל שהיא מצאה מהר עבודה חדשה אבל היא צעירה יותר ממני ובגילי למצוא עבודה זה כמעט נס ואם אאבד את העבודה הזו אני אשאר מובטלת לתמיד, ואני באה אליו כמה שיותר ואחרי הכל הוא לא לבד, יש סביבו המון אנשים וחברים.

חוץ מזה גם חשבתי בליבי, (למרות שנזהרתי לא להגיד את זה בקול), שעם כל הכבוד לעוגי אני לא רק דואגת לו אלא גם נורא כועסת עליו, ואני לא מוכנה לסכן את המשרה שהשגתי בניסי ניסים כדי לשפר את מצב רוחו. לא רוצה להישמע מרשעת אבל אני לא חושבת שמגיע לו שאעשה בשבילו את ההקרבה הזו.

אפילו ביני לביני לא העזתי לשאול את עצמי אם הייתי מגיבה ככה גם אם לילי או צץרץ היו מאושפזים בבית חולים? ואם הייתי מוכנה להתאמץ יותר למענו אם הוא לא היה אשם במצב שלו?

יש שאלות שעדיף לא לשאול.

בכל מקרה אני מתעבת בתי חולים, ואת רמב"ם במיוחד, וכל נסיעה שלי לשם עולה לי בבריאות. אני תמיד חוזרת משם מותשת מאוד, עם כאב ראש מוחץ, ועייפה כאילו רצתי לשם ברגל. ובכל זאת יש לי נקיפות מצפון שאני לא מקדישה לילד יותר זמן, ולא נעים לי להודות שאני שונאת לבקר ברמב"ם, ושאני מתמלאת חמת זעם כל פעם שאני חושבת כמה זמן, כסף ומאמצים השקענו בילד הזה ואיך הוא גמל לנו.

אגב, כשאני שכבתי בבית חולים אחרי הניתוח עוגי לא בא לבקר אותי, אבל זה בסדר, לא היו לי שום טענות נגדו, כשאני חולה אני מעדיפה להיות לבד, והבנתי אותו לגמרי, הרי גם אני שונאת להיות בבית חולים.

טוב, מוטב שאפסיק עם זה, החשבונאות המשפחתולוגית הזו לא תעשה טוב לאף אחד, עדיף להניח לה.

אתמול היה לי יום קשה בעבודה ושוב, בגלל השותפה שלי, שגם היא כמוני אם בית. היא מבוגרת ממני בכמה שנים, הרבה יותר ותיקה ממני בעסק, ואמורה להבין ולדעת יותר, אבל מה לעשות שהיא לא?

היא נלחצת מכל שטות, לא מסוגלת לחלוקת קשב, מפוזרת ומבולבלת, או אם לנסח את זה בפשטות – אחת הנשים הכי טיפשות שפגשתי בימי חיי.

פגשתי בימי חלדי כמה וכמה אהבלות רציניות, אבל היא עולה על כולן. מה שקרה זה שהיה צריך לחלק כמה לחצני מצוקה חדשים במקום הישנים. הגיע טכנאי עם הלחצנים וביקש שמישהו יבוא איתו להראות לו איפה גרים האנשים, איכשהו היא הצליחה לסבך את העבודה הזו בצורה פנטסטית ממש, לריב על הדרך עם אחד המתנדבים הכי מועילים שלנו, לבלגן את הניירת בצורה גאונית ממש, לסבך ולבלבל את כולם, כולל את עצמה, ולבזבז יום שלם של עבודה על משהו שאפשר היה לפתור מהר ובקלות תוך שעתיים.

רק אתמול גיליתי שהגברת הזו, שגרה בקריה שלנו מעל לעשרים שנה, לא מכירה חצי מהרחובות, מתעקשת לחבוש משקפיים שלא מתאימים לה ולכן מצליחה לא לקרוא נכון אף מסמך (מה שמסביר המון בלגנים שקרו בעבר כשהיא הייתה בסביבה) ומה שהכי מעצבן – היא בחיים לא תודה במשגים שלה, ותמיד תטיל את האחריות על הפשלות שעשתה על אחרים. צריך עצבי ברזל וכישרונות דיפלומטיים לא מבוטלים כדי לא לריב אתה.

גיליתי לשמחתי שברבות השנים (בנעורי הייתי פחות סבלנית וסובלנית) הצלחתי לסגל לעצמי סבלנות ברזל וכישורים דיפלומטיים שעזרו לי לצלוח את היום המתיש בחברתה. היום הכישורים האלה עמדו שוב למבחן כשהיא התחילה לחלק לי הוראות מיותרות לגמרי, ולהסביר לי במה אני טועה למרות שלא היה לה מושג מה בעצם אני עושה.

אני לא אכנס לפרטים, אבל אגיד רק שלא לחינם פסקו חזלנ"ו – סייג לחוכמה שתיקה.

חבל שהגברת לא למדה את הכלל הזה ולא יודעת מתי לסתום את הפה.

אני לעומת זאת הפנמתי ברבות השנים שעדיף לדבר כמה שפחות עם טיפשים, ובמקום להתווכח איתה הודעתי לה שאני ממלאת את ההוראות של המנכלי"ת שלנו, והמשכתי בשלי – מלאכת שיווק לחצן המצוקה שלנו.

זה לא היה קל, מטבעי אני לא אשת שיווק כל כך מוצלחת, והקהל שפניתי אליו לא היה אידיאלי. הרוב מבוגרים מאוד וחשדנים, חלקם לא שומעים טוב, או סתם לא מבינים מה אומרים להם ושוב היה עלי לגייס את כל סבלנותי להסביר מי אני, ומה רצוני.

שעה שלמה דיברתי והסברתי שוב ושוב מה זה לחצן מצוקה ובשביל מה זה טוב, והצלחתי לגייס רק שלושה מועמדים, ועוד שניים בספק. סיימתי את העבודה עם כאב ראש מוחץ, אבל עם תחושת סיפוק שהספקתי לעבור על כל הרשימה.

ועכשיו עוד חדשות רעות, מאוד רעות, הוועד של אלוני אבא החליט שלא מתאים לו שיהיו בישוב עסקים פתוחים בשבת, ושהם יסגרו בשבתות את השער החשמלי שמגן בלילות על היישוב.

מדובר בוועד של החלק החדש של היישוב שמעוניין באיכות חיים, ורוצה לחנוק את הרפת ואת האזור המסחרי הקטן שמונה בסך הכל שלושה עסקים – חנות רהיטים, מכון הדבש שלנו, ועסק להשכרת ותיקון אופנים שמארגן גם טיולי אופנים.

על פי דבריה של בעלת חנות הרהיטים הם כבר ניסו את התרגיל הזה בעבר, ואז היא הפעילה נגדם עורך דין. היא מתכוונת לעשות את זה גם השבוע, והפעם גם אנחנו נצטרף.

תהיה מלחמה ונראה מי ינצח.

ועדכון של הרגע האחרון, זה עתה קיבלנו טלפון שנכון לעכשיו החליטו לדחות את רוע הגזרה ולהשאיר את השער פתוח כי לא רק אנחנו אלא גם חלק מהתושבים לא רוצים לחיות בגטו סגור.

איזה מזל, כי הג'ינג'י כבר תכנן לעשות להם חבלה בחשמל ולהשבית את השער.

27 תגובות בנושא “חדשות טובות וחדשות רעות

  1. סיימת עם הגינגי. וואלה חם מזג הבעל שלך.
    ובאשר ליתר- צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים ואת היא הצדקת.
    כל המחשבות על ההתחשבנות יש להן מקום ואת לא מלאך.את אנושית ואמיתית אבל הגדולה שלך היא שאת סולחת ולא נוקמת ונוטרת.
    אני רק לא מבינה למה את צריכה להיות בקשר עם הביולוגית?  היא רוצה שוב להיות אמא? שתתאמץ. ובמיוחד תתאמץ להיות נחמדה אליך. שעורי חינוך אין להם מקום ממנה אליך. כדאי שתבהירי לה את זה וכמה שיותר מהר כי היא תתחיל לעלות לך על הראש ועל העצבים. אם הבן רוצה בחברתה- שיבושם לו ואת ממרומי מקומך לא צריכה להסחף ולהיות בשבילו ללא גבול. גם לך יש צרכים והם לגיטימיים ונכונים.
    וואלה חתיכת הטפה הטפתי לך. וחוץ מזה קחי גם חיבוק.

    אהבתי

    1. אין בן אדם שאני רוצה להיות איתו פחות בקשר, אין לי שום דבר נגדה אבל גם לא בעדה.
      לדעתי חלק מהמצב הנפשי הרעוע של עוגי נובע מהמתח שגורם לו המצב הלא נוח הזה של שתי משפחות שכל אחת מושכת אותו לכיוון אחר.

      אהבתי

  2. יש לאישה הזאת חוצפה ואת נחמדה מדי אליה. את נותנת לה לטפס עלייך יותר מדי. למה נתנו את עוגי לאימוץ אם היא הייתה כזאת אמא טרזה, אה?
    אולי עדיף לתת לג’ינג’י לנהל איתה את העניינים.

    כל הכבוד לך שלמדת שסייג לחוכמה שתיקה. אני מאד משתדלת אבל זה בדרך כלל לא מצליח לי ואני מסתבכת. הפה שלי רץ לפני השכל.

    אני שמחה שהעניין עם אלוני אבא הסתדר.
    מאחלת לך המון כוח ומחבקת אותך מרחוק.

    אהבתי

  3. מוזר שהיא עוד מעזה למתוח ביקורת בתור מי שבכלל לא גידלה אותו. 
     ובאמת קראתי לא מזמן ראיון עם רב מטבעון (לא זוכרת מי זה), וקיוויתי שלא עושים לכם בעיות. 

    אהבתי

    1. יכול להיות שזה הרב זלברשטיין?
      עשו לו ערב הוקרה לא מזמן, הוא הרב שחיתן אותי.
      האמת, לא ממש אכפת לי מה היא אומרת, העיקר שהוא יצא כבר מרמב"ם ולא אצטרך לראות יותר את המקום הזה.

      אהבתי

      1. לא ידעתי שאת משם..

        🙂

        נחמד. אמי גדלה לידך, בשער העמקים.

        מקום מקסים. לא מגיעה אליו הרבה,אבל יש לי קצת משפחה באזור. והרבה זכרונות מביקורי סבתא..

        אהבתי

  4. במושב שאני גרה בו יש בית קפה שפתוח בשבת
    והשער כניסה ליישוב סגור, רק תושבי המקום יכולים לפתוח אותו
    לפני כמה ימים אמא שלי אמרה שיש מצב שזה פוגע להם בעסקים
    כי אנשים באים, ואין להם איך לפתוח את השער
    מעבר לזה אין עסקים פתוחים ביישוב בסוף השבוע
    פייר לשים שער שניתן לפתוח עבור תושבי המקום, אבל עבור אנשים מבחוץ זה בעייתי
    אבל לסגור את היישוב לגמרי – זה רק יישובים דתיים עושים
    את השער שמו, כדי שאנשים לא יסתובבו סתם ביישוב בסופי שבוע, כי זה מפריע לתושבים

    אהבתי

    1. העניין עם השער הוא מסובך. שמו אותו בהתחלה כדי למנוע גנבות חקלאיות בלילות ואחר כך הוסיפו עוד שכונה חדשה של אנשים צעירים שרוצים איכות חיים אבל מתנגדים למה שמתלווה למושב – רפת וריחות וטרקטורים ועבודה בשבתות.
      יש מאבק בין שתי הקבוצות הללו ואנחנו – אנשים שרק שכרו שם מבנים בשביל העסק שלנו נתקענו באמצע במאבק לא לנו שפוגע לנו בפרנסה.
      וזה לא שיש תנועה ממש רצינית במושב, בטח לא בגללנו, אבל להם זה מפריע ועל הדרך הם משבשים את חייהם של עוד תושבים שרוצים שיבואו לבקר אותם בשבתות ורוצים שער פתוח ותנועה חופשית.

      אהבתי

      1. כשהייתי ילדה, לא היו שערים למושב
        זו תולדה של ה15 שנים האחרונות
        בעשור האחרון שנבנתה השכונה החדשה העתיקו את השער לשם
        היום כבר אין רפת, יש לול, יש בית קפה, אין כל כך מה לחפש במושב
        מי שבאים אליו אורחים לשבת יפתח להם את השער בעצמו

        בתור ילדה אני זוכרת תנועה ערה במושב בסופי שבוע
        אנשים, עירוניים בעיקר שהיו מגיעים לפה משוטטים במושב ואולי סוג של מפריעים את שלוותו
        אנשים לא רוצים שיכנסו להם לפרטיות, שיסתכלו על הבית שלהם ו/או יציצו בלי הזמנה
        את זה אני בהחלט יכולה להבין

        זה שהשער עלול לפגוה בעסקים שיש במושב, זה בהחלט נכון

        אהבתי

  5. אני לא חושבת שיש לאמא הביולוגית של עוגי מה להטיף לך מוסר
    אחרי הכל, את זו שגידלת אותו, נתת מזמנך, מרצך וכספך עבורו
    (נכון אנשים לא ממש מסתכלים על זה כשהם משקיעים בילדים שלהם)
    בזה היא לא תוכל להתחרות גם אם היא הייתה צמודה אליו במשך חודש שלם

    וזה שהוא בבית חולים, כן זה מעציב
    אבל זה לא אומר שכל העולם והחיים שלכם נעצרים
    משפחה לא יכולה להתמוטט לגמרי בגלל דברים כאלה
    משפחה צריכה להיות שם ולהכין את הקרקע לקראת היום שהוא יחזור
    שיהיה לו בית לחזור אליו, מקום נוח, משפחה מחבקת, מקום להשתקם

    אהבתי

    1. לכל אחד יש השקפת עולם שונה בנושא הזה. היא רוצה להיות לידו כמה שיותר והיא מרגישה רגועה יותר כשהיא מתנחלת בבית החולים ומתרוצצת סביב המיטה שלו.
      אני יכולה להבין את זה אבל לא רואה בעניין הזה שום טעם. זה לא הסגנון שלי ולא מתאים לי לשבת בחוסר מעש וסתם להביט בו. לא רוצה להיגרר לתחרות של מי אימא יותר דואגת, זה אידיוטי ומיותר.
      הוא כבר לא תינוק, הגיע הזמן שיתחיל לחיות את החיים שלו והפעם כמו שצריך, בלי לשתות ובלי לעשות שטויות.
      חוץ מזה היא כל הזמן עושה הפסקות עישון ואותי זה משגע, שונאת ריח של סיגריות.

      אהבתי

  6. אני מצטרף לכולם בהרמת גבה כדי לשאול את האמא של עוגי,איפה היא הייתה כל החיים שלו
    אני דווקא לא הייתי מרסן את הג’ינג’י בתגובות אליה או מתנצל על התנהגותו לכאורה
    את יכולה להיות נחמדה וסבלנית אליה,הוא מרגיש דברים אחרים וזכותו לבטא אותם
    את לא אחראית על  ההרגשות שיש לו כלפי המשפחה הביולוגית או עוגי
    את זו את והוא זה הוא
    ואני מוכרח לומר שאני מבין לגמרי את  ההרגשה שלו למרות שלא הייתי בסיטואציה דומה

    שמח שהקיבוץ לא סגר את שעריו
    מרגיז ומקומם

    אהבתי

    1. אני וג’ינג’י נשואים שנים רבות אבל לכל אחד מאיתנו יש השקפה שונה על החיים. כבר השלמנו עם זה וזה בסדר.
      ואלוני אבא זה לא קיבוץ, זה מושב וגם אתר היסטורי בגלל המבנים העתיקים והכנסיה מתקופת הטמפלרים. יש שם תנועה של מבקרים ותיירים, בעיקר בשבתות וחלקם סתם מסתובבים כדי ליהנות מהנוף. לסגור את השער בשבתות כדי שרק תושבים יוכלו להיכנס זה פשוט גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה.
      לדעתי אנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק להניח לחיים לעשות את שלהם. אי אפשר לסגור מקום כזה ולא משנה מה קבוצה קטנה ומטורללת של תושבים יחליטו.

      אהבתי

  7. כמה קשה לפעמים להיות הורים… מצד אחד הדאגה והאהבה הבלתי תלויה ומצד שני הכעס המוצדק כשהם לוקחים את הדאגה והאהבה הזאת ורומסים בלי התחשבות.
    מעריכה מאד את הכנות והיושר שלך מול עצמך.

    אהבתי

    1. להיות הורה זה עסק מסובך וסבתא שלי צדקה כשאמרה שילדים גדולים אלה צרות גדולות.
      מזל שיש לי מקום אחד בו אני יכולה להיות כנה לגמרי, אחרת הייתי מתפוצצת.

      אהבתי

  8. כן גם אני כמו כוכבית מעלי, מאוד נפעמתי מהכנות והפתיחות שכתבת כאן. העלת שאלות כ"כ קשות, ואני רוצה שתדעי שלפעמים אנחנו חווים רגשות כאלו גם לילדים הביולוגיים שלנו, אז אל תייסרי את עצמך בתחושה שאולי את עושה לו עוול כי הוא מאומץ.
    אנחנו יכולים לדאוג לילדים עד אין קץ ולאהוב אותם ולטפל בהם בכל המסירות שבעולם, אבל לפעמים אנחנו גם כועסים עליהם, וכן, לפעמים אנחנו כועסים עליהם גם כשהם כואבים. וזה בסדר. זה לא אומר לרגע שנדאג להם פחות, או נאהב אותם פחות.   

    אהבתי

    1. האמת שליבי אמר לי שלא טוב לתת נשק לילד האימפולסיבי הזה שמסוגל לעשות שטויות איומות כשהוא נתקף כעס.
      שמחתי שהוא הלך לשנת שירות ודחה את הצבא בשנה, שמחתי שלא קיבלו אותו לקרבי, הרי אני מכירה אותו.
      יש אנשים שמתבגרים לאט יותר, יש כאלה שלוקח להם זמן לפתח שליטה עצמית, אם הייתי אמיצה יותר והחלטית יותר הייתי מונעת ממנו להתגייס בכלל.
      הצבא איתר מיד שיש לו בעיות הסתגלות והיה מוכן לוותר עליו אבל הוא התעקש ורצה לשרת.
      מזל שהוא יצא חי ובלי פגיעה מוחית מהעניין הזה. כל פעם שקשה לי אני מזכירה לעצמי שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
       

      אהבתי

  9. אני גם מצטרפת לקריאה לזרוק את האם הביולוגית מהחלון- חוצפנית!!
    לא הבנתי למה את כ ל כך כועסת על עוגי

    אהבתי

    1. כי לא מדובר בתאונה, הוא עשה את זה לעצמו בגלל שהיה שיכור, ואולי בדיכאון, אבל צה"ל צדק כשאבחן אותו כאחד שסובל מחוסר הסתגלות.
      ממה זה בא?
      קשה לדעת, כנראה שצירוף של הנתונים המולדים שלו והילדות הבעייתית

      אהבתי

  10. היו כמה חלקים בפוסט,אז אגיב בשלבים:

    א.כנראה שעוגי אשם במצבו, אבל אני חושבת שזה רק מקשה עליו. אני, במקומו, הייתי כועסת על עצמי. עיניים הן אזור רגיש-יש לי כמה פחדים שקשורים בראיה, וכמה שהיא חיונית לחיי הנורמליים. לא מקנאה בו בכלל.

    כמובן שרגשות האשמה שלך מיותרים- אין לך שום סיבה רציונלית להרגיש אשמה. הוא רק הרוויח, סך הכל יש לו יותר מזוג הורים אחד שמקדיש לו זמן. מה עושה מי שיש לו רק זוג הורים אחד?

    וכמובן,את לא אמורה להפסיק לעבוד ולוותר על חייך בשבילו, או בשביל כל אחד אחר.

    ב. כל הכבוד לך על הסבלנות. אני בטח לא הייתי מתמודדת איתה טוב יותר.

    ג. מקווה שרוע הגזירה של השער בוטל לצמיתות. לא שחסר לאנשים מה לעשות בחיים גם בלי לטרוח בתביעות.

    אהבתי

    1. נ.ב: מעיון בשאר התגובות,אני רואה שגם כתבו לך דברים על אמו הביולוגית של עוגי.

      לא ממש טרחתי לציין את זה,אבל אני לא מבינה מה יש לך להתרגש מהביקורת של מישהי כמוה, שהצליחה לדפוק לעצמה את החיים עד כדי כך שלא יכלה לגדל את שני ילדיה.

      אני לא מעריכה אנשים שמנהלים את חייהם באופן חסר אחריות שכזה, כמוה, ומרשים לעצמם לעורר רחמים.

      מי היא שתמתח עליך ביקורת. ועוד על כך שיצאת לעבוד!

      אהבתי

  11. טוב לקרוא שעוגי מתאושש. אלו בהחלט חדשות טובות!
    לגבי העתיד – אף אחד לא יכול לחזות אותו, לא רק העתיד של עוגי לוט בערפל ככה זה לגבי כולנו.
    המריבה עם אמא שלו הייתה צפוייה, ובטח יהיו עוד. אני מניחה שבשלב כלשהו תצטרכו להפסיק להיות חביבים כלפיה ולהזכיר לה את ההסטוריה…

    מקווה שכל הבלאגנים עם אלוני אבא יסתדרו, טוב שאתם לא היחידים ושיש עוד עסקים. תוכלו להתארגן ביחד ולתבוע את היישוב.

    אהבתי

  12. את אמא משובחת ביותר.  עשית מה שיכולת בשביל הבן, ולדעתי גם הכעס שלך מוצדק.  בלי לדעת את כל הפרטים, מדובר כאן בנזק שנעשה לכל המשפחה.  וזה באמת לא לעניין, לגרום נזק מחד ולצפות מכולם שיקריבו את עצמם גם כן.

    נכון שתמיד יש מי שיגרום לך ריגשי אשם, שתרגישי שאת לא עושה מספיק.  ומעניין שזה מגיע ממקור שיש לו אינטרס די ברור.  איך לומר, כל הפוסל וכו’.  אולי היא צריכה להרגיש שלמרות הכל, היא לא אמא גרועה, כי עובדה, היא כן מקריבה מעצמה עכשיו לטובת הבן. 
    הלוואי באמת והוא ייצא משם מהר…

    וכל הכבוד לך על ההתמודדות המושכלת עם טיפשים.  זו שיטה שאני איתה עוד בתהליכי אימוץ…

    איזה ג’ינג’י הג’ינג’י שלך.  🙂 קלאסי.

    אהבתי

  13. כמה נכון – סייג לחוכמה, שתיקה.
    אבל גם סייג לחוכמה, דיבור.
    במקום הנכון ובזמן הנכון.

    אני נורא שמח לשמוע שמצבו של עוגי משתפר.
    זה הכי חשוב.
    את הדברים האחרים אפשר לפתור אחר כך כשהוא יגיע הביתה.

    אהבתי

  14. שיהיה בריא. צריך הרבה סבלנות. בגלל שמעורבות כאן שתי המשפחות צריך סבלנות כפולה ומכופלת. כדאי מאוד להתייעץ עם אנשים שמערכת הבטחון מספקת כמו עובדים סוציאלים וכו’ .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s