עולם ישן עדי יסוד נחריבה

המון זמן לא עדכנתי, לא התחשק לי לספר שוב על בית החולים. רציתי לפתוח פוסט חדש בבשורה שהנה, עוגי יצא מבית החולים והוא בדרך לשיקום מלא.

לצערי זה עוד לא קרה. הוא עדיין מאושפז, עדיין סובל, כל פעם מגלים עוד בעיה.

הפעם זו בלוטת הרוק שנפגעה וצריך לנתח אותה, וזה ניתוח לא פשוט, רק בשבוע שעבר ניתחו אותו, ועכשיו עוד ניתוח.

הילד נמצא בבית החולים כבר מעל חודש, מחובר לזונדה, לא אוכל אוכל מוצק, מוריד במשקל, עצוב, מתקשה לדבר כי הלשון נפגעה גם היא, והתפרים נפתחים כל הזמן, ולא רואים סוף לעניין הזה.

אנחנו מבקרים כמה שיותר, עושים תורנות עם ההורים הביולוגיים שמגלים מסירות יוצאת מהכלל, ומגיעים כמעט כל יום. לאט לאט התחלפה העוינות והחשדנות ההדדית בחברות וביחסי כבוד, כמעט חיבה.

אנחנו מקפידים לשמור על גבולות, לא מדברים על העבר הרחוק, לא עושים חשבונות, מגלים נדיבות ונימוס ופועלים בשיתוף למען המטרה החשובה שהיא שלומו ובריאותו של החייל שלנו.

הסברנו לבית החולים וגם למפקדת התיאום הצבאית את המצב והבהרנו שמבחינת הדיווח למשפחה אנחנו משפחה אחת, ומה שהם מספרים לנו עובר אליהם וההפך, וראיתי את הפליאה על פניהם של האנשים שמודעים למצב המשפחתי המיוחד שלנו. פליאה וגם הערכה כי שיתוף הפעולה שלנו פתר להם בעיה לוגיסטית עדינה ומסובכת.

בעוד אנחנו מתמודדים עם הבעיות בחוץ עוגי תקוע בבית חולים ונאבק עם בעיות הבריאות שלו. אנחנו מנסים לעזור, וללוות אותו, אבל החיים לא מחכים לאף אחד, הם ממשיכים הלאה וצריך לנהל אותם, ולהתנהל בהם בחוכמה, ולחשוב על העתיד כי נרצה או לא הוא יבוא ויגיש לנו חשבון.

אימו הביולוגית שאכנה אותה מעכשיו ר. פוטרה מעבודתה כמטפלת בגלל שנעדרה שבוע שלם, ועכשיו מצאה עבודה חדשה. למרות רצונה להיות לצידו כל הזמן היא חייבת להתפרנס, אחותו הגדולה מגיעה רק בסופי שבוע כי היא התחילה ללמוד, והאח החייל מגיע לעיתים רחוקות יותר מפני שהחופשה המיוחדת שקיבל הסתיימה. אביו הביולוגי שאכנה כאן ד. משתדל לבוא כל יום, אבל הוא נשוי מחדש ויש לו ילדה קטנה ועבודה וחיים שאי אפשר להקפיא…

גם צץרץ (שמתקשה להתמודד עם שיתוף הפעולה שלנו עם הוריו הביולוגיים וחושש כל הזמן מפיצוץ או ממריבה) מתאמץ לבוא כמה שיותר, אבל הוא בסוף י"ב והוא עסוק ועמוס מאוד.

לאט לאט כולם חוזרים לשגרה ובאים פחות, זה טבעי וזה נורמאלי, אי אפשר לבוא לאיש בטענות. דואגים וחושבים עליו המון אבל חייבים להמשיך לחיות.

ודווקא כשהוא בבית חולים העולם כמרקחה, מהפכה רודפת מהפכה, שליטים שמלכו שנות דור מופלים בחטף מכיסאם, משטרים משתנים, המזרח התיכון החדש בוקע מתוך תמרות עשן ואש וכל מה שיש לעוגי זה עיתון יומי, וטלוויזיה פעוטה ומיושנת שמספרים לו על התהפוכות העוברות על עולמנו.

גם בבית יש שינויים – ג'ינג'י החליט לקנות צנטריפוגה חדשה, ולמרבה המזל מצא אחת ביד2 וקנה אותה בתוספת עוד ציוד שחשק בו מזמן, והכל בזכותי, שטרחתי ובדקתי ביד2 ובזכות מושבניק צפוני אחד שהחליט להמיר את הכוורות שלו בעיזים.

הרווח כולו שלו ושל העיזים וגם שלנו, אבל רק אלוהים יודע מאיפה נשיג את הכסף לשלם על הרכש החדש.

אני מניחה שבסוף, כמו תמיד, נסתדר והכל יבוא על מקומו בשלום.

השבת האחרונה הייתה נפלאה ועתירת רווחים, כמה חבל שנתח נכבד מהם הלך לתיקון הקנגו הנאמן שלנו שפתאום החליט שהוא רוצה לנוח קצת במוסך.

גם אצל לילי יש שינויים, היא השתחררה מהצבא ובקרוב תעבור למקום חדש ותתחיל לחיות בקיבוץ עירוני עם בני הגרעין שלה, וצריך לארגן בשבילה ציוד ולהביא הכל למקום החדש…

בקיצור, לא חסרות בעיות, ויש המון דברים שצריך לארגן ולסדר ולדאוג בגללם. כשעוגי יצא מבית החולים יחכה לו עולם חדש ושונה לגמרי, ואני מקווה שהוא יצליח להשתלב בתוכו, ולמצוא לו מקום בטוח וטוב ולהמשיך קדימה בחייו.

 

תמונה שצולמה במצלמה של סלולרי