כל פעם שזה קורה אני כמעט יוצאת מדעתי מרוב כעס וחוסר ישע, והניסיון של כולם להרגיע אותי ולהגיד – מה קרה? זה לא נורא, זה רק אינטרנט, מרגיז אותי עוד יותר.
האינטרנט בשבילי הוא לא רק אינטרנט, הוא הקשר שלי לעולם הגדול היפה והמעניין בחוץ. הוא גם הדרך היחידה שלי ליצור קשר עם המכללה, בעיקר עכשיו, בחופשת הסמסטר, וגם עם הבנק וכמובן עם חברים וירטואליים שלא מכירים אותי אישית. בשנים האחרונות האינטרנט הפך למשהו חיוני מאוד בשבילי, וברור שאם אתחיל לעבוד בעריכה לא אוכל לתפקד בלי אינטרנט.
חוץ מפרנסה ולימודים ומידע יש גם את ההרגל שהפך לקבע – בלי לגלוש לאתרים החביבים עלי ולבדוק בבלוגים שהפכו לחלק מיומי יש לי הרגשה שאני תקועה בצינוק מבודד, אז אל תגידו לי שזה כולה אינטרנט.
בלי האינטרנט אני מרגישה כאילו אני בלי יד או רגל, או עין.
למרבה הפלא התברר שהחשודים הרגילים לא היו אשמים הפעם. זו לא הייתה אשמת הוט שמספקים לי את התשתית הרעועה של האינטרנט שלי. כל פעם שיורד גשם יש בעיות עם הממיר הדפוק שלהם, אבל הפעם הוא היה בסדר, וזה לא היה אשמת השרת שלי – סמייל אינטרנט זהב שדווקא בסדר רוב הזמן, אלא דווקא אשמתו של הראוטר הצנוע שכבר שכחתי מתי קניתי.
שנים הוא היה בסדר, בקושי זכרנו שהוא קיים עד שפתאום הוא דפק הכל. מתברר שהקשר שלו ל- vod הממיר המתוחכם של יס, מתנת יום ההולדת שקנינו בזמנו לצץרץ לא הטיב איתו ואחרי חצי שנה שהכל היה בסדר הוא הפסיק לגמרי לתפקד.
והכי מרגיז, לכאורה הכל עובד, וגם מרכזי התמיכה מתעקשים שהכל בסדר, אבל בפועל אין אינטרנט!
אחרי שהתרוצצתי יום שלם למעלה ולמטה, ובדקתי את כל האופציות, קראתי לטכנאי ואז עליתי על האשם האמיתי, הראוטר העתיק שלנו.
לא הייתה ברירה, קניתי במיטב כספו של אבא שלי שהתגייס לעזרה ראוטר חדש ויפה ויקר, ובא לציון גואל.
ובנוסף לכל פתאום טלפון מבשר לי שסוף סוף נחתם איזה מסמך חשוב שחיכיתי לו כל השבוע, משהו מהעבודה שהיה חשוב להביא כדי שיהיה מוכן ליום ראשון. לא התעצלתי ובצהרי יום שישי גשום ומתיש, לקחתי מטריה ונסעתי, הגעתי והבאתי וחזרתי, ובדרך הביתה, נוהגת בזהירות מבעד למטחי הגשם המבורך ועם זאת מציק ומטריד, נתקפתי לפתע עייפות גדולה בלולה בעצב נורא, ומצאתי את עצמי בולעת דמעות לא צפויות שחנקו אותי בלי אזהרה מראש.
בדרך כלל אני לא בוכה, רק כועסת וצועקת, או מסתגרת בשתיקה קודרת, ופתאום דמעות.
ואני חושדת שהדמעות הלא צפויות הללו צצו לא רק בגלל הכעס ומפח הנפש שהביא עלי האינטרנט המתסכל אלא גם בגלל עוגי שמאושפז עדיין בבית חולים, ובגלל כל הברוך עם המשפחה שלו והכל… וכן, אולי גם בגלל התלות שלי באינטרנט, ובגלל שכל הריצות הללו גרמו לי לכאב חזק וצורב ברגל השבורה שכנראה תעשה לי בעיות מעתה ועד עולם – ג'נג'י לוחץ שאלך לביטוח לאומי לקבל אחוזי נכות בגללה – וגם סתם, בגלל החיים האלה שלי שהולכים ואוזלים לאיטם…
אויש, צורבת… טוב שנתת להן לצאת. מרגישים קצת יותר טוב אחרי שבוכים.
יהיה בסדר, מותר לך להיות גם עייפה ועצובה נקודת המבט החיובית והמתפקדת הקבועה שלך עדייין בסביבה ותחזור במהרה.
אהבתיאהבתי
כבר חזרה, ככה אני כנראה…
אהבתיאהבתי
דמעות זה מצוין, זה עדיף מאשר לאגור הכל בבטן. אחריהן מרגישים הקלה. קראתי גם שבדמעות ישנם כימקלים מסוימים שמשתחררים, וכך גם הגוף וגם הנפש מרגישים בהקלה.
אהבתיאהבתי
אי אפשר לעשות מהן תרופה?
באמת הגיע הזמן להמציא משהו מועיל שיקל עלינו.
אהבתיאהבתי
רעיון מצוין. יכול להיות איזו תרופת הרגעה שאלו חלק מהחומרים הפעילים.
אני לא עוסק בתחום הזה אבל שווה לברר.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם מי שמעליי. לבכות זה טוב, זה משחרר, וזה מנקה את כל השחור והדברים הרעים שצברת עד עכשיו מאז מה שקרה לעוגי… גם האנשים הכי חזקים, כמוך, בוכים לפעמים. זה מותר (: הכל יסתדר בסופו של דבר, גם הרגל שלך וגם עוגי, ואפילו הסיפור עם המשפחה שלו..
תחזרי לחייך!!
אהבתיאהבתי
לחייך זה קצת מוגזם, אבל עמדתי ושטפתי את הבית, גם זה משהו
אהבתיאהבתי
אני מסכימה עם התגובות הקודמות. טוב להוציא. אולי זה אומר שאת בשלב בו את מרשה לעמצך להתפרק , אולי התחושה שסכנת החיים לעוגי עברה.
כך או כך שולחת לך חיבוק גדול. עוד יבואו ימים טובים.
אהבתיאהבתי
מה שבאמת מעיק עלי זו תחושת אשמה והרגשה שאם היינו עושים משהו אחרת הוא היה במצב טוב יותר כיום.
איך יכול להיות שדבר כל כך נורא קרה לנו?
בטח טעינו במשהו, עשינו משהו שלא היינו צריכים לעשות או אולי לא עשינו כשהיה צריך לעשות?
המחשבות הללו מענות אותי בלי סוף.
אהבתיאהבתי
גם אני חושבת שלבכות זה מצויין.
לפעמים חייבים לבכות כדי לנקז את כל המתח, ואחר כך יותר קל מפנים. מקווה שאת מרגישה עכשיו קצת הקלה.
חיבוק!
אהבתיאהבתי
מרגישה קצת יותר אנושית, כלפי חוץ אני עושה רושם שכל העניין לא ממש נוגע לי. ממשיכה לתפקד כרגיל ולא מראה רגש.
רוצה אבל לא מצליחה.
אהבתיאהבתי
נראה לי שהבעיות באינטרנט היו רק טריגר לבכי שאולי היית צריכה
מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב
והחיים שלנו אוזלים מהרגע שאנחנו נולדים
את לא לבד
אהבתיאהבתי
אני יודעת את זה בראש אבל רק עכשיו התחלתי להבין באמת, אולי גם בגלל העבודה שלי עם קשישים.
זה נותן לך מבט שונה לגמרי על החיים.
אהבתיאהבתי
אני צריכה לציין את התמצאותך הרבה והמקצועית ברכיבי המחשב והקשר שלו לאינטרנט. אני לא מכירה את כל הרכיבים ולא מבינה בכלל בשמות של חלק מהם. כל הכבוד לך.
אינטרנט, הקשר שלי גם כן לעולם הרחב. האם זכור לך, אני בכל אופן, התכתבתי עם אנשים מכל מיני ארצות ועמים שאפילו לא ראיי אותם מעולם. אולי כששלחנו תמונות אחד לשני. זה היה באפנה. כך גם חיזקנו מע את האנגלית הרופפת שלנו. כעת זה אינטרנט והבלוגים והשאר שאני עדיין לא בעינינים אלה.
לדעתי הבכי היה בגלל עוגי. כעת הרשית לעצמך, או שזו תגובה מאוחרת למה שקרה וקורה. היית לבד, ירד גשם שלמרות בשכל זה טוב אבל ברגש זה עצוב, והתחיל הבכי. וטוב שיצא החוצה.
וכדי לחזק אותם אני שולחת לך חזק מכל הלב.
אהבתיאהבתי
אני מפזרת שמות על ימין ועל שמאל אבל לא באמת מבינה איך זה עובד, האמת גם לא אכפת לי, העיקר שיעבוד.
אהבתיאהבתי
חחחח
הרגת אותי עם המשפט הזה "לא באמת מבינה אך זה עובד, הא מת גם לא אכפת לי, העיקר שיעבוד"
האמת שאם אני לא הייתי בתחום, גם אני הייתי חושבת בדיוק כמוך
מה שכן על פניו זה נראה מאוד פשוט
אבל את לא יודעת כמה פעולות קורות ברגע שאת עושה קליק על משהו שקשור לאינטרנט
זה אחד הדברים היפים במערכת הזו
שאת (ובכלל כל מי שעובד על מחשב ולא מבין בתחום) לא יודעת מה קורה מאחורי הקלעים
אהבתיאהבתי
האינטרנט היה מן הסתם הקש האחרון ששבר את גב הגמל, ואפשר להבין שזה קרה, אחרי כל הדברים הקשים שעברו עלייך לאחרונה. אני מקווה מאד שיהיה שיפור עכשיו ותרגישי טוב יותר, וגם תוכלי להתנחם במטחים האלה של הגשם שיורד כל היום, גם כאן, והוא באמת מבורך.
שבת טובה!
אהבתיאהבתי
קש קטן וטיפשי שמוטט אותי פתאום.
מזל שהכל סודר, עד הפעם הבאה מן הסתם, הרי גם טכנאים צריכים פרנסה.
שבת שלום
אהבתיאהבתי
אני כל כך מבינה אותך בעניין האינטרנט…
ובודאי בעניין הדמעות !!
לפעמים חשים בצורך לבכות בגלל דברים באמת עצובים
והדמעות…
נשארות שם בפנים ,
ו…יוצאות ברגע ממש מוזר
אפילו בצפיית סרט שלא קשור אלייך בכלל…
שתהיה לך שבת שקטה והחלמה לעוגי !
אהבתיאהבתי
תודה ושבת נהדרת.
אולי אני צריכה להושיב את עצמי ולצפות באיזה סרט עצוב, אני מריצה את עצמי כל היום ואין לי כוח לכלום, אפילו לא לספר.
אהבתיאהבתי
הם ממש לא
יש ימים נאחסים כאלה
אבל המצב של עוגי ישתפר והוא יצא מבית החולים וכולם יחזרו לשגרה המבורכת
אהבתיאהבתי
אין דבר שאני מתגעגעת אליו יותר מאשר לשגרה משעממת ונטולת אירועים.
יותר מידי זמן לא ישבתי סתם והשתעממתי.
אהבתיאהבתי
טוב, אמרו. להוציא את הססטם. כשאת הלחץ מדבר אחד, כל שאר הלחצים מוגברים גם הם.
(אגב, הקונספט הזה שיש ספק תשתית אחד וספק שרות אחר לא קיים בפזורה ממנה באתי. כך שאי אפשר להקלע למצב שכל אחד מאשים את השני…)
אהבתיאהבתי
העניין הזה של תשלום לשני גופים וריצה מאחד לשני שיפתור לך בעיות יכול לשגע וגם לרושש אותך.
צריך סבלנות ברזל להבין מה מקור הבעיה ותמיד זה עולה הון וגורם להפסדים…
לפעמים אני מתגעגעת לימים הפשוטים של פעם כשהיה רק טלפון חוגה ישן ומעטפות עם בולים.
אהבתיאהבתי
גם אני מוצאת את עצמי בוכה ככה לפעמים כשאני לבד
זה עוז רלהוציא החוצה את כל מועקה
ואחרי זה מרגישם יותר טוב
לפעמים לבכות זה יותר טוב מלדבר
שולחת לך חיבוק ענק 🙂
אהבתיאהבתי
הבעיה שמרוב לחץ אני צועקת במקום לדבר, מתרגזת ומתמרמרת ולא פותרת בעצם שום בעיה.
בכי עדיף.
אהבתיאהבתי
וואו, מזמן לא קראתי גילוי לב חושפני כזה. אני קורא בלוגים כאן ושם בחדשיים האחרונים וכניראה אני עדיין "חדש" כי הכתוב שלך הפתיע אותי. אני לא בטוח אם היכולת לעצור את העולם ולפרוץ בבכי היא עניין נשיי או שהגברים מחונכים לא לבכות. לפעמים גם לי מתחשק לעצור ולשבור את הכלים או לצאת מהכלים אבל צריך להמשיך לרוץ, להמשיך להתפרנס, להמשיך….. לאן?
אני חושב שאם הייתי רואה אישה עומדת ברחוב ובוכה הייתי ניגש אליה ומחבק אותה. אז הנה לך חיבוק וירטואלי, מזר לזרה, מאדם לאדם, מאיש לאשה.
עכשיו אני מרגיש קצת מוגזם בהשתפכות שלי אבל אני מניח שכאן מותר.
המשך יום טוב.
אהבתיאהבתי
בעידן הכל כך פמיניסטי שלנו גם נשים לא מרשות לעצמן לבכות סתם ככה, בטח לא פולניות חמוצות כמוני, לפעמים זה הדבר היחיד שבא בחשבון, חבל שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.
וכמובן שאחר כך ניגבתי את הדמעות וחזרתי הביתה כרגיל ומיד פצחתי בהכנות ליום שישי כרגיל ואפילו קמתי בבוקר ושטפתי היטב את הבית.
החיים חייבים להימשך כרגיל ויהי מה.
מזל יש בלוגים שאפשר להשתפך בהם
אהבתיאהבתי
וזה מכל הלב.
אהבתיאהבתי
תודה סחלב יקר
אהבתיאהבתי
אוי כמה שאני מכירה את זה, כשאנחנו נאלצות לתפקד בתוך כאוס ומהומה, כשיש לחץ מסביב ואסור להשבר ממנו, אז אנחנו נועלות את הדמעות בפנים ומתפקדות, ואז כל מה שצריך זה רק להיות לבד וטריגר קטן והכל פורץ החוצה.
ואת יודעת מה? טוב שכך חייבים לפרוק את זה החוצה.
אז זה יהיה מעולה אם מידי פעם תמצאי לעצמך איזה רגע לבד ותבכי עד שתרגישי קל יותר.
אהבתיאהבתי
זה באמת יהיה מעולה, לשחרר קיטור, כמו בסיר לחץ
אהבתיאהבתי
יום קשה. תקופה מעצבנת. הכל ביחד…
גם לי יש ימים כאלה.ואז אני מפתיעה את עצמי ומדאיגה את נמרוד כשלוקחת כל כך ללב.
יהיה בסדר.גם עם עוגי עברתם כבר את החלק הקשה של אי הודאות, נראה לי.
אהבתיאהבתי
החלק הקשה של השיקום עוד לפנינו, בעצם לפניו.
אני מתקשה להיות אופטימית.
אהבתיאהבתי
נו, שויין, טוב שגילית שאת אנושית ולא אשת סטפפורד רובוטית מושלמת. זה לגמרי טבעי וטוב שזה קרה בגלל האינטרנט ולא חו"ח משהו רציני.
נדמה לי שכתבתי לך ששלב השבר יבוא אחרי שהמשבר הגדול יעבור, שבו תפקדת כמו אשת ברזל. הייתי שם וזה מאד מוכר לי.
תרגישי יותר טוב אחרי ששחררת את הלחץ והמועקה הגדול.
שבוע טוב וחודש טוב והרבה בריאות.
אהבתיאהבתי
בריאות, זה הכי חשוב.
אהבתיאהבתי
שום דבר לא אוזל, תקלות קטנות נותנות לדמעות לפרוץ
אהבתיאהבתי
מזל שרק תקלות קטנות כי כשיש תקלות גדולות צריך להישאר ממוקדים ולא להתפרק.
אהבתיאהבתי
כנראה שכל המתח מעוגי יצא עכשיו
מקווה שהכל יילך וישתפר צופיפה
ושיהיה שבוע טוב
נשיקות לעוגי
אהבתיאהבתי
תודה, הוא עדיין ברמב"ם, קומה 9, את מוזמנת לבקר
אהבתיאהבתי
מזדהה איתך, שלי לא עובד הראוטר אני מתחרפנת
אנחנו באמת הפכנו להיות אנשים שתלויים באינטרנט.
אהבתיאהבתי
מפליא איך הצלחנו לגדול ולהתבגר בלי מחשב ובלי טלפון סלולרי.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה עשה לי קצת עצוב, אבל הבאים ( כי השלמתי בסדר הפוך את מה שהחמצתי השבוע ) מראים ש"יצאת מזה"
אהבתיאהבתי