הפתעות לא נעימות

כיום אני תוהה אם חלק מהבעיה של עוגי הייתה הליברליות המופרזת שלנו. אולי טעינו, אבל אף פעם לא עשינו סיפור גדול מהקשר שלו עם הוריו הביולוגיים.

לא התלהבנו אבל שתקנו כי לא רצינו שהוא יאלץ לשקר לנו כל פעם שהוא מבקר אצלם, ולכן אמרנו שזה בסדר, אנחנו מבינים ואין בעיה.

אחרי שהוא הגיע לבית חולים היה לנו יותר זמן לדבר עם אחותו הגדולה ועם אימו הביולוגית ופתאום הבנו שבפועל רק היינו מעין משפחה אומנת.

בגלל חוסר הזהירות של משרד הרווחה האחות הגדולה שלהם גרה בפנימייה בקריה שלנו ובתושייה רבה הצליחה ליצור אתם קשר עוד כשהבנים היו בבית ספר יסודי. המשפחה הביולוגית שלהם לא רק שקיבלה מאיתנו קלטות ומכתבים כדי שידעו מה אתם (זה היה אימוץ פתוח) אלא גם היה להם איתם קשר ישיר. אולי בגלל זה הם ויתרו בזריזות כזו על פגישות פעם בשנה?

לא יודעת, לא שאלתי אבל די התחלחלתי כשהיא סיפרה שהיא ידעה תמיד איפה אנחנו גרים ואם היה לה יותר אומץ – היא הייתה אז רק בת שלוש עשרה – היא פשוט הייתה דופקת ונכנסת אלינו הביתה. רוב הזמן הילדים נקרעו בינינו לבין ההורים שילדו אותם. גילינו את זה בשלב מאוחר מאוד, אולי מאוחר מידי, וכשגילינו שהאימא הביולוגית של עוגי אפילו קנתה לו סיגריות… מאוד לא אהבנו את זה.

אני לא חושבת שעוגי מבין עדיין באיזה מצב לא נעים הוא העמיד אותנו. כבר שנים הוא מזגזג לו בין שתי משפחות, אבל רק אחרי שהוא הגיע לבית החולים נחשפו כל הסודות. שמרנו על התנהגות תרבותית וגם הם היו ממש בסדר, עד כמה שאפשר להיות בסדר במצב מביך כזה, אבל היינו מעדיפים שהקשר שלנו עם המשפחה הביולוגית של עוגי וצץרץ לא יהיה כל כך הדוק. אחרי הכל אימצנו רק את הילדים, לא את ההורים שלהם ואת שאר קרובי המשפחה הרבים מספור שלהם.

כיום, בגלל המצב שלו, אין לנו ברירה, ואי אפשר לבוא אליהם בטענות, הם עושים הכי טוב שהם מבינים, והם באמת לקחו על עצמם חלק גדול מאוד מהנטל של הטיפול בו בבית החולים, אבל כל פעם שהגענו לביקור היה עלינו להסביר לצוות למה לחולה אחד יש שתי אימהות ושתי אבות, ועוד המון קרובי משפחה שלא מכירים כלל זה את זה.

זה היה מביך, הזוי ומאוד לא נעים. לא חשבנו שנעמוד במצב כזה כשאימצנו אותם לפני חמש עשרה שנים. אז היינו צעירים ומלאי התלהבות אופטימית שכיום מתבררת כאידיוטית למדי.

 

השבוע המשפחה הביולוגית שלו גרה במלונית של המלון הממומנת באדיבות צה"ל. הם השגיחו עליו כל הזמן, בעיקר האימא והאחות, וכמובן שהיו המון קרובי משפחה שבאו לבקר. מהשבוע הבא זה יהיה פחות אינטנסיבי. המלונית נגמרה ולנסוע הלוך ושוב כל יום זה די מתיש.

למרבה המזל תוך שבוע המצב הגופני של עוגי השתפר מאוד. הוא כבר נושם בלי סיוע, יורד מהמיטה, נפטר מהקטטר ומהזונדה. כיום יש לו רק תחבושת על העין שאיננה ופלטות מתכת בתוך הפה. ייקח זמן עד שהעצם תתאחה ויורידו אותן, אמרו לנו שזה עניין של חודש לפחות. בניתוח השחזור שמו לו פלטות שמחזקות את העצם מבפנים והן יישארו כנראה לתמיד. אני מניחה שבעוד כמה שבועות יתאימו לו עין תותבת מזכוכית והוא יחזור לעצמו מבחינה גופנית עד כמה שאפשר במצב שלו.

מבחינה נפשית זה הולך להיות מסובך יותר. לפי מה שהוא סיפר הכל קרה כי הוא היה שיכור ובדיכאון. ידענו שהוא שותה הרבה ביציאות עם החברים ותמיד רבנו איתו על העניין, אבל לא עלה בדעתנו שהוא שותה גם בצבא.

אין לי מושג מה ההשלכות של מה שהוא עשה מבחינת הצבא. הוא יקבל טיפול, ייענש, יעוף מהצבא? המצב עדיין לא ברור.

מה שכן ברור זה שאנחנו חשים שלפחות חלק ממה שקרה לעוגי הוא באשמתנו. במשך שירות הצבאי הקצר שלו הוא לא היה במסגרת מלחיצה, לא טרטרו אותו ובטח שלא התעללו, הוא בא עם הבעיות מהבית, כלומר, הכל קרה בגללנו ואולי גם בגלל המטען שהביא מהילדות.

רק אחרי הפציעה שלו גילינו עליו כל מיני דברים שמפתיעים אותנו לרעה, למשל שהוא נהג לעשן סיגריות שקנה בכסף הכיס שנתנו לו בנדיבות וכשזה לא הספיק גם אימו הביולוגית תרמה משלה. היא ידעה שהוא מעשן אבל לנו הוא סיפר שהוא לא נוגע בסיגריות, וכששאלנו מה הריח הזה שנודף ממנו הוא טען שזה מהסיגריות של חברים.

ג'ינג'י שמתעב עישון וסיגריות הזדעזע כל כך עד שהוא הפסיק לבקר אצלו במשך כמה ימים, ואם לא הייתי לוחצת עליו שיגיע לבית החולים הוא היה ממשיך להחרים אותו עוד הרבה זמן.

כל אחד מהם ילדותי בדרכו שלו. עוגי עם הבריחה שלו לעישון ושתייה וג'ינג'י עם הברוגזים שלו. צץרץ דווקא מפתיע לטובה. נוסע לאחיו הגדול כל יום, דואג לו ואוכל את הלב כי קודם הוא תמיד הציק לו והעליב אותו.

אין לי מושג מה יהיה בעתיד, אחרי שהוא יצא לחיים האמיתיים. לאימא הביולוגית שלו אין אפשרות להחזיק אותו אצלה, היא גרה בדירה קטנה והיא לא במצב כלכלי מזהיר, ואביו הביולוגי נשוי שוב ואב לילדה קטנה. אחותו הגדולה שעשתה הכל כדי לחבל באימוץ שלהם היא סך הכל ילדה בת 25 בערך וחיה בדרום הארץ עם חבר ומתכננת ללמוד. לאף אחד מהם אין אפשרות לטפל בעוגי ולמרות שהם עשו כמיטב יכולתם לעזור לו לעבור את התקופה הקשה הילד כבר בן 21 והוא צריך להתחיל לבנות לעצמו חיים משלו.

הוא יצטרך להשתנות, להתבגר ולקחת אחריות על עצמו, לנו כבר נמאס לשלם את ההוצאות שלו, לטפל בבלגנים שהוא משאיר אחריו, להתאמץ ולסדר לו את החיים ולקבל בתמורה פרצופים חמוצים והתחמקויות כל פעם שאנחנו רוצים עזרה במכון.

הלוואי והוא היה מוכן לעבוד עם ג'ינג'י בדבורים, זה היה מעסיק אותו ומסדר לו פרנסה גם בהמשך הדרך, אבל עוגי לא אוהב לעבוד קשה ולהזיע, כמו רוב הצעירים הוא רוצה לעבוד מעט ולהרוויח הרבה. שונא ללכלך את הידיים. כל פעם שביקשנו עזרה הוא תמיד התחמק ועשה טובה כל פעם שהושיט יד לעזרה גם אם בתמורה שילמנו לו בעין יפה. כבר סיפרתי לא פעם איך כעסנו עליו כשהיה מבזבז בלי חשבון כסף בפאבים ובמסעדות. מנהגי הבילוי שלו תמיד הרגיזו אותנו. בזמן שאנחנו עבדנו מצאת החמה עד צאת הנשמה הילד בילה בלילות, ישן בימים והתרגז כשהערנו לו שהוא מגזים. למרבה הצער הוא מהטיפוסים האלה שתמיד מרגיש דפוק ומקופח. הוא תמיד התלונן שלא עשו לו ולא נתנו לו למרות שבפועל השקענו בו יותר מאשר בשאר מהילדים ואולי הוא צדק מבחינתו אבל עשינו הכי טוב שיכולנו וכיום אנחנו די שבורים ומותשים וחרדים מאוד ממה שיביא העתיד.

15 תגובות בנושא “הפתעות לא נעימות

  1. האמת שההתנהגות של עוגי קצת מזכירה לי את ההתנהגות של אחי
    רק שאחי תמיד עבד בשביל הכסף שהוא היה מבזבז ביציאות (וגם היום 8K עפים לו מהידיים והוא לא יודע לאן)
    ההורים שלי הוציאו המון כסף על אחי בגלל שיש לו ליקויי למידה
    אז הוא סוג של ילד טוב של אמא ואבא, אומר כן כן, והולך ועושה מה שבא לו
    בשבוע האחרון ההורים שלי החליטו לסיים את השותפות שלהם (יש להם רכב משותף, 75% של ההורים שלי ו25% שלו והוא עשה תאונה לפני חודשיים ולא תיקן את הרכב, והנזק לא נחמד)

    וכשאחי היה צעיר יותר זה היה עוד יותר גרוע
    אבל במסגרת של הצבא הייתה לו אחריות
    רק אחר כך הוא הרשה לעצמו להתפרע

    צבא זה לא תמיד הכי טוב לכולם
    אני למשל הייתי בדאון כל השירות הצבאי, הסיוט בהתגלמותו היה בשבילי צה"ל
    וגם מי שמתגייס עם מוטיבציה, לא תמיד היא נשארת

    זה גיל ההתבגרות עם כל מה שכרוך בזה

    עוגי, פשוט יצטרך להתבגר קצת יותר מהר
    אני חושבת שאולי כדאי לשקול סוג של טיפול, כדי שיעבוד על הבעיות שלו, וגם כחלק מהשיקום שלו, בכל זאת זה לא קל להתמודד ככה עם המצב החדש

    אהבתי

  2. אגב, רשמת את אחד השמות האמיתיים של אחד מהילדים בפוסט… ובדרך כלל את לא קוראת להם בשמותיהם הפרטיים, אם זה חשוב לך תשני

    מקווה לטוב
    ושבוע טוב לכם
    רק בשורות טובות

    אהבתי

  3. וואאי-איזה מצב.
    כעת צריך לעשות משפט שלמה. פה הבן צריך להפסיק לשחק. את מחיר האלכוהול הוא ישלם כל חייו עם הנכות שלו אבל לגביכם  הוא צריך להחליט על המשך דרכו.גם לכם כהורים יש תפקיד מורכב להציב גבולות. או שימצא חן בעיניו והוא ישתף פעולה או שיבין שאין לו גיבוי להתנהגות שלו.
    לא ברור לי מה זה אימוץ פתןח?!
    כל המשפחה שלו עליכם? אז אולי לא מאוחר לתקן את הטעות שעשיתם פעם כשהייתם צעירים ולא להסכים למערכת הנצלנית שאליה ניקלעתם?
    תגידו מפורשות מה מתאים לכם ומה לא ותשתדלו לעמוד בזה.

    אהבתי

  4. שלא תעיזי לחשוב שמוטלת עליכם אשמה כלשהי, יש לך כלכך הרבה ניסיון בחיים שאת בוודאי יודעת שהרבה פעמים להורים גרועים יוצאים ילדים מושלמים ולהורים מושלמים יוצאים ילדים דפוקים כך שזה בהחלט לא קשור אליכם בשום פנים ואופן, כל אדם בוחר את המסלול שלו בחיים. אתם תמכתם בו ועזרתם יותר ממה שמצופה ממכם בתור הורים, אם הוא עשה שטות או ביצע החלטות שגויות האחריות מוטלת עליו ועליו בלבד.

    הוא בן 18, ברור שהוא ירגיש שמגיע לו יותר ושהוא לא מקבל מספיק ושאר הירקות שאפשר לזרוק בגיל הזה (אחרכך זה פשוט לא עובד על אחד כשיוצאים לעולם האמיתי) על ההורים בעיקר, הוא יעריך אותכם רק כשיתבגר ואני מקווה שהמקרה המזעזע הזה לפחות יבגר אותו וילמד אותו דבר או שניים על החיים. אתם לא יכולים לדאוג לו יותר ממה שאתם יכולים, הגיע הזמן שהוא יפרוש כנפיים ויתחיל לחיות חיים עצמאיים.

    מה שקרה זה אסון נורא אבל אל תיתני לזה להיות לגיטימציה לכך שהוא יזרוק עליכם מטענים נוספים ויסרב להתבגר ולהיות עצמאי.

    אהבתי

    1. תורמת הביצית והרחם שממנו הוא יצא היא חוצפנית ברמות מדהימות. מאיפה החוצפה של אנשים כאלו? הייתי שולחת אותה לקיבינימט אבל מן הסתם מדובר בילד בן 18 שצריך לעשות את זה בעצמו ונראה שהוא לא יודע מה הוא רוצה, מאוד נוח לשחק בשני מגרשים. אולי הגיע הזמן שהוא יחליט?

      אהבתי

  5. כל כך קשה הכל עכשיו, שאולי נכון להניח כרגע לעתיד ולהתרכז בצעד הבא, המיידי. קודם כל שיחלים, ואז שיצא מבית החולים, ואז שהכל יהיה בסדר. כשרע וקשה הכל נראה קשה, וכל מה שעשיתם נראה כמו טעויות, שכולן הביאו למצב הרע הזה. אבל עשיתם הרבה דברים טובים. נתתם לו חיים שההורים הביולוגים שלו לא היו יכולים לתת לו ואהבה גדולה וכל מה שיכולתם לתת. ועם זה הוא ימצא דרך לבנות את עצמו ואת החיים שלו. אני בטוחה שקורים גם ניסים קטנים כל יום, ושיש גם דברים שמביאים נחמה, אפילו אם הם קטנים. צריך לשים אליהם לב, הם נותנים כח. מאחלת לכם רק טוב מעכשיו והלאה.

    אהבתי

  6. יקירה, ראשית הייתי מורידה מכאן את כל הפרטים המפלילים (הנסיבות של הארוע). אף פעם אי אפשר לדעת.

    שנית, ברור שזה ארוע שמיד גורם לנו לחטט בשגיאות שעשינו. ואנחנו עושים, לגמרי. אבל עשי דברים כל כך נפלאים. גידלת ילד!  ובתנאים כל כך מסובכים. ומנהגי הבילוי של ילדים אחרים בגילו לא פחות מרגיזים…
    אני לא חושבת שאני יכולה לשנות את הרגשות האלה, בזמן לא קל, אבל אני בטוחה שיעבור זמן וותקבלי פרספקטיבה שתראה לך שאת אמא מיוחדת במינה!

    אהבתי

  7. זה באמת נשמע מסובך,  ולא נראה לי שכדאי שתתחילו להאשים את עצמכם   –  בין היתר משום  שלא תמיד אפשר וצריך למצוא אשמים,  במיוחד במצבים שהם כל כך מורכבים.   
    אני חושבת שיש סיכוי טוב שההתבוננות של עוגי על החיים ועל המשפחה תשתנה מאד אחרי מה שקרה,  ואני מקווה שתצליחו להגיע לאיזה שהוא מודוס ויוונדי,  שבו, בראש ובראשונה,  הוא אומר לכם את האמת  –  גם אם היא לא נעימה.  זה יכול להקל על חלק גדול מהסיבוכים.
    רק טוב בהמשך!

    אהבתי

  8. עצוב.
    מאד מאד עצוב.
    שולח לך חיבוק ענק.
    הלוואי ודברים יתחילו להשתנות עכשיו.
    עוגי "חטף" שוק ענק שאולי יאיר לו דרך חדשה.
    לעיתים – עם כל הכאב והצער ועוגמת הנפש – רק מכה קשה משנה את האדם.

    ומה שאת צריכה לעשות זה פשוט להמשיך לאהוב. זה הכל.

    רפואה שלמה ומלאה והיי חזקה.

    אהבתי

  9. נראה שהתאונה פתחה פה תיבת פנדורה. האיפוק וראיית המצב שלך בתוך הכאוס הזה מרשימה ומראה כמה את העוגן בשבילו כרגע.
    וכמה שזה קשה לתמרן בין שתי משפחות  וכמה שלפעמים זה יכול לפגוע בסופו של דבר אפשר לראות את המצב כיותר אנשים שאוהבים אותו ורוצים את טובתו ונשמע שהוא זקוק לכמה שיותר אנשים כאלה.
    ילד מאומץ זה כולל גם בלגן רגשי בילט אין. הוא בטח מבולבל יותר עכשיו.
    נסי לעבור שלב שלב, הוא ימצא את דרכו ג ם במצבו הנוכחי.אי אפשר להתמודד עם הכול בבת אחת.

    שולחת לך הרבה חיבוקים. את באמת אדם מיוחד ואני מאמינה שכשתשרדו את התקופה הקשה הזאת זה לא מעט בזכותך.

    אהבתי

  10. ככה זה. יש צדק בעולם מסתבר ולאנשים שסוטים מדרך הישר בסופו של דבר מגיע גם עונש. וזה עוד לא הכל אלוהים יכה אותך עוד ועוד ועוד על כל העוולות שעשית.

    אהבתי

  11. ואנחנו, שגידלנו ששה ילדים בריאים לא עשינו טעויות?
    הרי לא מדובר על הזנחה או התעללות חס ושלום, בסך הכל, במבט לאחור, את חושבת שאם היית יודעת אז את כל מה שאת יודעת היום, היית נוהגת אחרת.
    ומי לא?
    וכמו שנוהג חבר שלי לומר: "אם הייתי חכם לפני המעשה כמו אשתי אחרי המעשה, הייתי נוהג אחרת"

    אהבתי

  12. באמת הפתעות לא נעימות
    אולי הפציעה תשנה אותו ותבגר אותו והוא יקח אחריות יותר
    אני מציע גם להתעמת איתו על כל מה שסיפרת
    לא האגרסיביות,בדו שיח
    מה,הוא חשב, שלא תגלו אף פעם את הדברים האלה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s