כתבו עליו בעיתון והוא בכלל לא ידע שהוא כזה

בחיים לא הייתי מאמינה שדווקא עוגי שלנו יגיע לחדשות. מרגיז אותי כמה אי דיוקים ושטויות נכנסו לכתבה הזו ועל הטוקבקים המרושעים אני מעדיפה לא להגיב.

האמת, לא הייתי טורחת בכלל להכניס את הלינק אבל מישהו כתב לי בתגובה מרושעת במיוחד שאני רמאית והכל המצאות, הלוואי וזה היה נכון והילד היה בריא ושלם ושתי העיניים היפות שלו היו עדיין בסדר.

מחקתי את התגובה וניסיתי לשכוח אותה, יש לי מספיק בעיות גם ככה.

בינתיים הילד יצא מטיפול נמרץ והוא במחלקה רגילה, אפשר לבקר אותו כמעט לאורך כל היום ואני נדהמת כל פעם מחדש לגלות כמה חברים ומכרים יש לו ועד כמה כולם אוהבים אותו ודואגים לו. יש לו המון ביקורים וכולם תומכים ומעודדים. הוא מזהה את כל מי שבא, שמח לקראתם ומצליח גם בלי לדבר להביע את כל מה שהוא מרגיש (חבל שאי אפשר להביא לבית החולים גם את הכלב שלו, אני יודעת עד כמה הוא מתגעגע אליו) אנחנו מקווים שהמצב ימשיך להשתפר והוא יתגבר ויקום על רגליו ויוכל לחזור וללטף כלבים וחתולים ולשחק כדור רגל כמו שהוא אוהב.

כל העידוד והתמיכה והחום שאנחנו מקבלים מכל החברים והמכרים, כולל אלו הוירטואליים מחזקים אותנו מאוד. אני רוצה להודות מקרב לב לכל המגיבים והדואגים ובמיוחד לחגית המקסימה שארגנה לנו מתנה מפתיעה ונהדרת בעזרת כל החברים מישראבלוג.

תודות מקרב לב לכולם, אני מקווה שבעתיד יהיו לי בשורות טובות יותר והרבה פחות פחות דראמטיות.