הבוקר שאחרי

אני רוצה להודות לכל מי שהתקשר השאיר תגובה חמה והציע עזרה. לצערי אין לי זמן וסבלנות לענות לכל אחד בנפרד, אני עמוסה מידי ולפני עוד עומד יום ארוך.

החלטנו לנסות לחזור לשגרה מהר ככל האפשר, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעצור את החיים ולהפסיק לעבוד ולדאוג לבית ולמשפחה.

עוגי נמצא בידיים טובות, מטפלים בו כמו שצריך וכל מה שנשאר לנו זה לחכות בסבלנות עד שהמצב יתבהר. הוא שוכב בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, מותר לבקר אותו לכמה דקות רק פעמיים ביום.

הפנים שלו נראות בסדר גמור, קשה להאמין שעברה עליו טראומה כזו, יש תחבושות על הראש והסנטר אבל הפה והאף נראים ממש בסדר, רק נפוחים קצת. עין אחת עם תחבושת, עין אחת עצומה. הרופאים חוששים מאוד מזיהום ולכן צריך לשים חלוק ולרחוץ ידיים לפני שנכנסים אליו.

החשש הכי רציני הוא כמובן מפני פגיעה מוחית. בינתיים נדמה שהיה לו מזל והמוח לא נפגע אבל עד שהוא לא יתעורר לא נדע בביטחון מה המצב.

ההורים הביולוגיים שלו הגיעו אחרי שהודענו לאחותו הגדולה שהוא נפצע ופשוט התנחלו שם. אימא שלו עשתה סצנה שלמה של בכי והתעלפויות, הזעיקה את כל האחים והאחיות שלה, יש לה המון, והחליטה להישאר לישון במלונית של בית החולים.

חמותי שאלה אותי בטלפון (ביקשנו שלא תגיע בינתיים) די בעוקצנות איפה היא וכל האחיות והאחים שלה היו עד היום כשהיה צריך לגדל אותו יום יום, להאכיל, להכין שיעורי בית, לדאוג לכל קטנות היום יום בלי רעש ובלגנים?

טוב, בגיל שמונים וחמש מותר להגיד כל מה שחושבים בלי לעשות חשבון. אני מודה שגם בעיני לא מוצאת חן ההשתלטות הזו אבל אי אפשר להפיק היסטריה מאשכנזים כמונו. אנחנו שותקים ומנסים לשמור על קור רוח. ג'ינג'י התפרץ פעם אחת בבכי כשרק הגענו לבית החולים אבל נרגע מיד, ובצהרים אחרי שעוגי סיים את הניתוח הכל כך ארוך ומתיש הוא נסע לעבוד במכון – לא היה טעם סתם לשבת שם וצריך לדאוג גם לפרנסה, נצטרך משאבים עצומים אחרי שהילד ישתחרר מהצבא ומבית החולים.

אחרי הצהרים חזרתי הביתה וישנתי שינה ארוכה וממושכת בבית. לילי חזרה בערב עם החבר שלה והם לקחו כמה ימי חופש כדי לעזור לנו. יש כוורות שצריך להזיז והמון עבודה בבית ובמכון שאי אפשר לדחות. אנחנו לא מתכוונים לעבור לגור בבית החולים. הילד בין כה וכה לא יודע שאנחנו שם, אז מה הטעם? מישהו צריך ללכת לעבודה, להמשיך לחיות כרגיל ולשאת בעול.

העבודה הקשה תתחיל אחרי שהוא יתעורר ויבין שאין לו עין אחת ושהוא בעצם נכה.

הבוקר אני מתכוונת ללכת לעבוד וגם לג'ינג'י יש פגישות ומחויבויות, צץרץ החליט לא ללכת היום ללימודים ולהיות עם אחיו בבית חולים אבל ממחר הוא חוזר ללימודים, לא יעזור לאף אחד אם הוא ישב שם כל היום ויפסיד לימודים.

בצהרים אני וג'ינג'י ניסע לראות את עוגי ולפגוש את הרופא, ואולי סוף סוף יגיע הדו"ח ממצ"ח נדע מה בדיוק קרה שם. איך זה קרה שעוגי נפצע בבסיס עורפי ששייך לחיל החינוך, בסיס שכמעט לאף אחד אין בו נשק?

הימים והשבועות הראשונים יעברו איכשהו, הקשיים הרציניים יתחילו רק אחר כך, אחרי שהוא ישתחרר ויצטרך לחזור לחיים. אני רק מתפללת שהוא לא יהיה פגוע מוח, אפשר להסתדר בלי עין אחת, אבל מה יכול בן אדם לעשות אם הראש נדפק? גם לפני הפציעה הייתי מודאגת מה הוא יעשה בחייו אחרי השחרור, עכשיו אני ממש חרדה לעתיד שלו.

ובשקט בלב מנקרת מחשבה, איזה מין בן אדם אני, איזה מין אימא לא צועקת ולא בוכה ולא מתעלפת, שומרת על ראש רגוע וחושבת כמה צעדים קדימה במקום פשוט להתמוטט בבכי? אני תוהה אם הייתי נשארת קרת מזג כל כך גם אם חלילה לילי או צץרץ היו נפגעים ככה?

כשאנשי קצין העיר הופיעו וקלטתי סוף סוף שמי שעומד ליד הדלת הם חיילים הרגשתי כאילו קפאתי לגמרי, הבנתי הכל, ההיגיון והראש פעלו כמו שצריך אבל הרגשות קפאו, לא פחדתי, לא רעדתי, לא בכיתי, נשארתי רגועה לגמרי ורק שאלתי אם זו הילדה או הילד, ובשקט בלב הכנתי את עצמי ללוויה כי הייתי משוכנעת שהם אומרים פצוע אנוש כדי להכין אותי נפשית שהוא נהרג.

ואני שוב רוצה לציין את הפתעתי מהיעילות האנושיות וההתחשבות של נציגי צה"ל. הם היו פשוט נפלאים, וגם החברים שלו מהנוער העובד שהגיעו מיד וישבו איתנו חצי יום התנהגו בצורה נפלאה.

כולנו רגילים יותר לקטר ולהתלונן ולספר זוועות על ההתנהלות של המוסדות שלנו, אבל הפעם הם היו פשוט נהדרים.

77 תגובות בנושא “הבוקר שאחרי

  1. את אימא נפלאה שדואגת ללכת לעבוד כדי לפרנס ולעזור כלכלית לבן שאותו היא אימצה ושבו היא תמכה ושאיתו היא הייתה במהלך חייו הרבה יותר מהמשפחה הביולוגית שלו.

    אהבתי

    1. אני כל כך שונאת את המצב הזה של תחרות בין משפחות.
      זה כל כך מיותר וניסיתי להימנע מזה כל הזמן.
      הוא אוהב את שתי המשפחות שלו וזקוק לשתיהן, כל אחת בדרך שלה ובסגנון שלה.

      אהבתי

  2. את אמא רגילה. כמו כל אחת מאתנו.
    מבחן האמהות זה לא מי שצועק יותר ובוכה ומתעלף. זה גם תלוי אישיות ולא שייך לזה שאת אשכנזיה.
    ואולי בגלל שאת יודעת שיש מי שישוב שם ונמצא איתו, זה אפשר לך לזוז הצידה ולפנות מקום לאחרים.
    וכבר אמרת. המבחן האמיתי זה לא ברמת הבכי כעת. זה אחר כך. בהתמודדות ביום יום.
    תשתדלי לא לקחת את זה למקום אישי של היעלבויות וחשבון נפש. את היית שם בשבילו כל הזמן וככה גם תמשיכי.
    ובמובן מסויים את לא צריכה לדאוג. הוא כרגע בידי צה"ל. הם אחראים לשיקומו והם גם ידאגו לתת לו את השיקום הכי טוב שאפשר. תראי שעוד יצאו מזה דברים טובים

    אהבתי

    1. היום הראו לנו את צילומי הסי, טי.
      המוח לא פגוע, אין עין אבל שקמו את הלסת והמוח נשאר שלם.
      זה נס כל כך גדול עד שעדיין לא הצלחתי לקלוט אותו.
      הוא כבר ער, כבר מגיב, מכיר את כולנו, שמח לראות אותנו, לוחץ ידיים מסתכל.
      קשה להאמין שאדם שכדור עבר לו את הגולגולת חוזר לעצמו מהר כל כך.

      אהבתי

      1. אני שמחה לקרוא את החדשות הטובות האלה
        לגוף וליצר החיים – יש קצב משלהם.
        הבן שלך הוא איש שאוהב את החיים וככה הוא מתנהג.
        הוא יהיה בסדר. וגם אתם
         

        אהבתי

  3. מחזיקה אצבעות לעוגי. אני מאמינה שדווקא בכך  שאתם לא מתפרקים ושומרים על קור רוח אתם הכי הרבה עוזרים. אתם צריכים ותצטרכו להיות רשת תמיכה חזקה. אני חושבת שדווקא אחרי שהוא יתעורר ויתחיל להשתקם (במהרה, אמן!) יגיע הרגע בו ייפול לכם האסימון ואז תרשו לעצמכם להתפרק. זה יבוא וזה בסדר וזה בסדר שעכשיו אתם חושבים בצורה פרקטית איך תוכלו לעזור לו.
    חיבוק גדול!

    אהבתי

    1. אנחנו עוד לא יודעים מה יביא העתיד אבל יש לנו תקווה שהוא ישתקם. המוח שלו לא פגוע וזה העיקר.
      יהיה תהליך ממושך של שיקום והחלמה ואחר כך נראה מה הלאה.

      אהבתי

  4. אתם לא מתפרקים כי אתם יודעים שאסור לכם להתפרק.
    ההתפרקות של האמא הביולוגית רק מעידה כמה טוב היה שאתם גידלתם את עוגי.
    אני מציעה לך להחזיק לידך מחברת או פנקס קטן. כל פעם שתרגישי שאת מאבדת את העשתונות תכתבי שם מה שאת  מרגישה. השתמשתי בטריק הזה באירועים קשים בחיי וזה עזר לי מאד להתאפס ולהשאר שפויה והגיונית. אני חושבת שגם את מוצאת מפלט בכתיבה, אז אולי זה יעזור גם לך.
    חיבוק!

    אהבתי

  5. אני לא חושבת שחובה להתפרק
    מי שמתפרק מסיר מעליו אחריות
    וזה לא שחס וחלילה את אשמה במשהו
    אבל מי שהיה אחראי על עוגי בתור ילד זו את
    ואת וג’ינג’י תהיו מן הסתם גם אחראים על השיקום שלו
    לא חייבים תמיד להחצין את הרגשות ולהתנהג כאילו סוף העולם הגיע
    נכון, המצב לא אידיאלי בכלל, אבל עם שיקום טוב והמון תמיכה מהמשפחה – אתם, אני בטוחה שהוא יסתדר
    זה ייקח זמן, אבל זה לוקח זמן לכולם להבין מה הם רוצים מעצמם
    בתור בת לנכה צה"ל אני יודעת שיש להם מוסדות שיקומיים דיי טובים
    שום דבר כמובן לא מפצה על האובדן של יכולת מסויימת, אבל זה טוב שיש מי שדואג לדברים שמסביב, לזכויות, לעזרה אם צריך וכדומה
    וטוב כמובן שיש לו אותכם להיות שם בשבילו – כי בשורה התחתונה זה מה שהכי חשוב

    אהבתי

    1. בינתיים הצבא התנהג בצורה מאוד אחראית ורצינית. אני מקווה שהם ילוו אותנו בהמשך הדרך, אין לי מושג מה יקרה בהמשך, בינתיים אני שמחה לראות שהוא מזהה אותנו ושהוא בהכרה.
      זה פשוט נס.

      אהבתי

  6. מי שלא נושא באחריות יכול בודאי להרשות לעצמו להתפרק.
    וכן, יש פה משהו עדתי, של החצנת רגשות או אי החצנתם.

    יקירתי, הכוחות האלה של החיבור למציאות  הם החוזק שלך! ואני מתפללת בדרכי החילונית שלא תהיה פגיעת מח, שיהיה הכי מינורי שאפשר.

    אהבתי

  7. ראשית כבוד על ההתנהלות שלך
    לא יעזרו לעוגי סצינות התעלפות והיסטריה וצודקת מאוד אמא שלך  ששאלה איפה הייתה המשפחה הביולוגית שלו כל השנים
    אני מחזק את ידייך ואת ידי ג’ינג’י מכאן
    ההתנהלות השקטה והנכונה שלכם תעזור לו להתאושש ולחזור לחיים

    אהבתי

    1. כנראה שהיא מנסה לפצות עכשיו על ההזנחה שלו בילדות אבל מבחינתי זה מצב מאוד מעיק ולא נוח.
      באים לבקר אותו המון קרובי משפחה שלה שאני כלל לא מכירה ואני מרגישה מוזר מאוד ונורא לא נוח לי כל המצב הזה.
      אני תוהה בשקט איך זה יכול להיות שהיו שם כל כך הרבה דודים ודודות ובכל זאת הוא ואחיו נמסרו לאימוץ לזרים?
      מצב הזוי ומביך מאוד.

      אהבתי

  8. אני קוראת כאן מזמן. אף פעם לא הגבתי. אבל עכשיו אני חייבת: את אמא נפלאה ואשה מדהימה ומיוחדת בטוב הלב שלך, במסירות, בחוכמת החיים ובעוד הרבה. מזמן רציתי לכתוב לך את זה ולא כתבתי. נראה שהגיע הזמן.
    אני מתפללת לשלומו של עוגי, ומאחלת לכם שתתחזקו ושמהמקום הקשה הזה יצמחו דברים טובים.

    אהבתי

  9. אני חושבת כמו ג’וליאנה. אתם בתוך עניין שדורש את תשומת לבכם המלאה, ערנות ובגרות, אחרי שהכל יעבור ועוגי יחלים ויחזור להיות יפה ( לא יכול להיות אחרת עם שם כזה נכון?) כשהיה, תרשו לעצמכם להתפרק קצת, ולחלות קצת, זה מזכיר לי בתור דוגמא את מלחמת המפרץ.לא היו חולים בקופ"ח. ומאז אני קוראת לזה אפקט הטיל. הרבה בריאות

    אהבתי

    1. הוא בחור יפה, גבוה, שחום, נאה מאוד.
      הצליחו לשקם לגמרי את הלסת שלו ואם הכל יתאחה כהלכה הוא כנראה יוכל לחזור לדבר ולנשום כרגיל.
      גם את העין שאיננה יחליפו בעין מזכוכית. אם הוא לא פגוע מוח זה בהחלט אפשרי שהוא יחזור לעצמו.

      אהבתי

  10. אני מכירה את המצבים האלה שבהם המוח ממשיך לרשום בדייקנות קרה את כל המתרחש בלי שנראה שלרגש יש איזה שהוא חלק בזה  –  אבל אני בטוחה שיש לו.  אנשים הם מאד שונים זה מזה ביכולת שלהם להראות את הרגשות שלהם  –  ובנסיבות שבהן הם מרשים לעצמם לעשות את זה.  אבל זה לא מעיד כלום על טיב ההורות שלהם.  אני מתרשמת שאתם עושים בדיוק את מה שצריך.
    אני שמחה שאתם מקבלים את העזרה המתאימה מהגופים המתאימים,  וממשיכה להחזיק אצבעות חזק להחלמה טובה של עוגי,  ולימים רגועים יותר בשבילכם.

    אהבתי

    1. אני מודה שאני מופתעת לטובה מההתנהגות של הצבא והתנועה שהוא שייך אליה.
      כולם מתנהגים בצורה נפלאה ותומכת מאוד.
      יום אחד נסתכל אחורה ונוכל לנשום לרווחה.

      אהבתי

  11. תשמעי, ותשמעי טוב. אין שום תועלת בהיסטריה וצעקות, הם לא מעידים על יותר אהבה או דאגה. אני מבינה שיש אנשים שככה מגיבים ואין לי ביקורת עליהם, אבל שלא תהיה לך ביקורת על עצמך בשל התגובה המאופקת.
    אני רוצה להגיד לך שכשהבן שלי נפצע בתאונת דרכים כולם אמרו כל הזמן כמה אני חזקה כי לא ירדה לי אפילו דימעה אחת. כל השעות של הניתוח (10 וחצי שעות) אבא שלו היה על סף עילפון ולקח תרופות להרגעה ואני הייתי כ"כ קול שלא האמנתי שזו אני, שתמיד מואשמת בהיותי היסטרית.
    למדתי עם הזמן שיש איזה מנגנון בתוכנו שרדום רוב הזמן אבל במצבי משבר כפי הנראה לוקח פיקוד, מנגנון שנועל את כל הרגשות וגורם לנו רק לתפקד. לעשות את מה שצריך בשביל שהעולם לא יתפרק מסביב. אח"כ כשאף אחד לא רואה וכשאין שום דבר שצריך לעשות, אפשר להתפרק, ובאמת מצאתי את עצמי בוכה במצבים שלא היה שום דבר אחר חשוב לעשות.

    אהבתי

    1. כן, זה נכון, בשעת משבר אנחנו מגלים כוחות נסתרים שמפתיעים אותנו.
      עכשיו כשאני יודעת שהמוח שלו בסדר ויש תקווה להחלמה מלאה אני מרשה לעצמי להרפות קצת.

      אהבתי

  12. כל אדם בנוי אחרת, אני בטוחה שהדרך שבה את מתפקדת מעידה על הרבה  אהבה ובמיוחד האהבה לדעת לעשות את מה שחשוב בשביל הילד.
    אני מחזיקה לכם אצבעות שהוא יצא מהפגיעה הזו עם מה שפחות נזק. ללא ספק מחכה לכם תקופה קשה נורא. תצטרכו הרבה כוחות פיזיים ונפשיים. אתמיני לי שהיסטריה לא תעזור בכלום לאף אחד.        

    אהבתי

  13. לא היה בי כח לתת לך. אני מאחלת לכם שהימים יעברו מהר ושכל הטראומה והכאוס שלכם ישארו כזכרון רחוק.
    לעוגי בריאות והחלמה מהירה.
    איזה קלישאה….אבל אני מתכוונת אליה מכל הלב.
    ההתנהלות הרובוטית משהו שלך היא מצב מוכר בפסיכולוגיה ובמצב הזה את מגנה על עצמך. זאת התנהלות שתאפשר לך להתנהל בצורה הכי נכונה בימים האלה. 
    ההיסטריה של הביולוגית היא של גברת ביו- מכבסת מהר הכל בדמעות ויוצאת עם כביסה נקיה…

    אהבתי

    1. אני מתחילה להשתחרר ולחזור לעצמי, מבינה פתאום איזה מזל היה לו ואיזה דרך עוד עומדת בפנינו.
      קצת הזוי המצב הזה של שתי משפחות על פצוע אחת אבל אני מקווה שהכל ירגע בעתיד.

      אהבתי

    1. תמיד האמנתי שחלק חשוב מאוד של האימהות זה לדעת מתי להתקרב ומתי להתרחק, לתת לילד אפשרות להשתחרר ולבנות חיים עצמאיים, אני מקווה שנצליח להעמיד אותו על הרגליים ולהחזיר אותו לעצמאות כמה שיותר מהר.
      המוח שלו לא נפגע, אני מאמינה שהוא יחזור לעצמו וישתקם, נעשה הכל כדי לעזור לו.

      אהבתי

  14. טוב שאתם מסוגלים להתנהל בקור רוח ובהגיון. את אמא טובה. אל תרגישי רגשות אשם.
    את דואגת לכל מה שחשוב, וזה בשביל כולם, גם לעוגי. כשיגיע הרגע הנכון לך, אולי אז תרשי לעצמך לבכות.
    החלמה מהירה

    אהבתי

    1. ההיגיון זה הצד החזק שלי, בכי אף פעם לא עזר לאף אחד.
      קצת קשה להתמודד עם כל המיסתורין ואי הוודאות ועוד יותר עם המצב הזה של עוד משפחה שנפלה עלינו אבל נעבור גם את זה.

      אהבתי

  15. את נהדרת, אין שום ספק בזה.
    אני קוראת אותך כבר הרבה זמן, את לגמרי נפלאה.
    לפעמים כל הרוח והצלצולים – זה רק לשם הרוח והצלצולים.
    איפה היא באמת הייתה כל השנים האלו?
    איפה היא הייתה כשהוא היה צריך סנדוויץ לבית ספר?
    כסף ליציאה?
    קורת גג ומיטה חמה?

    תיהי חזקה עכשיו, בדיוק כמו שאת.
    הוא יצטרך את הכוחות האלה שלך כשהוא יתעורר.
    אני מעריצה אותך.

    אהבתי

  16. מצטרפת גם אנילאיחולי החלמה.לעוגי והמון המון כוחות לכם.

    אתם משפחה מקסימה על כל המורקבות שלה, כל הכבוד לכם שיש בכוחכם לחזור ולהחזיק בשגרה.

    חיבוק.

    אהבתי

    1. לפעמים אני מרגישה שאני חיה בתוך טלנובלה הזויה, מאוד לא מתאים לאופי שלי אבל עובדה.
      החיים מאוד מוזרים ומפתיעים לפעמים.
      אני מקווה שיום אחד הכל יירגע ואוכל לחיות שוב חיי שגרה ושקט.

      אהבתי

  17. להיות חזק זה לא רק אופי, זו גם אחריות.
    עוד תצטרכו הרבה כוחות והרבה עזרה, והרבה כוח לבקש עזרה.
    אני לא יודע מה עוזרים איחולי החלמה, אבל זה כל מה שיש לי לתת כרגע.
    וחיבוק

    אהבתי

  18. צופה יקרה
    איזה רופא אמר לי, שבניתוחי מח כשהכוון לטוב, יש התאוששות מהירה. וכך נראה אצל עוגי. מתוך ניסיון, הצבא מטפל מאד יפה בנכים שלו. השיקום הוא מעולה. הבעיה מתחילה כשעוברים לידיים של משרד הביטחון, לשיקום. אני מציעה לך להכנס לפורום נכים של תפוז, תלמדי המון על הביורוקרטיה של נכים. אני מציעה לך בבוא הזמן להתיעץ עם עורך דין, מומחה בנושא. יש רשימה של מומחים לנושא בפורום. את יכולה גם להתיעץ בתור אמא של בפורום. שלב זה, פרט לשיקום שהוא הכי חשוב, מאד חשוב. כי בזמן האחרון מאד אוהבים לחפף את הנכים.
    ןבקשר לאמא. כל הבכי והצרכות הוא תרבותי וכנראה הגברת רוצא גם להרוויח משהו. תאמיני לי, שבטוח היא גם חושבת על זה. רק שלא תשפיע על עוגי לחזור אליה כי אז חייו יהיו הרוסים.
    אני מאחלת לעוגי החלמה מהירה ובחירות חכמות.
    ברני

    אהבתי

  19. מחזק את ידייך, יקרה…
    מאחל ברכות החלמה מהירות וקלות לעוגי – ולכם, התמודדות קלה ככל האפשר במצב הלא פשוט.
    מציע את עזרתי בתחום מציאת מנתחים, באם תצטרכו, בכל תחום – תוכלי למצוא אותי, באם תצטרכי.
    מהיום את לא "צופה מהצד" אלא צופה מהצנטרום של הפיילה…

    אהבתי

  20. אני איתך במלוא מובן המילה.
    כל המילים הטובות שכתבו לך כל כך נכונות.
    לי, כצופה אמיתית מהצד במקרה שלכם, בכלל אין ספקות. ברור מי ההורים האמיתיים. לא יעזור כלום. זה ברור.
    זה ברור גם לעוגי, שלא יהיה לך בכלל ספק. ליוויתי מקרוב משפחה של חברתי שאימצה שני ילדים בהפרש של שנים. הייתי קרובה לביתה. היא הודתה כל הזמן לאימה הביולוגית שמסרה אותה לאימוץ למשפחה שלה. שלה.
    אם צריך מזל במקרה של תאונה איומה, זה שהיא תקרה (אם בכלל) בצה"ל.
    אני שמחה לשמוע שהמוח לא נפגע. זה עיקר העיקרים.
    את למודת התמודדות עם קשיים. תוכלו לקושי. תוכלו לו.
    היותך צופה מהצד היא זו בדיוק שאפשרה לך לשמור על הפרופורציה ולהמשיך לתפקד. וזזה מה שכל מי שסביבך צריך. לא להיות "רגשנית, וליפול לנטל על מי שלידך, שגם הוא דואג, ועצוב, ואולי קצת חלש מבפנים. לא להפוך למרכז הבמה עם ההיסטריות. לפעול כמו שצריך. באהבה. בנחישות. בעדינות. ויש בך את כל אלה.
    טוב שאת צופה מהצד.
    אני מחזיקה לך אצבעות

    אהבתי

    1.  כל אחד מתמודד בדרכו, אני לא מתכוונת להיכנס לתחרות של מי האימא הדואגת יותר.
      מדובר בבחור שהוא כבר לא קטין. אני יודעת שהוא אוהב גם אותנו וגם אותם ומקווה שאחרי שהוא יצא מבית החולים נוכל לשקם אותו ככה שיחזור להיות עצמאי ולעמוד ברשות עצמו.

      אהבתי

  21. אני לא חושבת שאימהות טובה נמדדת בכמות צעקות ובכי.
    יש אנשים שהם יותר קרי רוח ולא מראים רגשות, ויש כאלו שחושפים את הרגשות שלהם בקלות. זה לא מעיד דבר על הבנאדם, זו רק תכונת אופי.

    עברתי תקופות קשות ומה שעזר לי לצאת מהן זה החוזק של ההורים שלי, שלא נשברו והתפרקו אלא היו חזקים בשבילי והתמודדו. אם חס וחלילה היה קורה לי כזה דבר- לא הייתי רוצה שההורים שלי יתפרקו בבכי וצעקות כל הזמן, אלא להפך- שיאספו את עצמם ויתמודדו. מה גם שיש לי עוד שתי אחיות קטנות שצריך לדאוג גם להן. אני חושבת שברגע שההורים חזקים, מתמודדים, חושבים לטווח הארוך ולא רק על בכי וצעקות כל הזמן- כך גם הילד מתחזק ומחלים.

    אני שולחת לבנך המון המון איחולי החלמה מהירה!

    אהבתי

  22. חדשות נוראיות.
    מאחל לו החלמה מהירה ומאחל לכם חזרה מהירה לשגרה, ושתצאו מהאירוע הזה רק מחוזקים.

    ודעי לך שאת נפלאה, ואני בטוח שאת תדעי להתמודד על המצב הזה.

    אהבתי

  23. רק עכשיו ראיתי את 2 הפוסטים האחרונים ואני כולי רועדת.  איזה נס שעוגי לא נפגע מוחית. תקופה לא קלה מחכה לכם, אבל למרות האסון הגדול הזה אפשר רק להגיד שהיה לו הרבה מזל. אני בטוחה שהצבא יעזור מאד עם השיקום. מפחיד איך החיים יכולים להשתנות ברגע. התאונה הזאת זרקה אותי אחורה לתאונת הדרכים של בתי לפני שנה וחצי. קיבלתי אז הרבה עזרה ועצות טובות מגם אמא, שעברה חווייה דומה עם הבן שלה.
    גם אני לא בכיתי ולא צעקתי ולא התפרקתי כי הייתי חייבת להיות שם בשביל הילדה. תפקדתי במן בועה. הרבה יותר מאוחר באה התגובה ואפשר להגיד שעוד לא התאוששתי מהטראומה. (אולי כי אצלה יש תמיד סכנה חו"ח לפגיעה מוחית מסויימת בגלל סוג הפציעה שלה)
    לגבי המשפחה הביולוגית אין לי מילים, אני לא רוצה להיות רעה, אבל הרבה מן ההתנהגות שלהם היא הצגה אחת גדולה שנובעת ממוסכמות תרבותיות שככה מתנהגים בעת אסון. בוודאי שאכפת להם וכואב להם, אבל הם לא יעילים לאף אחד.
    אני מאחלת לעוגי רפואה שלמה ולכם המון המון כוח וסבלנות.

    אהבתי

    1. הם שונים מאיתנו מאוד, התגובות והמנטליות שונה.
      משתדלים לכבד אחד את השני ולפעול ביחד למען הילד.
      אין טעם שנתחיל להתקוטט מעל המיטה שלו.
      העיקר שנקים אותו על רגליו ושהוא יחזור לעצמו, אחר כך נראה מה יקרה.

      אהבתי

  24. אני דווקא חושבת שזה נחמד שנשארת קרת רוח. אני שונאת שמצפים מנשים להיות מאוד אמוציונליות במצבים מסויימים. חלק מלהיות בנאדם זה לפעמים, פשוט להגיב בקור רוח או להיות בשוק ולא לתפוס. בכי מוגזם נראה לי לפעמים כהצגה.

    וכן. צה"ל צבא מאוד מחנך. יצאתי ממנו די נאמנה אליו בנפשי, כי חלק ממה שלימדו אותי שם זה להיות בן אדם.

    אבל מה אני מדברת בכלל. עזבי פילוסופיה.

    תהיו בריאים. מזל שלא קרה גרוע מזה, ואני מחזיקה אצבעות שעוגי יעבור את זה מהר ככל האפשר.

    אוף. מצטערת שזה קרה לו.

    חיבוק לכולכם.

    אהבתי

    1. חזרנו ממנו זה עתה.
      המצב נראה קצת יותר טוב, העיקר שהוא בהכרה, יודע מי אנחנו, מזהה את כולם.
      יש עוד דרך ארוכה לפניו אבל כל זמן שהמוח מתפקד יש תקווה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s