וורקוהולית, אני?

סוף סוף הבנתי למה הם הסכימו לקבל אותי בקלות כזו, האנשים שמנהלים את המקום בו אני עובדת מבינים הרבה בצמחי מרפא אבל מעט מאוד בניהול משרד ובתנאים שהם נותנים לעובדות המשרד שלהם לא פלא שקשה להם להשיג בחורות רציניות.

כנראה שהם התחילו בקטן, כמקום צנוע עם הקף עבודה לא גדול והצליחו יותר מידי. העסקים התפתחו והתרחבו והם לא מבינים שאי אפשר להגדיל את הקף העבודה בלי להגדיל את כוח האדם.

הבחורה שעוזבת עכשיו, (היום היה היום האחרון שלה בעבודה), פשוט נשברה מהעומס והחליטה שאין לה כוח יותר לזה, והיא בחורה צעירה ובלי ילדים, אז מה אני אגיד? לעבוד מעשר בבוקר עד שבע בערב בלי רגע מנוחה, בלי אפשרות לנשום, בקושי יש זמן לאכול כריך חפוז ועובדים גם בימי שישי… נכון כל יום שישי שני אבל לעבוד ביום שישי עד שתיים?

זה פשוט יותר מידי.

פיזית זו לא עבודה קשה, אבל יש טלפונים כל הזמן, אנשים מתקשרים ללא הרף, כל אחד עם הבעיה שלו, אין רגע לנשום קצת או ללמוד איך לבצע את העבודה כהלכה.

גם המשרד קטן מאוד, לא מאורגן, הכל טלאי על טלאי.

יש גם חנות שצריך לרוץ אליה כל הזמן לטפל בקונים, ויש את הקליניקה של בעל הבית שהוא מטפל וצריך לקבוע תורים ולהחזיר תיקים ולטפל בעניינים שלו.

לדעתי צריך שם לפחות שלוש בנות, וחייבים לעשות תורנות שלכל אחת יהיה לפחות שני אחרי צהרים פנויים בשבוע כי אי אפשר להישאר כל יום עד שבע, אי אפשר לנהל ככה חיים נורמאליים.

על המשכורת המאוד דלה אני כבר בכלל לא מדברת, מי תרצה לעבוד כל כך קשה ולהרוויח פחות משכר מינימום?

עד היום הם התארגנו לכנס שהיה סוף סוף היום ופשוט לא היה עם מי לדבר, היה לחץ ובלגן. מחר נהיה רק שתיים, אני והבחורה שמנהלת את המשרד. היא בהיריון, צריכה ללדת במרץ, היא עוזבת כל יום בשלוש חוץ מאשר ביום אחד שבו היא עובדת עד שבע, וכפיצוי עובדת בימי שישי.

הם בטוחים שהם יספיקו לשכור וללמד עוד בחורה עד שהיא תלד, אני די בספק.

יש המון דברים שצריך ללמוד, לקבל הזמנות, לתמחר, ללמוד את השיגעונות והסידורים של כל אחד מהלקוחות, ויש גם משלוחים שעושים בערב.

זה המון פרטים קטנים שמחייבים לזכור המון וללמוד המון, וזה לוקח זמן. אי אפשר לקלוט הכל בבת אחת.

נכון, אין לי ילדים קטנים אבל יש לי חיים, יש לי משפחה, אני לא יודעת אם אני מסוגלת ורוצה לחזור כל יום כל כך מאוחר, ומה אם ארצה ללכת יום אחד לרופא, או להסתפר, או לקנות בגדים, או סתם להתאוורר קצת?

אני רוצה לעבוד אבל לא לחיות בעבודה.

מצד שני אם אגיד שלא מתאים לי ואלך מי יודע אם אמצא משהו אחר.

אני רוצה להמשיך לעבוד שם, אבל בתנאים פחות נוקשים, לא כל יום עד שעה כל כך מאוחרת. רוצה יום יומיים בשבוע לסידורים ועניינים וסתם לנשום.

החלטתי לחכות קצת, לראות את מי הם ימצאו שתבוא לעבוד איתי, ואם באמת יקיימו מה שהבטיחו – שיסדרו עוד שולחן ויארגנו את המשרד קצת יותר טוב.

אני לא מוותרת כל כך מהר, המקום כן מוצא חן בעיני ואני רואה אצלם גמישות ורצון טוב, אבל מעט מידי ארגון והבנה בתהליכי ניהול עסק.

אני מקווה שאצליח להחזיק מעמד ולשנות דברים לטובה, אם גם בעוד כמה חודשים המצב לא ישתפר אני אאלץ להגיד שלום, אני מבוגרת ועצלנית מידי מכדי להפוך לוורקוהולית.