וורקוהולית, אני?

סוף סוף הבנתי למה הם הסכימו לקבל אותי בקלות כזו, האנשים שמנהלים את המקום בו אני עובדת מבינים הרבה בצמחי מרפא אבל מעט מאוד בניהול משרד ובתנאים שהם נותנים לעובדות המשרד שלהם לא פלא שקשה להם להשיג בחורות רציניות.

כנראה שהם התחילו בקטן, כמקום צנוע עם הקף עבודה לא גדול והצליחו יותר מידי. העסקים התפתחו והתרחבו והם לא מבינים שאי אפשר להגדיל את הקף העבודה בלי להגדיל את כוח האדם.

הבחורה שעוזבת עכשיו, (היום היה היום האחרון שלה בעבודה), פשוט נשברה מהעומס והחליטה שאין לה כוח יותר לזה, והיא בחורה צעירה ובלי ילדים, אז מה אני אגיד? לעבוד מעשר בבוקר עד שבע בערב בלי רגע מנוחה, בלי אפשרות לנשום, בקושי יש זמן לאכול כריך חפוז ועובדים גם בימי שישי… נכון כל יום שישי שני אבל לעבוד ביום שישי עד שתיים?

זה פשוט יותר מידי.

פיזית זו לא עבודה קשה, אבל יש טלפונים כל הזמן, אנשים מתקשרים ללא הרף, כל אחד עם הבעיה שלו, אין רגע לנשום קצת או ללמוד איך לבצע את העבודה כהלכה.

גם המשרד קטן מאוד, לא מאורגן, הכל טלאי על טלאי.

יש גם חנות שצריך לרוץ אליה כל הזמן לטפל בקונים, ויש את הקליניקה של בעל הבית שהוא מטפל וצריך לקבוע תורים ולהחזיר תיקים ולטפל בעניינים שלו.

לדעתי צריך שם לפחות שלוש בנות, וחייבים לעשות תורנות שלכל אחת יהיה לפחות שני אחרי צהרים פנויים בשבוע כי אי אפשר להישאר כל יום עד שבע, אי אפשר לנהל ככה חיים נורמאליים.

על המשכורת המאוד דלה אני כבר בכלל לא מדברת, מי תרצה לעבוד כל כך קשה ולהרוויח פחות משכר מינימום?

עד היום הם התארגנו לכנס שהיה סוף סוף היום ופשוט לא היה עם מי לדבר, היה לחץ ובלגן. מחר נהיה רק שתיים, אני והבחורה שמנהלת את המשרד. היא בהיריון, צריכה ללדת במרץ, היא עוזבת כל יום בשלוש חוץ מאשר ביום אחד שבו היא עובדת עד שבע, וכפיצוי עובדת בימי שישי.

הם בטוחים שהם יספיקו לשכור וללמד עוד בחורה עד שהיא תלד, אני די בספק.

יש המון דברים שצריך ללמוד, לקבל הזמנות, לתמחר, ללמוד את השיגעונות והסידורים של כל אחד מהלקוחות, ויש גם משלוחים שעושים בערב.

זה המון פרטים קטנים שמחייבים לזכור המון וללמוד המון, וזה לוקח זמן. אי אפשר לקלוט הכל בבת אחת.

נכון, אין לי ילדים קטנים אבל יש לי חיים, יש לי משפחה, אני לא יודעת אם אני מסוגלת ורוצה לחזור כל יום כל כך מאוחר, ומה אם ארצה ללכת יום אחד לרופא, או להסתפר, או לקנות בגדים, או סתם להתאוורר קצת?

אני רוצה לעבוד אבל לא לחיות בעבודה.

מצד שני אם אגיד שלא מתאים לי ואלך מי יודע אם אמצא משהו אחר.

אני רוצה להמשיך לעבוד שם, אבל בתנאים פחות נוקשים, לא כל יום עד שעה כל כך מאוחרת. רוצה יום יומיים בשבוע לסידורים ועניינים וסתם לנשום.

החלטתי לחכות קצת, לראות את מי הם ימצאו שתבוא לעבוד איתי, ואם באמת יקיימו מה שהבטיחו – שיסדרו עוד שולחן ויארגנו את המשרד קצת יותר טוב.

אני לא מוותרת כל כך מהר, המקום כן מוצא חן בעיני ואני רואה אצלם גמישות ורצון טוב, אבל מעט מידי ארגון והבנה בתהליכי ניהול עסק.

אני מקווה שאצליח להחזיק מעמד ולשנות דברים לטובה, אם גם בעוד כמה חודשים המצב לא ישתפר אני אאלץ להגיד שלום, אני מבוגרת ועצלנית מידי מכדי להפוך לוורקוהולית.

29 תגובות בנושא “וורקוהולית, אני?

  1. במקום עבודה שלי
    אני עובדת של חברת קבלן שנותנת שירותי מחשוב בעירייה
    אם המנהל שלי (מהחברת קבלן) לא היה דואג לי לשולחן, מחשב ודברים בסיסיים כאלה, עד היום לא היה לי איך לעבוד

    אז כן יש מקומות שלא מתנהלים כמו שצריך
    אפילו שאולי לבן אדם מבחוץ למראית עין זה נראה אחרת

    אני מקווה שדברים יסתדרו כמו שאת רוצה
    ואת צודקת, לחיות בעבודה זה לגמרי לא לעניין

    אהבתי

    1. ניסיתי להסביר ולבקש שינוי, קצת פחות ערבים בעבודה ויותר כסף, לא הסכימו ואמרו שאם לא טוב לי שאלך.
      חשבתי שנייה ואז הלכתי.
      שיחפשו פראיירית אחרת.

      אהבתי

      1. יש מעסיקים שלא אכפת להם והם לא מתחשבים
        הם רואים רק את העסק שלהם מול העיניים ולא את הצרכים של העובדים
        כנראה שנפלת על כאלה
        לא נורא
        אני בטוחה שיש עוד מקומות עבודה באיזור שאת גרה בו שישמחו לקחת אישה שאין לה ילדים קטנים בבית, צריך רק לחפש
        אל תתני לאף אחד לנצל אותך בעבודה
        שום דבר בעולם לא שווה את זה שתשרפי את הזמן שלך במקום עבודה
        במיוחד אם את שכירה

        אהבתי

  2. יכול להיות שאחרי שתעבדי שם איזו תקופה, ותדעי את העבודה יותר טוב, תאמרי להם שאת לא מוכנה לעבוד כל כך הרבה שעות עבור משכורת כזו. אולי הם יבינו שזה לא אפשרי לנהל ככה עסק ויסכימו לתת לך פחות שעות בעד אותו שכר. או סידור אחר.
    זה הצ’אנס שנראה לי. להגיע איתם למצב שהם צריכים אותך וחבל להם שוב לחפש עובד ולהכשיר אותו. בסה"כ את אוהבת את המקום…

    אהבתי

    1. ניסיתי, הבנתי שלא אשרוד בתנאים כאלה הרבה זמן וניסיתי להסביר אבל במקום להקשיב הבחור הטיפש שממונה על המשרד פשוט זרק אותי החוצה.
      בעיה שלו, אני גמרתי להיות פראיירית של בוסים מנצלים.
      שינסה למצוא בני אדם מוצלחים בתנאים גרועים כאלה, אני צנצנת אם הוא יצליח.

      אהבתי

      1. האמת היא שכשסיפרת בהתחלה על תנאי העבודה והשכר לא הבנתי איך את מסכימה לזה.
        אני מקווה שתמצאי בסוף את הפתרון לצורך שלך לצאת מהבית, להרוויח (בכבוד), ולא להיות עבד…

        אהבתי

  3. אני חושבת שאחרי כמה זמן תוכלי להסביר להם מה דרוש כד שהעסק יתקתק. אפשר להציג את זה בצורה חיובית כאפשרות לגדול. פשוט לבוא עם הצעה מפורטת ורצינית.

    אהבתי

  4. אני חושבת שלא תוותרי ותסבירי להם שלטובת העסק חייבים לעשות כמה שינויים. תסבירי להם שלטובת העסק צריכים כל השיפורים. תחילה תארגני דברים שיהיה סדר. נוסף, תסבירי לקיבוצניק שאנשים לא מוכנים לעבוד חצי חינם, זו לא חנות הנחות, זה מקום עבודה. הם צריכים להוריד רק בשעות עבודה בלי להוריד בשכר. אבל צריכים לדבר בצורה נכונה, חיובית, שהכל לטובת העסק.
    חבל שבארץ, בגלל תרבות הסמוך, עובד צריך להלחם על מה שמגיע לו על פי החוק.
    אני חושבת שכדיא לך במקביל לחפש מקום עבודה ששומר על זכויות העובד. יותר בריא לחפש עבודה בתור אדם עובד מאשר בתור מובטל.
    בהצלחה

    אהבתי

    1. אחת הבעיות במקום העבודה הזה היא שאין לך רגע לנשום, המון שעות, המון לחץ, אין לך רגע לעצמך.
      ניסיתי להסביר ולדבר ובמקום לבוא לקראתי זרקו אותי החוצה.
      מילא, לא דחוף לי להיות פראיירית של אף אחד, שימשיכו לנסות למצוא מישהי שווה בתנאים האלה ושיהיה להם בהצלחה, לי זה לא מתאים.

      אהבתי

  5. את צודקת,זה מרגיז ומתסכל להשקיע הרבה שעות במקום שלא מתגמל אותך כראוי
    ואין שום סיבה בעולם שאם לא תראי שינוי מצידם שתקומי ותלכי
    העבדות עברה מהעולם,לכאורה:-)

    אהבתי

    1. ניסיתי לגשש בקשר לשינוי, הייתי עדינה ומנומסת וחטפתי תגובה תוקפנית ומכוערת.
      החלטתי שלא מתאים לי והסתלקתי.
      אני זקנה מידי להיות עבד של מקום עבודה.

      אהבתי

      1. אני עוד לא סגורה על זה אם פוטרתי או התפטרתי אבל הטיפוס הזה עלה לי על העצבים והתנהג מאוד בגסות, רק בשביל לא לראות אותו יותר היה שווה להסתלק משם.
        ג’ינג’י מאוד מרוצה, הוא תכנן לפתוח את המכון בחנוכה ופחד שבלעדי הוא לא יסתדר לבד.
        אני אעבוד קשה גם בשבוע הבא אבל הפעם בשבילי

        אהבתי

      2. טוב מאוד
        אין שום סיבה בעולם לסבול ממישהו  יחס של אי כבוד
        ועל מה? על שאלה שכל אחת הייתה שואלת?
        טוב עשית

        אהבתי

  6. לפי מה שאת מתארת בעלי המקום הם אולי נחמדים אבל הם גם עבריינים.
    העובדה שהם משלמים לך פחות משכר מינימום זאת עבירה על החוק.
    בנוסף, כשעובדים מעל 7 שעות חייבים לתת לעובדים הפסקה (לא זוכרת כמה זמן בדיוק, אבל את יכולה לבדוק בגוגל). 
    את יכולה לפנות בנושא למשרד התמ"ת או לתבוע אותם בבית דין לענייני עבודה ואם תציגי תלוש ורשימת שעות (אם יש שעון נוכחות) תוכלי לקבל מהם הרבה מאד כסף. אני לא מעודדת אותך לנקוט בצעדים האלו, להפך, אני חושבת שכדאי להעלות את הנושא (בעדינות) ולראות איך בעלי המקום יגיבו. ייתכן והם לא מודעים בכלל לחוקי התעסוקה ונוהגים בתום לב.
    אם את רוצה להשאר שם ולשפר את המצב הייתי מציעה לך להעלות על הכתב את כל הרעיונות שלך לשיפור. זה נראה אחרת כשאת באה לישיבה ומראה שהכנת שיעורי בית. מעסיקים רבים אוהבים שלעובדים שלהם יש "ראש גדול", ובדרך כלל נוהגים לצ’פר את העובדים שמגדילים ראש. אני מקווה שגם אצלך ינהגו כך.   

    אהבתי

      1. אז אני משנה את מה שכתבתי למעלה – אני מאיצה בך להתלונן עליהם במשרד התמ"ת.
        הרי בסוף הם ימצאו מישהי נואשת מספיק כדי לעבוד אצלם, והיא תהיה נואשת בגלל שאף אחד לא מתלונן על מעסיקים עבריינים, ולכן הם מרשים לעצמם להתעלל בעובדים.

        אהבתי

      2. עכשיו אני מבינה. אם עזבת את מקום העבודה השלב הבא הוא להעביר תלונה על תנאי עבודה לא חוקיים. לא יזיק להם קצת להתפתל וגם תעשי מצווה למען העובדות הבאות.
        אגב, ג’ינג’י לא יכול להעסיק אותך? הכוונה חוקית. אולי זה יכול להיות על חשבון ההוצאות, אני לא מבינה כל כך, אבל יש אפשרות שתעבדי שם ותחשבי כשכירה שלו?

        אהבתי

  7. התבונני היטב באשת השרירים שהצבת בראש הבלוג שלך ודעי שהגיע הזמן להתחיל ולהפעיל אותה.
    הכוונה אינה להכניס זאבטות איומות לבוס אבל בהחלט לעמוד על שלך ולדרוש תנאים נוחים יותר ואין שום סיבה שלא תבקשי גם משכורת טובה יותר.

    אהבתי

    1. שלחתי את אשת השרירים להגיד את דעתה הכנה לבוס ובתגובה הוא אמר לי לקחת את הדברים שלי וללכת, עשיתי את זה בשמחה.
      לא התאים לי והגעתי למצב שבו החלטתי שאני לא נשארת יותר במקומות שלא עושים לי טוב.
      אני שוב חופשייה, ענייה אבל מאושרת

      אהבתי

    1. הכל התברר ביום האחרון שלי במקום. הייתי לבד עם הבחורה שעוזבת וניהלתי איתה שיחה כנה.
      היא הסבירה לי מה קורה שם והחלטתי שבתנאים האלה אין מצב שאני נשארת.
      למחרת אמרתי מה דעתי וביקשתי שינוי, שלא יהיה בלגן ושלא אצטרך להישאר כל יום עד שבע, אם שוכרים עוד מישהי שהיא תחלק איתי את הנטל.
      במקום להגיד שהוא יחשוב וינסה הוא ישר התנפל עלי בגסות, לא מוכנה לעבוד עם טיפוסים כאלה, זה הבן אדם שאצטרך לבקש ממנו יום חופש כל פעם שיהיה בזה צורך, לא מוכנה להתעסק עם טיפוס כזה, גס רוח ואנטיפת.
      הלכתי.

      אהבתי

  8. מבינה אותך. למרות שאצטרך להעמיד פנים שאני וורקוהולית בעתיד-אני לא באמת כזו. זה חיסרון, בעולם שבו תמיד אפשר להחליף אותך.

    דיפלומטיה היא הפיתרון. תצטרכי לגרום להם להתגמש איתך. זה לא יקרה ביום,אבל אחרי שתכירי את העבודה, סביר להניח שלא תהיה להם ברירה (ועדיין, את הדיבורים על זה צריך לעשות בזהירות מסויימת..).

    נראה שהבחורה שעוזבת בשלוש כבר קבעה להם עובדות. את צריכה לעשות את זה גם.

    אבל,בהתחלה לא תהיה לך ברירה.. ככל שאת יודעת פחות על העבודה,ככה קל יותר להחליף אותך..

    אה,כן. את תמיד יכולה לנסות לחפש עבודה אחרת תוך כדי… (בהנחה שתצליחי למצוא זמן להגיע לראיונות.אולי בבוקר).

    והמשכורת היא באמת חוצפה,אבל ישנה מסורת ותיקה של ניצול עובדים במדינה שלנו..

    נ.ב: את יכולה לתבוע בדיעבד את כל מה שמגיע לך על פי  חוק- אם וכאשר תעזביץ זו תביעה ממש לא מסובכת. רק תשמרי את כל התלושים. אני כבר תבעתי ככה פעם מישהו שעבדתי אצלו שלושה שבועות, וקיבלתי עוד 2000 ש"ח (אבל יש תביעות גדולות הרבה יותר).

    אהבתי

    1. אני רוצה לעבוד אבל אני לא נואשת עד כדי כך.
      אמרתי מיד מה אני חושבת, אמרו לי ללכת ופשוט הלכתי.
      שימצאו פרייראית אחרת.
      אני זקנה מידי למשחקים האלה.

      אהבתי

      1. אהממ,כן. הדבר שהכי קשה לי בחיפושי עבודה,היא התחושה שצריך נורא להתחנן ונורא להתחנף למעסיק הפוטנציאלי, כי כמונו-יש-מאה-בשקל.

        יחי הקפיטליזם.מאוד פופולארי בארץ לאחרונה. ואני טוענת, שיש פיצוץ אוכלוסין של משכילים כאן…

        אהבתי

      2. אני לא ממש משכילה, לא אכפת לי לעשות עבודות שחורות אבל לעבוד בעבודה שמשלמים בה פחות ממשכורת מינימום ושבולעת לך את כל היום…
        פתאום תפסתי שאפילו ללכת לרופא או להסתפר או לספריה זו תהיה בעיה.
        לא רוצה להיות עבד, רוצה לעבוד אבל לא לגור בעבודה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s