אני והחבר'ה

 

התמונה שמתנוססת בראש הפוסט צולמה אי אז בשנות השבעים כשהייתי חיילת, בסוף שנת 1975 אם אני לא טועה. יצאנו כל גף תחזוקה של כנף 4 לטיול במדבר יהודה. הצעירה השמנמנה היא אני בגיל כמעט 19 ושני הבחורים מצידי הם שני ידידים שלי, ערן וחיים.

למרות שעבדתי במעבדת צילום ומצלמות היו זמינות לי בכל רגע ורגע, ויכולתי לפתח לבד תמונות, נשארו לי מעט מאוד תמונות מהכמה חודשים האלה שביליתי בכנף 4 -החודשים הכי גרועים בחיי, ותאמינו לי כבר עברתי כמה וכמה תקופות איומות בחיי, אבל שם זה התחיל, אולי?

אולי זה התחיל עוד קודם, כשהייתי ילדה?

לך תדע.

אני לא זוכרת הרבה, המון ממה שקרה הדחקתי, וטוב שכך. הייתי שם בין אוגוסט 75 לפברואר 96 או אולי סוף ינואר? הגעתי בקיץ, מיד אחרי הטירונות, עזבתי בחורף. ביום קר וגשום אחד אמרו לי לקחת את כל הדברים שלי וגירשו אותי לכנף 1. מכנף 1 יש לי דווקא הרבה תמונות וזיכרונות אבל מכנף 4 מעט מאוד, ורובם רעים ומכאיבים.

גם מהטיול אני לא זוכרת הרבה, דווקא כיום, אחרי שחלפו הרבה שנים הזיכרונות שבים – היו זבובים וחם, והלכנו המון ברגל, היינו נדמה לי בנחל ערוגות, עלינו להר גבוה, וראינו את ים המלח שאז עוד היה גדול יותר. ישנו באיזה חניון בשקי שינה, רוב הזמן הסתובבתי עם ערן שהיה מעין ידיד שלי, וכמובן שכמו תמיד היה לי ספר בתרמיל, 'סיפורו של רח' ביל' ספר של ספריית 'ידיעות אחרונות' שהבאתי מהבית. הורי היו מנויים על הספרייה הזו שבזמנו נהגה לשלוח ספרים בדואר למנויים, והספרים האלה היו לי עוגן ובסיס ושמרו על שפיותי בגיהינום ההוא.

אני זוכרת טוב שערב אחד כשישבנו לאור המדורה בחניון זרוע האבנים שישבנו בו סיפר לי ערן שכולם חושבים שאני סנובית כי אני מסתובבת עם ספר בכל מקום.

"הם חושבים שאת סתם מנסה לעשות רושם, אף אחד לא מאמין שאחת כמוך קוראת ספרים." גילה לי.

זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה הזו – נשמה טובה כזו של'טובתי' באה לספר לי מה חושבים עלי – והייתי כל כך תמימה ולא מנוסה שבאמת חשבתי שהוא חבר שלי והוא לטובתי והוא מנסה לעזור. זו גם הייתה הפעם הראשונה בחיי שהאשימו אותי שאני מעמידה פנים ומנסה לעשות רושם על מישהו ודרשו ממני לשנות את ההתנהגות שלי כדי להתחשב בדעת הקהל.

זה היה לקח טוב לחיים, חבל שלא הפנמתי אותו וכתבתי לפי תומי את הפוסט האחרון שכתבתי על הנושא החם – 'תעשה לי ילד'.

להפתעתי הפוסט שכתבתי לא נכנס לרשימת הנושא החם, ולרגע התאכזבתי וחשבתי שאולי כדאי להעיר למי שממונה על העניין, אולי הוא לא שם לב? או אולי אני אשמה כי שכחתי לסמן שהפוסט הזה שייך לנושא החם? אני כמעט בטוחה שלא, אבל אולי שכחתי? היססתי זמן מה כי ביני ובין הממונה על הנושא החם עבר לא מזמן חתול שחור ואני לא מרגישה נוח לפנות אליו, ועד שהיססתי הנושא החם התחלף… חשבתי – נו, מילא, ועזבתי את זה, הרי לא באמת משנה לי הפופולאריות של הבלוג, אני בקושי בודקת כמה מנויים יש לי וכמה נכנסו, משום מה זה לא באמת חשוב לי כמו שלא באמת היה חשוב לי מה יחשבו עלי אז, היה לי ספר כי אני אוהבת לקרוא, ואני כותבת בלוג כי אני אוהבת לכתוב, מקל עלי לשפוך את הרהורי על הדף ואני עושה את זה, מנציחה בבלוג מצבי רוח ותקופות בחיי ולא מנסה לחשוב על דעת הקהל, כותבת מה שיש לי בראש גם אם הם זה לא תמיד מוצא חן בעיני כולם.

לגלות שדווקא הפוסט הזה, שלא הצליח להגיע אפילו לרשימה של הנושא החם, נכנס למומלצים היה הלם קל, ולקרוא את התגובות שחלקן היה פשוט מגעיל היה הלם עוד יותר גדול, אבל התגברתי על דברים גרועים מאלה, ואני אתגבר גם על זה.

ואם חוזרים לתקופה הזו של כנף 4 – לקח לי שלושים שנה להבין מה עבר עלי אז, לזכור מה באמת היה שם, לקלוט איזה עוול עשו לי, ואיך הכמה חודשים האלה עיוותו ועיקמו את חיי, הסיטו אותם מהמסלול שתכננתי, גרמו לי להתחתן עם מי שהתחתנתי ולבחור את הבחירות שבחרתי ולהגיע עד הלום, הבלוגרית הזו שנחשבת בעיני מספר אנשים למתחסדת שלא מבינה צחוק, וחושבת שצריך לחפור על כל בדיחה שגברים מספרים על נשים, ולהתרגז כמו פמיניסטית משופמת נטולת חוש הומור ממילים כמו כוסית, ומהלצות של החבר'ה שרק רוצים לשטוף את העיניים בתמונות של בחורות ערומות למחצה, ולעשות צחוק מכל מי שמעזה בחוסר התחשבות משווע להתבגר ויש לה חוצפה לא להיראות צעירה וחטובה לנצח.

אז, בשנות השבעים אף אחד לא חשב שזה לא בסדר לספר בדיחות גסות, ללעוג, לבזות להשפיל, ואחר כך גם לאנוס נשים צעירות. בזמנו זה היה בסדר, זה היה כולה צחוקים של החבר'ה, ומה היא עושה בכלל עניין מכל שטות? אז מה אם השפלתי והעלבתי אותה, ומיררתי לה את החיים, ביזיתי אותה ופגעתי בה ורמסתי את גופה וכבודה? אני גבר ומותר לי ושהיא תגיד תודה שאני בכלל מתייחס אליה.

עד שלא באה חיילת בקבע שהייתה כבר נשואה והיה לה יותר ביטחון עצמי, וכבוד לעצמה והתלוננה אף אחד לא הפסיק את זה. כולם ידעו ושתקו, כולל המפקד הדתי של מעבדת הצילום שהטיל כמובן את כל האשמה עלי, חיילת צעירה אחת שכל הגברים במחלקה שלו שמו להם למטרה, יום אחד נמאס לה, לא בגללי – הייתי שקופה בעיניה – אלא כי אחד מהטיפוסים האלה מעודד מההצלחה שלו תפס אומץ והעז להפנות גם אליה את חוש ההומור החזירי שלו. היא התרגזה, הלכה והתלוננה, וסוף סוף מישהו בא ושאל אותי מה קורה שם, במחלקת הצילום?

אז סיפרתי את האמת כולה, רועדת ובוכה ומתחילה להבין סוף סוף שזו לא אני, זה הם, ותנחשו מה קרה אחרי שסיפרתי?

הוא קיבל כמה ימי מחבוש, והמון אהדה וחיבה מכל החברים שלו, ולא קיבל אפילו נזיפה כשהוא שלח לעברי איומים שיפוצץ אותי כשיצא מהמחבוש. נהפוך הוא – אותי זרקו מהבסיס, גירשו באתרעה של כמה שעות בטענה שהם רוצים להגן עלי.

לזרוק אותי החוצה, זו הייתה הדרך היחידה של צה"ל הגדול להגן על חיילת שעברה התעללות במשך כמעט חצי שנה.

אני התגברתי על זה, התגברתי על ההתעללות וההשפלה, ועל הסבל הגופני והנפשי שבגללו נשארתי עקרה, והתגברתי על הטיפולים הקשים, וילדתי ובניתי משפחה, ואני לא זקוקה למילות השתתפות בצער ולרחמים, אני בסדר, אני אמשיך ואחיה את חיי בלי קשר למה שחושבים עלי, אבל אל תבקשו ממני לצחוק מבדיחות על נשים, ולהבין את החבר'ה שרק רוצים ליהנות מהחיים בלי שנשים שהן לא כוסיות חסרות מוח יגידו להם מה באמת הן חושבות.

62 תגובות בנושא “אני והחבר'ה

  1. אני מצטערת שכל זה קרה לך.

    כיום בצה"ל מודעים הרבה יותר להטרדות מיניות וכבר כבוד האישה הוא הרבה יותר "בנושא החם" מאשר בעבר. יש הרבה התייחוסיות ויש גם יועצת בעינייני נשים.

    אז… כיום אפשר להמנע מכל הדברים האלה, מה שלא היה בעבר.

    אהבתי

    1. אני מקווה שאת צודקת, בכל זאת אין כמעט חודש שלא מספרים על עוד פרשה של התעללות בנערות ואונס קבוצתי ועל רצח נשים אני בכלל לא רוצה לדבר…
      המצב רחוק מלהיות טוב לצערי

      אהבתי

  2. את הפוסט הקודם קראתי רק היום  –  ואני מבינה שכבר אמרו לך,  ושידעת גם בלי שיגידו,  שה"תעשה לי ילד" הוא לא משהו שמתפרש מילולית דווקא.  אני מוצאת אותו לפעמים בתגובות לבלוגים,  כשמי שכותבות אותו אפילו אינן מכירות את הבלוגר  –  ושם זה יכול להתפרש כביטוי הערכה כללי,  ולפעמים סתם כהתבדחות.

    בעניין תגובות גועליות  –  זה נושא כאוב.  משהו במדיום האנונימי נוטה להוציא מבני אדם הרבה רוע.  לא יאומן כמעט באיזה מקומות בלתי צפויים מוצאים את זה לפעמים.

    בקשר למה שסיפרת על השירות בצבא  –  גם אני מתרשמת שהרבה דברים השתנו מאז,  בצבא ומחוצה לו, וטוב שכך.  הצרה היא שזה משתנה לאט מאד,  וזה חבל.

    אהבתי

    1. אם הייתי יודעת שבגלל הפוסט הזה שכתבתי באישון לילה במצב רוח די גרוע בגלל כל מיני עניינים אני אחטוף מקלחת כזאת על הראש אולי הייתי חושבת פעמיים.
      אין לי מושג איך הוא הגיע למומלצים ולמה, ואני מרגישה קצת רדופה בגלל הדעות שלי שלא תואמות לדעות הרוב ומשום מה מטרידות אנשים מסוימים.
      ומילא ההתנכלויות הזדוניות של כל מיני אנונימיים למיניהם אבל כשגם אחת מאושיות ישראבלוג שמתהדר בליברליות ובראש פתוח מטריח את עצמו אישית לעסוק בי ובאישיותי…
      אני שונאת מריבות ולא חסרות לי צרות אמיתיות, כל הסכסוך הוירטואלי הזה מיותר לי לגמרי

      אהבתי

      1. אה ,אז עכשיו אני אושיית ישרא ואת קוזק נגזל?
        תיכף תפילי עלי גם את האחריות לתגובות הנבזיות והמטומטמות שהשאירו אצלך בפוסט הקודם ומשום מה החלטת להשאיר ולא למחוק
        אבל את כתבת את הפוסט הזה כקונטרה לנושא החם,אמרת בעצמך לסניה בתגובה אלייך
        למה? בשביל מה?

        ולא לא סימנת את הרובריקה שמובילה לנושא החם וטוב שלא סימנת כי בלי קשר לסכסוך שלנו  לא כתבת לנושא
        הנושא היה אחר ואת בחרת לכתוב על משהו אחר לגמרי
        זכותך המלאה,אבל זה לא היה נכנס למסגרת גם אם היית אישתי

        את שונאת מריבות אבל משום מה קנטרנות כנראה לא נכללת במסגרת של ההגדרה שלך
        זה התחיל כבר בפוסט ההוא שהכרזת על עזיבה ושרבבת לשם את שמי כאחת הסיבות לעזיבה לכאורה ולפני זה קטלגת אותי כאוייב הציבור בגלל בדיחה שזכותי  המלאה היתה לאהוב  ולספר   והמשיך בפוסט ההזה
        ואל תהיי קוזק נגזל,אף אחד לא רודף אותך בגלל דעותייך
        המשך

        אהבתי

      2. בכל פעם שמישהו מתעסק בנשים,מספר בדיחה שלדעתך סקסיסטית את פוצחת בקמפיין נגד
        לא כולנו שונאי נשים,לא כולנו צרכני פורנוגרפיה
        חלאס,מותר להביע דעה שונה משלך
        מה לעשות שאת חסרת חוש הומור בצורה קיצונית ועברך המצער  מוליך אותך לחשוב  שכולנו  בורים עמי ארצות ושונאי נשים ולא היא
        באופן אישי הייתי אגב מוחק תגובות כמו שהגיבו לך בפוסט הקודם
        זבל כזה לא ראוי להיות בשום בלוג,לא ברור למה את מוכמנה לסבול את  המילים ואת לא מוחקת
        אבל זה ענינך
        אני מציע שתתעסקי במה שאת כותבת לגופו של עניין לא לגופם של אנשים 
        אני מעולם לא כתבתי על מישהו או נגדו בצורה כמו שאת עשית
        אבל  אם לך מותר אז למה ליילל שלי  אסור
        תחשבי על זה

        אהבתי

      3. טליק תרגיע, אין לי שום טענות אליך, ותתפלא, רוב הזמן אני אפילו לא חושבת עליך, הבלוג שלי הוא בשבילי ולמעני ומי שלא טוב לו שלא יקרא.
        אני מציעה שמהיום תתעלם ממני כמו שאני מתעלמת ממך וכולנו נרגיש טוב יותר.
        שבת שלום.

        אהבתי

      4. אני ארגיע? אה?
        אני לא אגיד כאן מה אני חושב על ההתנהלות שלך
        רגע את זועקת שאת מותקפת על ידי "אושיות ישרא" ואת האומללה והמסכנה שנפגעת  מהסיטואציה
        בזמן שאת היא שיוזמת את ההתגרויות,את המתקפות ואחכ את עוד כותבת  לי תרגיע
        את כותבת פוסטים מתריסים
        מה את חושבת,שאני אהבל? שזו השיטה שלך למשוך תשומת לב ולהדליק מדורות?
        אבל כשכותבים נגדך את משחקת אותה מיתממת ומסכנה ומעוררת רצון לתת לך חיבוק
        אנשים נפגעו ממך צופה ! ואני לא היחידי !
        אז אל תגידי תרגיע
        אני רואה כניסות מהבלוג שלך אלי,תמחקי את המנוי שלך אצלי
        לצערי אני לא יכול לעשות זאת מהצד שלי
        תמחקי את הקישור מהבלוג שלך אני כבר מחקתי את שלך
        תתביישי לך,תרגיע היא אומרת לי

        אהבתי

  3. היה לי קשה לקרוא את הפוסט הזה שמתחיל בתמונה בה את באמת נראית מאד מדוכאת, אפילו מיואשת. לעומת זאת, הבחור שעומד לידך נראה מאד זחוח ומלא בעצמו.
    אגב, את ממש לא שמנמונת. אפילו לא מלאה. את בדיוק במידות הנכונות או לפחות מה שנחשב אז המידות הנכונות.
    למרות שאת כותבת שהתגברת על מה שהיה נראה לי שאת עדיין נושאת איתך את הצלקות, בעיקר בגלל – כמו שאת כותבת – זה השפיע על כל חייך עד היום.
    שקלת לפנות למרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית? שמעתי שזה מאד עוזר לדבר עם מישהי שמבינה. יש לזה ערך מזכך גם שלושים שנה אחרי.

    אהבתי

    1. החיים הם משהו מצלק, נשרטים, נפגעים, סובלים ופה ושם גם נהנים, אבל בכל מקרה בסוף מתים.
      האמת שחשבתי על פנייה לסיוע אבל להיזכר אחרי כל כך הרבה שנים?
      נשמע קצת פטתי ויש בי חשש גדול שיגידו לי שאם חייתי מעל שלושים שנה עם הזיכרונות האלה אני אחזיק מעמד גם עוד שלושים…

      אהבתי

  4. חייבת לציין שלא צפיתי את זה כשראיתי את התמונה הפסטורלית לכאורה בפתיחה.
    מצער מאוד לגלות שעברת גהנום כזה- מדהים איך שהצלחת לבנות חיים אחר כך.
    חיבוק צופיה- על האומץ לכתוב
    חייבת לציין שלא צפיתי את זה כשראיתי את התמונה הפסטורלית לכאורה בפתיחה.
    מצער מאוד לגלות שעברת גהנום כזה- מדהים איך שהצלחת לבנות חיים אחר כך.
    חיבוק צופיה- על האומץ לכתוב

    אהבתי

    1. אמת שזו לא פעם ראשונה שאני מספרת על תקופת הצבא שלי, הפעם עשיתי את זה כדי לחדד איזה נקודה למישהו שחושב שאני כותבת כדי להרגיז אותו או משהו…
      מה לעשות, יש אנשים שנדמה להם שכל העולם מסתובב סביבם ורק בודקים מה אומרים עליהם, ואיפה אולי העליבו אותם.
      לא עבד עלי אז ובטח לא היום.

      אהבתי

  5. כן, צה"ל היה חרא בזמנו. הרבה יותר גרוע מהיום.

    הדבר הכי מטריד בפוסט (המעניין ומקומם כשלעצמו), הוא שבגלל הסבל ההוא,נשארת עקרה. כלומר, הסבל לא היה רק פסיכולוגי  (כי לבדיחות שוביניסטיות ויחס מזלזל הייתי מצפה מצה"ל של שנות ה70). אבל- הגישה של,נאמר,איציק מרדכי- באה מצה"ל הזה בדיוק.

    אני מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה. מקווה שהם לא העיזו לגעת בך.

    אוף.

    אהבתי

    1. נ.ב: אני לא חושבת שעברת את הגבול בענייני פולניות. כלומר, אולי לא הכל מצחיק אותך, ואת מגיבה באופן קצת קשה לפעמים, אבל את באמת לא צריכה לקחת ללב כל מי שאומר מילה מטופשת. את לוקחת את כל אלה בנסיון החיים שלך, וגם בכישרון הכתיבה. יש לך קהל קוראים שמעריך אותך.אל תתרגשי מכל ילד קטן וטיפש..

      אגב,בענייני פמיניזם את לפרקים צודקת לגמרי. גם אותי מטריד שגברים מתייחסים לנשים על פי צורת התחת שלהן, ואני כמעט נעלבת כשבנזוגי מצפה שכל שחקנית צעירה תתפשט בסרטים. העיקרון מפריע לי-אנחנו בני אדם, ראויות להערכה גם אם איננו מתפשטות. והגוף שלנו הוא לא נחלת הכלל, בטח שלא יותר מגופם של השחקנים שמשחקים איתן (כי גם אני יכולה, ולפעמים נהנית, להתייחס באופן דומה לגברים).

      מכאן,אגב, סוג של געגוע לתקופה של הבנות "עם הקוקו והסרפן". כי ההתייחסות לנשים היתה אחרת.

      "לא היו חתיכות בארצנו אך היו,יה חביבי-נשים" (וגם: "הן טמנו בחזה פרבלוםוכמה ריצונים לשעת אש אך כיום מחשופים יש כאלה שבקושי נכנס מה שיש").

      אהבתי

      1. מה שבאמת מטריף אותי מכעס זו הקריצה הזו, ובת הצחוק, והביטול של העלבון הנשי כסתם פמינסטית, סתם פולניה… שתיתן לנו ליהנות ולבלות, ובינתיים יש כל הזמן תקיפות של נשים, ואונס פה ואונס שם, ומשום מה הם לא עושים את הקישור ולא מבינים מאיפה זה בא.
        לא קולטים שלא סתם צעירים בבית ספר מבצעים אונס קבוצתי וזה קורה שוב ושוב…. זה מתחיל מיחס של זלזול וביטול וותרנות של נשים כשמתייחסים אליהן בצורה כזו ונגמר בצורה פלילית ואף אחד לא מבין איך זה יכול להיות שבני טובים מתנהגים ככה… ילדים משקפים את מה שהם רואים סביבם, למה אתם לא מבינים את זה?
        פשוט מדכא

        אהבתי

    2. זה התחיל בבדיחות וצחוקים מתועבים ונגמר באונס
      זה קרה מזמן ואין טעם לפתוח את זה כיום אבל כל פעם שמישהו חושב שזה נורא מצחיק ונחמד לספר בדיחות על נשים ולהשתעשע על חשבונן אני יודעת איך זה ייגמר.

      אהבתי

  6. טוב,חשבתי על העניין,ואני רוצה להתנצל על הפגיעה שפגעתי בך ואני מציע  מנחת שלום
    הריב מטופש וגם אם נעלבתי מדברים כאן ושם הייתי צריך לברר איתך
    לא מתאים לי לריב בעיקר כי באמת היו לנו יחסים וירטואלים טובים
    אשמח  אם תקבלי את ההתנצלות ונפתח דף חדש

    אהבתי

    1. אני אשמח מאוד. מעולם לא רציתי לפגוע בך ונדהמתי כשהפוסט שלי הגיע למומלצים.
      כתבתי סתם מהרהורי ליבי וכלל לא עלה בדעתי שתקרא בבלוג שלי או שתיקח את זה באופן אישי.
      גם התשובה שלי לסניה (ממתי הוא נכנס לבלוגים של קשישות פולניות?) ניתנה כלאחר יד ובלי שמץ של מחשבה עליך.
      אני בכלל לא לוקחת את הבלוג הזה כל כך ברצינות. החיים שלי רצופים מכשולים ומהמורות דיפלומטיות מעיקות, ביני לבין בעלי והאימא שלו וההורים שלי וכל הסיבוך עם הילדים וזה, בבלוג אני מתבטאת בצורה חופשית, אומרת את אשר על ליבי (גם זה כבר לא תמיד מאז שהאלמוניות הוירטואליות שלי נפגעה) ומרגישה נוח וחופשי, אף פעם לא עלה בדעתי שמישהו יעלב ממני.
      כן, אני שמרנית ופולניה, מה עוד יכולה להיות אישה בגילי שנולדה בפולין?
      למה זה צריך להרגיז מישהו?
      באמת מיותר, החיים קשים גם ככה.
      אני שמחה מאוד לא לריב, לא אתך ולא עם אף אחד אחר.

      אהבתי

      1. ראשית להבהיר שאין לי יד ורגל בלגרום לפוסט כלשהו להגיע למומלצים.
        מישהו שכנראה קרא וחשב שיש בפוסט  עניין ,המליץ וברוטוס או אילנה אישרו והעלו
        אם שמת לב באותו זמן  גם פוסט שלי היה במומלצים והייתי שמח לו נשאר יותר אבל אין לי השפעה  ,לא לעליית פוסט ולא לירידתו
        זה בסדר להיות שמרנית ופולניה כמו גם להיות ליברל ופולני
        זה הבלוג שלך תכתבי מה שבא לך

        עכשיונחזיר את היחסים הדיפלומטים לתקנם,אני אעשה קישור ואחזיר את המנוי  ויבוא לציון גואל ושלום על ישראל

        אהבתי

  7. זו תופעה ידועה בארץ. את הנפגע מרחיקים. את הפוגע משאירים. כך גברים אלימים נשארים בבית ונשים שסובלות מאלימות מורחקות לדירות מסתור, אם הן לא נרצחות לפני זה.
    בני התלונן בצבא על המפקד שלו. וזה היה לא מזמן, לפני כשבע שנים. קודם כל הורחק מהיחידה שלו. עד שפניתי לכרמלה מנשה לא מצאו לו מקום שתהיה לו תעסוקה. עד אז, התיבש באיזה מרתף אליו הועבר. בסוף הקבילה נמצאה מוצדקת, אבל בני הועבר מהבסיס.

    אהבתי

  8. לילי נשמעת מתוקה, ובצץרץ אני רק מקנאה. על הראיה המעשית שלו שמקדמת אותו- לי לא היתה כזאת בגילו (אבל כן השקעתי בלימודים).

    ואל תדאגי, שירות קרבי עושה לאדם רק טוב, כך אני מאמינה. זו עשיה חוויתית יותר ממקצועות אחרים, וגם מלמדת, לא קלה מנטלית ופיזית, ולכן מחנכת ומחשלת. צץרץ יגדל בסדר (כבר יש בו כמה יסודות נכונים).

    ובגלל שאני מכירה את זה ממקור ראשון יש לי,מאז ומעולם,יותר הערכה לאנשים שהיו בצבא בקרבי.

    לגבי עוגי אין לי מה לומר. גם אני מפונקת לפעמים, כשאפשר, אבל מאז ומעולם לא היתה לנו בכלל הפריבילגיה לחלוב את הורינו. את אחותי- הידיעה שאין לה גב כלכלי ממש בנתה. את אחי, שהוא פחות חזק ממנה, זה קצת הרס.

    מכל מקום,אני מאמינה שילד לא צריך להיות מפונק ולחלוב את הוריו ללא תועלת…

    אהבתי

  9. גם אצלינו כל אחד מהאחים (2 בנות ובן) שונה מהשני בהתנהלות הכלכלית
    ובכלל, באופי ובסכומי ההוצאות
    אנשים לומדים להסתדר במיוחד אם נותנים להם את ההזדמנות הזו
    אחי, למשל, מצד אחד מאוד מחושב, מצד שני לא שולט על ההוצאות שלו
    כשהוא מדבר איתי ברצינות על איך חיים לבד ואיך מחשבים הוצאות לבד אחרי חודש שהוא גר בת"א עם שותפים זה פשוט משעשע אותי. כי אין לו מושג על מה הוא מדבר.
    דברים על הנייר הם אחרת מדברים במציאות.

    אגב, שירות בקרבי מאוד מבגר את הבן אדם ונותן לו המון אחריות אחר כך
    אני יודעת שזה שינה את אחי שעד גיל 19 היה צריך שאמא שלי תעיר אותו בבוקר ותכין לו אוכל וכו’. והיום אלה דברים שהוא עושה לבד.
    אבל עד היום הוא מפונק משהו

    אהבתי

      1. חחחח
        זה בטוח האמת
        אמא שלי מפנקת את אחי בכל מיני דברים קטנים מעל ומעבר
        כמו למשל עכשיו שהוא עבר לגור בת"א, הוא בא הבייתה לקחת אוכל, והיא עושה לו כביסה וכד’
        והוא לקח את הרכב השני שלהם (שהוא חצי של ההורים שלי וחצי שלו) ולא ממש בעניין של להחזיר כי יותר נוח עם רכב ואמא שלי לא מתעקשת על זה למרות שהיא צריכה את הרכב
        כל מיני דברים כאלה

        אולי זה בגלל שאחי הוא בן יחיד
        אולי בגלל שתמיד ההורים שלי (במיוחד אמא שלי) התרוצצו סביב אחי יותר מאשר סביב אחותי וסביבי
        לא יודעת
        עובדה מוכחת בשטח

        אהבתי

  10. אני רק יכולה להגיד שמזל שהיום דברים כבר שונים
    והיום פחות מנמיכים נשים בחברה שלנו (למרות ששוביניזם תמיד קיים לצערי)
    ומתייחסים יותר ברצינות לדברים (גם בצבא).

    עדיין הדברים הם לא כמו שצריכים להיות

    אהבתי

    1. יש מקום לשיפור, ויש לקוות שחלק ממנו יקרה בזכות האימהות שיחנכו את הבנים להיות פמיניסטים.
      זה משהו שבא מהבית, היחס לבני אדם בכלל ובעיקר לנשים.
      אני בטוחה שהנכדים שלי לא יחשבו שתפקיד הנשים לשרת אותם ולהיות יפות למענם.

      אהבתי

  11. שני דברים חייבים להבין לפי עניות דעתי:
    1. כסף הוא אנרגיה. לכל דבר ועניין.
    2. רצון וצורך מתעוררים כאשר נוצרים בנו חללים.

    יש לך ילדים נהדרים. באמת. אני נורא מסמפט את צץרץ והוא נשמע לי בחור על הכייפאק. אין לי ספק שהוא יצליח בחיים.
    עוגי יצטרך כמובן ללמוד לחיות עם החללים שלו מכיוון שלא יוכל לסמוך עליכם למלא אותם כל החיים. אבל ברגע שהוא ילמד להתמודד עם אלה, העולם ייפתח בפניו.
    לילי כחולמנית במשפחה תדע גם להגשים את חלומותיה. מציאות וחלומות אינם הולכים תמיד יד ביד אבל עצם השקט הנפשי שלה ונחישותה להיצמד להתנהלות חיים שאינה פופולרית במיוחד ויכולתה להסתדר עם מה שיש, מעידים באמת על יכולות נפלאות ועל חוזק פנימי.

    את אומנם פולניה וככזאת את חייבת לדאוג, אבל אנא ממך – הרפי מעט.

    אהבתי

  12. כאחד ששנה וחצי נמצא בהתעללות מצד אשה שהיה איתה למעלה מ-20 שנה, אני יכול לומר לך שנשים מתעללות בגברים לא פחות. נכון, זה לא אונס במובן הפיזי, אבל זה אונס עם צלקות נפשיות (אשר אף גורמות למחלות פיזיות). 
    אשה שנתפסה בבגידה, רצה ברוב חוצפתה(אף על פי שנאמר לה שהעניין נסלח) להגיש תביעות בבית המשפט למשפחה וזוכה בכל הסעד המשפטי להתעלל בבעל. גם אם היא מרוויחה פי10 מהבעל, החולה והמובטל (מאחר שעכשיו עבר לעיר רחוקה לגור אצל הוריו), היא רצה לבקש מזונות זמניים, פותחת תיקים בהוצאה לפועל ועיקולים.
    איך אמר לי עורך דין – יש כאלה שלא יוצאים מזה חיים.

    אהבתי

  13. למה מחקת את הפוסט האחרון?
    הפוסט הזה מרתק.. כמה שונים יכולים להיות ילדים שגדלו באותו בית- עוד ראייה על המשפחה המורכבת שלך
    כיףף

    אהבתי

  14. חשבתי שפרסמת שמהו חדש…

    קראתי בעניין רב.
    אני יכולה להגיד לך מהסניון שלי עם ילדי זה שכשהם יוצאים לחיים עצמאיים ועומדים ברשות עצמם – כל ההתנהלות שלהם משתנה.
    העיקר זה היסודות שהוטמעו בהם בבית ובחלק הזה אני מתרשמת שאתם עוישם עבודה בכלל לא רעה.

    אהבתי

  15. זאת לשון ההודעה שהתקבלה:

    יש עדכון חדש בבלוג של <a target=_blank href="http://mail.nana10.co.il/exchweb/bin/redir.asp?URL=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598762&quot; target="_blank">*צופה מהצד* בישרא-בלוג.
    כותרת הקטע החדש היא: מה משותף לבנקים ולדיאטה.
    <a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598762http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598762<br />
    באתי לקרוא, ו? נדה.
    אין פוסט ואין נעליים.

    אהבתי

  16.  אצלנו כל אחד מהילדים מתייחס  אחרת לכסף. הבכור כמעט מתנצל כשמציעים לו דמי כיס, תמיד שואל אם יש לנו מספיק והאמצעי הנקרא כאן "האתגר", כמה שניתן, זה לא יספיק ותמיד מבקש עוד ומבזבז הכל.

    אהבתי

  17. איזה סקירה מקסימה נתת של הילדים!  וממש הדגמת איך "כיסו" של כל אחד מקרין משהו מהאישיות שלהם.
    לילי נשמעת נהדרת, ונשמע שבאמת כל עוד היא אידיאליסטית ודואגת לעולם, העולם כבר ידאג לה.
    והלב נכמר על עוגי – איזה סיפור על בקבוק הקולה המשפחתי!  ממש הדגמה חיה של נסיון של הגוף לסתום חורים בנפש.
    וכל הכבוד לצץרץ.  הוא נשמע ילד מאד פיקח וממולח, ועם קצת מזל הוא ימשיך את העסק המשפחתי ויקפיץ אותו לשחקים.  ואז כשתהיו אימפריה אנחנו נגיד: אה, כבר הכרנו אותה עוד מהבלוג….

    אהבתי

  18. איזה פוסט מקסים, באמת כלכך נהניתי לקרא. ילדים תמיד גדלים להיות כלכך שונים כשהם באים מאותה המשפחה, אני עדיין מנסה לפתור את התעלומה הזו במשפחה שלי.

    שכלום לא יחסר להם לעולם, ואציין שוב שאת אמא נהדרת. 

    אהבתי

  19. לא קל,לא קל
    צריך לשים גבולות מצד אחד ומצד שני להבין אותם
    רק מה,אנחנו לא בנק ואין לנו יכולת בלתי מוגבלת והם לא תמיד מבינים את זה

    אהבתי

  20. איזה קטע
    קיבלתי עידכון על פוסט חדש ולא הצלחתי להכנס דרך המייל
    וחיפשתי את הפוסט החדש ואני לא יודע איך,הגעתי לזה
    כנראה הקישור בבלוג שלי אליך גם ה וא לא משהו
    נו טוב
    עכשיו אלך לחפש את הפוסט האקטואלי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s