הליכה

 אני אוהבת ללכת, תמיד אהבתי והליכה הייתה הספורט החביב עלי. התחלתי להעלות במשקל מהרגע שקיבלתי מכונית ובמקום להתרוצץ ברגל ממקום למקום ולאמץ את הרגליים נסעתי לי כמו מלכה על הגבעות התלולות של הקריה שלנו.

אחד הבילויים החביבים ביותר עלי ועל ג'ינג'י היו הליכות רגליות, היינו קמים בבקרים מוקדם ומעפילים עד לפסל זייד, שומרים על כושר, מטיילים עם הכלב שלנו ועם הכלבים של השכנים שאהבו להתלוות אלינו, מדברים ומתווכחים, צוחקים ומתחזקים את הזוגיות שלנו. היה כיף ואז, בוקר אחד מר ונמהר, בזמן ההליכה הזוגית שלנו, שברתי את הרגל ומאז אין יותר הליכות.

רק עכשיו, כמעט שנה אחרי התאונה, אני מתחילה לאט לאט לחזור לעצמי, שוב הולכת קצת, מעפילה לסופר ומגיעה קצרת נשימה, הולכת ברגל לקופ"ח וצריכה אחר כך לנוח חצי יום, אבל אני לא מוותרת, מנסה להיות שוב הלכנית מצטיינת כמו שהייתי פעם, ומקווה שאת יום השנה לשבירת הרגל אחגוג בטיול רגלי עד הפסל והפעם אצליח להגיע אליו בשלום.

בימים חורפיים יפים נהגתי לקחת מצלמה ולצלם את הנוף היפה שמשמח אותי כל פעם מחדש, הנה אחת התמונות ששמורות אצלי מהתקופה בה דילגתי על הגבעות כמו איילה שלוחה.

חורף 2009

כמה אני מתגעגעת ללכת שוב בנוף הירוק והיפה הזה

25 תגובות בנושא “הליכה

      1. התחושה שלך מובנת, אחרי כל מה שעברת
        וזה בטוח לא פשוט
        אולי תעשי את זה בשלבים?
        פעם אחת תלכי עד הרבע ואחר כך עד החצי..
        זה יהיה יותר ידידותי לתחושה שלך

        אהבתי

  1. אני בטוחה שאם תתחילי ללכת תיכנסי מהר לכושר

    גם לי יצא לשבור את הרגל (ריסקתי את הקרסול)
    זה מצחיק כי שבועיים שלושה אחרי ששמו לי את הגבס (שבערך כל שבוע פלוס מינוס היו צריכים לחדש) שמו לי מין מדרס כזה שאני אוכל לדרוך על הרגל.
    ואחרי שהורידו לי את הגבס הלכתי כאילו שום דבר (ההבדל העיקרי היה שהרגל נראתה חיוורת רזה ומלאה בשיער שצמח פרא מתחת לגבס).
    טוב זה היה בגיל הטיפשעשרה שלי והייתי טומבוי כזו.

    שווה לחזור לעצמך

    אהבתי

    1. אני גרה במקום מדהים, אני חיה כאן כמעט כל חיי, מאז שהייתי בת שלוש ועדיין מרגישה מופתעת ואסירת תודה שזכיתי.
      לא מבינה למה כולם בוחרים להצטופף בשפלת החוף המהבילה כשכאן כל כך נעים ויפה

      אהבתי

    1. האמת שאי אפשר לבעוט בו כי הוא מוקף גדר, מה שלא הפריע לגנבים להפיל אותו מעל הכן שלו וכמעט לגנוב אותו.
      אחר כך החזירו אותו משופץ ושמעתי שלא מזמן ניסרו מעליו את הזנב, אני אקח מצלמה לביקור הבא שלי שם ואבדוק מה קורה.
      אלכסנדר זייד המסכן בטח מתהפך בקברו

      אהבתי

  2. התמונה מדהימה!!
    וכל הכבוד על הנחישות…  עם כל הכבוד לרצון כבר מותר לך להתרוצץ ככה? זה בריא לרגל?
    אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר, זה כבר באמת המון זמן.

    אהבתי

    1. האמת שכמעט לא הלכתי, רוב הזמן נסענו באוטובוס, ואני הולכת עד שכואב לי ואז אני מתיישבת.
      לאחרונה קורה שאני שוכחת בכלל ששברתי רגל ונזכרת רק אחרי כמה שעות של התרוצצות.
      כמעט כמו פעם

      אהבתי

  3. איזה יופי.

    תאמיני לי,אני כבר מתגעגעת שוב לטבע…

    פסל זייד-אמי גדלה באזור הזה. אני חושבת שמצאנו את הפסל באחד הטיולים שלנו בארץ,לפני שנתיים בערך…

    אתמול,למשל,מצאתי את הירקון. פינה קטנה של טבע שלא הצליחו למחוק,עדיין.

    אהבתי

      1. אה.לא ממש. הם היו מוחקים גם אותו אם היו יכולים…

        אבל הם לא יכולים למחוק את הירקון (למרות שלהתרחץ בו זו סכנת נפשות). וגם לא את הים. כשנוכל, צריך לשנס מותניים ולהרחיק אל הטבע האמיתי.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s