פקעות של בעיות

לפעמים נדמה לי שחיי הם סדרת פקעות סבוכות של בעיות, הן נערמות זו על זו, ואני נאבקת להתיר אותן, וכל פעם שמותרת פקעת אחת נופלות עלי שתיים חדשות, ואני עסוקה בהן כל הזמן, דואגת בגללן, רודפת אחריהן, והן אחרי, ואין לי רגע מנוחה. מתי יותרו כל הסיבוכים, הכל יהיה פשוט וברור ובהיר וצפוי, ואני אוכל לנוח קצת?

רק גמרתי להתיר את הפקעת מלאת הקשרים והכבדה מנשוא של הקמת המכון החדש, וסגירתו של הישן, נפלו עלינו החגים, שהשנה היו דביקים מתמיד ונשאו בעקבותיהן סופי שבוע לא נגמרים, ועד שהגיעה שמחת תורה כבר הייתי מבולבלת לגמרי ולא ידעתי אם זה חג או שבת, אם השבוע נגמר או מתחיל, ומה קורה איתי בכלל.

לאורך כל החגים וסופי השבוע שנדבקו אליהם צבאו על פתח המכון המוני בית ישראל שהשתוקקו שנבדר אותם, ואת טפם המשועמם, והעבידו אותנו בפרך. אני לא מתלוננת, תוך כדי כך הם גם קנו דבש ושאר מוצרים, ופגשנו הרבה אנשים מאירי פנים ומנומסים, אבל היו גם המון נודניקים וסתם טיפוסים מוזרים.

על כולם עלתה משפחה אחת של אבאימא ושתי בנות, אחת תינוקת והשנייה ילדונת שמנמנה ורגזנית בכיתה ג' שקיבלה עבודה לחופש – לכתוב על דבש ודבורים. המורה אמרה לה לשאול את החנווני במכולת מאיפה בא הדבש, וממה הוא עשוי? ההורים סברו, ובצדק, שזו הוראה הזויה לגמרי, ובצר להם פנו אלינו שנסביר לילדה מה זה דבש ומאיפה הוא בא.

ניסיתי להסביר כמיטב יכולתי, אבל לילדה לא הייתה סבלנות לשבת ולצפות בסרט (שאורכו רבע שעה) שמסביר בצורה שווה לכל נפש מה זה דבש, ואיך הוא נוצר. גם להסברים שלי לא הייתה לה סבלנות להקשיב, בסוף הבנתי שההורים מצפים שאני אגרום איכשהו לעבודה שהיא קיבלה בחופש להיכתב מאליה מפני שלא להם, ולא לבת שלהם, יש ראש לשבת ולנסח תשובות לשאלות החופרות של המורה.

כן, גם אני הייתי אימא לילדים קטנים, וגם אני עשיתי בשבילם חלק מהעבודות המציקות שהמורות המרגיזות שלהן הגו במוחם החינוכי, אבל אם הם חשבו שאתנדב לעשות גם בשבילם את השירות הזה הם הזויים עוד יותר מהמורה של הבת המפונקת שלהם.

הם יצאו מהמכון עם קופסת דבש קטנה והבעה מאוכזבת, ומצידי הם יכולים לא לחזור.

אני חייבת להגיד משהו שיחשב אולי לגזעני, אבל זו עובדה שאין להתכחש לה – הלקוחות הכי נחמדים ונעימים שלנו הם אחינו יוצאי ברית המועצות לשעבר. קודם כל הם מנומסים ותרבותיים בצורה מרנינה, והם אוהבים דבש ויודעים להעריך דבש טוב, והם שמחים לשמוע הסברים ולצפות בסרט חינוכי, שואלים שאלות לעניין ומעודדים את הילדים להקשיב בנימוס להסברים. זה פשוט תענוג לקבל את פניהם ולשוחח אתם ולראות איך הם מקשיבים ומתעניינים ומתפעלים. היו גם כמה משפחות של ערבים עם ילדים קטנים ומחונכים להפליא שהיה לי נעים מאוד לשרת, לתת להם לטעום דבש מסוגים שונים ולראות כמה הם נהנים מהביקור אצלנו.

חוץ מהם היו גם המון הורים מותשים ושחוקים שרק חיפשו פעילות לילדים, וקצת מנוחה מההצקות שלהם. ליבי יצא אליהם, אבל לא יכולתי לעזור להם.

וכל אותו זמן שעבדתי קשה, והתרוצצתי ברחבי המכון, והייתי מנומסת וחייכנית ומועילה, וגם ניגבתי ללא הרף דבש דביק שנזל פה ושם, הייתי טרודה בסתר בפקעת  של צץרץ שהצליח להיות מושעה מבית הספר ביום האחרון לפני החופש.

הסיבה –  הוא צחק בקול רם מידי בהרצאה על זהירות בדרכים וכשהמורה פקדה עליו לצאת הוא סירב קבל כל השכבה שלו, והצליח לעצבן ולהעליב כהוגן את המחנכת.

סיפרתי לג'ינג'י על ההשעיה רק לקראת סוף החופש כי לא רציתי שגם הוא ידאג ויכעס ופחדתי מעוד התקף עצבים שלו. ניסיתי לתקן את המעוות בכוחות עצמי ואחרי שיחה עם היועצת של בית הספר (שמחבבת את צץרץ) שלחתי למורה מייל מתנצל (שעצבן נורא את צץרץ) אבל שום דבר לא עזר לשכך את עלבונה. היא המשיכה לכעוס וזימנה אותי עם הילד לפגישה עם המנהלת ביום ראשון בצהרים.

זו הסיבה שקמתי ביום הראשון אחרי החגים עם תחושת מועקה בלב למרות שצלחנו את ראשון לחודש הנורא בקלילות ובלי לבקש עזרה מאימא של ג'ינג'י שהחליטה משום מה להיעלב שלא הזמנו אותה לבקר אצלנו בחג. היא יודעת שהיא יכולה לבוא אלינו מתי שהיא רוצה, ותמיד נקבל אותה בשמחה, אבל בחגים אנחנו לא חוגגים אלא עובדים, מי כמוה יודע את זה, ובכל זאת זה לא הפריע לה לזעוף ולהתלונן שבחגים היא לבד בבית כמו כלב. לא עזר שביקרנו אצלה פעמיים, ושגיסי עם בתו היו אצלה כמה ימים, כל זה לא נחשב כנראה בעיניה, היא מתלוננת שלא שמים לב אליה ולמה הנכדים לא מתקשרים, ולמה לאף אחד לא אכפת שהיא לבד בבית, ומשעמם לה ועצוב לה.

טוב, זו חמותי, המתלוננת הנצחית, אין מה לעשות, אצלה אני תמיד אצא לא בסדר, כבר השלמתי עם זה. את הפקעת המעיקה הזו שמתי בצד עם עוד כמה פקעות שאין להן תקנה – המריבה של ג'ינג'י עם הורי, המשקל העודף שלי, הרגל שלי שלא תחלים כנראה לעולם, דלקת הפרקים שלי, והעובדה שאני לא אהיה יותר צעירה אלא אלך ואזדקן וסופי שאהיה קשישה מרת נפש בדיוק כמו חמותי, אבל לעולם לא אדע לבשל טוב כמוה, ומן הסתם גם לא כמו אימא שלי.

התייצבתי מתוחה מאוד אצל המנהלת, מלווה בצץרץ שאסר על ג'ינג'י לבוא איתנו, ויפה עשה, כי המורה והמנהלת, מגובות ביועצת שישבה בצד ושתקה, עשו לצץרץ זובור רציני, וירדו לחייו בלי להתחשב בזה שהוא רק נער גדוש הורמונים בן שמונה עשרה ולא דיפלומט קר מזג.

נכון, הן צדקו שהוא לא היה בסדר, אבל הן גם חפרו, והציקו, ונדנדו בחינוכיות שוטפת עד בוש, ובקושי התאפקתי לא לקום, להגיד להם לקפוץ לי יחד עם הגישה החינוכית שלהן, והבית ספר המעפן שלהן, וללכת.

התאפקתי, מתנחמת בזה שאני נותנת דוגמא חינוכית לצץרץ שיצא מושפל וזועם מכל הסיפור הזה, ומה שהכי מרגיז – במקום עונש ודי, הן הטילו עליו לחשוב לבד מה הוא עשה לא טוב ומה יהיה עונשו ואיך הוא יכפר עליו.

תעשו לי טובה, מה זה החרטא הזו? ומי אתן, שתי פישריות קטנות ועלובות שתנסו להתגבר עלי, אלופת החרטא והקשקשת? עם כל הכבוד, אני חירטטתי למורים עוד כשאתן עשיתן פיפי בחיתולים.

חזרתי הביתה עם הילד שהלך לשפוך את מר ליבו בפני חבריו, וכתבתי חיש בשמו מכתב לתפארת מדינת ישראל. תנוח דעתכם – אני לא כזו גרועה, את ההשראה למכתב שאבתי משיחות עם צץרץ שבהן ניסיתי להבהיר לו במה הוא לא היה בסדר ומה היה פשעו. הסברתי לו שכולם עושים פיפי בבריכה, אבל הוא עשה את זה מהמקפצה, על הראש של המחנכת שלו ולעיני כל בית הספר, וזו הסיבה שהיא רותחת עליו, ושאלתי אותו מה הוא היה עושה אם אחד מהחניכים שלו באימון הכדור מים היה מעולל לו דבר דומה?

צץרץ מאמן ילדים בגיל בית ספר יסודי, ועושה עבודה יפה כנראה כי ממשיכים להעסיק אותו גם עכשיו, כשהוא כבר לא בנבחרת. לשמע שאלתי הוא הזדקף מלא קומתו (מטר שמונים וחמש שחומים ושריריים) והצהיר בקול גברי רועם שאצלו אף ילד לא מעז להתחצף, הם כבר מכירים אותו, הוא מרסן אותם בזרוע נטויה, וכולם מעריצים אותו על קשיחותו.

"נו, אז עכשיו אתה מבין את המחנכת שלך?" ניסיתי לחדד את המסר, ואולי אפילו הצלחתי, לך תדע, אבל כשהילד קרא בבוקר את המכתב שכתבתי והעתקתי במו ידי (כי המדפסת שלנו שבתה מחוסר דיו) הוא התרתח, וכעס, וצעק, והתמרמר, והודיע שהוא לא יגיש לה מכתב משפיל כזה, ומאיפה הבאתי את הרעיונות האלה, ולמה אני מזכירה בכלל את העבודה שלו כמאמן? (הוא מאמין אדוק במידור חייו ומפריד בין החלקים הפרטיים שלהם למה שקורה לו בבית הספר) ובמקום להודות לי שפך עלי אש וגפרית, אבל לי לא היה פנאי להקשיב כי הייתי בדרכי להתיר עוד פקעת אחת שהפעם יצרתי במו ידי, ומעשה שהיה כך היה – ביום ראשון בבוקר אצתי רצתי למרכז המסחרי ביישוב הסמוך לקריה שלנו כדי לקנות דיו למדפסת. הדיו אזל מהחנות ויצאתי וחרס בידי, אבל בחנות סמוכה ראיתי מודעה בזו הלשון – מחפשים עובדת מעל גיל 25 לחצי משרה, לעבוד במכבסה.

ואכן, הייתה שם מכבסה, וכששאלתי אמרה לי בעלת הבית שהיא צריכה עובדת. שאלתי אם אני באה בחשבון, והזכרתי את גילי המתקדם שעד היום הרתיע את כל המעסיקים.

"גם אני מעל חמישים." פטרה אותי בעלת הבית בבת צחוק, ועוד הגדילה לעשות והציגה בפני את אימא שלה שעזרה לה והייתה מן הסתם מבוגרת עוד יותר. היא הייתה עסוקה מאוד, וגם אני מיהרתי לפגישה עם מנהלת בית הספר ולכן החלטנו שאבוא למחרת בבוקר, ונפרדנו כידידות.

בבוקר עוד הספקתי לעשות עוד כמה סידורים קטנים, וכבדרך אגב להתיר עוד פקעת מעיקה מאוד, והפעם זו של שכפול המפתח. אחד המפתחות שקיבלנו עם הדלת החדשה והיפה שלנו נפל על הרצפה (למען האמת ג'ינג'י הטיח אותו על הרצפה בהתקף הזעם שכבר סיפרתי עליו) והפסיק לעבוד. ככה זה המפתחות המודרניים, עדינים כאלה, ובמקביל לילי התבכיינה שאין לה מפתח לבית, והיא מרגישה הומלסית כי לכולם יש, ורק לה אין.

החלטתי לשכפל מפתח, אבל בחנות השכפול הסתבר לי לתדהמתי שצריך כרטיס, אחרת אי אפשר, ותהו הכיצד לא קיבלתי כרטיס שכפול עם צרור המפתחות? אימצתי את מוחי עמוס הפקעות הסבוכות ולא זכרתי שום כרטיס, אבל הבוקר חיטטתי במגרה ליד הדלת בחיפוש אחרי בול ומעטפה, נברתי בחפצים חסרי פשר ששמורים בה שנים, והפלא ופלא, מצאתי כרטיס!

איך שכחתי שהטכנאי שהתקין את הדלת נתן לי כרטיס? שכחתי, עובדה.

הייתי מאושרת מאוד, ודרשתי מכול בני הבית שיעריצו אותי, זה לא קרה, אבל מילא, העיקר שפתרתי עוד בעיה אחת.

מה שלא פתרתי וכנראה לא אפתור לעולם זו השאלה – איך יכול להיות שתלמיד בכיתה י"ב לא מסוגל לנסח כמה משפטי התנצלות פשוטים. שאלה טובה אבל עובדה שהוא לא מסוגל. זה למעלה מכוחו, בסוף הוא הגיש בלית ברירה ובלב רותח מזעם את המכתב שלי. המורה התרשמה מאוד מגילוי הלב, ומהכנות הנוגעת ללב שלו וההשעיה בוטלה.

עוד פקעת אחת הותרה – כל הכבוד לי! חבל שאני צריכה להעיד על עיסתי כי כמובן שהבן יקיר לי לא מעלה בדעתו להגיד לי תודה.

 

אחרי שנטשתי את צץרץ הזועם נסעתי למכבסה והפכתי לעת בלותי למתלמדת פעורת עיניים. גיליתי מופתעת שיש אדם שמתפרנס מגיהוץ, ושיש המון אנשים ששולחים בגדים לכביסה ולגיהוץ, ומשלמים כסף טוב על עבודה שאני עושה כבדרך אגב בבית בלי שאף אחד יטרח להבחין בה או חלילה להודות לי.

למדתי להפעיל מייבש כביסה וגיליתי שיש גם בושם מיוחד לבגדים, ושיש לי כישרון לא רע לקיפול כביסה, ושלמרות הרגל המעוקמת שלי אני מסוגלת לעבוד ולא לפגר אחרי השאר. קצת כואב לי בסוף היום, אבל לא נורא, אפשר לסבול.

ג'ינג'י לא היה מאושר מעניין העבודה שמצאתי כי יש לי עוד כמה חודשי אבטלה שבהם המדינה משלמת לי ואני עובדת אצלו, הוא אוהב את הסידור הנוח הזה, ולא מטריח את מוחו בשאלה מה יקרה כשהוא יסתיימו בסופו של דבר.

"נחשוב על זה אחר כך." הוא אומר, אבל אני כבר יודעת שאין מה לחשוב יותר מידי, יש מעט מאוד עבודות לאישה בגילי, והעבודה הזו נראית לי המקום נוח וקרוב לבית, וחצי משרה זה ממש מתאים לי ולכוחות שלי, והמשכורת שארוויח היא לא גדולה, אבל עולה על דמי האבטלה הדלים שלי. ובכל מקרה, לדעתי עדיף לעבוד ולא לחתום בלשכה.

למרבה התמיהה לא רק אני סבורה ככה אלא גם האל הממונה על חיפוש עבודות כי פתאום גיליתי במשיבון של הנייד שלי הודעה מאיזה חברת כוח אדם – פניתי אליהם לפני כמה חודשים ודווקא היום הם מצאו לי משרה של טכנאית רנטגן, ושאתקשר בבקשה.

התקשרתי בזמן ההפסקה מהעבודה (יצאתי החוצה כדי שאף אחד לא ישמע אותי) והם הבטיחו שיחזרו אלי אחרי הצהרים.

חזרתי הביתה והתקשרתי שוב והבחורה מעבר לקו הסבירה שהיא נורא עסוקה, ואין לה זמן לדבר איתי, אבל מחר היא נשבעת להתקשר.

מזל שמחר המכבסה סגורה כי גם לבעלת הבית יש פקעות משלה להתיר. אם הם יתקשרו ואם ההצעה תהיה טובה אני אשקול אותה, אבל לפחות יש לי עכשיו אופציות פתוחות, כבר מזמן לא עמדתי במצב חביב כזה. אני מנסה להתעודד מהביקוש הפתאומי אחרי, ולא לראות בו עוד פקעות שיש להתיר.  

33 תגובות בנושא “פקעות של בעיות

  1. כתבת המון…
    אני רוצה להגיד שלדעתי מי שצריך היה לכתוב את המכתב לביה"ס היה צריך להיות צץרץ ולא את. יש הבדל עצום בין מה שהוא עושה לבין מה שאת עושה.
    את לא אמורה לתקן את הטעויות שלו.
    וגם אם נראה לך שהוא לא יודע לנסח – אני בטוחה שהוא היה מוצא את המילים הנכונות, המתאימות לו והמבטאות את מה שהוא חושב..
    את פתרת לו את הבעיה אבל הוא לא למד מזה שום דבר לעצמו.
    לכתוב לבד זה אומר לקחת אחריות על המעשה שעשה, שכנראה היה לא ראוי.

    אהבתי

    1. הלוואי והוא היה מסוגל אבל הוא לקוי למידה ובית הספר הזה לא הצליח להתגבר על הבעיות שלו והרעיון שהוא ימצא לעצמו עונש בכלל עצבן אותי.
      זה לא היה בסדר מה שהוא עשה אבל הדרך הטפשית והמתנשאת שבה הן ניסו לפתור לעצמן את הבעיה של בית הספר שלא יודע להתמודד עם ילדים בגיל הזה העלתה את חמתי.
      הייתי צריכה להתעקש ולשלוח אותו לבית ספר מתאים כמו שעשינו עם עוגי אבל הוא סירב ואנחנו נכנענו. המורה הזו יורדת לחייו כבר שנתיים והפעם הוא איבד את סבלנותו, טעות אבל מובנת ונסלחת לצעיר בגילו. זה שהיא עדיין מורה למרות שאין לה שום יכולת להטיל מרות זו הבעיה. הוא נענש על ידינו וחטף מספיק בחופש וכל עניין ההשעיה האידיוטי הזה… אני מאושרת שאנחנו נפטרים מעול משרד החינוך והמורים העלובים שלו.

      אהבתי

      1. אני מקווה שתקבלי את זה שאני ממש לא מסכימה אתך.
        אתם שלחתם ילד עם בעיות לבית ספר רגיל. לא יכולות להיות לכם ציפיות שכל הבעות תפתרנה במסגרת שאין לה כלים לזה.
        העובדה שהוא הגיע עד יב’ מראה שבכל זאת הוא מצא את מקומות והם הסתדרו איתו לא רע. במגבלות הקיימות.
        הרעיון שהוא יבחר לעצמו עונש – הוא רעיון לא רע בכלל. זה רעיון שמעביר אליו את האחריות, אחרי שהבין שהמעשה שעשה היה לא מקובל בעליל ובטח לא ממנו. תתפלאי, אבל ילדים מבינים את זה ובדרך כלל גם יודעים לבחור לעצמם את הענישה המתאימה.
        כל עונש שביה"ס יבחר – יהיה לך מה להיגד על זה ותבואי אליהם בטענות.
        כשהוא יבחר את העונש – לא יהיו לך טענות והוא גם יבצע אותו יותר ברצון.
        זה ההבדל בין לקחת אחריות ולהטיל אחריות. 
        עם כל הכבוד לזה שהוא לקוי למידה, הוא לא אמור לכתוב מכתב ברמה שאת כותבת. גם בשפתו הלקויה משהו, הוא יכול היה לכתבו כמה משפטים שמבטאים את רוח הדברים של מה שהיה שם מבחינתו.
        (המשך..)

        אהבתי

      2. מה פירוש טעות מובנת אך נסלחת? הוא עשה טעות ובדרך כךך על טעויות משלמים. גם ילדים. גם אנחנו.
        זה שהחטפתם לו והענשתם אותו – זה לא קשור. זה אגב בכלל לא תפקידכם. אתם לא צריכים להעניש אותו בשביל בית הספר. לדבר איתו על זה – זה כן.
        הענישה צריכה להיות קשורה למקום שבו המעשה נעשה ולאנשים שהיו מעורבים שם.

        אהבתי

      3. רק הבוקר גיליתי שהוא קיבל עונש חינוכי – להעביר שיעור מחנך על סמכות.
        ואני מסכימה שצריך לחנך ולהעניש אם יש צורך בזה אבל לא אהבתי את הגישה של בית הספר ואת היחס המשפיל של המנהלת שנתנה למורה לחמם אותה ולהסית אותה נגד הילד.
        הוא לא מושלם ולפעמים מגיע לו לחטוף אבל לא להיות מושפל ככה.
        היית צריכה להיות שם כדי להבין.
        אולי אני מערבת בגישה שלי את התיעוב שאני חשה נגד בית הספר הזה שלא השתפר מאז אני למדתי בו לפני שלושים שנה אבל זו כבר הבעיה שלי.
        וכן, עשינו טעות ששלחנו אותו לשם ונכנענו לרצון שלו ללמוד עם חבריו. שום תועלת לא יצאה לו מהשנים שבילה שם, ממש כלום.

        אהבתי

      4. מה שכתבת מאד חשוב
        את צריכה להיות מודעת לעד כמה היחס שלך כלפי בית הספר היום מושפע מהחוויה שלך כתלמידה בעבר.
        חשוב שתעשי את ההבחנה הזו.
        לי אין ספק שהבן שלך למד שם המון דברים. זה שהוא למד במסגרת רגילה, למרות הקשיים שהיו לו והצליח להחזיק מעמד עד סוף יב – זה לא דבר של מה שכך.
        הבחירה שלו ללמוד היכן שלומדים חבריו – חשובה. זה אומר שבהיבט החברתי הוא הרוויח ויכול להיות שמההיבט הלימודי הוא הרוויח פחות. בגיל ההתבגרות ההיבט החברתי הוא חשוב מאד
        את החלק הלימודי תמיד יוכל להשלים.
        אגב, בעיני העונש חינוכי שהוטל עליו הוא ממש בסדר. זה לא עונש משפיל. בעיני הוא אפילו מכבד.

        אהבתי

  2. היום יש עניין שההורים לא ממש מחנכים את הילדים שלהם
    ופתאום מגיע חופש, או סופ"ש וצריך להעסיק את הילדים
    וההורים תוהים איך נעשה להם מיני גן חיות בתוך הבית
    ולמה הילדים לא מקשיבים להם ועושים מה שהם רוצים
    לעומת זאת יש תרבויות מסויימות (כמו עולים חדשים-ישנים) שהחינוך שם שונה
    אי אפשר לחנך בלי להיות בבית ואי אפשר להפיל את זה על מורים בביה"ס
    החינוך הבסיסי מתחיל בבית

    שמתי לב להבדלים התרבותיים כשהייתי הולכת להצגות תיאטרון בת"א
    בתיאטראות ישראליים (כמו הקאמרי למשל) היית רואה  אנשים באים לראות הצגה עם ג’ינס/ שראוול, טי שירט וכפכפים.
    לעומת זאת בתיאטרון גשר (שהוקם במקור ע"י שחקנים עולים מרוסיה) לא ראיתי מישהו בהופעה לא מכובדת. כולם לבושים יפה ואלגנטי.

    אם אני הייתי מרוויחה בכל עבודה אחרת יותר מדמי האבטלה שאני מקבלת, מזמן הייתי הולכת לעבוד, אבל היות וזה לא כך, המשכתי לחתום.
    אוטוטו נגמרים לי הימים
    צריכה למצוא משהו

    אהבתי

  3. מאחלת לך הצלחה. ככה זה. או שאין בכלל עבודה או שיש כמה הצעות.
    ובקשר לצץ רץ. לילדים מיוחדים יש חיים מעבר למה שמורות יכולות להבין. הילד הזה עולה עשר מונים מעל המורה. הוא טוב במה שהוא עושה, לעומת מורה שלא כל כך.
    למה היא לא הסבירה לו למה צריך להקשיב בהרצאה חשובה זו? תאמיני לי, שהיה מבין איזה טעות עשה. אבל מה, בשביל זה צריך שכל ובטחון עצמי, ושניהם אין לה. ובכלל, אם היא צעירה, יש פה הורמונים משני צדדים. את חושבת שלא? אני בטוחה שכן.

    אהבתי

    1. הוא דווקא כן הקשיב ולמען האמת הוא נהג מאוד זהיר ואחראי, הופתענו כשנוכחנו לדעת כמה הוא אחראי וזהיר אבל היה קטע מצחיק וכולם צחקו ומיד היא נטפלה אליו כמו שהיא עושה תמיד.
      הפעם הוא לא נכנע לה כרגיל, טעות, יש טיפוסים שכדאי לתפוס מרחק מהם כי כמה שהם קטנים ועלובים ככה הם ארסיים יותר. אני מכירה אותה היטב עוד מהתקופה שהיא חינכה את הבת שלי שמיד אמרה לי שהיא צבועה ומרשעת.
      לילי הצליחה להסתדר איתה וגם צץרץ יודע בדרך כלל לתפוס ממנה מרחק אבל פעם אחת הוא שגה וזו אגב הפעם הראשונה שיצא לי לפגוש את מנהלת בית הספר ופעם ראשונה מאז שהוא התחיל ללמוד בתיכון שיש לו בעיות משמעת.
      היא טיפוס עלוב וחסר סמכות שלא מסוגלת להשתלט על כיתה, צריך לדעת לטפל בטיפוסים כאלה ולהיזהר מהם וזה הלקח שהוא למד, ולמד היטב.
      אני למדתי בזמנו בבית הספר הזה ושני ילדים שלי למדו בו ואף פעם לא קיבלתי סיבה משכנעת להרגיש כלפיו הערכה, מקום עלוב עם מורים עלובים, בית ספר לציונים שלא תרם לילדים שלי כלום וככה נראית רוב מערכת החינוך הציבורי בישראל

      אהבתי

  4. יחד עם הכל הפקעות האלה, יש לך המון כוח טבעי להתיר אותן בחוכמה, וזה מה שחשוב, צרות יש לכולם לצערנו הרב. מקוה שצץרץ מעריך את כל מה שעשית בשבילו ושג’ינג’י יעריך את העובדה שאת עובדת מחוץ לבית כי זה הדבר הנכון והאחראי לעשות.
    אגב, אמא שלי בגילך. עד לא מזמן היא נאלצה לעבוד שלוש שעות ביום בעבודת ניקיון, שעבורה היתה שיא חדש של השפלה. לא שיש משהו משפיל בכל עבודה שהיא, אבל לא קשה להבין לליבה אני מאמין. עכשיו היא מאושרת כי היא מצאה עבודה כקופאית בשופרסל. איזה יופי…
    אם לא נסתכל על חצי הכוס המלאה מה ישאר לנו?…
    אה, וכל פעם שאת מתארת את צץרץ הוא נשמע יותר חתיך! משהו בטוח עשיתם בסדר… חחחחח
    טוב שהחגים מאחורייך, עכשיו להתרכז במה שחיובי ומועיל
    חיבוק גדול
    רז

    אהבתי

    1. צץרץ באמת בחור יפה, הוא היה ילד מתוק להפליא וצמח לעלם יפה תואר, אבל מאחר והוא מאומץ אני לא יכולה לקחת קרדיט על המראה שלו.

      ואחת הסיבות שלא היה לי זמן לשבת הבוקר ולהסביר לו למה המכתב שלי מוצלח כל כך היא שהייתי בדואר לשלוח את הצ’ק לאימא שלך.
      וברכותי על מקום העבודה החדש, עדיף קופאית על עובדת ניקיון.
      בעבודה החדשה שלי אני אצטרך לעסוק בשתי המלאכות האלה בנוסף על קיפול בגדים וכל זמן שיש לי כוח לזה אני מרוצה. בבית אני עושה אותו דבר וגם יותר אבל לא משלמים לי כלום.
      בעד משכורת הוגנת אני מוכנה לעשות כמעט הכל.

      אהבתי

      1. יום יבוא והוא יזכיר לך את המכתב הזה וינשק אותך על המצח בהערכה. 18 זה עדיין גיל, איך לאמר, את יודעת.
        גם התמונה בדרך אלייך, מקווה שלא יקח לזה יותר מדי זמן.
        וזו הגישה הכי בריאה לעבודה – אם המשכורת הוגנת, זו עבודה טובה. אבל מהי משכורת הוגנת? עבדתי כאן באוסטרליה כמה ימים כסבל, במלוא מובן המילה, ארגזים כבדים ותנועות סיזיפיות. אבל הרווחתי כ350 ש"ח ביום עבודה רגיל של שמונה שעות, סכום קרוב לשכר המינימום פה. ברור שאסור להשוות באופן כזה בין ארצות שאין ביניהן שום-דבר משותף, ובכל זאת. בארץ כשעבדתי כחצי סבל בחדר האוכל של הקיבוץ יחד עם לא מעט אחריות ניהולית, לא הרווחתי אפילו חצי מזה. שויין.

        אהבתי

      2. בארץ קיים יחס הפוך בין כמות הזיעה שאתה שופך למשכורת שאתה מרוויח.
        כדי להרוויח טוב אתה צריך לשבת במשרד ולהזיז ניירות, מי שבאמת עובד קשה מרוויח מעט.
        לא יודעת למה זה ככה אבל עובדה

        אהבתי

  5. למרות הקשיים וכל הפקעות נראה  שמתחילה תקופה חדשה שבה נפתחים דברים. המכון עובד, יש לך אופציות לעבודה נוספת. אני מקווה שזה סימן להמשך.
    אם כי נשמע לי שאת לוקחת על עצמך מעל ליכולתך.

    אהבתי

    1. אני מקווה שאת צודקת ושאני לא אקח על עצמי יותר מידי, תמיד עבדתי בסופי שבוע ואחרי הצהרים במכון ובשאר הזמן עבדתי במשרה חלקית מחוץ לבית ופה ושם גם שיחקתי בלהיות עקרת בית.
      אני מרגישה קצת מוזר לא להיות עסוקה כל הזמן

      אהבתי

      1. זה לא כזה עומס, חצי משרה וקצת עבודה בבית ועזרה בעסק של הבעל זה לא רציני.
        יש אנשים שעובדים יותר שעות, כל זמן שיש לי זמן לבלוג כנראה שהכל תחת שליטה

        אהבתי

  6. בהצלחה בעבודה החדשה, או בזו שתבוא במקומה.

    (גם אני מחזיק בדעה כמוך באשר ליוצאי ברית המועצות לשעבר, אבל לא הדור שנולד בישראל אלא הדור הישן).

    אהבתי

    1. תודה

      הדור שחונך ברוסיה קיבל חינוך קפדני, הכניסו בהם שאיפה למצויינות וערכים של משמעת עבודה וכבוד למבוגרים, אבל הצעירים כבר מקולקלים – מזלזלים ומחפשים חיים קלים.
      חבל

      אהבתי

  7. אין עלייך!
    בואי נראה את התרת הפקעות כסגולה לשימור התושייה. את מתירה, משמע את קיימת, ועוד איך.
    ולמה אצלך אפילו בעיות נשמעות כמו סיפור עלילתי טוב, מלא תוכן והומור? (קוראים לזה כישרון…)

    אהבתי

  8. כל הכבוד על התושיה בפתרון הבעיות.
    כדאי אולי לארגן איזה דף הסבר מוכן, כך שאם יגיעו עוד תלמידי בית ספר תוכלי לשלוף להם מהמגרה.
    לגבי עבודת הרנטגן לא הייתי ממליץ, בכל אופן זו עבודה עם סיכון גבוה. דווקא העבודה במכבסה נראית לי כייפית.

    אהבתי

    1. אם יש רצון הכל אפשרי!
      טוב, אולי את הניצחון במרתון כבר פספסתי, אבל לעמוד כמה שעות על הרגליים אני עדיין מסוגלת, בין כה וכה אני עושה את זה אז לפחות שתיכנס לי משכורת.

      אהבתי

  9. היי, נעים מאוד!
    באמת נעים מאוד!
    הלכתי אחד אחורנית כדי להיטיב קצת להכירך. והיה כדאי. איזה יופי של תיאורים!
    קצת עצבנת אותי עם ההטחושהטחת במורים, כי גם אני מורה, וכנראה חופרת כמו כולנו. מה לעשות? אבל אולי זה בעידנא דריתחא?
    לא חשוב. אהבתי!

    אהבתי

    1. אני לא משתלחת בכל המורים, בעצם לא באף אחד מהם, זה מקצוע קשה ומאתגר מאוד ויש מורים מוצלחים וכמה מהם פגשתי בעצמי למזלי, אבל המשכורות העלובות, התנאים הקשים… לא פלא שמורים טובים בורחים ואוי ואבוי מי שנשארות ללמד
      תמיד ניסינו לגבות את המורות של הילדים, להקפיד לדבר עליהן בכבוד ולהביע הערכה וכבוד ולהסביר שאסור לזלזל וצריך לציית להן אבל מה שעובד בגיל שמונה מפסיק לעבוד בגיל שמונה עשרה. קשה להתמודד עם צעירים בגיל הזה והבן הצעיר שלי הוא מקרה קשה, אני הראשונה שאודה בזה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s