קורעים את העיר, מבזבזים כסף ומאבדים כלב

אתמול קמנו מלאי מרץ ועזוז והחלטנו להזיז עניינים. נכון, ג'ינג'י ניסה למשוך לכיוון של טיול או בילוי, אבל חסמתי את הרעיון ביד חזקה, הודעתי לו שלא מטיילים עד שלא מילאנו את כל המשימות שממתינות לנו עוד מראש השנה, וצריך לקום ולעשות מעשה וראשית חוכמה – רשימה!

הכנו רשימה מפורטת ועמוסת סעיפים, אכלנו ארוחת בוקר טובה, לקחנו בקבוק מים קרים לאושש את עצמו כחום היום, ויצאנו לדרך.

ראשית אספנו מהמחסן למטה (בניגוד למוסך שגם הוא סוג של מחסן חלקי) שתי עגלות עץ שבנה עוד חמי ז"ל, ולמרות שהן לא כל כך יפות הן מוצקות וחזקות, ובעלות גלגלים, והן שימושיות מאוד ונחוצות ביותר במכון. אחר כך נסענו למכון, הורדנו אותן שם, שדדנו את קופת הכסף הקטן ויצאנו לדרך.

עצרנו בכל מיני מקומות שאין לי כוח לפרט, אבל המקום החשוב ביותר הייתה חנות למכשירי חשמל, שם רקם ג'ינג'י יחסי רעות עם מוכר צעיר וחביב אחד ששכנע אותו לקנות טלוויזיית פלסמה שטוחה כדי שנוכל להקרין למבקרים אצלנו דיסק שהכינה ברוב טובה המועצה לשיווק דבש.

אחרי שבדקנו שהדיסק שלנו נראה טוב גם על מסך 42 אינץ' רכשנו בעשרה תשלומים שווים לכל נפש טלוויזיה בגודל מזעזע שאמורה לעמוד על אחת העגלות מעץ ולהתנייד ברחבי המכון לפי הצורך והנוחיות. בעזרת המוכר טוב הלב גררנו אותה לרכב, ומשם דהרנו לחנות אחרת וקנינו בלי הנד עפעף עשרים כסאות מתקפלים במחיר מצחיק של 25 ₪ לכיסא (היה מבצע), ואחר כך צ'יפרנו את עצמנו בצמד כריות מסיבי הולופיל משובחים כי הכריות הישנות שלנו כבר מתפוררות והיינו זקוקים לנחמה אחרי שגילינו שכדי לשכפל מפתח מהדלת החדשה שרכשנו לא מזמן צריך כרטיס פלסטיק מיוחד שאין לנו.

 גם בזה נצטרך לטפל באיזה שלב.

בדרך הביתה צץרץ התקשר וביקש שנביא לו משהו טעים לאכול. עצרנו בסטופמרקט ביגור, קנינו לילד קובה חמה מהמזנון שמוכר אוכל ביתי, ואחר כך הזמנו את עצמנו לארוחת צהרים. נכון הכיסאות שם לא היו נוחים, וכלי האוכל היו חד פעמיים, והשולחן עשוי פורמייקה שרוטה, ולא הייתה שתייה, אבל המחיר היה זול מאוד, והאוכל היה בטעם ביתי מוכר ולא כל כך טעים – הרגשנו כמו בבית.

לרוע המזל ג'ינג'י התעקש לנגוס פלפל חריף וכמעט נחנק, מאחר ולא היו שם מים והתור לקולה היה ארוך ואיטי דהרתי לאוטו, מתעלמת מהחום ששרר במגרש החנייה, והבאתי לו את המים שנשארו בבקבוק.

אני עוד אזכיר לו את זה בבוא יום פקודה.

בדרך הביתה אמרתי לו שאם נפתח את הטלוויזיה החדשה בבית צץרץ יתקשה להיפרד ממנה, אבל הוא התעקש כי במכון עדיין אין מנעול רציני, ובכל זאת זו טלוויזיה שעולה מעל שלושת אלפים ₪. בהתחלה נבהלנו מהאזהרה שצריך טכנאי לחבר אותה לממיר, וקצת היססנו אם להוציא אותה מהקופסא, אבל בסוף לא התאפקנו ושלפנו אותה מקופסת הקרטון הענקית והשטוחה שנראית כמו מיניאטורה של הכותל המערבי, חיברנו לד.וו.די. ראינו כי טוב ובעזרת צץרץ, המומחה שלנו לנושאים טכניים, חיברנו אותה לממיר, וראינו כי עוד יותר טוב – בלי כוונה קנינו אחלה טלוויזיה!

צץרץ התחיל להסביר לנו כמה טיפשי להביא דבר כזה יקר וגדול למכון, ולמה המבקרים שלנו ירגישו נוח יותר עם טלוויזיה קטנה, הוא מוכן לנדב את הטלוויזיה מהחדר שלו תמורת המפלצת החדשה.

הסתכלנו זה על זה ושנינו התפוצצנו מצחוק ואמרנו לו שישכח מזה אבל בינתיים, עד שנתארגן, שיעשה חיים.

אחר כך הלכנו לנוח, ואז הגיע עוגי, מבואס ושבו"ז אחרי שבועיים מפרכים של שמירות בצבא, ואפילו הספיק לאכול קצת קובה שצץרץ עוד לא גמר לפני ששם לב שהכלב נעלם.

הכלב שלנו כבר נעלם לאיזה יומיים בתחילת השבוע בגלל כלבה מיוחמת. היינו בטוחים שהוא שוב חזר לתעלוליו, אמרנו לעוגי המודאג שהוא בטח יחזור בקרוב, ושכחנו מכל העסק.

בינתיים היו לנו די והותר עיסוקים ובעיות, ורק היום, אחרי שג'ינג'י ועוגי חזרו מהמכון, עייפים אחרי שפינו סופית את המכון הישן ושטפו אותו התברר שהכלב שלנו ננעל איכשהו אתמול במחסן למטה, ובזמן שהתרוצצנו בכל רחבי המפרץ, בזבנו כסף כאילו אין מחר, והאבסנו את עצמנו באוכל המסכן היה תקוע לבד במחסן.

אין לי מושג למה הוא שתק כשיצאנו היום בבוקר לעבוד – אני שטפתי את המקום החדש ואחר כך נסעתי להביא את לילי שעיקמה את אפה, אמרה שהטלוויזיה החדשה גדולה מידי ולא מוצאת חן בעיניה, ונתקעה מולה בלי לזוז, בעוד אני מנסה להבין מה הבעיה של המדפסת שלי ולמה היא מהבהבת באדום ומסרבת להדפיס – כל אותו זמן הכלב המשונה הזה שתק ולא השמיע קול. רק אחרי שעוגי חזר בצהרים עם ג'ינג'י ועם בקבוק בירה לשניהם הכלב התחיל פתאום לנבוח, ורק אז הם הבינו איפה הוא והלכו לשחרר אותו.

מסכן, הוא היה צמא ורעב, שתה המון, וזלל את שני חתיכות העוף שנתתי לו כדי להקל על נקיפות המצפון שלי, ואחרי שהתאושש ניסה שוב לברוח החוצה, לבקר את אחת החברות שלו. מזל שצץרץ שם לב והחזיר אותו הביתה.

יש לפנינו שלושה ימי חג שהמכון יהיה פתוח בהם וזה אומר שאנחנו נעבוד כשכל עם ישראל יחגוג ויטייל ומהשבוע הבא סוף סוף שקט, ואני מקווה שגם סימנים של חורף.