עד הסערה הבאה

מכרים וחברים יעצו לי אחרי ששפכתי את ליבי בפוסט הקודם לעזוב אותו, להסתלק ולא לסבול יחס כזה, אבל החלטתי, במקום לעזוב את הבית שלי, לעשות לבעלי חינוך מחדש.  

אז לא עזבתי, לא פיזית, אבל ניתקתי איתו מגע, התרחקתי ונתתי לו להרגיש כמה הוא העליב אותי ופגע בי. ישנתי לבד, דיברתי איתו מעט ככל האפשר והייתי קרה וגועלית. אולי זה השפיע ואולי הוא הרגיש בעצמו שהפעם הוא הגזים ולכלך, אבל מיד אחרי ההתפרצויות הנוראית האחרונה בגלל הצנטריפוגה הוא נרגע וחזר להיות בן אדם נורמאלי.

הוא בטח יתפרץ שוב בעתיד, ושוב יהיו לנו ימים קשים ורגשות פגועים ועצבים ודמעות, אבל נכון לעכשיו הוא שוב בסדר ומתנהג כמו הבן אדם שהוא היה פעם. לשם שינוי הפעם לא מיהרתי לשכוח לסלוח והמשכתי להיות קרירה וגועלית אליו. כנראה שזה עבד, גברים הרי אוהבים ביצ'יות ולא יודעים להעריך נשים שמתנהגות אתם יפה, ולתדהמתי הוא עשה משהו שלא עשה מזמן – הלך וקנה לי מתנה, ולשם שינוי מתנה שמצאה חן בעיני, לא בעיניו.

תמיד הוא קונה לי תכשיטים שאני לא אוהבת ולא רוצה ולא עונדת, אבל סוף סוף, אחרי שלושים שנות נישואים, הוא הפנים שזה לא מתאים ואתמול הוא נכנס לצומת ספרים וקנה לי ספרים.

ספר האהבה / קתלין מקגואן

לאהוב את מה שיש / ביירון קייטי

עוד לא קראתי אותם, אבל בשמות של שניהם מופיעה המילה אהבה, כנראה שזה אמור לרמוז לי משהו.

הוא לא מסוגל להגיד שהוא מצטער ומבקש שאני אסלח לו, אבל הוא עושה הכל כדי שאבין שזה מה שהוא מרגיש. כבר עברנו את זה לא פעם, הוא מעליב וצועק ומתנהג בצורה חראית ואחר כך מנסה לבקש סליחה ולפייס אותי בכל מיני דרכים עקיפות במקום לבוא ישר ולדבר.

כזה הוא, מעדיף לעשות שמיניות באוויר במקום לדבר על הרגשות שלו.

בסדר, לא חשוב, העיקר שהאווירה בבית השתפרה ואין יותר צעקות והצקות וביקורת מתישה.

במסגרת מסע הנחמדות שנועד להרגיע את הרוחות בבית הלכנו אתמול להופעה נחמדה בכפר יהושע, חנכו שם את גמר השיפוץ של תחנת הרכבת הישנה, היו נאומים והופעה של דורית ראובני ושלישיית אדלר. הכל היה בחוץ לאור הירח, וזה היה נחמד מאוד. השיפוץ יצא מוצלח להפליא ומצא חן בעינינו, בטח עוד נחזור לשם כשיהיה פחות קהל. מוזר שרק לפני שבועיים היינו באתר התחנה בתל אביב ועכשיו בכפר יהושע. פתאום הבינו שיש בארץ מקומות מהעבר ששווה לשמר ומשפצים בכל מקום, בעיקר תחנות רכבת, מוזר קצת, אבל נחמד.

במכון הכל בסדר, ממשיכים לעבוד ולמכור. החגים מועילים לעסקים, יש קונים ויש רווחים. קיבלנו מהשכנים שלנו – חזרה אל הטבע – מוצרים משלהם כדי שנמכור להם שמנים אתריים וחליטות תה צמחים ואולי נשכנע את בעלי יקב אלון שנסגר שייתנו לנו למכור להם את היין שנשאר להם. יש לנו די מקום ויש קונים, אז למה לא?

כך או כך אני עסוקה כל הזמן, וכל זמן שבעל הבית מתנהג בצורה נורמאלית אין לי טענות לאף אחד.

נראה מתי תגיע הסערה הבאה.

26 תגובות בנושא “עד הסערה הבאה

  1. חבר טוב שלי טוען שאסור לעשות עסקים עם חברים קל וחומר עם בני משפחה…

    חבל שלא הצלחת למצוא עבודה במקום אחר ונאלצת לעבוד בעסק המשפחתי
    אחרי העונה הבוערת תחשבי על חידוש חיפוש עבודה במקום אחר
    זה מומלץ ביותר על מנת למנוע חיכוכים כשהיו עם הג’ינג’י

    אהבתי

      1. אני מקווה שאין לך הרהורי חרטה על שעזבת את אותו מקום העבודה לפני כמה חודשים.
        בכל אופן אל תתיאשי והמשיכי לחפש עבודה אחרת

        אהבתי

      2. עזבתי אמנם מקום עבודה אחד כי השגתי אחר אבל בגלל ששברתי את הרגל פוטרתי מהמקום החדש.
        זה היה משהו לא צפוי ששינה את כל חיי ומשפיע עליהם עד היום, עדיין אני מתקשה לעמוד יותר מכמה שעות על רגלי, אולי אצטרך לעבור עוד ניתוח.
        ובכל זאת אני לא מצטערת שעזבתי את העבודה בבית המלאכה. שנאתי לעבוד שם והרגשתי שהעבודה הזו מדכאת אותי מאוד.

        אהבתי

  2. צופה,
    מאחלת לך כל טוב. אני כבר כמה שנים רוב הזמן לא מדברת אתו, כי הוא מעלה לי עת הג’אננה, וזה עובד כמה דקות ביום.
    אגב, לשלי יש צורך מוזר להתחלק במה שעובר לו בחייו, ובעבודתו ה"מרתקת". אני לא מבינה זאת, ולא מבינה את הצורך.
    מאחלת לך שיהיה לך נעים יותר. שתדעי, אצלי, בכל אופן, העצבים שהוא עושה לי באמת עולים לי בבריאות
    ברני

    אהבתי

    1. יכול להיות שהוא לא מודע לרגשות שלך, מנסה בכל זאת ליצור איתך קשר ולשתף.
      גברים הם די אטומים ולא תמיד מבינים מה הם עושים לא טוב וגם כשהם מבינים הם לא יודעים איך לתקן.
      יש יחסים שכדאי להשקיע בהם ולנסות לשפר ויש כאלה שזה כבר מאוחר מידי. רק את יכולה להחליט מה המצב הפרטי שלך.
      קל להגיד תעזבי אותו אבל קשה מאוד להפוך את כל החיים וככל שנעשים מבוגרים יותר זה קשה יותר.
      אפשר גם לחיות אחד ליד השני בלי קשר, עצוב אבל אפשרי

      אהבתי

  3. אצל כמה וכמה מהגברים שאני מכירה יש איזה סוג של אִילמות,  והצהרות קשות להם כקריעת ים סוף. אם הם שמים לב ומביעים את מה שהם מביעים בדרך אחרת  –  זה גם טוב בעיניי.
    שתהיה שנה נטולת סערות 🙂

    אהבתי

    1. אולי גברים צעירים יותר כבר מיטיבים יותר להתבטא, הגברים מהדור שלנו הם באמת אילמים, לא יודעים להביע את עצמם ואצל בעלי שעברית היא לא שפת האם שלו זה בכלל עניין מסובך.
      הם זקוקים לנשים כמתווכות רגשות, מתיש קצת אבל מה אפשר לעשות?
      יהיו בטח עוד סערות ומריבות, אני מקווה שנצלח אותן בעתיד.

      אהבתי

  4. מקווה שלא תכעסי עלי, אבל הדינמיקה שלכם מזכירה לי את הסיפורים של נשים מוכות.
    צופה מהצד יקרה, תבדקי בינך לבין עצמך אם את לא קורבן של התעללות מילולית. תמצאי על זה הרבה חומר ברשת.
    ממש כאב לי לקרוא את מה שכתבת ב2 הפוסטים האחרונים.
     

    אהבתי

    1. יש קטעים שבאמת מזכירים התעללות אבל אני בהחלט מסוגלת להגן על עצמי ולהביע את דעתי.
      הייתי שמחה אם לא היו מריבות מהסוג הזה ביני לבעלי אבל זה לא תלוי בי.
      עדיין לא איבדתי תקווה שנוכל לשקם את היחסים.

      אהבתי

  5. לי זה נראה נפלא שידע לקנות לך את שני הספרים [יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם…]
    לא כל אחד מסוגל לבטא  סליחה …
    טוב עשית שהבעת את כעסך ועלבונך בשתיקתך הרועמת.
    מאחלת לך ימים טובים ושלווים.

    אהבתי

    1. גם אני מקווה כך, לדעתי יש לזה קשר לבעיות בריאותיות שלו ולמשבר גיל החמישים, מצד שני זו לא סיבה להציק לכל העולם.
      האדם שהתחתנתי איתו לא היה כזה, הוא השתנה אבל מה לעשות, גם אני.

      אהבתי

  6. אוי אוי, לא קל. ואת אומרת "עד הסערה הבאה".

    הספרים, זה הכי קרוב ללהגיד "אני אוהב אותך, אני מצטער" שיש. זה גובל בלדבר…זה מקסים! זה אומר שיש על מה לעבוד!

    בזמן "התקף" אין על מה לדבר, לכן ההתבצרות והשתיקה שלך במקום. בזמן רגיעה: מפחדים לעורר שדים ואז לא מדברים שוב. זו בעיה!
    לפחות אפשר לנסות להגניב רמזים קטנים, חיזוקים חיוביים. אולי להודות על המחווה (כמובן), אולי להגיד משהו כמו "האוירה בבית מאוד נעימה בימים האחרונים".

    אם ההתקפים חוזרים, אני גם חושבת שזו התעללות (החרטה במקרים האלה מאוד אופיינית) ואפשר לחכות לרגיעה נוספת וללבן יותר לעומק ואפילו לבקש עזרה. הסיוט של החיים ככה שווה השקעה כספית…

    אהבתי

    1. ניתחת יפה את המצב, חיזוקים חיוביים זה הצד החזק שלי וגם בדיבורים אני טובה.
      עברנו חודש נורא נורא קשה, זה עדיין לא נגמר, החיים בכלל הם לא עניין קל ואף אחד מאיתנו לא מושלם, הוא עוד פחות ממני למרות שגם אצלי יש מקום לשיפור.
      אני מאמינה שנעבור את התקופה הקשה ועוד נזכה לעשות שימוש בחלקת הקבר המשותפת שרכשנו לפי כמה שנים.
      הומור שחור – זה אחד הדברים שמאחדים אותנו.
      אני עוד מהדור הישן שלא ממהר לרוץ לרבנות כל פעם שקשה. עברנו כל כך הרבה יחד, נעבור גם את התקופה הזו.

      אהבתי

  7. עד כמה שזה ישמע קשה, מריבות זה זמן טוב להשיג רווחים לטובתך ולשפר את עמדתך
    למה? כי במריבות הכל יוצא החוצה ואומרים דברים שבדרך כלל ביום רגיל לא אומרים.
    כרגע השגת כמה דברים שלא היו לאחרונה ביחסים ביניכם.
    את צריכה להיות כעת יותר ברורה, לדבר איתו ולהציב את הגבולות שלך. אחד מהם צריך להיות שגם אם הוא כועס ועצבני וכו’, את לא תקבלי את זה שהוא מדבר אליך בבוטות ופוגע בך. הוא אמנם ג’ינג’י אבל חייב הוא איש מבוגר ובגילו אפשר לצפות שידע לשלוט על עצמו במידה – גם אם הוא נורא כועס..

    אני אישית חושבת שלעבוד ביחד, בתוך המשפחה, זה לא פשוט וזה מחייב לדבר על זה ולקבוע ביחד כללי התנהלות. רצוי להעלות דברים על הכתב, שלא יגיד אחר כך שהוא לא זוכר וכו’..

    אהבתי

  8. שיהיה לכם בהצלחה, וטוב שהוא מתאמץ על מנת לשפר את האווירה.

    אבל לדעתי צריך לדבר על הנושא, צריך להסתכל לו בעיניים ולבקש שהוא ידבר תכל’ס על הנושא ולא לברוח ממנו ולנסות לרצות אותך בצורה עקיפה.

    אהבתי

    1. אני לא מנסה לשנות אותו, ניסיתי ושום דבר טוב לא יצא מזה, זה אחד הסודות של חיי נישואים טובים, כל אחד מקבל את השני ושמח בחלקו ואם לא אז נפרדים.
      כל זמן שנמצאים יחד מקבלים את מה שיש ולא מציקים זה לזה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s