המשחק

מי מבין הבאים הוא נקבה?
1. דגל
2. קמח
3. תרנגולת
4. מתמטיקה

1. דגל לא, כי יש לו מקל…
2. קמח לא כי יש לו שק…
3. תרנגולת לא כי יש לה ביצים…
4. רק מתמטיקה יכולה להיות נקבה:
יש לה המון חוקים ואקסיומות שאף אחד
לא ממש מבין, אבל יש להתייחס אליהם.

 

מצחיק, נכון?

גם אני צחקתי בהתחלה, ואז התחלתי לחשוב והחיוך ירד לי מהפנים, אולי זה בגלל שביום כיפור יש יותר מידי שעות ריקות שאפשר לעשות בהן חשבון נפש, ואולי בגלל שאני קוראת עכשיו ספר שנקרא 'המשחק' ובו מתאר ניל שטראוס איך הוא למד לפתות נשים ולהתייחס אליהן כאל יעד שצריך לכבוש, וכיבוש של אישה נחשב כמובן לסקס איתה – לא אהבה, לא קשר אנושי, לא שיחה, או אפילו ידידות, רק סקס.

מחבר הספר קולט לבסוף שהוא מפספס את המטרה שלו שהיא למצוא אהבה וזוגיות עם אישה, אבל הוא בין היחידים שמבינים סוף סוף שנשים הן בני אדם, לא מטרות לכיבוש, לא בעיות שיש לפתור בלי להבין, לא יצורים מוזרים שחייבים לסבול אם רוצים חיי מין וילדים אלא בן אדם שווה ערך וזכויות לגברים, גם אם הן, רחמנא לצלן, מדממות פעם בחודש, ועושות פיפי בישיבה.

כל כמה חודשים אני מתעצבנת מחדש בגלל בדיחה טיפשית או הערה נבזית של גבר שלא מודע בכלל לשנאה ולבוז שהוא רוחש לנשים, הפעם זה היה צירוף של הספר ושל הערה שקראתי אצל מישהו על נשים נודניקיות שנשואות לגברים בני ארבעים פלוס. באמת רחמנות עליהם, איך זה שנשותיהם העזו להתבגר גם כן ולא פינו את מקומן לצעירות מתוחות ויפות שלא ינדנדו לבעלים שלהן?

אין לי מושג למה יש לגברים צורך כפייתי כמעט להקטין נשים, לפגוע בהערכה העצמית שלהן, ולעשות מאמצים כאלה כדי לעודד אותן לשנוא את עצמן, את הריח הטבעי שלהן, את הצורה שנתן להן הטבע את העובדה שגם הן כמו כל יצור אנושי אחר מזדקנות?

אולי זו נקמה באימא הכל יכולה, או בגננת ובמורה שחינכה אותן? לא יודעת.

ניל שטראוס, מחבר הספר, מעיר באחד הפרקים שנשים חכמות יותר מרוב הגברים, יש להן אינטליגנציה רגשית טובה יותר, וקשה לתחמן אותן, הדרך בה הוא וחבר מרעיו מנסים להפיל אותן בפח מעוררת סלידה ובוז בכל יצור אנושי הגון. ומה שמגעיל יותר הוא שמדובר בדרך כלל בבנות צעירות, שתויות ולא מודעות לשימוש שעושים בהם המפתים המקצועיים הפתטיים הללו.

אם זה רק היה ספר אחד לא הייתי טורחת להתרגז, אבל למעשה זו הגישה הרווחת בעולם של גברים כלפי נשים.

מכר וירטואלי שלי שהפניתי את תשומת ליבו לעובדה המרתיחה הזו מיהר להתגונן שזה לא ככה, וכל הנשים שהוא מכיר הן מוצלחות ובעלות קריירה, ויש להן כסף ורכוש ובעל שהן מנהלות כרצונן, והן אלא שבוחרות להיות נודניקיות ומציקות.

נו באמת. כשהם באים בדרישות, מתלוננים ומקטרים ומספרים עלינו בדיחות נבזיות וקוראים לנו כוסיות (וזו אמורה להיות מחמאה, כן?) הם גבריים ואסרטיביים ובסדר, אבל אנחנו צריכות להיות תמיד יפות מטופחות, רזות (מי אמר להקטין ולהמעיט ולא קיבל?) ולשתוק, תמיד לשתוק ולחייך כדי שחס וחלילה לא נחשב ללא נשיות, ואת הזמן שנשאר אחרי שגמרנו לטפח את הגברים, ואת הבית, ואת הקריירה, עלינו להקדיש לטפח את עצמנו – לגלח אזורים שאמורים להיות שעירים, ולצבוע פה וגם שם, לכווץ את התחת, להגדיל את השדיים, ולהרגיש אשמה שבגיל חמישים אין לנו גזרה של נערה צעירה בת עשרים וכל זה כדי שנזכה במחמאה – איזה כוסית!

ועל זה סבתא שלי הייתה אומרת – מויחל טויבס'!

משאירה לכם גברים יקרים את העונג להיות שמוקים, אני מסתפקת בלהיות בן אדם.