זרם תודעה של יום כיפור

אתמול, במשך כל הבוקר, הייתי לבד במכון – ג'ינג'י נסע עם אימא שלו לבקר בבית קברות באזור המרכז. יש כמה קרובי משפחה שלהם שקבורים שם, והם נוסעים כל שנה, לפני יום כיפור, לעלות על קברם, ובאותה הזדמנות גם קפצו לחולון וקנו אריזות לפרופוליס. אני אכתוב פעם על העולם הקסום והמסובך של אריזות למיניהן, אבל זה נושא אחר, אתמול נשארתי להתמודד לבד עם הרדייה האחרונה של השנה ועשיתי את זה בהנאה גדולה ודי בקלות.

אני פותחת מסגרות שג'ינג'י הביא ממטעי האבוקדו בלימן שהשנה קיבלו צבע אדמדם מעט בגלל הסמיכות של הליצ'י לאבוקדו. הדבורים מעדיפות את פרחי הליצ'י על האבוקודו, והשנה לדבש האבוקדו הכהה והכבד יהיה טעם שונה וצבע אחר, ולך תסביר את זה לקליינטים.

ככה זה כשעובדים עם מוצרים מהטבע, זה לא בית חרושת, ויש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים… אבל הדבש טעים, וכרגיל אני מלקקת מפה ומשם, פותחת חתימות, מכינה מגדל של קופסאות מלאות מסגרות מוכנות לרדייה, אחרי הצהרים אני אחזור עם צץרץ, נפעיל את הצנטריפוגה, נרדה את הדבש, ואחר כך נשטוף וננקה יחד.

בין לבין אני עושה הפסקה, נחה קצת, מנקה את המדפים, מארגנת הכל מחדש, מחפשת מקום לתלות בו את השעון קיר שקניתי למכון – שעון נחמד בצבע כתום שיתאים לקירות.

הרדיו עובד כל הזמן, ופתאום טלי ליפקין מזכירה שהשנה שוב יום כיפור נופל על שבת, כמו שהיה אז, ומישהו מתלונן שהרמטכ"ל החדש היה רק תלמיד בפנימייה צבאית בשנת 73 ונכון שהוא, כמו כל בני כיתתו, עזר ותרם, אבל הוא עוד לא היה חייל אז, הוא היה רק תלמיד תיכון, הוא לא חווה על בשרו את המלחה הטראומתית הזו.

"כן, גם אני." אני אומרת לרדיו, ושטף של זיכרונות מאז מציף אותי – אני שוכבת על הדשא במרכז, קוראת על מרי אנטואנט ופתאום הצפירה המפחידה מפרה את השקט המנומנם של הצהרים, ותנועה של כלי רכב מתחילה לרחוש ברחובות הריקים, והפנים הרציניות של המבוגרים שמנסים לשמור על שלווה ולא כל כך מצליחים…

אבא – האדם הכי אזרחי בעולם – מקבל טלפון דחוף מהצבא ומסתובב עם מדים בבית, מתלחש עם אימא בפולנית, ונעלם לימים ארוכים למרות שהוא סך הכל בהג"א (ככה קראו פעם לפיקוד העורף) וברדיו הרצוג – אבא של בוז'י – שכבר נפטר מאז, מפרשן ברצינות את המצב, מדבר לאט במבטא הבריטי הקל שלו, מנסה לעודד ומצליח להדאיג עוד יותר…

אני שוכבת על הספה, זוללת ביסקוויטים ומחכה לאימא שחברה בוועדת מל"ח במועצה, וזה כנראה חשוב יותר מאשר להיות בערב בבית, ונכון שאני כבר כמעט בת 17 אבל בחוץ כבר חשוך ולא נעים להיות לבד בבית. איפה היה אחי הקטן? בטח בצופים, כרגיל.

אני זוללת ביסקוויטים כי זה מה שיש ולא בא לי להכין ארוחת ערב, הורסת את הדיאטה שהצליחה כל כך יפה בקיץ, וחושבת על הבחור שפגשתי בים כשהיינו בנתניה, אצל סבתא, תוהה איפה הוא עכשיו. הוא ממש מבוגר, בן 24 ובטח גם אותו גייסו למילואים, הוא שירת בדרום, ליד אילת, ושלח לי מכתבים יפים מאוד, וגם צדפים שאחד מהם שמור אצלי עד היום. רק כמה חודשים אחר כך, בחופש חנוכה, שבתי ונפגשתי איתו, והוא באמת היה קצת מבוגר מידי בשבילי, אבל הוא היה נחמד, לקח אותי לפגוש את אימא שלו שדברה רק איטלקית ונתנה לי לשתות ליקר בננה, ואחר כך טייל איתי על שפת הים, לימד אותי להתנשק כמו גדולים והתנהג מאוד בעדינות ובביישנות… חבל שהבחורים שפגשתי אחר כך, בצבא, לא היו נחמדים ומנומסים כמוהו.


איך הילדה קלת הרגליים שהעתיקה שירים של רחל בכתב יד עגול ומסודר, דאגה שהיא שמנה מידי, והתעקשה לא להחליק את רעמת התלתלים שהתנוססה על ראשה הפכה כל כך מהר לגברת כסופת שער שמתחילה לצלוע אחרי כמה שעות של עמידה, וסובלת מכאבי גב, ובמקום לכתוב מקלידה מהר מהר. היא נראית כל כך מבוגרת ובטחה בעצמה, אף אחד לא ינחש שבפנים היא עדיין ילדה ביישנית, איך קרה שהיא פתאום בגיל של הרמטכ"ל?

 

והנה, עוד יום כיפור אחד בפתח, ושוב נהיה דרוכים ומודאגים, וננשום לרווחה רק אחרי שעוד יום כיפור אחד יעבור בשלום.

השנה כבר אין לנו ילדים שייסעו באופנים ויתרוצצו ברחובות הריקים ממכוניות, תהיה שבת שקטה ונוכל לנוח סוף סוף… שנים שלא נחתי באמת בשבת.

ג'ינג'י יצום כמו תמיד, אבל יחפש משהו מעניין לראות בטלוויזיה, ואולי אפילו יקרא ספר, ואני אשתדל לאכול בשקט, בצד, כדי לא להפריע לו לצום, ושוב אגיד שלא, אני לא צמה, לא מאמינה בכל העניין הזה של יום כיפור, אבל בשקט בלב אשאל את עצמי איך זה שאף אחד מכל האנשים שפגעו בי, והעליבו, ומיררו את חיי כל השנה, וגרמו לי עלבון ועצב כל כך גדולים לא מעלה בדעתו להגיד סליחה?

כן, בעיקר אתה בעלי היקר שצם באדיקות כל שנה, אבל מעולם לא הסתכלת לי בעיניים וביקשת סליחה, וגם לא צץרץ שגם הוא צם, ומקפיד ללכת בסוף היום לבית הכנסת, ואין יום שהוא לא צעק עלי, והרגיז, וגרם לי טרחה וצער, אבל לבקש סליחה הוא לא יודע, וכנראה שגם לא ידע…

מצד שני הרי כשפעם אחת ויחידה בחיי בא מישהו וביקש ממני סליחה (והיה לו על מה לבקש, הוא כמעט אנס אותי כשהיינו חיילים צעירים ונשארנו יחד בתורנות) כל כך התביישתי והייתי כל כך נבוכה מכל המעמד עד שמיהרתי לסלוח למרות שהאמת, לא הגיע לו, אבל למזלי מישהו ניסה להיכנס למעבדה וככה ניצלתי… גם הוא כבר מבוגר ויש לו בטח נכדים והוא בטח שכח את העניין הרחוק ההוא…

ואם פגעתי במישהו לאורך השנה – ואני יודעת שפגעתי – אני שבה ומתנצלת, זה לא היה בכוונה ואני מקווה שיסלח לי ונוכל לפתוח דף חדש בשנה הבאה.

גמר חתימה טובה לכולם ורק שהיום הזה יעבור בשלום ונוכל להתחיל הכל מחדש בשבוע הבא.

29 תגובות בנושא “זרם תודעה של יום כיפור

  1. אני הייתי בת 6 וחצי במלחמת יום כיפור, וזוכרת טוב מאד את יום השבת ההוא.
    מקווה שהפעם הכל יעבור בשקט. בלי מלחמות ובלי מהומות.

    שיהיה יום כיפור מועיל, כמו שאומרים.

    אהבתי

  2. גם אני זוכרת את יום כפור ההוא כשהייתי ילדה. ימי הכיפור אצלנו היו כל כך משמימים(כי זה היה הרי ללא כל תוכן), שהצפירה וכל הבלגן מסביב עשו "אקשן". (שיסלח לי אלוהים) במובן מסוים זה עשה לי טוב…
    כיום אני עושה חשבונות נפש כל השנה…
    גמר חתימה טובה!

    אהבתי

  3. הזיכרונות ממלחמת יוטם כיפור התחברו אצלי במשל השנים לאחותי ולאיש אחד שחזרו משם הלומי קרב…
    יום לחשבון נפש אם כן  ואם לא צמים.
    שנה טוב  אישה!

    אהבתי

  4. במלחמת יום הכיפורים הייתי עוד בחו"ל.
    כל התפילה עמדתי והתפללתי שהחיילים שלנו יהיו בסדר.
    לא ידעתי שהתפללתי אז גם עבור מי שנהיה כמה שנים יותר מאוחר בעלי.
    קרו לו סיפורי נסים במשך המלחמה, אני אוהבת לחשוב שעזרתי לו עם תפילותיי. אם זה נכון, רק ה’ יודע…

    גמר חתימה טובה

    אהבתי

  5. כמה יפה כתבת את זה.  אני חושבת שזה משהו שמשותף לבני הדור שלנו  –  שיום הכיפורים מכניס בנו כל שנה איזה אי-שקט,  ואנחנו נושמים לרווחה רק כשהוא עובר. גם אני מרגישה את ההרגשה הזאת של "רק שהיום הזה יעבור בשלום".
    ובקשר לבקשת הסליחה  –  למרות שלא קל לצום,  לבקש סליחה זה הרבה יותר קשה.  אני חושבת שבדת היהודית מודעים לכך היטב,  ולכן גם מסבירים שם,  שיום הכיפורים (הצום והתפילות) אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו. 

    גמר חתימה טובה ושנה טובה!

    אהבתי

    1. תמיד אהבתי את הרעיון הזה שעברות שבין האדם לחברו אין המקום מכפר.
      יש כל כך הרבה דברים יפים ונכונים ביהדות, זה מרגש אותי כל פעם מחדש.

      שנה טובה וגמר חתימה טובה

      אהבתי

  6. אני אגב זוכרת שכבר בשישי בערב הייתה תנועה ערה ביותר של מכוניות. וזוכרת שאמרתי לחברה כשטיילנו כבר על המדרכות ולא על הכביש כי מכוניות רבות נסעו בו, שמישהו עוד ייהרג בכיפור הזה בתאונת דרכים

    חתימה טובה לך וליקירייך

    אהבתי

  7. ההורים שלי היו ילדים כשהייתה מלחמת יום כיפור
    עלי בטח ובטח לא חשבו אפילו בחלומות הכי פרועים שלהם
    זה מעניין לקרוא על איך שדברים היו פעם

    השנה מישהו ביקש ממני סליחה, ועוד לפני יום כיפור
    זה האקס שלי (זה שמוזכר בפוסטים האחרונים שלי)
    לפחות הפעם הוא לא חיכה 8 שנים כדי לבקש שאסלח לו

    אהבתי

    1. הכל היה משוכלל פחות אבל בני אדם נשארו אותם בני אדם, האופי האנושי לא השתנה כבר מאות אם לא אלפי שנים.
      כיום יש יותר אמצעי תקשורת אבל עדיין אנחנו מתקשים להבין זה את זה.

      ואם האקס שלך ביקש ממך סליחה בטח יש לו סיבה לזה

      אהבתי

      1. אני דווקא חושבת שיש היום המון שינויים באופי של בני האדם
        וזה בגלל התקשורת שיש לנו
        אנשים יותר מרוכזים בעצמם
        יותר עסוקים ב-אני אני אני
        במקום להיפגש או לדבר בטלפון עושים את הכל דרך מסנג’רים למיניהם
        הכל נעשה יותר וירטואלי ופחות אמיתי

        אהבתי

  8. באמת חשוב לך האקט הזה של לבוא ולבקש ממך סליחה ממש?
    אני חושבת שיש כל מיני דרכים להצטער ולהביע סליחה..
    ואולי את צריכה ללמוד לראות גם במעשים האלה ובהתנהגויות האלה- סוג של בקשת סליחה..

    מה שלא יהיה אני מתרשמת שאת ממש מקצוענית בענייני הדבש .
    אני מאחלת לך יום כיפורים שקט ונינוח ושבשנה הבאה העסקים ימריאו…

    גמר חתיהמ טובה לך 🙂

    אהבתי

    1. כשמישהו בא רשמית ומבקש סליחה זה אפילו מביך אבל אני מרגישה שיש אנשים שעשו לי עוול, לא הבינו אותי, לא העריכו, שפטו בחומרה יתרה, ראו רק את הצד השלילי והתעלמו מהחיובי, וזה מכאיב לי ומעיק.
      כמו כל אחד אני רוצה שיעריכו אותי, יאהבו, וגם כשיבקרו יעשו את זה בטוב לב, בעדינות, מה שנקרה ביקורת בונה ולא יקטלו ויפגעו.
      לא לעשות לי מה ששנוא עליהם.
      זה מספיק, לא צריך לבוא להגיד מפורשות סליחה אבל לנסות לשפוט אותי לכף זכות ולא לראות רק מה עשיתי לא טוב.
      משום מה רוב הגברים שאני מכירה הם תמיד מבית שמאי ומחמירים איתי מאוד

      אהבתי

  9. אפשר להכריז כי זה הפוסט הכי נהדר שלך בכל הזמנים
    לקחת אותנו אריתך אל הדשא, אל חוף הים, כנמעט הרחתי את המלח
    גמר חתימה טובה }{

    אהבתי

  10. את כל כך צודקת. בקשר לסליחה. אני שאלתי את בעלי היקר שנכנס הביתה בצאת החג, כל היום צם וישב בבית הכנסת, למה הוא מסביר, לא מבקש סליחה, אלא מסביר, למה הוא מתנהג אלי כמו שמתנהג. והזכרתי לו שיום כיפור לא מכפר בין אדם לחברו. זה עזר כמו כוסות רוח למת  לא ענה.
    יש לי חברה שמתגרשת מבעלה. אין להם ילדים. את לא היית מאמינה איך הוא מתחנף אליה ואיך הוא מתנהג יפה. כנראה זו השיטה. כשהם תופסים ביטחון, הם לא רואים בנו אנשים אלא סקי איגרוף.
    שתהיה לנו שנה טובה וגמר חתימה טובה.

    אהבתי

    1. בן אדם שלא יודע להתנצל הוא אדם חלש ופחדן.
      זה ההסבר היחיד שיש לי, כי הוא הרי יודע שפגע והעליב.
      הדרך היחידה היא להתעלם ולקחת ממנו את הכוח שרק את נתת לו לפגוע בך.
      ברגע שתהיי אדישה ותפסיקי להיפגע הוא יפסיק לפגוע כי לא יהיה בזה יותר טעם.
      תחיי את חייך הכי טוב שאת יכולה, אל תבזבזי זמן יקר על בן אדם שלא רואה אותך כיצור אנושי

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s