מה היה

נו, מה יהיה, עזבתי לכמה ימים וכבר בלגנתם הכל?

אי אפשר להשאיר אתכם לבד יותר מכמה דקות?

מה זה הברדק הזה בעריכה?

אחרי כמה דקות של הלם ראשוני נרגעתי וראיתי שסך הכל לא נורא, שום דבר לא השתנה באמת חוץ מהעיצוב, והאמת שעכשיו הוא מודרני ואסתטי יותר, אפשר גם להחליף את הצבעים, וחוץ מהעטיפה החיצונית לא השתנה בעצם כלום, כל הכבוד ישראבלוג!

מה חוץ מזה? התגעגעתי ובאתי לבקר, ואם אני כבר פה אז יש לי כל מיני דברים לספר, ושלא תטעו, עדיין אני חושבת שהמכתב שנשלח לפילבוקס היה מטופש ולא במקום, ועדיין אני סבורה שאם מקפידים על צנזורה צריך לבצע אותה לגבי כולם, ולא רק לגבי הומואים, ועדיין הייתי שמחה אם טבלת הפעילים הייתה פחות מטופשת, ושבהמלצות היו מכניסים פוסטים קצת יותר נבונים, או לפחות בלי שגיאות כתיב, אבל למרות כל החסרונות הללו התגעגעתי מאוד ואפילו חוויתי ייסורי גמילה.

לא נעדרתי מספיק זמן כדי שיקרו אצלי מהפכות גדולות, אבל בכל זאת יש חדש. קודם כל עברנו סופית ופתחנו לראשונה את המקום החדש והיה מעולה, הרבה יותר טוב מכפי שחשבתי.

אתמול גם עשינו את הרדייה הראשונה ובדרך אגב גם פתרנו בעיה מציקה שהטרידה אותנו המון זמן – הפליירים.

איכשהו לא הסתדרנו עם אף בית דפוס, כולם לקחו מחירים מזעזעים ואמרו שנקבל את הסחורה רק אחרי החגים. בסוף חזרנו לפיתרון הישן של מכון העתקות, אבל אם בפליירים פשוטים שחור לבן זה פתרון נוח וזול הרי שבפליירים צבעוניים ואיכותיים יותר זה יקר להחריד.

הצלחתי, תוך כדי ההתרוצצות של הרדייה להתקשר לבית דפוס קטן וחביב בכפר הערבי הסמוך אלינו, להגיע איתו להסכם דרך הטלפון, ולשלוח לו מייל עם

הפלייר שג'ינג'י אישר לי – אחרי שמירר את חיי במשך כמה ימים בגלל שהמפה לא הייתה מספיק טובה והנוסח לא מצא חן בעיניו.

למעשה לא שיניתי הרבה, אבל אחרי שהיום הראשון עבר בשלום הוא נרגע קצת והכל עלה יפה. קיבלנו מחיר סביר ואפילו הזמנו כרטיסי ביקור, והיום בצהרים יהיו פליירים חדשים מנייר כרום צבעוני עם לוגו ומפה והכל.

נכון שהייתי צריכה להתרוצץ הלוך וחזור מהבית למכון, ואיכשהו ג'ינג'י הצליח לאבד את המכסה של הדיסק און קי שלי, אבל מילא, כפרה, העיקר שיהיו פליירים!

זו הייתה רדייה קצרה ולא רצינית, אבל מרובת אירועים – חוץ מכל עניין הפליירים וההתרגשות בגלל המקום החדש קיבלנו טלפון מאחד המדריכים של ארגון הדבוראים שהזמין אותנו לבקר בתל אביב להרמת כוסית.

ג'ינג'י דיבר איתו וכדרכו בלבל הכל ולא זכר איפה ומה ולמה, רק שזה במתחם התחנה בתל אביב ויש איזה תערוכה של מישהי עם שם שהוא לא זכר, ושאמרו לו – תבוא, יהיה נהדר.

כמו הפולנייה שאני דבר ראשון אמרתי לא, מה פתאום לנסוע לתל אביב סתם ככה, ועוד בחום הזה? אבל אחר כך בדקתי באינטרנט והתלהבתי והחלטנו שכן, למרות החום והלחץ של העבודה והחג הממשמש ובא אנחנו נוסעים.

אני אקח מצלמה ואם אשוב בשלום אספר הכל בבלוג. בינתיים ראיתי פרטים על המיצג באינטרנט ומצחיק אותי למפרע איך הדבוראות שבשביל האמנית היא עניין מסתורי ומרומם נפש ומקור להשראה, בשבילנו זו עבודה קשה דביקה ומיוזעת ומקור פרנסה.