החיים זה כאן?

בזמנו עזבתי את תפוז כי הרגשתי שהאתר הזה כבר לא מתאים לי, שהוא פונה יותר ויותר לקהל צעיר ומודרני, ושאין לגברת קשישה ושבעת ניסיון כמוני מקום באתר הזה.

חשבתי שפה, בישראבלוג, יהיה לי נעים יותר, ובאמת במשך כמה שנים היה נחמד ונעים, אבל עם הזמן אני מרגישה פחות ופחות נוח פה.

לאחרונה אני מרגישה דחוקה לשוליים, מופנית שוב ושוב לפוסטים מומלצים שגורמים לי הרגשת אי נוחות ופליאה, משתדלת להתרחק מטבלת הפעילים המוזרה הזו שבאמת, אין לי מושג מה הסיפור שלה ומה הטעם בה ולמה בלוגים עילגים ולא ברורים מגיעים אליה בכלל?

 

הופתעתי לקרוא שדווקא בלוג אחד שכן זכה להגיע לבלוגים הפעילים קיבל בד בבד אזהרה מועדת הצנזורה של ישראבלוג. זה ממש הוריד לי את החשק להיכנס לישראבלוג, והפוסט של טליק שבו הוא מספר איך דאג לנושא החם גם כשאושפז במיון העלה בי תחושת אי נוחות קלה, האם זה באמת מה שאני רוצה לדאוג לו במצבי חירום כשחיי יהיו בסכנה? לבלוג שלי? החיים האמיתיים הם באמת פה? בישראבלוג?

מסופקני, החיים האמיתיים שלי הם סביבי, רחוק מהמחשב ומהוירטואלייה הזו, ובטח רחוק מהאתר הזה שרואה בי מטרה להפגזה בפרסומות או לזלזל בה כי אני מעל חמישים וכותבת בלי שגיאות כתיב, ולא מתעניינת באופנות ובמוזיקה ושאר העניינים שמעסיקים כל כך את הנוער שהוא הרוב פה.

מסיבה זו או אחרת ירד לי לגמרי מעניין הכתיבה והבלוגים, נמאס לי לספר לזרים על חיי, עייפתי מזה, אולי הגיע הזמן ללכת למקום אחר לחפש לי חיים אחרים?

אין לדעת אם התחושה הזו של זרות וחוסר טעם תעלם בקרוב או שתתחזק. לא יודעת, נכון לעכשיו לא מתחשק לי לגשת יותר למחשב, מאסתי בקריאת בלוגים ובתגובות, עייפתי מזה.

אולי אשוב ואולי לא, עוד לא החלטתי.