אוגוסט רותח

רציתי לכתוב פוסט עדכון על התקדמות העבודה במכון החדש ויצא לי פוסט קיטורים ותלונות.


מצטערת אבל זה מה יש.


קודם כל החום – כל כך חם ומתיש, דביק ומעייף. ככה זה כל אוגוסט, אבל השנה הכל זוועתי יותר, גם כי חם יותר, אפילו החזאים מסכימים איתי, ושנית בגלל המכון החדש.


המון עבודה גופנית, מעייפת שאת רובה הגדול אנחנו עושים במו ידינו, כדי לחסוך כסף בעיקר, וגם כי אנחנו סומכים רק על עצמנו. כלומר הג'ינג'י סומך, ובנושא הזה הוא המחליט, המפקד, הרודן העריץ והאכזר שמושך אחריו, בעזרת כוח הרצון העקשני שלו, את בני משפחתו הממאנים, המיוזעים והסרבניים.
גינגי והשביל החדש


בשבת שעברה הוא יצק מבטון במו ידיו ובעזרת צץרץ שביל חדש והשבוע התחלנו להוביל את הציוד למקום החדש, והכל במו ידינו ובזיעת אפנו.


צץרץ עוזר לו הכי הרבה כי הוא הגבר היחיד בבית מלבדו, אבל הוא לא מפסיק להתלונן שדופקים לו את החופש הגדול האחרון, שכואב לו הגב, ושבגלל העבודה במכון הוא נאלץ לוותר על לילות לבנים עם חבריו כי אבא מתעקש שהוא יקום בבוקר לעבודה.


הוא עוזר אבל לא מפסיק להתלונן ולהרגיש דפוק ומקופח, ואיכשהו מצליח גם לבלות לא רע – נסע כמה פעמים לים, היה בהופעה בקיסריה, הלך למסיבות רבות, וסתם הסתובב בלילות עם חברים וישן עד הצהרים, ואפילו הצליח לשכנע את ג'ינג'י שעדיף לנוח בצהרים ולעבוד בערבים כי אז קריר יותר.


חוץ מאשר במכון צץרץ גם עובד פה ושם במקומות אחרים, בבריכה בעיקר, שם הוא מתפקד כעוזר מאמן.


בניגוד לאחיו הגדול הוא מחושב מאוד בנושאי כסף, פתח לו חשבון בנק והוא מתחיל לגלות ניצניםאיל ההון בתחילת דרכו של איל הון בהתהוות.


עוגי לעומתו כמעט לא בבית כי הוא עושה טירונות, וכשהוא חוזר הוא ישן או מבלה עם חברים, ובזמן הפנוי המועט שעומד לרשותו הוא רב עם אחיו.


השבוע גם לילי בבית, היא ברגילה, ואתמול אפילו נסעה עם אבא לעבוד קצת, צבעה ושטפה ובעיקר שתקה, לשמחתו של ג'ינג'י ששונא קשקשנים. לרוע המזל צץרץ פטפטן ידוע ולא מפסיק לדבר. הם עובדים יחד, אבל מתעצבנים זה על זה וכל הזמן מתלוננים באוזני אחד על השני. אני יוצאת מזה עם כאב ראש רציני.


מפה לשם העבודה מתקדמת. יש ריצוף, המחסן מתהדר בדלת חדשה שג'ינג'י אסף מבית ישן ושיפץ ברוב תושייה במו ידיו. יש חשמל, והיום יהיה סוף סוף חיבור למים, ובשבת העברנו חלק גדול מהציוד מהמקום הישן לחדש, ועוד היד נטויה.
הדלת המשופצת
אתמול השגנו סוף סוף איש אלומיניום שעובד ברגעים אלה ממש על החלונות והדלת וכמובן הרשתות – חשוב מאוד כשעובדים עם דבורים, ובערב עבדנו, ג'ינג'י ואני, עד עשר בלילה במילוי צנצנות דבש כדי לרוקן את המיכל הגדול.


עכשיו נשאר לנו לתאם בין מובילים לבעל היקב הסמוך שנסגר, ולהעביר למכון החדש עוד כמה מיכלי נירוסטה שאנחנו קונים ממנו, ואולי גם את הדלפק ומדפי העץ, וצריך לסדר את המנעול החדש ואת השלט החדש – משום מה העבודה עליו לוקחת המון זמן וכבר היינו אתמול בבית המלאכה והצקנו לבעל הבית שלא בוער לו כלום.


לנו דווקא כן בוער, כי אנחנו רוצים לסיים כבר סוף סוף, ולהפסיק לעבוד קשה כל כך.



החיים היו קלים יותר אם לא הייתי שוברת רגל בחורף, אבל את הנעשה אין להשיב, הרגל נשברה ואני לא מסוגלת להתרוצץ כמו פעם. למרות שאני מעט מוגבלת אני לא מוותרת לעצמי וממשיכה לעבוד כמיטב יכולתי. אולי בחורף אבקש שיוציאו לי את הפלטה שמציקה לי. נראה…


ואגב, אני בלי נייד כבר מעל שבועיים (מדהים איך הצלחתי לשרוד) כי עוגי שבר את שלו ונתתי לו את שלי, ובאורנג' מסרבים לתקן לו את הנייד למרות שאני משלמת על התיקון כי הם צריכים לקבל רשות מבעל המכשיר, וזה שהוא בטירונות ולא יכול להתקשר אליהם מתי שמתחשק לו לא מעניין אותם כלל. זה החוק וזהו.


אני שונאת אותן, את כל חברות הסלולר החמדניות והמרושעות, מתעבת אותן מעומק ליבי בלי שום אפליה בין אורנג' לסלקום, ומתה להיפטר מעולן. זה יקרה בקרוב, ברגע שיסתיים לי החוזה, ולעולם לא אחזור לעשות אתן שוב עסקים. גם אם הן יתחננו ויבקשו, איתי הן גמרו לתמיד.


מעכשיו רק טלפון חופשי וטוקמן, ומצידי שבעלי החברות החזירים יפשטו את הרגל וימותו מרעב.



הנוף שנשקף מהמכון

28 תגובות בנושא “אוגוסט רותח

  1. כל הכבוד על היוזמה והעבודה העצמית, מה שבטוח, שבשנה הבאה כבר יהיה הרבה יותר קל כשהמכון יהיה כבר מוכן לתקופה הזו שלפני ראש השנה.
    הרבה הצלחה.

    אהבתי

    1. עשינו הכנה למזגנים, אבל ייקח זמן עד שנתקין אותם, עניין של תקציב. רוב הזמן יש שם רוח קלילה ונעימה אבל בקיץ הזה הכל נעשה חם ומעיק בצורה בלתי נסבלת.

      אהבתי

  2. זה לא נקרא לי כמו פוסט קיטורים, אלא כמו פוסט גדוש של עשייה מבורכת.
    איזה יופי שהמכון מתקדם. איזה יופי שצץרץ עוזר למרות הקיטורים. איזה יופי שלילי התנדבה לוותר על יום רגילה כדי לעזור.
    עוד מעט תסיימו ותוכלו לקצור את הפירות, וחוץ מזה, השבוע מזג האוויר כבר הרבה יותר נעים, ולפי השמיים האפורים אוטוטו סתיו.

    אהבתי

    1. גם אני חשבתי ככה ונעמדתי לצבוע את המעקה שהתקנו כדי שאף אחד לא יפול חלילה ממרפסת הכניסה. אחרי שעתיים נשרפתי כהוגן למרות שאין שמש ופרשתי עם מכת חום קלה וכאב ראש כבד
      אסור לעבוד בחוץ בלי כובע ורצוי עם בקבוק מים צמוד וקרם הגנה.

      אהבתי

  3. סוף סוף רואים את האור בקצה המנהרה…
    או את הדבש בסוף החבית…

    מהר מהר פרטים על מיקום, טווח פעילות, אפשרויות, מה דעתך להתחיל למכור גם עוגות ועוגיות דבש? ובכלל, מה עם חלבת דבש? דבש עם טחינה?
    ולילדים – פינת הדבורה מאיה.

    אהבתי

    1. חלבה מדבש זה מעדן, וקל להפליא להכין אותו וגם עוגות ועוגיות זה קלי קלות ומקבלים בתור בונוס ריח נפלא.
      אני מקווה שעד חול המועד סוכות נוכל לפתוח כל יום והכל יהיה מוכן ומסודר.

      בשביל ילדים יש פינת רדייה עם צנטרפוגה ישנה ידנית וצנצנות דבש עם זני דבש שונים שאפשר לטעום עם כפית, ואפשר גם להצטלם עם חליפה של דבוראי, ומי שיבקש ממש יפה יקבל גם יערת דבש ועקיצה

      אהבתי

  4. מה יש לומר? באמת קשה. אבל תחשבי על עוד חודש חודשיים. ספטמבר (אנ מקווה) כבר יהיה יותר קל מבחינת מזג האויר. ולאט לאט דברים מתקדמים אצלכם. אז בסוף זה יהיה שווה…
    אין ספק שאתם בבעיה גם בגלל היחסים והאוירה בבית. צריך לטפל בזה.
    מחזיקה לך אצבעות שתחזיקי מעמד עד שיהיו תוצאות ממשיות.

    אהבתי

    1. הלחץ של העבודה בתוספת הלחץ הכספי ומזג האוויר המגעיל גורמים להמון פיצוצים.
      אני מקווה שהכל ירגע אחרי שנחזור לשגרה, בינתיים קשה, הבעיה שכל אחד צודק, לא נעים לעבוד כשכולם בחופש או לפחות נחים במזגן אבל מצד שני אין לנו ברירה.
      אני מניחה שהכל ישכח אחרי שנתחיל לגם לעשות כסף ולא רק להוציא ולהזיע.

      אהבתי

  5. אמן ואמן שבאמת ימותו מרעב ושיבואו עליהם קללות מכאן עד הודעה חדשה
    כל הכבוד על המאמץ המשותף שלכם להקמת המכון
    וכל הכבוד לך שאת שותפה מלאה לעשייה !
     

    אהבתי

    1. אני מאוד משתדלת, אני לא בכושר ומתקשה לעמוד הרבה זמן אבל אני עושה מאמצים.
      ואני מחכה בקוצר רוח לרגע שבו יסתיים החוזה שלי עם חברת הסלולר. עדיף לקנות כרטיס טוקמן ולשלם על כל דקת שיחה בלי התערבות של אף אחד.
      כל כך נמאס לי מהתוכניות שלהם והמבצעים שלהם והחוזים שלהם.
      תמיד אתה משלם בסוף יותר כסף ויוצא דפוק ומרגיש פראייר, נמאס לי.

      אהבתי

  6. חברות הסלולר הן רק דוגמא אחת מיני רבות לחזירות, שהולכת ופושטת פה בארץ.

    דברים יכולים לעלות כסף.אבל חזירות ועושק, לקחת סכום לא פרופורציונאלי לתמורה – זו כבר תופעה מכוערת. ואני רואה אותה יותר מדי.

    אהבתי

  7. עשיתם שביל בטון במו ידיכם? ודלת? וריצוף?
    הרשי לי להעריץ אתכם.

    לגבי המכשיר, אחרי יותר מדי מזל רע עם מכשירים יקרים עברתי (נאלצתי לעבור..) למכשיר יד שניה מחנות פרטית. הוא יפה ומקסים, עלה לי פחות ממאה חמישים שקל, מחזיק כבר שנה וחצי בנתיים ואני ממש מרוצה ממנו.
    תני את המכשיר לתיקון פרטי תשלמי פחות ותקבלי אותו בזמן (במכשיר הישן, היקר, אורנג’ רצו ממני150 ש"ח רק בשביל בדיקה, בלי לדבר על התיקון בכלל. בחנות לקחו בערך חצי והחליפו את המסך המנותץ תוך יומיים. )

    אהבתי

    1. אני באמת צריכה למצוא מקום שעושה תיקונים באופן פרטי.
      גם את המכשיר שיש לי ונמצא כעת אצל עוגי קניתי במקום פרטי, אני לא מבינה למה הוא יקר כל כך אצל החברות הסלולריות.
      הם כאלה גנבים, ואי אפשר לנשום אצלם בלי להתחייב לשנה וחצי. לא אוהבת את זה
      אגב, את השביל עשה הג’ינג’י במו ידיו ואת הדלת הוא שיפץ לבד, אני רק צבעתי.
      תמיד אמרתי לו שהוא יכול בשקט להיות קבלן, הוא גם נהנה מזה

      אהבתי

  8. מרגישה שעל אף התלונות את עדיין מרגישה טוב
    למרות החום הזיעה הקיטורים והעובדה שאתם לא מלקקים דבש
    מקווה שהמכון החדש יצדיק את כל המאמצים.
    במקרה שלא ראית את תגובתי השניה לפוסט הקודם אני מתנצלת שוב על התגובה- אם חשבת שאני מאשימה אותך בטרוניות יתר – או פולניות יתר – זה לא מה שעשיתי. אני חושבת שאסור לדבר אליך ככה ומקווה שתדברי איתם על כך

    אהבתי

    1. חם לי מידי לדבר ולהיות חינוכית, מעכשיו מי שלא מדבר אלי יפה חוטף צעקות בחזרה.
      כיף גדול!
      הם התרגלו שאני תמיד שותקת ואף אחד לא מבין למה אני כזאת עצבנית פתאום, עכשיו אני מבינה למה הם צועקים, זה משחרר מאוד,  ממליצה לכולם

      אהבתי

    1. לא בדיוק התגייסנו, אפשר להודות שגוייסנו על ידי הג’ינג’י שלא מוכן לשמוע לא כתשובה וחום ועייפות לא נחשבים בעיניו כתירוץ.

      אני אצטרך כנראה לחזור לרופא לעוד צילומים ובדיקות, מעל חצי שנה והרגל עדיין לא החלימה, זה לא תקין.
      אולי יצטרכו לסלק את הפלטה?
      לא יודעת.

      אהבתי

  9. יש כתבה של אהרוני ב"שבעה ימים" על כוורות בוטיק.
    אולי זה יהיה הטרנד החדש??
    אני חושבת שאחרי כל הבניה וההתמקמות שלכם, התפקיד שלך יהיה הרבה יותר חשוב, כי מעבר לעבודה שוטפת תצטרכו גם ראש יצירתי לטיפוח קשר עם הקהל ובזה את מעולה. איזה מזל שלא קראו לך לראיונות עבודה?!, תראי כמה את עובדת כשאת "לא עובדת"….

    אהבתי

    1. קראתי את הכתבה על הדבש ושמחתי מאוד, תמיד אמרתי לבעלי שאנחנו מכוורת בוטיק והוא צחק, והנה, עכשיו זה כתוב בעיתון.
      אנחנו אגב מכירים את כל הדבוראים שכתבו עליהם, נוגה היא ידידה טובה של בעלי ולמעשה כל הדבוראים בארץ מכירים זה את זה דרך האיגוד, עוזרים אחד לשני, מתייעצים זה בזה ולפעמים כשלאחד יש שנה לא טובה גם מוכרים זה לזה דבש.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s