אוגוסט רותח

רציתי לכתוב פוסט עדכון על התקדמות העבודה במכון החדש ויצא לי פוסט קיטורים ותלונות.

מצטערת אבל זה מה יש.

קודם כל החום – כל כך חם ומתיש, דביק ומעייף. ככה זה כל אוגוסט, אבל השנה הכל זוועתי יותר, גם כי חם יותר, אפילו החזאים מסכימים איתי, ושנית בגלל המכון החדש.

המון עבודה גופנית, מעייפת שאת רובה הגדול אנחנו עושים במו ידינו, כדי לחסוך כסף בעיקר, וגם כי אנחנו סומכים רק על עצמנו. כלומר הג'ינג'י סומך, ובנושא הזה הוא המחליט, המפקד, הרודן העריץ והאכזר שמושך אחריו, בעזרת כוח הרצון העקשני שלו, את בני משפחתו הממאנים, המיוזעים והסרבניים.

בשבת שעברה הוא יצק מבטון במו ידיו ובעזרת צץרץ שביל חדש והשבוע התחלנו להוביל את הציוד למקום החדש, והכל במו ידינו ובזיעת אפנו.

צץרץ עוזר לו הכי הרבה כי הוא הגבר היחיד בבית מלבדו, אבל הוא לא מפסיק להתלונן שדופקים לו את החופש הגדול האחרון, שכואב לו הגב, ושבגלל העבודה במכון הוא נאלץ לוותר על לילות לבנים עם חבריו כי אבא מתעקש שהוא יקום בבוקר לעבודה.

הוא עוזר אבל לא מפסיק להתלונן ולהרגיש דפוק ומקופח, ואיכשהו מצליח גם לבלות לא רע – נסע כמה פעמים לים, היה בהופעה בקיסריה, הלך למסיבות רבות, וסתם הסתובב בלילות עם חברים וישן עד הצהרים, ואפילו הצליח לשכנע את ג'ינג'י שעדיף לנוח בצהרים ולעבוד בערבים כי אז קריר יותר.

חוץ מאשר במכון צץרץ גם עובד פה ושם במקומות אחרים, בבריכה בעיקר, שם הוא מתפקד כעוזר מאמן.

בניגוד לאחיו הגדול הוא מחושב מאוד בנושאי כסף, פתח לו חשבון בנק והוא מתחיל לגלות ניצנים של איל הון בהתהוות.

עוגי לעומתו כמעט לא בבית כי הוא עושה טירונות, וכשהוא חוזר הוא ישן או מבלה עם חברים, ובזמן הפנוי המועט שעומד לרשותו הוא רב עם אחיו.

השבוע גם לילי בבית, היא ברגילה, ואתמול אפילו נסעה עם אבא לעבוד קצת, צבעה ושטפה ובעיקר שתקה, לשמחתו של ג'ינג'י ששונא קשקשנים. לרוע המזל צץרץ פטפטן ידוע ולא מפסיק לדבר. הם עובדים יחד, אבל מתעצבנים זה על זה וכל הזמן מתלוננים באוזני אחד על השני. אני יוצאת מזה עם כאב ראש רציני.

מפה לשם העבודה מתקדמת. יש ריצוף, המחסן מתהדר בדלת חדשה שג'ינג'י אסף מבית ישן ושיפץ ברוב תושייה במו ידיו. יש חשמל, והיום יהיה סוף סוף חיבור למים, ובשבת העברנו חלק גדול מהציוד מהמקום הישן לחדש, ועוד היד נטויה.
אתמול השגנו סוף סוף איש אלומיניום שעובד ברגעים אלה ממש על החלונות והדלת וכמובן הרשתות – חשוב מאוד כשעובדים עם דבורים, ובערב עבדנו, ג'ינג'י ואני, עד עשר בלילה במילוי צנצנות דבש כדי לרוקן את המיכל הגדול.

עכשיו נשאר לנו לתאם בין מובילים לבעל היקב הסמוך שנסגר, ולהעביר למכון החדש עוד כמה מיכלי נירוסטה שאנחנו קונים ממנו, ואולי גם את הדלפק ומדפי העץ, וצריך לסדר את המנעול החדש ואת השלט החדש – משום מה העבודה עליו לוקחת המון זמן וכבר היינו אתמול בבית המלאכה והצקנו לבעל הבית שלא בוער לו כלום.

לנו דווקא כן בוער, כי אנחנו רוצים לסיים כבר סוף סוף, ולהפסיק לעבוד קשה כל כך.

החיים היו קלים יותר אם לא הייתי שוברת רגל בחורף, אבל את הנעשה אין להשיב, הרגל נשברה ואני לא מסוגלת להתרוצץ כמו פעם. למרות שאני מעט מוגבלת אני לא מוותרת לעצמי וממשיכה לעבוד כמיטב יכולתי. אולי בחורף אבקש שיוציאו לי את הפלטה שמציקה לי. נראה…

ואגב, אני בלי נייד כבר מעל שבועיים (מדהים איך הצלחתי לשרוד) כי עוגי שבר את שלו ונתתי לו את שלי, ובאורנג' מסרבים לתקן לו את הנייד למרות שאני משלמת על התיקון כי הם צריכים לקבל רשות מבעל המכשיר, וזה שהוא בטירונות ולא יכול להתקשר אליהם מתי שמתחשק לו לא מעניין אותם כלל. זה החוק וזהו.

אני שונאת אותן, את כל חברות הסלולר החמדניות והמרושעות, מתעבת אותן מעומק ליבי בלי שום אפליה בין אורנג' לסלקום, ומתה להיפטר מעולן. זה יקרה בקרוב, ברגע שיסתיים לי החוזה, ולעולם לא אחזור לעשות אתן שוב עסקים. גם אם הן יתחננו ויבקשו, איתי הן גמרו לתמיד.

מעכשיו רק טלפון חופשי וטוקמן, ומצידי שבעלי החברות החזירים יפשטו את הרגל וימותו מרעב.