בטח אף אחד לא זוכר, בכל זאת, עברו כבר שלושים ושלוש שנים, ומאז קרו כל כך הרבה דברים, ולמי יש ראש לזכור שלפני יומיים היה היורצאייט של אלביס.
אני מודה, גם אני כמעט שכחתי אבל למזלי בערוץ הביוגרפיה הזכירו לי.
הוא לא היה בן אדם כל כך אינטליגנטי, בעצם הוא היה סוג של ערס אמריקאי ולפני שהיה זמר הוא היה נהג משאית.
הוא גם לא היה משכיל גדול, ובטח שלא היה פוליטקלי קורקט, הרי עוד לא המציאו את התקינות הפוליטית אז. כיום בטח היו קוראים לו שוביניסט בגלל היחס שלו לנשים, והפמיניסטיות היו מחרימות אותו, בצדק מן הסתם.
הוא הצליח בגיל צעיר מידי וניהל את הקריירה שלו בצורה דבילית, בזבז המון זמן על עשיית סרטים מטומטמים במקום להשקיע בשירה ולהתפתח בכיוון הזה.
הוא גם היה מכור לתרופות הרגעה שהרסו את בריאותו, אבל כל זה נשכח כשהוא התחיל לשיר ולזוז על הבמה.
למרות כל מגרעותיו אף אחד לא היה סקסי יותר מאלביס, ואיזה זמר מדהים שהוא היה? וכמה שמחה ועונג הוא הסב לאנשים? אפילו הביטלס הגדולים הודו שהוא השפיע עליהם.
עד היום שלושים ושלוש שנים מאז מותו בטרם עת הוא ממשיך להרוויח הון ויש לו מעריצים בכל העולם.
נוח בשלום על משכבך אהרון אלביס פרסלי, והמון בריאות ואריכות ימים לקליף ריצ'רדס – הצ'ילבה המיתולוגית שלך.
,425,350,object]
מזותמרת אף אחד לא זוכר
אני זוכר גם את אלוויס וגם איפה הייתי ב16 באוגוסט 77 כשהוא מת
הייתי בנורבגיה בתחנת הרכבת של העיר ברגן בדרך לטרונהיים וראיתי תמונה של אלוויב בעיתון נורבגי כתוב בשפה שלא הבנתי שאלוויס מת
חוץ מזה בקרב האלמותי אלביס מול קליף אני הייתי איש של קליף
אלביס בשבילנו הירושלמים,היה מידי צ’חצ’ח
אהבתיאהבתי
אני הייתי בחופשת שחרור, שואלת את עצמי מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי.
עד היום לא מצאתי תשובה, ואהבתי את שניהם, לא הצלחתי להחליט, עד היום אני לא יודעת מי היה חביב עלי יותר
אהבתיאהבתי
אני הייתי מעריצה של אלביס בילדותי. הייתה לי אפילו מחברת מיוחדת שבה הדבקתי תמונות שלו וכתבות. אח"כ קצת ירד לי ממנו… כבר הפסקתי להעריץ סלבס.
אהבתיאהבתי
אין באמת סיבה להעריץ אותו כבן אדם, למעשה אני בספק אם יש אנשים שראויים להערצה ומי שכן בטח לא מעוניין בזה, אבל הוא היה זמר מעולה והקול שלו גורם לי הנאה עד היום.
חבל שהוא נפטר צעיר כל כך.
אהבתיאהבתי
גם אני אהבתי יותר את קליף , משום מה….
אבל כיום זכורים שיריו של אלביס כשירים יפים, מרגשים וכמובן נוסטלגיים…
אהבתיאהבתי
קליף היה מתוק יותר ונוח יותר לעיכול וגם בחור יפה יותר אבל עדין כזה… כיום אנחנו יודעים שהוא היה הומו ולכן לא היווה איום על בחורות צעירות
אלביס היה סיפור אחר לגמרי, יותר מחוספס ומרדן.
אני תוהה מה זה אומר שאלביס מת בגיל צעיר יחסית וקליף חי עד היום.
אהבתיאהבתי
קליף היה מתוק ויפה יותר ומאמי כזה, אלביס היה הילד הרע, יחד הם השלימו זה את זה כמו מקס ומוריץ
אהבתיאהבתי
חמוד. אז כשכתבו שירים עם טקסטים תמימים, שמכניסים בהם את המילה "אהבה" לפחות שלוש פעמים בבית, וזה עוד דיבר לאנשים…
לא יכולה לומר שנמשכתי אליו באופן מיוחד. משום מה ג’ון לנון היה מאוד סקסי בעיני. אבל הוא כבר שייך לעשור מתקדם יותר.
(ואמי היתה טיפוסית של קליף).
אהבתיאהבתי
כל אחד נמשך למי שמדבר אליו יותר, ועדיין, רק אלביס מרוויח כל כך הרבה כסף למעלה משלושים שנה אחרי מותו, זה בטח אומר משהו
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את קליף!
אהבתיאהבתי
קליף הומו!
איזה יש לו שהוא לא פגש את אוחובסקי ויצא לו מהארון בנחת רק בגיל שישים פלוס
אהבתיאהבתי
גם סחלבי הומו לצורך העניין ואני אוהבת גם אותו
אהבתיאהבתי
כשהייתי צעירה לא אהבתי מוסיקה קלה, רוק וג’ז. הייתיסנובית של מוסיקה קלסית. כעת אני עושה השלמות ומאד אוהבת הכל. התבגרתי. מתה על אלביס. עצוב איך הסתיימו חייו. הכשרון היה גדול על האישיות שלו.
אהבתיאהבתי
זו בהחלט הגדרה מדוייקת, הכישרון שלו היה גדול מידי על האישיות שלו.
הוא היה בזמן הנכון ובמקום הנכון אבל לא הצליח לסחוב יותר מכמה שנים ולהתפתח יותר.
באמת חבל
אהבתיאהבתי
העלבת אותי קשות!
מה, אני לא מכיר את אלביס? מישהו בעולם לא מכיר אותו? אפילו בן אחי הצעיר (בן 4) יודע מי זה אלביס…
אמהמה? באמת לא ידעתי שאתמול היה היארצייט שלו…
שיענתז בשלום על משכבו.
אהבתיאהבתי
הוא מת ב – 16 לאוגוסט אם כי יש עד היום המון אנשים שבטוחים שהוא עדיין חי וקיים.
שהוא רק ברח מהתהילה כי נמאס לו.
הלוואי וזה היה נכון
אהבתיאהבתי
אלביס היה המלך!
אי אפשר להשוות אותו לקליף! זה משהו אחר לגמרי.
אהבתי את שניהם וראיתי את הסרטים של שניהם.
עד היום אני מקבלת צמרמורת מהקול של אלביס, מה שלא קורה לי עם קליף.
אהבתיאהבתי
לגמרי!
הקול של אלביס שרד יפה את השנים והוא מרגש עד היום, קליף היה מתוק וחמודי כזה, עד היום הוא גורם לי לחייך קלות אבל לא להתרגש.
שניהם חלק מהעבר שלנו
אהבתיאהבתי
איזה כייף שהזכרת את אלביס, אם כי אני אוהב את שירי הרוק/סווינג/ג’ייב שלו יותר מהבלדות.
ביניהם נדמה לי שהחביב עלי במיוחד His latest flame אשר יש לו גם משמעות סמלית עבורי. ולהשומע ינעם:
<a target=_blank href="http://www.youtube.com/watch?v=4jgI7IoD5RMhttp://www.youtube.com/watch?v=4jgI7IoD5RM">http://www.youtube.com/watch?v=4jgI7IoD5RM</p>
אהבתיאהבתי
תודה פיל, כמה נעים לראות אותך פה.
אהבתיאהבתי
במלחמת העולם בין אלביס לקליף אני הייתי בעד קליף
אז, הייתי בת 12, ותהיתי לעצמי העם קליף יחכה לי שאגדל.
היום אני כבר סבתא, ואני רואה שקליף עדיין מחכה לי……..
אהבתיאהבתי
אני מקווה שאני לא גורמת לך לשוק אבל קליף יצא מהארון לפני כמה שנים, מתנה לעצמו לכבוד יום הולדת שישים ומשהו.
כיום הוא מוציאים אותו מהר יותר אבל אלו היו זמנים תמימים יותר.
אהבתיאהבתי
פעם מזמן שאלתי את אמא שלי והיא אמרה לי שבתור ילדה היא העדיפה את קליף
אם כי את אלביס שמעו בכל מקום, ככה שלא יכלו להתעלם ממנו
אני לא חושבת ששומעים היום הרבה משיריו, למרות שיש חלק שאפילו אני מכירה
אהבתיאהבתי
לא יודעת איך זה בארץ אבל בארה"ב יש לו מעריצים עד היום, האחוזה שהוא הקים ובה נקבר עושה רווחים נאים ויורשיו חיים ברווחה על התמלוגים שלו.
למרות שהוא מת מעל שלושים שנה הוא ממשיך להרוויח מצוין.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאת במקום מצוין אם את מודעת לעובדה שלא מגיע לך לקבל יחס כזה. אני בעד חינוך מחודש. זה אמנם קשה ולפעמים מעיק לעשות דרמה מכל מילה מזלזלת אבל בסוף אני מאמינה שהמסר יופנם. תמשיכי ככה!
אהבתיאהבתי
אני שונאת לעשות דראמות ולהקפיד על כבודי, משום מה נדמה לי שזה צריך בוא טבעי ולא בגלל לחץ.
טעות שלי כנראה
אהבתיאהבתי
כאן
תצטרכי לגייס הרבה אסרטיביות ואמונה בעצמך – אבל יש סיכוי.
אשמח ללוות אותך כאן
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי
זה גיל כזה.. אלו שלפני הצבא- עדין בגיל התבגרות כזה ומרידה, וקשה לשמוע ולהבין … ורוצים שקט מההורים,
ובצבא.. כולם מטרטרים בצבא, המפקדים עושים דווקא, דופקים את החיילים בתורניות החיילים, סכסוכים, ובכלל צבא, כל אחד שומר על הישבן שלו, יכול להפיל את השני…
ואז כשמגיעים הבייתה מוציאים הכל על אמא, וזה לא מוצדק…
באים הביתה מהצבא רוצים לנוח, וגם שם אי אפשר…
אני מבינה לגמרי מה את מרגישה,ף לפחות מהצד כי זה בדיוק מה שקרה לאמא שלי..
גם ככה אבא שלי לא עושה הרבה בבית, וכשהיא מבקשת תמיד יוצא לו הפוך…
וגם אני לא הייתי דבש…
אבל עכשיו גם כשאני חוזרת פעם בחודש הביתה, אני יודעת שלא אוכל ללמוד, אבל לפחות לעזור לאמא קצת לנקות את הבית, ושגם זה לא יפול עליה… ואם צריך אני מנסה לנסוע איתה לחנויות…
מה שאמא צריכה, אני מנסה להיות כמה לרשותה, ורק בערב לצאת עם החברים, לא לברוח לפני שעזרתי לה באמת….
בקיצור, זה יעבור להם.. לא יודעת מתי, אבל את אמא שלהם, הם אוהבים אותך.. הם פשוטי לא מבינים כמה זה קשה להיות אמא ולטפל בכל כך הרבה ילדים (והבעל הוא חלק מהם)
אהבתיאהבתי
ענת, לא ידעתי שאת עדיין קוראת בלוגים, מה עם הבלוג בתפוז?
הוא עדיין קיים?
אפשר לינק?
מה את לומדת, ומה שלומך?
אהבתיאהבתי
האמת שאני כמעט ולא קוראת… -ובכן בכלל לא, אבל אליך לפעמים, הרי יש לי עדכון במייל..
וגם בתפוז- אני כבר לא כ"כ רושמת, הפעם האחרונה שעידכנתי היה לפ ני כמה חודשים…
אני מקדישה את עצמי ללימודים, ולכן, אני מנסה קצת להתנתק… מה שלא הולך- כי אני בדברים אחרים…
בכל אופן,
אני לומדת כימיה. מסיימת שנה ראשונה..
עשיתי שנה שניה של א’ כי לא ממש הלך, אבל השנה יותר טוב, וקיבלו אותי לשנה שניה באוניברסיטה 🙂 [זו תוכנית כזו]
אממ. יש לי חבר.. בחור טוב, אבל לפעמים קצת קנאי.. מתחמם מהר..
אהבתיאהבתי
אני ממליץ על שביתה מיידית. תקומי מתי שבא לך, תראי בטלויזיה את התוכניות שאת אוהבת, תני להם להכין ולסדר ולעשות ולעבוד. עד יעבור זעם. או עד שישנו את היחס, מה שיבוא קודם, עדיפה האפשרות השניה.
אהבתיאהבתי
רואים שאף פעם לא היית עקרת בית ואימא
אהבתיאהבתי
יש לי כמה שאלות ומקווה שלא תפגעי:
למה בדקה הזו שהגי’נג’י דבר אליך לא יפה. למה לא עצרת הכל ואמרת לו ’עד כאן’ ושאת לא מוכנה לספוג את זה יותר?
למה לא לקחת את הרגליים והלכת?
ולמה אמרת מה שאמרת רק לצץרץ ולא לכולם?
בגלל זה הם מרשים לעצמם לדבר ככה. הם יודעים שאת תספגי ולא תגידי כלום.
פעם אחת תעצרי הכל ותגידי בקול אסרטיבי ותקיףף וחד משמעי שאת לא מוכנה לזה יותר ושכולם ישמעו ובמקביל תפסיקי את כל השירותים ותפסיקי לשאת אותם על כפיים… פעם אחת כזו (ואחרי זה תתמידי בהתנהגותך) – תביא אותך למקום לגמרי אחר.
אבל צריך להיות לך ברור: השינוי צריך להתחיל ממך. להם אין אינטרס להשתנות…
אהבתיאהבתי
להגיד אין לי בעיה אבל להתמיד… זה קשה מאוד, יש לי חברה שלא גיהצה שמונה שנים לבעלה חולצות כי הוא אמר לה שהיא לא עושה כלום בבית וסתם מתבטלת, לצערי אני לא כל כך עקשנית ותמיד מוחלת בסוף על כבודי למען שלום בית.
כנראה שזו טעות.
אהבתיאהבתי
שלום בית זה מצג שווא. אם את לא מרוצה וכל האחרים מרוצים אז איפה כאן שלום הבית? את כל הזמן מרצה אותם כדי לשמור על שקט תעשייתי…
ההתחלה לשינוי צריכה להתחיל ממך.
את צריכה לקבל שתי החלטות
אחת – שאת לא עוברת יותר לסדר היום על כל דיבור שאת לא מסכימה לקבל.
שנים – אם אמרת שלא תעשי משהו, עליך להתמיד בזה..
כמובן שזה לא צריך להיות גורף. מספיק שתתחילי מדבר אחד. למשל שאת לא מכינה ארוחת ערב יותר.. אבל את צריכה להתמיד.
בלי התמדה אין הצלחה…
אהבתיאהבתי
יש לי הרגשה כללית, בעיקר לגבי דור הילדים , כי תרבות הדיבור + תרבות המגיע לי , ביחס לזו שהיתה לדור שלנו כלפי הוריו – התפתחה במהירות האור – וכמובן לשלילה…
בקיצור , יקרה – גם לי נמאס – ואת לא לבד – אם כי במקרה זה, צרת רבים היא נחמת טפשים…
אני , בכל מקרה, לא עובר על כך לסדר היום כעקרון, ועדיין לא מצליח כפי שרציתי למגר את התופעה…
אהבתיאהבתי
הם בכלל לא מבינים למה זה לא בסדר לבוא הביתה, לזרוק עלינו את הכביסה, בקושי להגיד שלום, לאכול, לדרוש כסף ולהסתלק עם המכונית שלנו לבלות.
כשמעירים להם שזו התנהגות גועלית הם מביטים בך מוכי תימהון ולא מבינים מה אתה רוצה מחייהם.
ובסוף עוד יוצא שאנחנו אשמים כי פינקנו אותם וניסינו להיות הורים טובים.
אהבתיאהבתי
למה דרמות לא טובות? אולי משהוא שיהיה גם עם מסר וגם דרמטי יכול לעזור?
הכיני שלט גדול " כאן שביתה" ומי שיגיע אליך תניפי בשלט. שישאלו מה זה תגידי שאת בשביתת דיבור עד שידברו איתך בנחמד.
אחרי כן תכיני שלט קטן וכל פעם שמישהוא יהיה לא בסדר איתך – תנערי מולו את השלט.
את פועלת ייצור שרומסים אותה- יאללה תתמרדי.!!!!!!!
להרגיע אותך אז אספר לך שאלוף נעורי ,לו אני נשואה יובלות, מתנהג נורא מידי כמה חודשים ואני דואגת ליישר אותו במיידי. באשר לילדים- תהיי אסרטיבית ואל תשרתי אותם אם הם מתנהגים איתך לא יפה. הם כבר בוגרים והמוטו צריך להיות ברור לך ולהם- מי שלא מכבד אותי , אני לא מכבדת אותו.
אהבתיאהבתי
טוב לדעת שלא רק בעלי מסוגל להיות מגעיל, זה מנחם.
הילדים גם מרגיזים אבל הם באים והולכים והוא כל הזמן בבית, ואני לא מצליחה לחנך אותו להיות נחמד יותר.
כשהאופי הג’ינג’י שלו מתפרץ זה בדרך כלל עלי ומתחיל להימאס לי.
צריך להתחיל לאלף אותו בצורה קצת יותר רצינית כי הסברים ודיבורים פשוט לא עוזרים.
אהבתיאהבתי
צופה מהצד יקרה, חברתי לגורל, אחותי לגורל
בכל אשמים ילדי הפלא שלהם אנחנו נשואות. האמהות שלהם, החמותות שלנו גידלו גברים גסי רוח, חסרי נימוסים ומפונקים שחושבים שמגיע להם הכל. הן חשבו שזזה לתת אהבה וחינוך לגבריות. זו התוצעה. מה תעזור השביתה? החינוך הוא מהדוגמה שהילדים שלנו מקבלים מהאבות שלהם.מק
אני שבתתי 10 שנים, החלטתי שאני לא משרתת שלהם, עבדתי במינימום שזה גם הרבה מאד. כלום לא עזר לי. חזרתי לעבוד יותר כי נמאס לי לגור בבלגן.
אני חושבת שאין פתרון.
אהבתיאהבתי
לצערי אני מסכימה אתך, גם אם את מסבירה כועסת שובתת זועמת ואפילו מצליחה לשכנע אותם להיות קצת פחות אגואיסטית לכמה ימים אחר כך הכל חוזר… הפתרון היחיד לדעתי הוא פשוט לקום וללכת, או לחיות יותר זמן מהם, ואחרי שהם מריחים את הפרחים מהשורש לבזבז את כל הירושה ולא להשאיר לילדים גרוש.
זו התוכנית שלי בכל אופן
אהבתיאהבתי
לצערי אני מבוגרת מבעלי אז התכנית שלך לא תצא לפועל. לדעתי, צריך להפסיק להתעצבן כי זה לא יעזור במילא. מה לעשות? לאלוהים פתרונות. כמו שאומרים.
אהבתיאהבתי
כן, אבל את אישה, לפי הסטטיסטיקה יש לך סיכוי לחיות יותר שנים ממנו
אהבתיאהבתי
בקטע של הילדים, אני מאד מזדהה, גם שלי לא מתנהגים ומדברים מי יודע מה יפה. לדעתי זה חלק מתרבות הדיבור הכללית ששומעים בטלויזיה וברחוב. אי אפשר לשמוע כל היום גסויות ואלימות מילולית בלי שזה מחלחל הלאה. אבל, זה לא אומר שאנחנו צריכים להשלים עם זה. להפך אנחנו חייבות להגיב כדי שיבינו שזה לא בסדר, אפילו אם נראה לנו שלא קולטים, אם נחזור על הדברים אז כן יקלטו. שביתה מדי פעם גם לא מזיקה.
מה שכן, לא הייתי מסכימה בשום פנים ואופן ליחס כזה מצד בן זוגי. לדעתי זה בלתי נסלח. להפך, כאשר הילדים מדברים לא יפה הוא צריך להגן על כבודך.
אולי כדאי לך לתפוס שיחה רצינית איתו ברגע לא לחוץ כדי להבהיר לו כמה את נפגעת מהיחס הזה.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שאני עושה וזה מחזיק מעמד שבוע, אולי שבועיים.
כנראה שצריך לנקוט שיטות יותר תקיפות.
לנסוע לטיול בחו"ל בלעדיו ובלי להודיע מראש לאיזה שבוע שבועיים….
נראה לי שאת זה הוא לא ישכח כל כך מהר
אהבתיאהבתי
זה מגעיל ומרגיז ואין לי מושג איך לא נמאס לך הרבה קודם…
אבל מכיוון שמדובר באנשים שכן אוהבים אותך ומעריכים אותך, אולי יש דרך לגרום להם להבין שזו התנהגות לא מקובלת?
אני רק מנסה לחשוב מה היה אומר בעלך אם הוא היה מקבל ממך יחס כזה…
זה ממש מעצבן
למרות שטוב שדברת עם הבן הקטן בנפרד כי לפחות עם הבן הגדול שלך זו לא נשמעת כמו בעיה משפחתית אלא בעיה אישית שלו או שאני טועה?
בכל מקרה זה לא נראה לי משהו שמישהו אמור (וגם יסכים) להמשיך לסבול -גם אם הוא ממשיך לשכנע את עצמו שלאמא אסור לעמוד על זכותה ליחס נורמלי…
מקווה שיהיה יותר טוב
אהבתיאהבתי
זהו, שהוא לא אומר אלא מעניש אותי בשתיקה רועמת של יממה, אבל אם אני מנסה לעשות אותו דבר הוא מתחיל לצעוק ולנדנד כמו ילד קטן.
גברים הם יצורים מוזרים וקשים להבנה.
אתמול הוא נעלב עד עמקי נשמתו כשהודעתי לו שלדעתי צריך להחזיק כמה דוגמאות גבריות בחוות הפרייה כדי לדאוג להמשך הדור הבא ולהיפטר מכל השאר, ובעיקר להרחיק אותם מהציבור כדי שיפסיקו להזיק.
לא מבינה למה הוא נעלב כל כך, לדעתי זה היה משפר את איכות החיים של כולנו
אהבתיאהבתי
מסכימה עם אמזונה ועם שאלונדון.
לא מזמן מצאתי על המחשב שלי מכתב אהבה מהבן שלי, אוטוטו בן 16.
הוא כתב שאין לו בגדים נקיים ושזה לא בסדר שאני לא עושה כביסה.
מבחינתי זה היה "להרים לי להנחתה". ברגע שהוא התעורר (כלומר אחר הצהריים של אותו היום…) לקחתי אותו אחר כבוד למכונת הכביסה והסברתי לו מה צריך לעשות כדי שיהיו לו בגדים נקיים. מאז לא קיבלתי יותר תלונות על הכביסה, אבל לפני שבועיים הוא התלונן שאין שום דבר לאכול בבית. אמרתי לו – בבקשה, מהיום אתה מכין אוכל, ואז יהיה אוכל בבית.
הפעמיים האלו הספיקו לו. הוא כבר לא מתלונן יותר על שום דבר, ואומר תודה כל פעם שיש לו כביסה נקייה ואוכל שהוא אוהב. 🙂
אהבתיאהבתי
הבן זוג שלי רצה להיות יעיל ושבר את מכונת הכביסה. אז מספיק שידברו יותר יפה ושיעשו מה שאומרים להם. השאר, אני כבר אסתדר.
אהבתיאהבתי
איך אפשר לשבור את מכונת הכביסה?
אהבתיאהבתי
גאון של אמא שלו סגר הפעיל את המכונה בלי לסגור את התוף, הסגירה הפנימית. למה? ככה. התבלבל.
אהבתיאהבתי
אתמול לימדתי את הבן הקטן, בן 18 שחושב שהוא יודע הכל איך לגהץ.
אחרי חצי חולצה הוא החליט שזה מעייף ומתיש ועדיף כבר ללכת עם בגד מקומט
אהבתיאהבתי
בן ה-19 שלי מגהץ כל יום את המדים שלו.
הוא יודע שזאת האחריות שלו ומארגן את הזמן שלו כך שהוא יספיק לגהץ לפני שהוא יוצא למשמרת.
אהבתיאהבתי
גם אותי זה משגע כשהילדים (ולפעמים גם אבא שלהם) עונים כך – כאילו שכחו שלתקשורת בין בני אדם יש שני קצוות, ושצריך לוודא שהקצה המקבל אכן שומע את כל ההמהומים והמלמולים האלה. ושטיפה קלה מדי פעם לא תזיק להם: היא מעלה להם את המודעות לכמה ימים (בדרך כלל לא ליותר משבועיים). אחר כך צריך לבצע שטיפה נוספת 🙂
אהבתיאהבתי
זו הבעיה עם גברים, יש להם זיכרון קצר מאוד.
כל הזמן צריך להזכיר להם מחדש.
אני בטוחה שהם יגידו שלנשים יש זיכרון ארוך מידי והן זוכרות איך העלבת אותן לפני עשרים שנה.
בעיה
אהבתיאהבתי
קראתי וקראתי וליבי היה איתך
רציתי להגיד לך שתגידי להם משהו אבל קראתי שאמרת לצץרץ
יהיה מרושע להגיד שהם רגילים אחרי שנים שנתת להם להתייחס אליך ככה ואני חושבת שלפעמים גם אמא שלי מרגישה ככה
בקיצור אין לי מה להגיד
קבלי חיבוק
ודברי על זה עם הג’ינג’י
אהבתיאהבתי
עלה בדעתי אחר כך שאני נשמעת נורא פולניה עם התלונות שלי אבל באמת שאין לי צורך להשתתף בחייהם בכל פרט ופרט, הם בוגרים והם רוצים לחיות את החיים שלהם לבד, בלי פיקוח אימהי ואין לי בעיה עם זה, גם אני כבר עייפה מלשמור ולהשגיח כל הזמן אבל כשאנחנו כן מדברים, פעם בשבועיים בערך, אפשר בבקשה לדבר במילים ברורות ובמשפטים שיש להם התחלה אמצע וסוף?
אפילו לאדם זר לא מתייחסים ככה, אז למה עלי מותר לצעוק ולהיות גסי רוח?
ומילא הם, בעוד כמה שנים הם יצאו פחות או יותר מחיי אבל למה בעלי כל כך נחמד לזרים ולמכרים ודווקא איתי שישנה איתו כל לילה הוא מרשה לעצמו להיות מגעיל ולהוציא עלי תסכולים?
אהבתיאהבתי
סליחה. מאה פעמים סליחה. לא התכוונתי שאין לך סיבה להתלונן. יש לך אלף! לא מקובל בכלל שהם ידברו אליך ככה- לא הילדים ולא הג’ינג’י. אם צריך תעשי שיחה משפחתית. זה לא יכול להמשך וזה לא מגיע לך. אל תתני להם צופיפה!
אהבתיאהבתי
אין שום דבר ששיחה והסברים ולפתוח את הלב ולדבר גלויות אינם יכולים לשנות.
אהבתיאהבתי
בזה הרגע אני מנסה לשכנע את הילד שלא יקרה כלום אם הוא יתלה כביסה, הוא בטוח שזה תפקיד של נשים וחוץ מזה בגדים רטובים זה מגעיל …
הבגדים יעלו עובש בתוך המכונה לפני שאני אצליח לשכנע אותו לתלות אותם
לעומת זאת אם אני אנסה לשכנע אותו לקבל ממני אלף שקל סתם ככה כי הוא בחור יפה זה ייקח לי כהרף עין
תלוי מה מסבירים ולמי
אהבתיאהבתי
את כותבת כל כך רהוט וברור, למה שלא תכתבי לבני משפחתך מכתב כזה שבו תפרטי כל מה שלוחץ ומעיק עלייך? יש למיכתב כמה יתרונות: 1.הזדמנות בשבילך באמת לחשוב על כל מילה לכתוב ולמחוק עד שתגיעי לנוסח שיהיה הכי מתאים לך 2. הקורא לא יכול להפריע לך באמצע, להתעלם או לבוא בכל מיני טיעונים ו"אבלים". 3. לשים את המיכתב במקום בולט (על המקרר למשל?) וכול פעם שמישהו "שוכח" אפשר להזכיר ולקרוא שוב.
אהבתיאהבתי
רעיון מצוין, תודה
אהבתיאהבתי
כאוב לקרוא את זה. אבל אני חושב שאת יכולה להעביר להם מסר שמה שהם עושים לא מקובל עליך, אפשר לשוחח איתם ולחלץ מהם התייחסות הולמת כלפייך.
הם לא אמורים להבין שאמא מסורה זה דבר מובן מאליו.
אהבתיאהבתי
כן, אבל זה מה שקורה בפועל.
התרגלו.
וזה לא שאני רוצה שיגידו לי תודה כל הזמן אבל קצת סבלנות ונימוס יעשו רק טוב לכולנו.
אהבתיאהבתי
אהבתי את התגובה של כוכבית. באמת כתבת כאן כל כל יפה ונוגע ללב ואני חושבת שזה יהיה אפקטיבי להראות להם את הפוסט או לכתוב מכתב ולתלות על המקרר כמו שהיא הציעה.
ומהצד השני – אני מקווה שהפוסט הזה יגרום לי להפגין קצת יותר הכרת תודה להורי היקרים. אני אמנם לא גרה בבית, אבל עדיין מקבלת מהם שירותים רבים ומפנקים כשאני מגיעה לשם ואיכשהו מתייחסת לזה קצת כמובן מאליו.
אהבתיאהבתי
כולנו חוטאים בזה.
אני גם מרגישה שאני קצת מזניחה את הורי, לא מבקרת מספיק למרות שהם גרים קרוב ולא מראה להם כמה אני אוהבת אותם.
אבל אני לא צועקת עליהם ומסבירה בסבלנות אם צריך.
אני מקווה שגם אצלנו המצב ישתפר בעתיד.
אהבתיאהבתי
כולם כבר כתבו תגובות חכמות , אך בכל זאת אוסיף לבעלך תסבירי שוב ושוב עד שיבין שאינך מוכנה ליחס שכזה!
יש להסביר בשעה שדווקא לא כל כך מרוגזים…אולי זה כן יעזור.
וילדים זה לא קל , אבל זה פעם אולי יעבור להם, למרות שגם להם הייתי מסבירה כמו שדברת עם הבן הצעיר.
אהבתיאהבתי
אני חוששת שעד שלא נסיים את הקמת המכון אין לי סיכוי לתפוס אותו לא עצבני.
הכל הולך לאט כל כך וכל הזמן יש תקלות ועיכובים.
והחום הזה….
מזמן לא עברתי אוגוסט מתיש כל כך.
כולנו עצבניים וחסרי סבלנות וזקוקים מאוד למנוחה קרירה, אולי בשנה הבאה.
אהבתיאהבתי
אוף.אוף!
ליבי איתך. זה באמת נשמע כמו אמא,שאף פעם אין סבלנות אליה. לכן אני עוד יותר לא מבינה,למה לעזאזל אנשים עושים ילדים… (-ועדיין מרגישה שהלחץ חזק ממני,ויום אחד הלחץ החברתי והאינרציה תשיג גם אותי. ננסה לחיות לפחות עד אז… )
😦
את בהחלט יכולה להתנחם בעובדה שאני יודעת,בתור בת (שלא תמיד סבלנית לאמה,לצערי..) שאת מאוד חשובה להם, הם מאוד אוהבים אותך. ואם יום אחד לא יהיה להם אותך, אני בטוחה שהם יתגעגעו ויצטערו המון…
אמא יש רק אחת (הכוונה היא לאמא המגדלת,ולא לביולוגית)…
אהבתיאהבתי
אם הצלחתי לגרום לך להיות נחמדה יותר לאימא זה כבר טוב
אהבתיאהבתי
אני מזדהה לגמרי עם מה שכתבת רק שבמקום שאמא שלי תהיה במקומך, זו הייתי אני. ופלא פלא אבל כשפרשתי ושלחתי אותם לאזעזל ועברתי למדינה אחרת רחוקה מהם, פתאום הם מתקשרים להתבכיין לי כמה שהחיים בלעדיי קשים ואין מי שיעשה כביסה וינקה אז הם צריכים לעשות הכל לבד.
את לא יכולה לברוח מהם אבל את יכולה לפרוש. אני בכלל לא מבינה למה את זו שצריכה לנקות אחריהם, אם יש משהו שתיעבתי בהורים שלי הרי זו העובדה שהם מעולם (!!!!נשבעת לך בחיי!!!) לא שטפו אפילו כוס אחרי שהם שתו ממנה.
תפרשי, שיסתדרו לבד. מה כבר יכול לקרות? יצעקו עלייך עוד יותר? לפחות את תשבי לך על הספה ותנוחי והם יעשו את העבודה השחורה.
אהבתיאהבתי
לא, הם לא.
כששכבתי עם רגל שבורה הם עשו את המינימום ומיד אחר כך כשהצלחתי לעמוד הם שכחו כל מה שלמדו וחזרו לסורם.
ואין לי תלונות על זה שאני עקרת בית אבל מרגיז אותי שצועקים עלי ולא מדברים בנימוס ומוציאים עלי עצבים חופשי ולא מבינים למה אני נעלבת כי הרי הם כבר שכחו מזה, למה אני לא?
אהבתיאהבתי
הצטערתי לקרוא שכך מתייחסים אליך
אנחנו שמים גבולות מאוד ברורים לילדים שלנו גם בגילאים שהם
17,15וחצי ו12
מי שעולה לו קצת הג’אננה לראש ומתחיל לדבר לא יפה,מקבל צעקה (יש לי קול חזק כשאני רוצה וגם לזוגתי לא חסר) ומייד חוזר לתלם
אין מצב שאגיע למקום שלך
אנחנו מסיעים,מחזירים,הילדים מקבלים הכל בגבולות ההגיון כמובן אז שידברו אלינו לא יפה?
למה מי מת?
אהבתיאהבתי
יום אחד חזר הבעל מהעבודה לביתו, ולתדהמתו כל הבית היה מבולגן, כביסה מלוכלכת על הרצפה, כלים דביקים בכיור, הילדים עדיין בפיגמה, פותח מקרר ואין שום דבר לאכול, מציץ בסיר שעל הכיריים – שאריות מאתמול.
התחיל לחפש את אשתו ולקרוא לה, עבר בין חדי הבית עד שמצא אותה שוכבת במיטה.
"מה קרה? את חולה? נפצעת?"
"לא, סתם מתפנקת לי במיטה"
"אבל ראית מה הולך בבית??!!"
"אתה רואה, כל יום אתה מתריס שאתה עובד כל כך קשה ואני לא עושה כלום בבית, אז היום לא עשיתי את הכלום הזה"
אהבתיאהבתי
התגעגעתי אליך, ברוך שובך!
אהבתיאהבתי